1. המערערת, אשר סובלת מליקויים שונים, הגישה בקשה לפטור ממס עקב נכות על פי סעיף 9(5) לפקודת מס הכנסה.

במסגרת התביעה האמורה, קבעה וועדה רפואית מדרג ראשון מיום 18.06.12 למערערת נכות בשיעור של 67.92% בתחולה מיום 08.05.12.

המערערת הגישה ערר על החלטת הוועדה מהדרג הראשון, וועדה הרפואית לעררים אשר התכנסה בשלושה מועדים – ביום 12.12.13, ביום 19.06.14 וביום 12.02.15 (להלן: "הוועדה"), קיבלה באופן חלקי את הערר וקבעה בהחלטתה כי נכותה הצמיתה של המערערת הינה בשיעור של 85.96% בתחולה מיום 04.04.14. להלן פירוט הנכויות שנקבעו –

נכות בשיעור 65% בגין סכרת עם סיבוכים לפי פריט 4(6)(ג) לרשימת הליקויים.

נכות בשיעור 45% בגין ליקוי שמיעה לפי פריט 72(1)11יב לרשימת הליקויים.

נכות בשיעור 10% בגין לחץ דם בהתאם לפריט 9(3)(ב)(I) לרשימת הליקויים.

נכות בשיעור 10% בגין אבנים בכליה לפי פריט 22(9)(א) לרשימת הליקויים.

נכות בשיעור 10% בגין ארטריטיס רבמטואידית או ניוונית לפי פריט 35(1)(ב) לרשימת הליקויים.

על החלטת הוועדה לעררים נסב הערעור שלפני.

2. מטענותיו של ב"כ המערערת שבכתבי הערעור שהוגשו מטעמו בבית הדין, עליהם חזר בדיון שקוים במעמד הצדדים, עולה שעיקרן ממוקדות בשלושה נושאים שלהשקפתו נפלו בהתייחס אליהם פגמים משפטיים בדרך התנהלות הוועדה, והינם בתחום האורטופדי, הפנימי והעור.

באשר לתחום האורטופדי נטען, כי טעתה הוועדה בהחלטתה משלא התייחסה לאישור הרפואי של פרופ' רופמן, בכל הנוגע לרגל שמאל ולצילומים אליהם מתייחס הוא בקביעתו בכל הנוגע לשינויים הניווניים בצוואר, במפרק ירך ימין, וכן פגיעה במפרקי הבהונות הגדולות.

כמו כן נטען, כי היה על הוועדה להתייחס לממצאים שבאישור הרפואי של דר' מיכה רינות מיום 17.05.09.

בנוסף נטען, כי היה על הוועדה לקבוע למערערת נכות בגין בעיית ה – CTS, שבגינה נקבעה נכות בשיעור של 5%, ולא להכילה במסגרת הסוכרת.

באשר לתחום הפנימי נטען, כי טעתה הוועדה משלא התייחסה לחוות דעת פרופ' ברוק בנושא ההתקפים של דפיקות הלב אותן חווה המערערת.

באשר לתחום העור נטען, כי טעתה הוועדה משלא ערכה למערערת בדיקת ביופסיה או שהפנתה אותה לעריכת הבדיקה. במעמד הדיון, ביקש ב"כ המערערת, מאחר ועניינה של המערערת עשוי להיות מוחזר לוועדה, כי המערערת תבצע ביופסיה באופן פרטי ולהביא את ממצאיה בפני רופא עור על מנת שישקול מחדש את מסקנותיו.

3. ב"כ המשיבה, לעומת זאת, טענה כי הוועדה התייחסה לתחומים אליהם מפנה המערערת. באשר לנושא העור נטען, כי הוועדה נתנה למערערת הזדמנות להמציא מטעמה בדיקת ביופסיה וזו לא הומצאה. אשר לנושא הפנימי נטען, כי הוועדה הלכה לקראת המערערת וקבעה לה נכות בשיעור גבוה. אשר לנושא האורטופדי נטען, כי הנושא נבחן על ידי היועצים הרפואיים של הוועדה, ובאשר לשינויים הניווניים או הממצאים ההדמייתיים, הבדיקות הקליניות היו תקינות ולא נמצאו ממצאים קליניים המקנים נכות.

