1. לפני בקשה לפי סעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א – 1981 (להלן – "החוק"). במקורו התייחס הערעור ל- 17 שיקים, אולם בהמשך תוקן הערעור כך שהוא מתייחס לכל השיקים שסורבו על ידי המשיב בסמיכות לסגירת חשבונה של המבקשת ולאחריה. מהודעת המשיב מיום 28.5.15, עולה, כי מספר השיקים המסורבים עד ליום 31.3.15 הוא 55.

רקע עובדתי וטענות הצדדים

2. המבקשת (להלן גם "המערערת"), חברה שעיסוקה מכירת דלקים ושמנים, ניהלה חשבון בסניף המשיב בזכרון יעקב. לטענתה, נהגה להפקיד המחאות ביום בו היו אמורות להיפרע המחאות שנמשכו מחשבונה, מבלי שנלקחו בחשבון ימי העסקים עד לפרעון ההמחאות, "כאילו הפקידה מזומן". לטענתה, נהגה כך באופן קבוע ועל פי הסכמה מפורשת של הבנק, אשר כיבד את ההמחאות שמשכה על פי נוהג זה.

3. על פי המבקשת, ביום 15.11.2014 הודיע הבנק באופן פתאומי כי בתוך שבועיים בכוונתו לסגור את החשבון וזאת מבלי לתת למערערת זמן היערכות. לטענתה, הודעת הבנק באה מבלי שהיתה כל חריגה מהתנהלות הצדדים עד אז. המבקשת צירפה לערעורה העתק דפי חשבון של חשבונה החל חודש יולי 2014 ועד למועד סגירתו, מהם עלה, כי חשבונה התנהל ביתרות זכות וחובה משתנות, כאשר גם החל מיום 31.10.14, מועד הצגתו של השיק הראשון הנכלל בהודעת הגבלת החשבון מטעם הבנק, היו למבקשת יתרות זכות ויתרות חובה.

4. לטענת המבקשת, בהתאם לנוהג העבודה מול הבנק ולאור יתרות הזכות שהיו בחשבונה באופן תדיר, היה לה יסוד סביר להניח כי היתה על הבנק חובה לפרוע את ההמחאות נשוא הבקשה. באשר להמחאות שמועד פרעונן היה לאחר סגירת החשבון, טענה המבקשת כי מנהלה הסביר למנהל סניף המשיב כי סגירת החשבון בהתראה כה קצרה תעמיד אותה במצב של החזרת שיקים רבים, מבלי למערערת תהיה יכולת לעקוב אחריהם. מנהל המבקשת הצהיר כי עשה כל מאמץ לאתר את ההמחאות ולמשוך אותן מן הגופים אשר לפקודתם נמשכו, אולם הדבר לא עלה בידו מפאת קוצר הזמן. עוד הוסיף המנהל, כי עקב סגירת החשבון המבקשת לא היתה יכולה להכניס לחשבון סכומי כסף נוספים, לכיסוי השיקים הדחויים שמועד פרעונם היה לאחר סגירת החשבון.

5. בתשובת הבנק צוין כי בחשבון המבקשת לא אושרה כל מסגרת אשראי. עוד נטען, כי הבנק הבהיר למבקשת במכתב מיום 8.8.14 כי עליה לפעול לכיסוי השיקים המוצגים בחשבונה ביום הצגתם לפרעון ולא למחרת, וכי לא יאפשר ניהול החשבון בחריגות או ביתרת חובה. עוד נטען, כי ביום 30.10.14 קיים מנהל הסניף פגישה עם מנהל המבקשת ובה העמיד אותו על החומרה שבה הבנק רואה את התנהלות המבקשת. ביום 10.11.14 הודיע הבנק למבקשת כי החליט לסגור את חשבונה בגין פעילות המנוגדת לתנאי ניהול החשבון. ביום 27.11.14 סגר הבנק את החשבון וביום 30.11.14 שלח למבקשת הודעה על סגירת החשבון.

