1. זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 3.3.15 (להלן: הוועדה), אשר קבעה למערער נכות זמנית בשיעור 25% לתקופה שבין ה- 28.10.14 ועד 28.2.16 (להלן: ההחלטה).

2. טענות המערער:

2.1 המערערת הבהירה לוועדה כי כבר כ- 3 שנים היא עוברת טיפולי תחזוקה כאשר הטיפול היחיד המוצע לה הוא ניתוח המחייב שיקום של כשנה שהמערערת מסרבת לעבור. אין לזקוף את העובדה, כי המערערת מסרבת לעבור ניתוח לחובתה (יש בכך משום פגיעה באוטונומיה של הנפגע) ולקבוע לה בגין האמור נכות זמנית בלבד בשונה מנכות צמיתה. כעולה מהמסמכים הרפואיים הניתוח שהוצע למערערת לעבור כרוך בסיכון ניכר שתוצאתו אינה וודאית ואף צפויה לכשלון.

2.2 החלטת הוועדה לקביעת נכות זמנית לפרק זמן כה ארוך (כ- 4 שנים מאז הפגיעה) אינו סביר ומהווה חריג כשאין כל הנמקה בדבר החלטת הוועדה לענין חריגה זו. המערערת השיבה כי היא אינה מבצעת טיפול חריג ב- 3 השנים האחרונות, כי מצבה אינו משתפר. משלא הצביעה הוועדה על סיכוי לשינוי לטובה בעקבות אותם טיפולים להם נדרשת המערערת היה מקום לקבוע למערערת נכות צמיתה.

3. טענות המשיב:

3.1 קביעת סוגה של הנכות לרבות היותה זמנית או יציבה הינו נושא רפואי המסור לשיקול דעתה הבלעדי של הוועדה הרפואית.

3.2 ההחלטה נשוא הערעור הינה מנומקת, הוועדה מדגישה כי הרופאים המטפלים של המערערת הורו על המשך טיפול ובירור רפואי. ד"ר שזר הפנה לניתוח ופרופ' אידלסון הפנה להמשך בדיקות לאחריהן ישקל ביצוע ניתוח חוזר.

3.3 מדובר כאמור בהחלטה מנומקת נתמכת במסמכים הרפואיים אותם המערערת עצמה הציגה ובשים לב לפרק הזמן של הנכות הזמנית אין לומר כי מדובר בקביעה בלתי סבירה.

יודגש, כי המסמך מאת פרופ' אידלסון ניתן ביום 27.2.15, קרי, ימים ספורים לפני התכנסות הוועדה.

3.4 המערערת, בניגוד לטענותיה, לא ציינה בפני הוועדה, לרבות גם לא בא כוחה, כי אין בדעתה לבצע את הניתוח או את הבדיקות הרפואיות. משכך, לא ניתן לומר, כי היה על הוועדה חובה לדון בשיעור נכותה היציבה באותה העת.

בשולי הדברים יצויין, כי לא ברור מהו הנזק לו טוענת המערערת, משזו זכאית לקבלת קצבת בגין הנכות הזמנית.

3.5 בנוסף הטענות התאורטיות שהועלו בדבר החלטות הוועדה הבאה הינן ספקולציה וברור, כי לא ניתן לאורן לקבוע כי נפלה טעות משפטית בפעולת הוועדה הנוכחית.

3.6 משכך ובהעדר טעות משפטית בהתנהלות הוועדה יש לדחות את הערעור.

הטענה, כי נקבעה נכות זמנית למשך 4 שנים אינה נכונה הועדה קובעת נכות זמנית למשך 16 חודשים התאונה התרחשה לפני כ- 4 שנים אך אין מדובר בנתון שרלוונטי לקביעת הנכות הזמנית בהחמרה.

3.7 טענת המערערת, כי הוועדה בפועל מחייבת אותה לבצע ניתוח, אין בה על מה שתסמוך.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

4. במסגרת סמכותו של בית הדין לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן בית הדין האם טעתה הוועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, התעלמה משיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת (ראה פסק דין בל 114/98 יצחק הוד נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע לד' 213).

5. על פי עקרון זה תבחנה טענות הצדדים.

6. לאחר שעיינתי בכתב הערעור ונימוקיו, בפרוטוקול הוועדה ובטיעוני ב"כ בעלי הדין, שוכנעתי כי יש לדחות את הערעור.