אשר לעניין ה – CTS נטען, כי הסעיף הספציפי שמעניק 65% נכות בגין סוכרת עם סיבוכים קובע שבמידה והסיבוך מקנה פחות מ – 30% נכות אז הסיבוך נכלל באותו סעיף.

יחד עם זאת, ב"כ המשיב הסכימה כי עניינה של המערערת יוחזר לוועדה על מנת שתתייחס לאישור הרפואי של פרופ' רופמן, בכל הנוגע לרגל שמאל.

4. החלטת הוועדה מושא הערעור – דיון והכרעה

א. בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון הסמכות לדון בערעורים על החלטות של וועדות לעררים מכוח פקודת מס הכנסה נתונה לבית הדין האזורי לעבודה (בג"צ 7078/08 הסה נגד משרד האוצר אגף מס הכנסה, 24.8.2008).

בית המשפט העליון קבע כי בהתאם להוראת סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, מוסמך בית הדין לעבודה לדון בערעורים על החלטות הוועדות לעררים בשאלות משפטיות בלבד.

עוד נקבע, כי במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם נפלו פגמים בקביעת הנכות ע"י הועדה, לרבות בעניינים הנוגעים להרכבה, אופן התנהלותה והשיקולים עליהם הסתמכה (בג"צ 570/09 אלכסנדר וינאפל - שר האוצר משרד האוצר, ניתן ביום 18.11.09).

ב. מאחר וטיעוני המערערת מתמקדים בשלושה נושאים – הנושא האורטופדי, הנושא הפנימי ונושא העור, פסק דין זה יעסוק אך ורק באותם נושאים, ולהלן יצטטו התייחסויות הוועדה באותם עניינים.

אשר לתחום הפנימי, ב"כ המערערת קובל כנגד החלטת הוועדה שלא התייחסה לטענתו למסמך הרפואי של פרופ' ברוק מיום 29.08.12, בכל הנוגע לנושא ההתקפים של דפיקות הלב מהם סובלת המערערת הנובעים מ"מצב של צניחת השסתום המטרלי בלב...".

בישיבתה מיום 12.12.13 התייחסה הוועדה לכך שבהתאם לבדיקת מאמץ שעמדה לפניה, המערערת אינה סובלת מצניחת מסתם: "הוועדה עיינה בכתב הערר המבקש לדון בנושא של צניחת מסתם מטרלי עם דפיקות לב, לציין שבבדיקת קרדיולוג 03/12 דר' מאור נמצאה דרגה תפקודית I, עפ"י בדיקת מאמץ לא תועד צניחת מסתם...". ואולם הוועדה לא סיכמה את דיונה באותו נושא, וביקשה בעניינה של המערערת בדיקת לב עדכנית: "דו"ח בדיקת אקו עדכנית המתעד צניחת מסתם".

הוועדה התכנסה שוב ביום 19.06.14, ובפניה הונחה "בדיקה אקוקרדיוגרפית" מיום 18.05.14. בפרק "ממצאים ואבחנות" של אותה ישיבה התייחסה הוועדה לאותה בדיקה, שלפיה לא קיימת אבחנה בגין צניחת מסתם מטרלי (MPV – MITRAL VALVE PROLAPSE): "התקבלה תשובת בדיקת אקו 5/14 שלא מראה MPV או MR או הרחבה של האורטה העולה".

הנה כי כן הוועדה התייחסה לעניין צניחת המסתם המטרלי, אלא שממצאיה שבוססו על בדיקת לב עדכנית, ולפיהן המערערת אינה סובלת מצניחת מסתם מטרלי, היו שונים ממצאיו של פרופ' ברוק הישנים יותר, ולפיהן "בשנת 1998 אובחנה אצלה מצב של צניחת השסתום המטרלי בלב הגורם להתקפי דפיקות לב מדי פעם...".