6. מן המסמכים שצורפו לתשובת הבנק עולה כי הודעת הבנק על סגירת החשבון נערכה ביום 10.11.14. לא מן הנמנע, כי ההודעה התקבלה אצל המבקשת ביום 15.11.14, כנטען על ידיה.

בהודעת הבנק על סגירת החשבון נטען כלפי המבקשת כי הפקידה בחשבונה שיקים כאשר הסכומים שצוינו בטופסי ההפקדה היו שונים משמעותית מסכומי השיקים בפועל. הבנק טען כי התנהלות זו חזרה על עצמה פעמים רבות. עוד נטען בהודעת הבנק, כי המבקשת הפקידה בחשבונה שיקים הערוכים לתשלום למוטבים אחרים. לטענת הבנק, התנהלות המבקשת הביאה לרישומים שגויים בחשבון וחשפה את הבנק לתקלות ולסיכונים רבים.

7. באשר לשיקים המסורבים, מתשובת הבנק עולה כי בין התאריכים 31.10.14 ו- 23.11 סורבו על ידי הבנק חמישה שיקים, כאשר ארבעה מתוכם סורבו בסמוך לאחר שהבנק הודיע למערערת על כוונתו לסגור את חשבונה. ביום 27.11.14 סגר הבנק את חשבונה של המבקשת וביום 30.11.14, לאחר סגירת החשבון, סורבו חמישה שיקים נוספים ונשלחה למבקשת הודעה על הגבלת החשבון. כאמור לעיל, לאחר מועד סגירת החשבון סורבו שיקים רבים נוספים.

8. לתשובת הבנק צורף מכתב הממוען אל המבקשת ונושא תאריך 8.8.14, שבו נכתב כדלקמן:

"על מנת למנוע אי הבנות באופן ניהול חשבונך, הננו להסב את תשומת לבך שהיתרה הקובעת בעת ההחלטה האם להחזיר את השיק מחוסר כיסוי, היא היתרה לסוף יום העסקים שבו החיוב בגין השיק הוצג בחשבון.

ניהול החשבון בדרך של הפקדת מזומנים ו/או העברה בנקאית לזכות החשבון ביום שבו על הסניף לחזיר שיק אשר היתרה לא מאפשרת את כיבודו, אינו תקין. דרך זו מאלצת את הבנק להעמיד בחשבון אשראי נוסף, שאין מחובתו של הבנק לתיתו.

גם במידה ותינתן על ידיך הוראת ביטול לגבי שיק בנסיבות הנ"ל, יסורב הוא על ידינו בהעדר כיסוי מתאים, וכל האחריות לסירוב השיק הנ"ל ומנייתו במניין השיקים המסורבים תהא עליך בלבד.

...".

9. עוד צורף לתשובת הבנק מכתב הבנק למבקשת מיום 10.11.14 (נספח ב') ובו הודעה על סגירת החשבון. במכתב זה גולל הבנק את טענותיו כלפי התנהלות המבקשת, כדלקמן:

"בחשבון שבנדון זוהתה פעילות חריגה ובלתי תקינה, אשר אינה תואמת את אופי ומהות החשבון ומנוגדת לתנאי ניהול החשבון. במסגרת זו, מופקדים על ידיכם לחשבון שיקים בסכומים שגויים, בפערים עצומים מסכומי השיקים המקוריים. המדובר בהפקדות המבוצעות בהיקף נרחב ובתדירות גבוהה. כמו כן, מופקדים על ידיכם לחשבון שיקים הערוכים למוטב שאינו הבעלים בחשבון. בנוסף, מעת לעת החשבון עומד ביתרת חובה בלתי מאושרת, על אף שבחשבון לא אושרה מסגרת אשראי.

פעילתכם זו גורמת לביצוע רישומים שגויים בחשבון וחושפת את הבנק לתקלות ולסיכונים, לרבות תביעות מצדדים שלישיים".

הבנק הודיע למבקשת כי עליה לסגור את החשבון בתוך 14 ימים ממועד המכתב, דהיינו עד יום 24.11.14 והורה לה, בין השאר, להחזיר לסניף את כל טופסי השיקים שברשותה ולתאם עם הבנק את אופן תשלומם של שיקים דחויים שנמשכו על החשבון.

