1. לפניי שתי תובענות כספיות (תא"מ 64099-03-15 ע"ס 10,844 ₪ ותא"מ 18651-05-15 ע"ס 74,576 ₪), שאוחדו להליך אחד. ההליך האחד ננקט כנגד הערב - הנתבע 2 - והשני כנגד השוכר - הנתבע 1. נוכח מהות הסכסוך והואיל והא בהא תליא, כאמור, אוחדו התובענות.

בהתאם לתקנה 214טז לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ינומק פסק הדין באופן תמציתי.

2. התובע הינו בעל זכויות הבעלות בדירה ברחוב חברוני 116/1 בירושלים (להלן-"הדירה"). ביום 13.1.09 נכרת זיכרון דברים בין התובע לבין הנתבע 1 להשכרת דירת התובע. ביום 14.1.09 נחתם בין התובע לנתבע 1 הסכם שכירות, לפיו הנתבע 1 שכר את הדירה מהתובע לתקופת שכירות מיום 14.1.09 ועד ליום 13.2.12 (להלן – "תקופת השכירות"), כאשר הנתבע 2 ערב להתחייבויות הנתבע 1 בהסכם. בנוסף, הנתבע 2 חתם על שטר חוב בסך 80,000 ₪ במסגרת ערבותו להתחייבויות הנתבע 1 וכן, מסר שיק ביטחון על סך 10,000 ₪.

3. לטענת התובע, הנתבע 1 הפר את התחייבויותיו בהסכם בכך שהשכיר לצד ג' את הדירה בשכירות משנה וכמו כן, לא שילם את תשלומי ועד הבית במשך כל תקופת השכירות. בעקבות זאת, נאלץ התובע לשלם את דמי ועד הבית בסך 3,929 ₪. בנוסף, במהלך תקופת השכירות גרם הנתבע 1 לנזקים בדירה שאינם בבחינת בלאי סביר בסך 41,455 ₪ [לכתב התביעה צורפו, כנספח ח', חשבוניות תיקון].

4. הנתבע 1 מתנגד לנטען בכתב התביעה. לטענת הנתבע, בהתאם לסעיף 12 להסכם השכירות, היה זכאי להשכיר את הדירה לצד ג' ללא צורך בידוע התובע. כמו כן, לנתבע 1 ניתנה אופציה לרכישת הדירה בתום תקופת השכירות. הנתבע 1 מאשר שהשכיר את המושכר לצד שלישי במשך תקופת השכירות. במעמד החתימה על הסכם השכירות מסר הנתבע 1 שלושה שטרי ביטחון - הם השיקים נשוא תיק זה. כמו כן, צוין במפורש בהסכם השכירות, כי השיקים הנ"ל נמסרו לביטחון בלבד אך ורק במקרה בו שכר הדירה לא ישולם או החשבונות השוטפים של המושכר. הואיל ומלוא שכר הדירה שולם וכן, שולמו מלא החשבונות עבור המושכר, הרי שלא התקיים התנאי להפעלת השיקים.

5. במסגרת הגנתו, העלה הנתבע 1 טענת קיזוז. לדבריו, במהלך תקופת השכירות גילה הנתבע בהזדמנויות שונות את דעתו, כי בכוונתו לממש את האופציה שהוענקה לו במסגרת ההסכם לרכישת הדירה עם תום תקופת השכירות. בעקבות גילוי דעתו, נקט התובע בפעולה נדרשת כגון הגשת בקשה בשם בעלת הזכויות בדירה (שהייתה חסויה) לאישור הסכם מכירה לבית המשפט לענייני משפחה שנחתם על ידי הנתבע 1. דא עקא, כי לקראת תום תקופת השכירות נמלך התובע בדעתו והודיע לנתבע 1, כי אין בכוונתו לקיים אחר התחייבותו בהסכם וחזר בו מהסכמתו למכירת הדירה לנתבע 1 ותחת זאת דרש את פינויו של זה האחרון ממנה. ביום 2.2.12 בחר התובע לעשות דין לעצמו ובאופן אלים וחד צדדי פרץ לדירה והחליף את מנעול הדלת. חרף פעולה אלימה זו, סירב התובע להשיב לנתבע 1 את המחאות הביטחון. לאור זאת, שקל הנתבע 1 את צעדיו ולבסוף החליט שלא לעמוד על זכויותיו החוזיות. בנסיבות אלה, הנתבע 1 סבור, כי לא נותרו לו כל התחייבויות כלפי התובע וככל שקיימות כאלה, הרי שיש לקזזן מהפיצוי המוסכם לו הינו זכאי בגין הפרת התובע את ההסכם.

