לפני: כב' השופט יוחנן כהן

פסק דין

1. תביעה זו עניינה להכיר בפגיעה בברך התובע כפגיעה בעבודה.

רקע עובדתי

2. התובע יליד 1958, חקלאי עצמאי במקצועו.

3. בכתב התביעה שהוגש לבית הדין, טען התובע, כי ביום 3/11/13 בעת שביצע עבודה בצנרת החממה, נחבל בברך בעת שהתכופף לתקן פיצוץ בצנרת (להלן: "האירוע").

4. התובע הגיש תביעה לתשלום דמי פגיעה והנתבע בתשובתו מיום 19/11/14, דחה את תביעתו, בציינו כי:

"מעיון בפרטי תביעתך, ומבירורים שנערכו, לא הוכח, לדעתי שנגרם אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עיסוקך במשלח ידך.

כמו כן גם אם היה ארוע כאמור אי הכושר לעבודה לתקופה מיום 22/7/14 איננו תוצאה של האירוע הנ"ל, אלא נובע ממצב תחלואתי טבעי".

5. כנגד דחיית תביעתו, עותר התובע בתביעה זו שבפנינו.

טענות התובע

6. לטענת התובע, התאונה בה נפגע הינה תאונת עבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי ומשכך שגה הנתבע משדחה תביעתו.

7. אמנם ישנן טעויות בנוגע לתאריכים שמסר התובע בדבר מועד קרות התאונה, אולם התובע עומד על כך כי ביום שישי אירעה לו תאונת עבודה וביום ראשון שבסמוך למועד קרות האירוע פנה התובע לרופא. מאחר והפעם הראשונה שהתובע פנה לרופא בעקבות האירוע היתה ביום 3/11/13, אזי מועד קרות האירוע היה ביום 1/11/13.

טענות הנתבע

8. התובע לא השכיל להוכיח קרות אירוע תאונתי כפי שטען בתביעתו.

9. התובע לא יודע להצביע בדיוק על המועד בו אירוע האירוע.

10. התובע מסר מס' גירסאות הן לעניין מועד קרות האירוע, הן לעניין נסיבות האירוע והן לעניין מועד הפנייה לרופא.

11. לתובע אין עדים לאירוע והמסמכים הרפואיים אינם תומכים בגירסת התובע.

דיון והכרעה

12. תאונת עבודה מוגדרת בסעיף 79 לחוק כתאונה "שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ועובד עצמאי – תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו".

13. הלכה פסוקה היא, כי תאונה מורכבת משני יסודות חיוניים: גורם או מחולל מחד גיסא ונזק או פגימה מאידך גיסא.

ברור הוא, כי באין חבלה אין תאונת עבודה וכי החבלה היא אחת העובדות הצריכות לעילת התביעה וככל עובדה ממערכת המהווה עילת תביעה צריך שהתובע יוכיח אותה.

(ראה לעניין זה דב"ע נג/0-153 עוואד ג'אבר פראג' – המוסד פד"ע כ"ז 50, דב"ע נב/88-0 כאמל קופטי – המוסד פד"ע כ"ט 169, דב"ע שם/96-0 המוסד – אל מנון וייל פד"ע יב 225, דב"ע נו/251-0 בצלאל ישינובסקי – המוסד פד"ע ל"א 241).

14. התובע הינו עצמאי וככזה על התובע מוטל נטל ההוכחה להוכיח שנפגע תוך כדי עיסוקו ומשלח ידו. עובד עצמאי חייב להוכיח את יסודות התאונה ולהוכיח כי תאונת העבודה ארעה עת עסק במשלח ידו (ראה: דב"ע מה/0-129 קליפר – המל"ל, פד"ע יח 29, דב"ע נו/0-251 בצלאל ישינובסקי – המל"ל פד"ע ל"א 241).

15. לאחר עיון בטענות הצדדים ובחינת חומר הראיות, הגעתי לכלל מסקנה כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח תביעתו, ועל כן מצאתי כי יש לדחות את התביעה, להלן אפרט מסקנתי.

16. על פי ההלכה הפסוקה יש לאתר כל אירוע תאונתי במישור הזמן והמקום. מעיון בחומר הראיות ומשמיעת עדות התובע נמצא כי התובע לא ידע להצביע בדיוק על המועד בו אירע האירוע.

17. התובע טען תחילה כי האירוע אירע ביום 3/11/13, כך בטופס התביעה לתשלום דמי פגיעה (נ/1) וכך בכתב התביעה לבית הדין. לעומת זאת, במסגרת תצהירו טען התובע כי האירוע התרחש ביום שישי 1/3/13 (סעיף 7 לתצהיר התובע). במסגרת עדותו בבית הדין טען התובע כי האירוע אירע ביום 1/3/13 או ביום 1/11/13. בהודעה לחוקר המל"ל (נ/3), שקדמה למועד הגשת התצהיר, טען התובע כי אינו זוכר את מועד האירוע, ושזה היה באוקטובר או בנובמבר.

תמוה בעיני בית הדין כיצד בתצהירו זכר התובע מועד האירוע ואילו בהודעתו בפני החוקר, שקדמה למועד חתימת התצהיר, לא זכר התובע את מועד קרות האירוע, לתובע הפתרונים!

18. הנה כי כן, לא ניתן לאתר את האירוע מבחינת זמן, שכן קיימות מס' גירסאות אודות מועד התרחשות האירוע.

בפסק דין יחיאל דהן (דב"ע נד/0-34 יחיאל דהן – המל"ל), מתייחס בית הדין הארצי למקרה שבו הוכח אירוע תאונתי אך לא ניתן לאתרו מבחינת הזמן:

"לא אחת עלתה בפני בית דין השאלה מה דינו של אירוע תאונתי אשר לא הוכח מועדו המדוייק.