10. לטענת הבנק, טרם ההודעה הפורמלית על הכוונה לסגור את החשבון ניהל הבנק שיחות ודיונים עם המבקשת, לרבות הפגישה מיום 30.10.14. לעניין מועד בדיקת קיומה של יתרה מספקת לפרעון השיק, הבנק הפנה להוראות הבנקאות (שירות ללקוח) (מועד זיכוי וחיוב שיקים) התשנ"ב – 1992 (להלן – "הוראות הבנקאות"), המורות כי המועד הקובע הוא יום סליקת השיק, כלומר יום העסקים הבנקאי שבו הוצג השיק לפרעון.

מנהל סניף הבנק, אשר ייצג אותו בפניי, הבהיר בדיון כי אין בכוונתו להביא ראיות לעניין ההתנהלות המיוחסת למבקשת, והצדדים הסכימו כי בית המשפט לא יקבע ממצאים עובדתיים לגבי טענה זו של הבנק, כשלעצמה.

עדויות הצדדים

11. בעלי המבקשת, מר דוד קרופיק, אישר בעדותו כי למבקש לא אושרה מעולם מסגרת אשראי ואף אישר קיומן של שיחות עם מנהל סניף המשיב. מר קרופיק העיד כי לא קיבל את מכתב הבנק אשר נשלח אליו בחודש אוגוסט 2014 אולם אישר כי התנהלו שיחות עם אנשי הסניף בהן הובהרה לו עמדת הבנק לגבי אופן ניהול החשבון.

מעדותו של מר קרופיק (עמ' 7, ש' 19 ואילך) השתמע כי הוסיף למשוך שיקים על חשבון המערערת גם לאחר שידע כי החשבון עומד להיסגר, אם כי הדברים אינם מפורשים. לו הייתי משוכנע כי מנהל המבקשת התכוון למה שיוחס לו בפרוטוקול הדיון, הייתי דוחה את ערעור המבקשת על אתר, אולם כאמור, נראה כי הדברים המובאים מפיו של מר קרופיק בהקשר זה אינם ברורים דיים ונוכח אי בהירות זו איני זוקף את הדברים לחובת המבקשת.

12. מנהל סניף הבנק, מר ציוני, העיד, כי הסיבה לסגירת החשבון לא היתה השיקים שסורבו אלא רישום שיטתי של סכומים מוטעים בהפקדת השיקים. כאמור לעיל, הבנק לא הביא ראיות לעניין ההתנהלות המיוחסת למבקשת בהקשר זה.

כך העיד מר ציוני (עמ' 6 לפרוטוקול מיום 4.6.15, ש' 8 ואילך)

"ש. עד סגירת החשבון סך הכל חמישה שיקים חזרו?

ת. אכן.

ש. תאשר לי שבגלל חמישה שיקים שחזרו לא סוגרים חשבון.

ת. אני מאשר. אנחנו אף פעם לא סוגרים חשבון בגלל הגבלה של לקוח.

ש. אז אם כך החשבון נסגר בין [צ"ל בגלל – י.ג.] אותו שוני בין הסכומים המוקלדים לבין הסכומים האמיתיים של השיק?

ת. כן, בצורה שיטתית.

ש. תציג לי לפחות שיק אחד?

ת. זה לא הנושא.

ש. ברגע שסגרת הכל מתנתק ואין חשבון?

ת. כן. "

תשתית עובדתית לדיון

13. התשתית העובדתית הצריכה להכרעה היא אפוא כדלקמן:

(א) עשרות שיקים של המבקשת סורבו על ידי המשיב.

(ב) מתוך שיקים אלה חמישה שיקים סורבו מטעמי חוסר כיסוי בתקופה שבה החשבון היה עדיין פתוח וכל יתר השיקים סורבו לאחר סגירת החשבון ביום 27.11.15. מתוך חמשת השיקים שסורבו מטעמי חוסר כיסוי, ארבעה סורבו לאחר החלטת הבנק לסגור את החשבון ורק שיק אחד מספר ימים לפני ההחלטה.

