רקע

1. בפני תביעה כספית בסך 7,546 ₪, שעניינה אי תשלום עבור סחורה שסופקה. הסכום מורכב מסך 6,366 ₪, שהוא תמורת הסחורה, ועוד סך 1,180 ₪ עבור הוצאות משלוח מכתב התראה. התביעה החלה את דרכה בתיק הוצאה לפועל מס' 506151-11-14, והועברה לבית המשפט לאחר שהנתבעת הגישה התנגדות לביצוע התביעה.

העובדות

2. אין חולק בעובדות אלה: הנתבעת הזמינה מהתובע עוגיות לשם חלוקה ללקוחות בערב חגיגי שערכה לכבוד לקוחותיה, בסניפים שונים של הנתבעת. הערב החגיגי נערך ביום 28.8.2013, והעוגיות הוזמנו ביום 10.8.2013 וסופקו ביום 18.8.2013 וביום 19.8.2013 אל מחסני הנתבעת, אשר נציגיה אישרו בחתימת ידם על טפסי ההזמנה כי קיבלו את הסחורה. הנתבעת היא שהפיצה את העוגיות לסניפיה.

3. הנתבעת לא שילמה את תמורת ההזמנה, מאחר שלטענתה כשנערכו עובדיה בסניפים השונים לחלוקת העוגיות ללקוחות, התברר כי אלה עבשות ואינן ראויות למאכל.

4. התובע דורש את תמורת העוגיות, והנתבעת סבורה שאין לחייבה לשלמה.

הראיות

5. מטעם התובע העיד התובע עצמו, אשר נתן תצהיר תמיכה בכתב תביעה, שהפך בפועל לתצהיר עדות ראשית. התצהיר הוא לאקוני, והוא תומך בכתב תביעה לאקוני אף הוא, אולם הכולל את כל העובדות הבסיסיות הצריכות לתביעה. עדותו הושלמה בחקירה ראשית, שהיתה קצרה ביותר אף היא. בחקירה הנגדית טען כי פס הייצור ששימש לאספקת העוגיות נשוא התביעה שימש גם לייצור עוגיות שנמכרו בשתי החנויות של התובע עצמו, כי הן יוצרו במפעל ברעננה, על ידו אישית, נארזו ע"י עובדות המפעל, וכי לא התקבלה שום תלונה אחרת על עובש ביתר העוגיות שיוצרו כאמור. הוא העיד עוד, כי העוגיות המדוברות יוצרו ערב אספקתן, ונארזו למחרת, דהיינו: ביום האספקה עצמו. את האספקה ביצע התובע עצמו, ברכב המשמש את עסקו, והמיועד להובלת מזון, אם כי לדבריו לא נדרשו תנאי אחסנה מיוחדים לשמירת העוגיות. הוא סיפר עוד, כי על פי הפרטים שסוכמו בעת ביצוע ההזמנה, האספקה תוכננה למועדים אלה, שאמורים היו להיות סמוכים ליום החלוקה לסניפים.

6. מטעם הנתבעת העידו 4 מעובדותיה (בעת הארוע המדובר). הגב' ברטה סריקוב, שעבדה אז במחלקת השיווק של הנתבעת, והיא שביצעה את ההזמנה, אולם לא היתה בעבודה בעת שסופקה הסחורה, שכן יצאה בדיוק אז לחופשת לידה, הגב' ענבל דרורי, מנהלת אזור הצפון של הנתבעת, הגב' לירון חדד, שהיתה אז מנהלת סניף אצל הנתבעת, והגב' אורית חליף, ששימשה אז כמנהלת אזור הדרום של הנתבעת.

7. הגב' סריקוב כתבה בתצהירה, כי התובע ידע מהו מועד הארוע המתוכנן, וכי על הנתבעת יהיה להפיץ את העוגיות בין הסניפים השונים. היא כתבה גם, שלדברי מי ששימשה כמחליפתה (בשל חופשת הלידה) עמדה היא בקשר עם התובע כשהתגלה העובש בעוגיות, ניסתה להסתייע בו למציאת פתרון, ומשהדבר לא צלח – הושלכו העוגיות לפח האשפה. שמה של המחליפה לא צוין בתצהיר, והיא לא מסרה תצהיר ולא העידה. הגב' סריקוב נחקרה וסיפרה, שהתובע ידע שלאור הצורך בחלוקה לסניפים, העוגיות תוגשנה ללקוחות כ-10 ימים לאחר הייצור (לנקודה זו התנגד התובע עקב טענתו להרחבת חזית אסורה). היא אישרה כי הסחורה סופקה במועד המיועד (הוא המועד הנקוב לעיל). היא אישרה כי אין לה ידיעה באשר לתנאי אחסונן או הובלתן של העוגיות בימי שהיו ברשות הנתבעת.