6. בדיון שהתקיים בפניי במעמד הצדדים ביום 12.2.17 נחקרו הצדדים על גרסאותיהם.

ב"כ הנתבע 1 הודיע על חזרתו מטענת הקיזוז, זאת, נוכח הגשת תביעה נפרדת בעילה חוזית הנסובה סביב טענת הקיזוז בתיק דכאן.

6.1 התובע נחקר בפניי. לדבריו, לא קיבל את הדירה בתום תקופת השכירות ונאלץ לפרוץ את הדירה ביום 16.5.12. התובע הכחיש תחילה, כי הפריצה לדירה ארעה במועד מוקדם יותר. חרף האמור, התובע לא ידע ליתן תשובה המניחה את הדעת, כיצד נושא הפריצה לדירה עלה במכתבו של ב"כ הנתבע כבר ביום 5.2.12 למעלה משלושה חודשים עובר למועד בו הינו טען, כי פרץ לדירה. התובע אישר, כי במהלך תקופת השכירות התפוצץ דוד המים בדירה ולא זכור לו מי נשא בעלות תיקונו. בנוסף, לדבריו, חלק מהשיקים שנתנו לו על ידי הנתבע בהתאם להסכם השכירות, נמשכו לטובתו בגין האופציה לרכישה עתידית של הדירה כאשר חלקם האחר נמשך לטובתו כבטחונות. התובע הגיש את השיקים - שהיקפם הכספי המצטבר הינו כ-85,000 ש"ח - לביצוע בהוצאה לפועל נוכח אי תשלום ועד בית ובגין הנזקים שנגרמו לדירה שדרשו שיפוץ. התובע לא הציג אסמכתאות מהן עולה, כי התריע בפני הנתבע בטרם הגשתם לביצוע, בעוד שהתובע אישר, כי החוב הנוגע לוועד הבית שנותר לנתבע עומד על סך 1,025 ₪ בלבד (לא כולל הוצאות משפט/אגרות ושכ"ט עו"ד )(באופן יחסי). לדבריו, יתר הסכום נסוב סביב הצורך בתיקון הנזקים שנגרמו לדירה.

6.2 הנתבע 1, שוכר הדירה, נחקר בפניי. לדברי הנתבע 1, לאחר תום תקופת השכירות התובע לא פנה אליו בכלל בדרישה לתשלום הוצאות כלשהן. השיקים שהוגשו לביצוע על ידי התובע נמשכו על ידו כביטחון לקיום התחייבויותיו בהסכם השכירות ואולם, לטענתו הוא מילא אחר כל התחייבויותיו ועל כן, היה על התובע להשיב השיקים. אולם, לאחר מכן, הודה בהמשך חקירתו כי קיבל מהתובע מכתבי דרישה לפיצוי. על פי עדותו כיום-יומיים לאחר תום תקופת השכירות פרץ התובע לדירה תוך הפעלת אלימות שלא נדרשה הואיל והנתבע 1 פינה את הדירה בהתאם להסכם. עם זאת, הנתבע 1 הודה, כי לא מסר את מפתחות הדירה לידי התובע הואיל ולשיטתו ביקש לרכוש את הדירה. הנתבע 1 הכחיש, כי הותיר הוא או מי מטעמו נזקים בדירה כאשר לדבריו עסקינן בדירה ישנה בת עשרות שנים. אשר לדלת שנטען כי נעקרה ממקומה מסר, כי הדלת הוסרה אך היה ניתן בנקל להשיבה.

דיון ומסקנות:

7. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, שמעתי עדויות הצדדים בפניי ולאחר שנתת דעתי למכלול השיקולים הצריכים לעניין, נחה דעתי, כי דין התביעה להתקבל בחלקה. להלן נימוקיי.