(ג) מדפי החשבון שצורפו לטיעוני המבקשת עולה כי במשך מספר חודשים שלפני סגירת החשבון, חשבונה היה מצוי ביתרות זכות וחובה חליפות.

(ד) המבקשת נהגה להפקיד סכומי כסף ביום הפרעון של שיקים שמשכה. הוראות הבנקאות קובעות כי יתרת החשבון הקובעת היא כפי שהיתה ביום סליקת השיק, וכך קרה שהבנק נאלץ למעשה לתת לה אשראי "טכני" בן יום-יומיים ללא מסגרת. המבקשת לא הכחישה את הדברים וטענה כי התנהלות זו היתה מקובלת בינה לבין הבנק לאורך חיי החשבון.

(ה) לשיטת הבנק, אשר לא הוכחה על ידיו, אולם גם לא הוכחשה מפורשות על ידי המבקשת, המבקשת נהגה להפקיד בחשבונה שיקים תוך רישום סכום גדול יותר מן הסכום הנכון של השיק בטופסי ההפקדה. לטענת הבנק, התנהלות זו של המבקשת חזרה על עצמה עשרות פעמים, גרמה לבנק טרדה מיותרת וחשפה את הבנק לתקלות ולסיכונים. מעדות מנהל הסניף עולה כי התנהלות זו היא שהביאה את הבנק לסגור את החשבון.

דיון והכרעה

14. סעיף 2 לחוק שיקים ללא כיסוי קובע כי חשבון יהיה חשבון מוגבל ובעליו יהיה לקוח מוגבל אם סורבו במשך שנים עשר חודשים עשרה שיקים או יותר שנמשכו מהחשבון, ובלבד שעברו לפחות חמישה עשר ימים בין הסירוב הראשון לסירוב האחרון. תכלית ההוראה היא לצמצם את תופעת השיקים ללא כיסוי כדי לשפר את אמינותו של השיק כאמצעי תשלום נפוץ וחשוב (ר' ע"א 538/94 ש.א. דפוס אופסט תפן בע"מ נ' בנק לאומי לישראל; ע"א (י-ם) 4305/98 מ.צ.י.ג.ה בניין והשקעות נ' בנק לאומי לישראל).

15. כל השיקים שסורבו על ידי הבנק, למעט אחד, סורבו לאחר סגירת החשבון או לאחר שהבנק כבר החליט על סגירת החשבון. אין חולק על כך שהטעם לסגירת החשבון היה טענותיו של הבנק להתנהלות בלתי תקינה של המבקשת בהפקדת השיקים וכפי שהעיד מנהל הסניף, עצם העדר כיסוי בהתאם להוראות הבנקאות לא היה עילה, מבחינת הבנק, לסגירת החשבון, אלא לסירובו לכבד שיקים שבמועד פרעונם הנכון לא היתה יתרה מספקת.

השאלה הניצבת במוקד הערעור הנוכחי היא האם בנסיבות שתוארו היה למבקשת יסוד סביר להניח שהיתה על הבנק חובה לפרוע את השיקים.

16. מסקנתי היא כי אין לקבל את טענת המבקשת כי היה על המשיב לפרוע את השיקים וממילא אין לקבוע כי היה לה יסוד סביר להניח כי היתה על הבנק חובה לפרוע את השיקים. כמפורט לעיל, הבנק התריע כבר באוגוסט כי שיקים שלא יהיו בני פרעון ביום סליקתם יסורבו. מנהל המבקשת טען כי לא קיבל את מכתב הבנק, אולם הודה כי הבנק מסר לו את הדברים בעל פה. לאחר מכן, בחודש אוקטובר 2014 התנהלה ישיבה בין נציגי הבנק לבין מנהל המבקשת ובה הודיע הבנק למנהל המבקשת כי זו התראתו האחרונה וכי שיקים של המבקשת יסורבו אם תתמיד בהתנהלותה. בחודש נובמבר הודיע הבנק על סגירת החשבון.

