09 יוני 2017

1. זהו פסק דין בתביעת התובעת לתשלום דמי פגיעה/להכיר בפגימה שבברכה כפגיעה בעבודה.

2. הצדדים הסכימו למינוי מומחה על בסיס המוסכמות ביניהם. בית הדין מינה את ד"ר נחמיה בלומברג כמומחה יועץ רפואי מטעמו.

3. ואלה העובדות הרלוונטיות שהועברו למומחה כמוסכם על ידי הצדדים:

א. התובעת ילידת 1952 עובדת כאחות במרכז הרפואי הדסה הר הצופים כנציגת קופת חולים כללית.

ב. ביום 2.9.2013 התובעת נשענה על ברכיה למשך מספר דקות וכשנעמדה הרגישה כאב חד בברך רגלה הימנית.

ג. התובעת פנתה לטיפול רפואי לראשונה בקשר לפגיעה האמורה ביום 9.9.2013.

ד. התובעת הגישה לנתבע תביעה לתשלום דמי פגיעה.

ה. מצבה של התובעת בהתאם למסמכים הרפואיים.

4. המומחה התבקש לחוות דעתו לגבי הקשר בין האירוע החריג למצבה של התובעת.

5. חוות דעת המומחה:

א. בחוות דעתו כתב המומחה: "אין ספק כי ממצאי הדימות – שינויים שחיקתיים במדור הפטלופמוראלי קדמו לארוע הנדון ואינם נובעים ממנו. מאידך, בהיעדר ביטוי סוביקטיבי עובר לארוע הנ"ל בחומר הרפואי שהוצג בפני, ניתן לקבוע כי הארוע הפך את הממצאים לסימפטומתיים".

ב. המומחה נשאל את שאלות ההבהרה הבאות:

1. בחוות דעתך הינך מציין כי הליקוי ממנו סובלת התובעת בברכיה הינו תחלואתי טבעי ("שחיקתי") וכי אין קשר בין הנזק לבין תנועת התרוממות התובעת. האם תנועת התובעת מיום 2.9.13 (מעבר מכריעה לעמידה) לא תרמה כלל לליקוי ממנו סובלת התובעת בברכה?

2. האם תנועת התובעת חשפה אותה לנזק שהיה קיים אצלה זה מכבר?

3. מהו המנגנון אשר חושף נזק קיים על ידי הופעת כאב?

4. האם התנועה המתוארת תרמה תרומה משמעותית למצב התובעת? תרומה משמעותית נקבעה על פי הפסיקה כתרומה בשיעור של למעלה מ 20%.

ג. תשובות המומחה לשאלות ההבהרה:

1. "מוקדים סחוסיים גרמיים במספר אזורים-סדקים עמוקים, ארוזיות ופסאדוציסטות" (פענוח ה MRI כחודש מהאירוע) לא נובעים מהתנועה. המדובר בנזק מבני משמעותי שלא יכל להווצר בחודש. לא ניתן לשלול כי נוצרה פגיעה מסוימת משנית לתנועת הכפיפה והשהות הסטטית במנח שכזה.

2. כן.

3. הכאב הינו בעל אופי דלקתי. תנועת כפיפה, ויותר מכך השהות בתנוחה שכזו, מעמיסה מאוד את המפרק שבין הפיקה לתושבתה בברך. עומס זה גובר כשהמפרק חוק שמנח הפיקה אינו אופטימאלי. העומס עלול להוביל לדלקת מכאנית ומכאן כאביה.

4. יש להבחין בין תרומת התנועה לנזק המכאני בסחוס הברך, שלגביה ברור שהתרומה קטנה משמעותית מ 20%, לבין הביטוי הקליני של נזק זה. בהעדר ביטוי קליני לכאבי ברך בחומר שהוצג בפני, הרי שיש לקבוע כי התנועה הובילה לתרומה משמעותית".

6. לאחר קבלת חוות דעת המומחה הודיע הנתבע כי תביעת התובעת תוכר בסעיף ליקוי: כאבים בברך. הליקוי הקליני הקיים הוא תוצאה ניווונית טבעית (כאמור בפסק הדין עב"ל 211/08 רזי בלס – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 12.1.2009). הנתבע מוכן לאשר את תקופת אי הכושר בהתאם לתעודות הרפואיות שהציגה התובעת.

התובעת מנגד טוענת כי בהתאם לחוות דעתו של המומחה מטעם בית הדין קיים קשר סיבתי בין נכות התובעת לבין עבודתה ויש להשאיר בידי הוועדה הרפואית את מלאכת האבחנה וקביעת אחוזי הנכות.

7. דיון

א. על פי חוות דעתו של המומחה, תרומתו של האירוע לנזק בסחוס הברך קטנה משמעותית מ – 20%, אולם, בנסיבות המקרה, הארוע בעבודה תרם תרומה משמעותית למצבה של התובעת.

ב. כידוע, ניתן לראות בהחמרה של מצב תחלואתי קודם הנובעת מתנאי העבודה והגורמת למגבלות בעבודה כפגיעה בעבודה. באשר למידת הנכות שיש לייחס לאותה החמרה, אם בכלל, הרי שזה תפקידה של הועדה הרפואית. בית הדין הארצי הדגיש כי הוועדה הרפואית תעשה את חשבון העובר ושב בין ההחמרה כתוצאה מן הפגיעה בעבודה לבין מצבו הקונסטיטוציונלי וכי מידת ההשפעה של המחלה הטבעית תתברר כאשר הועדה הרפואית תידרש לקבוע אם למערער אחוזי נכות כתוצאה מהפגיעה בעבודה.

ג. ע"פ הפסיקה, בית הדין נוהג לייחס משקל רב לחוות דעתו של המומחה מטעמו, שכן האובייקטיביות של המומחה מטעם ביה"ד גדולה יותר ומובטחת במידה מירבית ממומחה מטעם הצדדים, מעצם העובדה כי אין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל את שכרו מידי בעלי הדין (ר' לעניין זה דב"ע 411/97 דחבור בוטרוס - המוסד לביטוח לאומי, לא פורסם וכן עב"ל 341/96 מליחי- המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 377).

ד. לפי חוות דעת המומחה, האירוע בעבודה לא גרם להיווצרות המחלה בבירכה של התובעת, אלא תרם תרומה משמעותית למצבה של התובעת, הרי שעל פי הפסיקה די בכך כדי להכיר במצבה של התובעת כפגיעה בעבודה (ולו על דרך של החמרה) ולהעביר את עניינה לוועדה הרפואית שתקבע את מידת ההשפעה של האירוע על מחלתה הטבעית ותקבע האם לתובעת אחוזי נכות כתוצאה מהפגיעה בעבודה ואת שיעורם (ובהתחשב גם במצבה הקודם).

7. סוף דבר:

תביעת התובעת מתקבלת, כמפורט בסעיף 6 דלעיל.

הוועדה הרפואית תקבע את מידת ההשפעה של האירוע בעבודה לעומת השפעתם של גורמים אחרים (מצב קודם) על מצבה של התובעת.
הנתבע יישא בשכ"ט ב"כ התובע בשיעור של 2,000 ₪.
ערעור על פסק דין זה ניתן להגיש לבית הדין הארצי תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין ליד הצד המבקש לערער.

ניתן היום, ט"ו סיוון תשע"ז, (09 יוני 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.