בעניין זה, אם כן, לא נפל פגם משפטי בדרך פעולות הוועדה.

אשר לתחום האורוטפדי, בישיבתה מיום 12.12.13, הוועדה התייחסה לאותו נושא וערכה למערערת בדיקה, וממצאי הוועדה נרשמו בפרוטוקול דיונה, ולאמור –

"בדיקה אורטופדית: צוואר אין ספזם שרירים, תנועות הצוואר מלאות וחופשיות לכל הכיוונים, בבדיקת כף יד ימין אצבע II אין דפורמציה, אין רגישות מקומית, תנועות כל המפרקים ללא הגבלה, יכולת האגרוף שמורה.

מפרקי ירכיים: אין סימני דלקת חיצוניים, תנועות: כיפוף 120 מעלות, יישור מלא, סיבוב פנימי 50 מעלות, סיבוב חיצוני 50 מעלות, אבדוקציה אדוקציה 50 מעלות כל אחד ותנועותיהם ללא כאבים. כפות רגליים: הלוקס וולגוס בצורה קלה מאוד עם סימנים של הלוקס רגידוס מימין.

הועדה קובעת: אין נכות בצוואר, אין נכות בכף יד ימין, בצילום אגן – מצב לאחר AVN בראש עצם הירך דו צדדי. למרות הממצא הזה, הועדה לא מצאה ממצא בתנועות מפרקי הירכיים, אך הדבר יכול להסביר כאבים בדריכה, ולכן הועדה קובעת 10% לפי סעיף 35(1)(ב), אין נכות בכפות רגליים. הועדה עיינה בתעודה רפואית פרופ' רופמן מיום 17.7.12 ולא מצאה השפעות ונכות בגפיים כפי שמצא פרופ' רופמן".

מהדברים ששוקפו לעיל עולה, כי הוועדה התייחס לתעודה הרפואית של פרופ' משה רופמן מיום 17.02.12, אלא שממצאיה היו שונים ממצאיו. בהקשר זה הוועדה ערכה למערערת בדיקה רפואית לצוואר, לכף יד ימין ולמפרקי הירכיים, ואולם לא מצאה כי המערערת סובלת מהגבלות כלשהן באותם תחומים. חרף זאת, הוועדה מצאה לקבוע למערערת נכות בשיעור של 10% בגין "כאבים בדריכה" לפי פריט 35(1)(ב) לרשימת הליקויים.

יחד עם זאת, כפי שגם הסכימה ב"כ המשיב, הוועדה אכן התייחסה לליקוי ממנו סובלת המערערת בכף רגל ימין ("הלוקס רגידוס מימין"), וזאת מבלי שבאותה מידה התייחסה לכף הרגל השמאלית.

כמו כן מצאתי, כי הוועדה לא התייחסה באופן מניח את הדעת לאמור באישור של פרופ' רופמן, בכל הנוגע ל"פגיעה במפרקי הבהונות הגדולות בשתי כפות הרגליים".

בנוסף מצאתי, שמשעניינה של המערער עשוי להיות מוחזר לוועדה, כי נכון יהא שהוועדה תתייחס לתוכנו של האישור הרפואי של דר' מיכה רינות מיום 17.05.09, אליו מפנה ב"כ המערער, לרבות לקביעות שנכללות בו בכל הנוגע לכפות הרגליים.

אשר לבעיית ה – CTS, מקבלת אני את טענות ב"כ המשיב, לפיהן מאחר ומדובר בסיבוך הנובע ממחלת הסוכרת ממנה סובלת המערערת, הרי שבהתאם לפריט ליקוי 4(6) לרשימת הליקויים - במידה והסיבוך מקנה נכות בשיעור של פחות מ – 30%, אז הסיבוך נכלל באותו סעיף.

אשר לתחום העור, הוועדה כאמור בדקה את טענות המערערת באותו תחום, וזאת על דרך הפנייתו ליועץ בתחום העור.