7.1 הוכח בפניי במידת ההוכחה הנדרשת, כי הנתבע 1 לא מסר את מפתחות הדירה לידי התובע עם תום תקופת השכירות. אין בידי לקבל טענות הנתבע, כי המפתחות לא נמסרו לידי התובע הואיל וביקש לרכוש את הדירה, זאת, נוכח העובדה, כי הנתבע לא הציג כל אסמכתא ממנה עולה, כי אכן פעל לצורך מימוש האופציה שניתנה לו לצורך כך בהסכם. הואיל והנתבע הגיש תביעה נפרדת בעניין זה הנני מדגיש, כי המסקנות אליהן הגעתי בעניין הנוגע לסוגיות השנויות בפני בתיק דכאן מתייחסות לתובענה זו בלבד. כאמור, אי הצגת ראיות בעניין זה שנטען, לכאורה, שקיימות לנתבע, תומכת בגרסת התובע, כי עניין מימוש האופציה הגם והעלה בשלב כלשהו של יחסיהם החוזיים, הרי שבהיעדר ביצוע פעולות נדרשות על ידי הנתבע לצורך התגבשות זכות האופציה במועדים שננקבו בהסכם – הרי שיש לראות בכך, משום ויתור ו/או זניחת הזכות באופן שבמועד סיום תקופת השכירות – זכות זו – לא עמדה לו עוד. לאור האמור, בעניין הנזקים לדלתות ותיקונן מצאתי לקבל את הנזקים שהוכחו כדבעי בהתאם לקבלה מס' 0033 מיום 16.5.12 שצורפה על ידי התובע לראיותיו בדמות הוצאות עבור פריצת מנעול רב בריח בסך 1,500 ₪, זאת, חרף ריחוק הזמן ממועד פעולת פריצת הדלת (שהתרחש במהלך חודש פברואר 2012) וסך של 500 ₪ בהתאם לקבלה מס' 0032 בסך 500 ₪, וסה"כ בגין רכיב זה מצאתי לאשר נזקים בסך 2,000 ₪.

7.2 כמו כן, הוכח במידה הנדרשת במשפט אזרחי כי לא שולם ועד הבית בתקופה המיוחסת לתקופת השכירות של הנתבע או מי מטעמו בסך 1,025 ₪. עם זאת, לא מצאתי לאשר את הוצאות המשפט שהתנהל בפני המפקח על רישום המקרקעין, זאת, בגין אי קיום חובתו להקטנת הנזק.

7.3 לא מצאתי לאשר את יתר הנזקים הנטענים, זאת, בהיעדר הוכחה כדבעי הן את קיומם של הנזקים, טיבם של אותם נזקים והן את הקשר הסיבתי בין הנתבעים לתקופת השכירות של הנתבע או מי מטעמו. התובע לא צירף חוות דעת שמאי בעניין זה. התובע אומנם, הציג חשבוניות וקבלות בגין תיקונים ושיפוצים שונים ורבים שבוצעו בדירה כשלושה-ארבעה חודשים לאחר תום תקופת השכירות. אולם, עיון בפירוט העבודות שבוצעו מלמד על עבודות שיפוץ בהיקף נרחב כאלה החורגות באופן משמעותי מביצוע עבודות תיקון של נזקי שכירות. משכך, סבורני, כי התובע לא הניח תשתית ראייתית מספקת להוכחות נזקיו אלה והקשר בין נזקים אלה לנתבע.

8. סוף דבר- הנני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע סך של 3,025 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל. עם זאת, נוכח התוצאה אליה הגעתי מחד וסכום התביעות שניהל התובע מאידך – ובאיזון הראוי בין זכותו של התובע להיפרע מהנתבע נזקיו ובשים לב להפרזה הבלתי מידתית בהיקף התביעה בנסיבות אלה, סבורני, כי התובע אינו זכאי כי יפסקו לו הוצאות משפט כלשהן.

המזכירות תדאג לשלוח עותק מפסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ז' אדר תשע"ז, 05 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.