7. לא מצאתי בנימוקי הערעור כל נימוק משפטי שיצדיק התערבותו של בית הדין בקביעות הוועדה הרפואית לעררים, קביעות אשר הינן קביעות רפואיות מקצועיות שהסתמכו על חומר רפואי שהיה בפני הוועדה ולאחר שעיינה בחוות דעת המומחחם מטעם המערערת ולאחר שהוועדה שמעה ורשמה תלונות המערערת ורשמה ממצאיה לאחר בדיקה מקיפה שערכה לה.

8. במסגרת ישיבתה מיום ה- 3.3.15 שמעה הוועדה את תלונות המערערת (סעיף 5 לפרוטוקול), אשר ציינה כי היא מתקשה בהרמת חפצים, כלים, בלבוש, מתקשה בביצוע עבודות בית, קניות וסובלת מהגבלה משמעותית בתנועות היד וכי כיום אין לה כל הכנסה.

9. הוועדה ביצעה למערערת בדיקה מקיפה ובמסגרת ממצאיה (סעיף 5לפרוטוקול), ציינה:

"קיים דלדול שרירי השרוול המסובב. אבדוקציה °40 כיפוף °70. סיבוב חיצוני: °40. סיבוב פנימי: מגיעה עם האגודל לגובה חוליה L4.

סימן על שם...".

10. במסגרת סיכום מסקנותיה (סעיף 10 לפרוטוקול), מציינת הוועדה:

"... הוועדה קובעת נכות 25% נכות זמנית מ- 28.10.14 עד 28.2.16 הוועדה עיינה במכתבים הרפואיים המצורפים בתיק של האורטופד המטפל ושל ד"ר אידלסון אך ממצאי הבדיקה גוברים. יש לציין שהאורטופד המטפל ד"ר שזר המליץ על ניתוח ואילו פרופ' אידלסון המליץ על המשך בדיקות. " (ההדגשות הוספו א.ק).

11. על פי סעיף 213 לחוק, החלטות של ועדה לעררים ניתנות לערעור, בשאלה משפטית בלבד, בפני בית דין אזורי לעבודה.

12. הוועדה לעררים פועלת בתחום שאינו מחייב ידע מיוחד בשדה הרפואה; היא קובעת עובדות, אשר לבית הדין כלים לבחינתן. בית-הדין ישתמש בסמכותו במקרים קיצוניים הגובלים באי סבירות שכמוהה כטעות שבחוק (דב"ע שם/1-1318 יצחק עטיה נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע טו 60).

13. באשר לחוות דעת רפואיות המוגשות לועדה על ידי הנפגע, קבעה הפסיקה "שאין ועדה רפואית חייבת לקבל מסקנות שבחוות-דעת רפואית שהוגשה לה על-ידי צד לערעור, אך חייבת היא להתייחס לחוות-הדעת, התייחסות עניינית ומנומקת" (דב"ע ל/ 15-0 אשר בטרמן – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ב' 147). הסדר הטוב מחייב שהועדה הרפואית תנתח את חוות הדעת הרפואית אשר בפניה, תצביע על מה שנחשב בעיניה כטעות בחוות הדעת ובמידה ואינה מקובלת עליה תנמק הסתייגותה ממנה (דב"ע לד/258-0 יגאל הניג – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ו' 225). בעניינו הוועדה הרפואית לעררים מציינת כי עיינה במסמכים הרפואיים שהציגה המערערת מאת ד"ר שזר ופרופ' אידלסון. המערערת לא הציגה במסגרת הודעת הערעור שהוגשה לבית הדין מסמכים נוספים (פרט למסמכים מאת ד"ר שזר ופרופ' אידלסון) שעמדו בפני הוועדה והתומכים בטענותיה שהועלו במסגרת הערעור לפיהן היא נמצאת ב-"טיפולי תחזוקה" שוטפים בלבד וכי היא מסרבת לעבור את הניתוח שהומלץ לה לעבור האמור אף לא עלה מפיה במסגרת טיעוניה בפני הוועדה.