היועץ זימן את המערערת וערך לה בדיקה ביום 23.07.14:

"בבדיקה כעת ללא ממצא פתולוגי בעור הגב. עפ"י מכתב מרופא עור מיום 2/3/14 מציינת אבחנה של ...סומפלקס והופנתה לביופסיה, לא הביאה את התשובה...".

היועץ סיכם את הדיון בכך שאינו מקבל את האבחנה שחוות דעתו של פרופ' ברוק "שמדובר בארטיקריה, שכן לא נקבעת אבחנה כזאת ע"י רופא עור".

עם זאת היועץ לא סיכם את הדיון, וביקש "תוצאות הביופסיה וסיכום הממצאים מרופא עור".

ביום 22.10.14, סיכם היועץ את הדיון בכך ש"מאחר ורופאת עור מטפלת דר' זמיר לא מצאה לנכון לעשות ביופסיה, ובהיעדר ממצאים בעת הבדיקה, לא ניתן לקבוע נכות".

בישיבתה המסכמת של הוועדה מיום 12.02.15, הוועדה אימצה את קביעתו של היועץ, ולאמור –

"בנושא ההשגות בתחום רפואת העור, בבדיקתו של יועץ עור דר' זיו לא נמצאה כל תפרחת, הבדיקה הייתה ב – 23/7/14 לא בוצעה ביופסיה, למעשה התלונות הן סוביקטיביות. בבדיקת הועדה היום נמצאו סימני גרד ללא תפרחת, לכן לדעת הועדה יש לקבל את חוו"ד של דר' זיו ולקבוע שאין נכות בתחום העור".

ב"כ המערערת טען כאמור, כי היה על הוועדה לערוך בעניינה של המערערת בדיקת ביופסיה. לכאורה, אכן מדובר בעניין המסור לשיקול דעתה המקצועי של הוועדה, כל שכן ורפואת העור המטפלת של המערערת לא מצאה לנכון לערוך בעניינה של המערערת בדיקת ביופסיה.

יחד עם זאת, מאחר וענייניה של המערערת עשוי להלן להיות מוחזר לוועדה, מן הראוי לאפשר למערערת להציג בפני הוועדה בדיקת ביופסיה עדכנית (אותה היא מבקשת לערוך באופן פרטי), והוועדה תשקול מחדש את מסקנותיה לאור אותה בדיקה (חיובים אלה תוכל הוועדה לקיים, ככל שתמצא לנכון, באמצעות הפניית העניין ליועץ רפואי, כפי שעשתה בהחלטתה נשוא הערעור).

5. אשר על כן הנני מורה על השבת עניינה של המערערת לוועדה באותו הרכב, על מנת שתפעל כדלקמן –

א. תתייחס לממצאים המתוארים במכתבו של פרופ' רופמן מיום 17.07.12, לעניין ה"הלקוס וולגוס" בכף רגל שמאל, כמו גם ל"פגיעה במפרקי הבהונות הגדולות בשתי כפות הרגליים", ולשאלת נפקותם של אותם ממצאים על קביעת נכותה של המערערת.

הוועדה תשקול מחדש, האם לנוכח אותם ממצאים יש לפסוק אחוזי נכות נוספים לאלו שנפסקו.

ב. תתייחס לתוכנו של האישור הרפואי של דר' מיכה רינות מיום 17.05.09, לרבות לקביעות שנכללות בו בכל הנוגע לכפות הרגליים.

ג. תשקול מחדש את קביעתה בנושא העור, זאת ובמידה והמערערת תמציא בפניה בדיקת ביופסיה עדכנית. הוועדה תהיה רשאית, ככל שתמצא לנכון, להיוועץ שוב עם רופא בתחום רפואה העור.

6. בנסיבות העניין, ובהתחשב בהסכמה הנ"ל, הנני מחייבת את המשיבה לשלם למערערת סך של 1500 ₪ בגין שכ"ט עו"ד.

7. במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דין זה עליו להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים וזאת בתוך 15 יום מיום קבלת עותק פסק הדין.

ניתן היום, כ"ט שבט תשע"ו, (08 פברואר 2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.