8. הגב' דרורי כתבה בתצהירה, כי לקראת יום הארוע, כשהתקבלו העוגיות בסניפים, החלה התכתבות ענפה בין מנהלות הסניפים השונות באזור הצפון, לאור עובש שהתגלה בעוגיות, וכי בהוראת מחלקת השיווק נזרקו כל העוגיות לפח. בחקירתה אישרה, כי לא ראתה את העוגיות אלא לאחר שהגיעו לסניפים. היא לא ידעה להעיד באיזה יום בדיוק הגיעו העוגיות לסניפים, אך שיערה שמדובר ביומיים או שלושה לפני יום הארוע, שכן העוגיות חולקו לסניפים ביחד עם הסחורה שנועדה להיות מוצעת ללקוחות ביום הארוע. היא העידה עוד, כי כשראתה את העוגיות היו האריזות תקינות, אך לא העוגיות.

9. הגב' חדד כתבה בתצהירה כי העוגיות הגיעו לסניף שבניהולה כיומיים לפני יום הארוע, וכי כשפתחה את האריזות העוגיות נראו על פניהן תקינות, אך ממבט קרוב יותר התברר כי יש עליהן כתמי עובש. במקביל, החלו להתקבל הודעות בקבוצת הווצאפ של מנהלות הסניפים כי זה היה המצב גם בסניפים אחרים. בחקירתה אישרה, כי אין לה ידיעה אודות אופן אחסונן או הובלתן של העוגיות, וכי לא היא קיבלה אותן במחסנים.

10. הגב' חליף כתבה בתצהירה דברים דומים לדברים שנכתבו ע"י הגב' דרורי והגב' חדד. בחקירתה אישרה כי לא ראתה את העוגיות למעט בחנויות.

ניתוח והכרעה

11. הצדדים סיכמו טענותיהם, והתובע ביקש להתבסס בעיקר על כך שהנתבעת לא הביאה כל עד שהוא או כל ראיה אחרת שהיא להוכחת אופן אחסון העוגיות במחסנים שלה ואופן הובלתו לסניפים. עוד ביקש להתבסס על כך שהתובעת לא הביאה לעדות את מחליפתה של הגב' סריקוב, שהיתה אשת הקשר הרלבנטית בין הנתבעת לתובע במועד הארוע. כל אלה, לשיטתו, ביחד עם עדות התובע עצמו, שלא הופרכה, באשר לשימוש שעשה בחנויות העסק שלו בעוגיות מאותה סדרה, אמורים להביא לקביעה, כי העוגיות שסופקו היו תקינות ויכולות היו לשמש את מטרתן, וכי יש להניח כי מקור התקלה הוא באופן אחסונן והובלתן ע"י הנתבעת עצמה.

12. הנתבעת טענה, כי יש לראות את התובע אחראי לתקלה, לאור משך הזמן שחלף בין אספקת העוגיות ליום בו אמור היה להיעשות בהן שימוש – משך זמן שהיה בידיעת התובע, ושהתובע היה אמור להיערך אליו, אם באספקה מאוחרת יותר ואם במתן הסברים ברורים לאנשי הנתבעת כיצד יש לאחסן ולהוביל את העוגיות. לטענתה, ניסיונו של התובע לייחס לה אחסון או הובלה לקויים של העוגיות הוא בבחינת הרחבת חזית אסורה.

13. במחלוקת זו שבין הצדדים, דעתי כדעת התובע. הטעם לכך הוא, שטענת ההגנה של הנתבעת היא בבחינת "הודאה והדחה", שכן הנתבעת מודה בכל העובדות (המעטות) המקימות לתובע את עילת התביעה: העוגיות הוזמנו, יוצרו וסופקו במועד המוסכם. אלא, שלטענת הנתבעת, מצבן בעת שביקשה לעשות בהן שימוש פוטר אותה מלשלם עבורן. מצבן זה, והגורמים לו, הם בבחינת טענות הגנה שעל הנתבעת להוכיחן.

