1. זהו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת ר' באום) שניתן על דרך הפשרה לפי סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984, לפיו חויבה המערערת לשלם למשיבה סך של 15,000 ₪.

2. התביעה שהונחה בפני בית משפט קמא עניינה עבודות של תיקון והחלפת שמשות, אותן ביצעה המשיבה ברכבי המערערת, בין השנים 2006-2009. סכום התביעה הנומינלי עמד ע"ס 14,854 ₪ ונכון למועד הגשתה על סך 25,000 ₪ והתייחס לשבע חשבוניות שלא סולקו על ידי המערערת.

3. המערערת טענה להעדר יריבות בינה לבין המשיבה. לדבריה, במועדים הרלוונטיים לתביעה היא היתה מבוטחת בביטוחים שכללו כיסוי בגין שמשות על בסיס החלפה ומכאן שהיה על המשיבה להפנות דרישותיה הכספיות לחברות הביטוח. לצד זאת, הודתה המערערת בכך שעלות העבודה שביצעה המשיבה ברכביה הסתכמה בסך 14,854 ₪.

4. בדיון שהתקיים בבית משפט השלום ביום 22.10.2014 הוצע לצדדים להסכים למתן פסק דין על דרך הפשרה לפי סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד - 1984. ב"כ המערערת נתן הסכמתו על אתר להצעת בית המשפט ואילו ב"כ המערערת בקשה ארכה ובסופו של דבר הודיעה על הסכמתה.

5. בהודעת הערעור ובעיקרי הטיעון שהגישו, חזרו הצדדים על עיקר הטענות שהעלו בפני בית משפט קמא. המערערת טענה כי פסק דינו של בית משפט השלום הנו חד צדדי ומתעלם מן הראיות שהוצגו, במידה המצדיקה התערבות ערכאת הערעור. המערערת חזרה על טענותיה לגבי קיומו של כיסוי ביטוחי ולגבי כך שהיה על המשיבה להפנות דרישותיה הכספיות לחברות שביטחו את המערערת במועדים הרלוונטיים.

המשיבה מצדה טענה כי חלקן של החשבוניות נשוא התביעה היה בסכומים הנופלים מסכום ההשתתפות העצמית שחל על המערערת ולכן הדרישה לפרען נדחתה על ידי חברת הביטוח. יתר החשבוניות נדחו מטעמים אחרים כגון שהכיסוי הביטוחי לנזקי שמשות לא חל על אחד הרכבים וכי הנזק לשמשות רכב אחר נגרם עקב מהומות שהיו בשפרעם, בנסיבות שאינן מקימות כיסוי ביטוחי ועוד כהנה טענות שהובילו לדחיית דרישות המשיבה מאת חברת הביטוח.

6. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ושקלתי את מכלול נסיבות העניין הגעתי למסקנה כי דין הערעור להדחות.

הלכה היא כי ערכאת הערעור תתערב בפסק דין שניתן על דרך הפשרה לפי סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התמש"ד - 1984 רק במקרים חריגים ביותר כגון מקום בו הערכאה הדיונית חרגה מהסמכות שהקנו לה הצדדים או כאשר סטתה באופן קיצוני מגבולות הסבירות (ראו לדוגמא: רע"א 6756/96 זוננשוילי נ' חוד בע"מ (15.12.1997); ע"א 10838/05 זקס נ' קלינגר (23.3.2008) וע"א 8497/11 חב' בן יחזקאל בע"מ נ' ברגר (29.5.2014)). לא מצאתי כי בענייננו מתקיימים אותם טעמים חריגים המצדיקים התערבות ערכאת הערעור בפסק דין שניתן על דרך הפשרה.

7. למעלה מן הצורך אוסיף שתי הערות - הטענה לקיומו של כיסוי ביטוחי היתה צריכה להיות מועלית על ידי המערערת כלפי החברה המבטחת במועדים הרלוונטיים. ככל שנתגלעה מחלוקת לגבי הכיסוי הביטוחי, המשיבה אינה צד למחלוקת זו ולא מוטלת עליה החובה לברר קיומו או העדרו של כיסוי ביטוחי, כמו גם העדר השתתפות עצמית. לא ברור מדוע בחרה המערערת לשבת בחיבוק ידיים ולא פנתה לחברות שביטחו רכביה, עד חלוף תקפת ההתיישנות, שעה שהחשבוניות שהופנו אליה נשלחו בסמוך לאחר ביצוע כל אחת מן העבודות נשוא הדיון. בנוסף, אין ממש בטענה כי המשיבה לא פנתה כלל לחברת הביטוח ועל כן לא נדחתה על ידה. די לעיין בנספים ח/1 ו- ח/2 לכתב התביעה על מנת להיווכח כי חברת הביטוח דחתה את הדרישה לסילוק החוב מן הטעם שמדובר בנזק הנמוך מסכום ההשתתפות העצמית. כפי שצוין, מקום שקמה מחלוקת לעניין זה שומה היה על המערערת לבררה מול חברת הביטוח.

ההערה השניה מתייחסת לסכום פסק הדין. טענה המערערת כי בית המשפט פסק למשיבה את מלוא סכום התביעה, אך לא היא. סכום התביעה נכון למועד הגשתה עמד ע"ס 25,000 ₪ בעוד הסכום הנומינלי עמד ע"ס 14,854 ₪. מדובר בחוב המתייחס לשנים 2006 - 2009. יתר על כן, סכום פסק הדין העומד ע"ס 15,000 ₪ כולל בחובו גם הוצאות ושכ"ט עו"ד ומכאן שאין כל בסיס לטענה לפיה פסק בית משפט קמא למשיבה את מלוא סכום תביעתה.

8. אשר על כן הערעור נדחה.

המערערת תשלם למשיבה הוצאות הערעור בסך 8,000 ₪ תוך 30 יום אחרת יישא סכום זה ריבית והפרשי הצמדה כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ט' סיוון תשע"ה, 27 מאי 2015, בהעדר הצדדים.