14. באשר למסמך הרפואי של ד"ר שזר האורטופד המטפל במערערת ציינה הוועדה כי הנ"ל המליץ למערערת לעבור ניתוח כאשר ביחס למסמך של פרופ' אידלסון ציינה הוועדה כי מסמך זה ממליץ על המשך בדיקות. עיון במסמכים אלה מעלה כי אלה אכן היו ההמלצות שעלו מהמסמכים. עיון במסמך של ד"ר שזר מעלה כי לדבריו קשה להתרשם מהמצב הממשי של השרירים (קביעה זו של המומחה עולה אף בקנה אחד עם קביעת הוועדה באשר לקביעת נכות זמנית טרם בירור מקיף באשר למצבה של המערערת) ואילו המסמך של פרופ' אידלסון אכן מפנה להמשך בדיקות וביניהם בדיקת E.M.G שלאחריהם מציין המומחה ולאחר קבלת תוצאות הבדיקות יישקל אופן המשך טיפול במערערת. תקופת הנכות הזמנית שנקבעה על ידי הוועדה נתמכת כאמור במסמכים אלה שהציגה המערערת והיא סבירה לאור העולה מאלה.

15. בעניין חובת ההנמקה של הועדה לעררים כבר נפסק, כי הועדה היא גוף מעיין שיפוטי ובתור שכזאת מוטלת עליה חובה לנמק את החלטתה באופן שגם מי שאינו רופא יבין את החלטתה היטב, (דב"ע נד/154-0 דן יעקב לבל נ' המל"ל פד"ע כז 474). כן נפסק, כי ההנמקה צריכה לאפשר לא רק לרופא אחר לעמוד אחר הלך מחשבתה של הועדה אלא גם לבית הדין לעשות כן כדי לוודא אם הועדה אכן נתנה פירוש נכון לחוק, (דב"ע לה/129-0 שריקי נ'המל"ל פד"ע ז' 206). . קביעת הוועדה בעניינה של המערערת היא סבירה ומנומקת דיה. ניתן להבין מהפרוטוקול כיצד הגיעה למסקנותיה לפיה היה מקום לקבוע למערערת נכות זמנית בשונה מנכות צמיתה המדובר בשיקול דעת רפואי המצוי בסמכות הוועדה. המסמכים שהוצגו על ידי המערערת הינם עדכניים וסמוכים למועד התכנסות הוועדה ומעידים על פניות המערערת המבקשת המשך טיפול בעניינה בשונה מהנטען על ידה במסגרת הודעת הערעור שהוגשה לבית הדין. אין רלבנטיות לטענת המערערת כי היא מסרבת לעבור ניתוח חוזר בעניינה. כעולה כאמור מהמסמכים הרפואיים שהציגה המערערת הרי שטרם התגבשה נכותה הצמיתה של המערערת ועל כן בדין קבעה הוועדה בעניינה נכות זמנית.

16. עיון במסמך של ד"ר שזר מעלה כי נמצאו בו טווחי תנועה שונים מטווחי התנועה שמצאה הוועדה על כן מציינת הוועדה כי אינה מקבלת את קביעותיו וגובה הנכות הזמנית נקבעה על ידי הוועדה בהסתמך על ממצאי בדיקתה הקלינית את המערערת. לעניין זה נקבע כי שעה שהממצאים הרפואיים שמצאה הוועדה שונים מאלה ששימוש תשתית עובדתית למומחה שהכין את חוות הדעת מובן מאליו שאף המסקנות הנובעות מאותם ממצאים תהיינה שונות". מכאן, כי קביעה בדבר השוני בממצאים, דיה כדי לצאת חובת הנמקה עניינית ומנומקת (דב"ע נא / 122-99 חיים רייזלר נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע כג 169).

17. העולה במקובץ מהאמור לעיל הוא, שהוועדה התייחסה לממצאים והבדיקות שהיו בפניה ונימקה את החלטתה באופן ברור, המובן גם למי שאינו מומחה רפואי. מדובר, אפוא, בקביעות המתבססות על מומחיות בתחום הרפואה, תחום המצוי בתחום סמכותה הבלעדי של הוועדה. עצם ההסתמכות על המסמכים שהיו בפני הוועדה – שעה שקיימת הנמקה מספקת של הוועדה ביחס למסמכים אלה – מצביע על כך שמדובר בטענה מתחום הרפואה.

18. לאור האמור לעיל ומשלא נמצאה טעות משפטית בפעולת הוועדה – דין הערעור להידחות.

19. אין צו להוצאות.

20. הצדדים יכולים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בבקשת רשות לערער על פסק הדין וזאת תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה.

ניתן היום, י"א תמוז תשע"ה, (28 יוני 2015), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.