14. כפי שניתן היה להתרשם מהצגת הדברים לעיל, הנתבעת כשלה בניסיון הוכחה זה. הנתבעת לא הביאה ראיה כלשהי שתפריך את ההנחה, שהעוגיות הגיעו לידיה כשהן תקינות; היא לא הביאה ראיה כלשהי לאופן אחסנתן, ומי לידינו יתקע כי העוגיות נשמרו בתנאים תקינים? כיצד נדע כי העוגיות לא הונחו בתנאי שמש או חום או בקרבת מקום לאשפה, לרבות מוצרי מזון מקולקלים? אמנם, אין מחלוקת כי התובע לא הנחה את עובדי הנתבעת כיצד לאחסן את העוגיות, ועל כן, ככל שהיו נדרשים תנאים מיוחדים, לא ניתן היה לבוא אל הנתבעת בטענות, אולם גם תנאים סבירים, בבחינת הידוע לכל בר דעת, טעונים הוכחה, והוכחה כזו לא הוצעה.

15. האמור חל גם באשר להובלת העוגיות לסניפים. יש לזכור, כי מדובר בארוע שהתקיים בחודש אוגוסט, המתאפיין במזג אוויר חם במיוחד. אין בידינו מידע אודות סוג כלי הרכב שהוביל את העוגיות, המקום בו הונחו באותו רכב, היקף שהיית הרכב בתנאי שמש וחום, אולי לפרקי זמן ממושכים, וכיו"ב.

16. נמצאנו, אפוא, במצב בו ניתן להניח – בהעדר ראיה נוגדת – כי העוגיות סופקו טריות ותקינות; וכי ניתן להניח – בהעדר ראיה נוגדת, ולאור העדויות הרבות – כי עשרה ימים אחר כך היו העוגיות עבשות. אולם, על מנת שהנתבעת תהיה פטורה מלשלם לתובע את תמורת העוגיות, עליה לבסס כי פגם בעוגיות עצמן – או ליקוי אחר הניתן לייחוס לתובע – הוא שגרם לתוצאה המצערת. כאמור לעיל – לא הובא בדל של ראיה בעניין זה. אין די להצביע על התוצאה, שכן בה, לבדה, אין כדי לפטור את התובעת מלשלם עבור הסחורה.

17. אציין לפני סיום, כי גם התובע לא הביא את כל הראיות שיכול היה, כגון: ראיה מתוך רישומי החנויות של עסקו, או של עובדים שלו, כי העוגיות מאותה סדרה נמכרו גם בחנויות, וכיו"ב. אלא, שמחדלו של התובע אינו פועל לחובתו במקרה זה, שכן נטל הבאת הראיות נותר על כתפי הנתבעת, שכשלה מלעמוד בו.

18. בנסיבות אלה, אני קובע כי לנתבעת לא קמה הזכות להימנע מלשלם עבור הסחורה שקיבלה מאת התובע, וכי עליה לשלם את תמורתה.

19. מאידך, הרכיב הנוסף שבכתב התביעה – תשלום עבור מכתב התראה – לא הוכח בשום דרך שהיא, ועל כן אין מקום לחייב את הנתבעת בתשלומו.

תוצאה אופרטיבית

20. קיצורו של דבר, שאני מקבל את התביעה בעיקרה, באופן זה, שיראו את ההתנגדות כאילו נדחתה, למעט לעניין סך של 1,180 ₪ מתוך קרן התביעה – שיופחת (בערכי יום פתיחת התיק) מסכום החוב בתיק ההוצאה לפועל. עוד אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע – מעבר לסכומי ההוצאות ושכר-הטרחה שנזקפו בתיק ההוצאה לפועל עם פתיחתו – את הסכום ששולם כהשלמת אגרה בתיק בית המשפט, בסך של 259 ₪ (ליום 24.1.2016), ושכ"ט עו"ד בסך 2,700 ₪. סכומים אלה יתווספו על סכום החוב בתיק ההוצאה לפועל.

21. ההליכים בתיק ההוצאה לפועל, ככל שעוכבו עקב הגשת ההתנגדות, יחודשו אם לא ייפרע החוב תוך 30 יום.

ניתן היום, א' חשוון תשע"ז, 02 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.