17. כמפורט בראשית הדברים, מאז נסגר החשבון סורבו 55 שיקים. המבקשת לא הראתה כי כל השיקים שסורבו, ולכל הפחות 45 מהם, היו שיקים דחויים אשר נמשכו על ידיה לפני ההתרעה בחודש אוגוסט. גם אם נקבל את טענתה, לפיה חלק מן השיקים היו דחויים בתשעים ואף במאה ועשרים ימים, הרי, כפי שהעיד מנהל סניף המשיב, עד יום 31.3.15, ואפשר שגם לאחר מכן, הוסיפו להגיע שיקים לפרעון וסורבו, ולא יהיה זה סביר להניח כי שיקים אלה היו דחויים בחמישה, ששה ואף שבעה חודשים. המבקשת אף לא טענה כי לאחר חודש אוגוסט, ולכל המאוחר, לאחר התראת אוקטובר, ובטרם נסגר החשבון, נמנעה מלמשוך שיקים מחשבונה ולא טענה כי לאחר התראות אוגוסט ואוקטובר ניהלה את חשבונה באופן שעלה בקנה אחד עם דרישות הבנק.

בעדותו ביום 26.5.15 טען מנהל סניף הבנק, כי החשבון התנהל בצורה לא תקינה משך כשנה. מנהל הסניף נתן דוגמה, לפיה שיק פלוני על סך 3,500 ₪ עשוי היה להירשם בטופס ההפקדה בסכום של 35,000 ₪. הבנק אמנם לא הביא ראיות לביסוס טענתו, אולם חשוב לציין כי בשום שלב המבקשת לא הכחישה התנהלות זו ולא טענה כי סגירת החשבון היתה שלא כדין. גם מבלי לקבוע ממצאים לעצם התנהלותה בחשבון, ניתן לקבוע כי המבקשת ידעה כי הבנק מייחס לה התנהלות בלתי תקינה וכי הוא דורש שינוייה.

נוכח התעלמות המבקשת מהתראות הבנק ניתן לקבוע כי היתה יכולה לצפות כאפשרות הממשית הן סירובם של שיקים שמשכה והן סגירת החשבון בשל ההתנהלות הבלתי תקינה שיוחסה לה.

18. תכליתו של החוק היא אמנם הגנה על הציבור מפני פיזור שיקים ללא כיסוי ומוקדו ביחסים שבין הלקוח לבין מקבלי השיקים ולא ביחסים שבין הלקוח והבנק. יחד עם זאת, בהתעלמה מהאפשרות הסבירה כי הבנק יורה על סגירת החשבון ו/או יסרב שיקים נוספים בשל העדר יתרה מספיקה ביום הסליקה, הטילה המבקשת על הציבור את הסיכון ששיקים שנמשכו על ידיה יסורבו, כפי שאכן קרה בסופו של דבר.

כאמור לעיל, בפסק דין זה אינני קובע ממצא פוזיטיבי לעניין ההתנהלות שיוחסה למבקשת על ידי הבנק או לגופן של טענות המבקשת כי הבנק הורה על סגירת החשבון בהתרעה קצרה מדי, שלא אפשרה לו להיערך לסגירת החשבון כראוי.

19. סיכומו של דבר, המבקשת לא עמדה בנטל להראות כי היה לה יסוד סביר להניח כי היתה על הבנק חובה לפרוע את השיקים, הן נוכח הודעתו של הבנק כי יסרב לפרוע שיקים מקום שלא תהיה בחשבון יתרה מספקת ביום סליקתם והן נוכח התראתו כי יסגור את החשבון אם תוסיף להתנהל באופן שאינו מקובל על הבנק. מטעמים אלה דין הבקשה להידחות.

נוכח הייצוג העצמי של הבנק, ללא שנעזר בשירותי עורך דין, אינני פוסק הוצאות. כל צד יישא אפוא בהוצאותיו.

המזכירות תודיע לצדדים.

ניתן בהעדר הצדדים היום, ה' תמוז, תשע"ה, 22 ביוני, 2015.