יובהר: אין המדובר בנסיבות בהן כשלון הוכחת המועד מטיל צל על עצם מהימנות המבוטח בהתייחס לכל עדותו ולרבות לעצם קרות האירוע.

אלא, המדובר במקרה – כמו זה הנדון לפנינו – והוכח בפני בית הדין כי אכן התרחש האירוע, אולם לא עלה בידי התובע להוכיח מועד במדוייק אי-מתי.

דעתנו היא כי אם גדר הספקות מתמצא בימים בודדים וניתן להראות כי לא אירעו באותם ימים, או לא סביר כי אירעו בהם אירועים דומים מחוץ לעבודה – שגם הם עשויים לגרום פגיעה דומה במבוטח, כי אז אפשר ויהיה סיכוי לתביעה, על אף העדר הוכחה בדבר מועד האירוע המדוייק, והתביעה לא תקרוס תחתיה רק מן הטעם הזה.

אולם, שעה שטווח הזמן בו אירעה התאונה, אף אם הוכח, מתפרש על פני חודשים או שבועות וקל וחומר אם אינו ניתן לתיחום כמו במקרה הנדון – כי אז חסר נתון חיוני בתשתית העובדתית שיש להציג ליועץ הרפואי, שהרי הקשר הסיבתי נקבע גם על פי פער בין האירוע והפגיעה."

דברים דומים נאמרו בעב"ל 127/98 מוריס בן דוד – המל"ל:

"צדק בית הדין האזורי וכך גם נקבע בשורה ארוכה של פסקי דין, כי מקום שהוכח בפני בית הדין כי אכן התרחש האירוע אולם לא עלה בידי המבוטח להוכיח במדוייק אי מתי וטווח הזמן בו אירע האירוע מתפרש על פני שבועות – כי אז חסר נתון חיוני בתשתית העובדתית שיש להוכיח...".

19. אלא שבענייננו לא רק שהתובע לא הוכיח את מועד קרות האירוע אלא שגם לא הוכח קרות אירוע תאונתי בעבודה.

בגירסאות התובע קיימות סתירות מהותיות באשר לאירוע הנטען. פעם טען כי סובב את הברך (נ/1, סעיף 3), פעם טען כי חש כאב בעת שקם (הודעת התובע בפני החוקר, נ/3) ואילו בכתב התביעה טען כי נחבל בברך בעת שהתכופף לתקן את הפיצוץ בצנרת החממה.

כמו כן, מסר התובע מס' גירסאות לעניין מועד הפנייה לרופא. בטופס התביעה מסר כי פנה לטיפול ביום האירוע (נ/1, סעיף 4), בפני חוקר המוסד טען כי פנה לטיפול למחרת האירוע (נ/3) ואילו בעדותו בבית הדין טען כי פנה לטיפול רפואי לאחר סוף השבוע (פרוטוקול מיום 9/5/16, עמ' 4, ש' 4).

20. זאת ועוד, עיון ברישום הרפואי מיום 3/11/14 מלמד כי אין כל איזכור לאירוע ולמעשה גם ביתר הביקורים אצל רופאים שונים, חלקם רופאים אליהם פנה התובע באופן פרטי, אין כל איזכור לאירוע (ר' נ/4, נ/5).

21. התובע טען בעדותו כי הבהיר לרופא בעת שפנה לקבל טיפול רפואי ביום 3/11/13 כי נפגע בברכו בעת עבודתו, אולם הרופא נמנע מלרשום את דבריו, אולם התקשתי לקבל גירסה זו של התובע, שעה שברישומים רפואיים מחודש אוגוסט 2014, קיים איזכור לעבודתו של התובע אולם לא בהקשר לאירוע תאונתי בעבודה.

גם לא מצאתי כל תשובה המניחה את הדעת, מדוע לא סיפר התובע לרופאים אורטופדים אליהם פנה באופן פרטי, אודות קרות האירוע (ר' עדות התובע, פרוטוקול מיום 9/5/16, עמ' 5, ש' 1-24).

22. עינינו הרואות, התובע נבדק על ידי מספר רופאים שונים לאורך תקופה ארוכה, ולא מפרט בפניהם אודות קרות האירוע. התובע הוציא טופס 250 רק ביום 21/8/14 (נ/2), ולא ניתנה כל תשובה המניחה את הדעת על השיהוי הניכר בהוצאת הטופס, תוך שימת דגש לכך שהתובע הינו עצמאי ולא היתה לו כל מניעה להוציא את הטופס קודם לכן.

23. הלכה פסוקה היא, כי יש לתת משקל מיוחד למסמכים רפואיים הסמוכים למועד האירוע הנטען ולדברי הנפגע המצוטטים בהם. זאת, בהתבסס על ההנחה, שבסמוך לקרות התאונה ימסור הנפגע את העובדות הנכונות, על מנת לזכות בטיפול הנכון והמתאים למצבו (ראה דב"ע מט/0-23 המל"ל – שמעון הירשהורן, פד"ע כ' 349).

24. כאן המקום לציין כי התובע היה בתקופת אי-כושר רק לאחר הניתוח שעבר בברך ביולי 2014, זמן רב לאחר האירוע הנטען.

26. כללו של דבר, בנסיבות המתוארות, בהן לא הוכח קיומו של אירוע תאונתי, העדר עדים לאירוע, העדר מסמכים רפואיים הסמוכים למועד האירוע התומכים בגירסת התובע, משלא ניתן לאתר את האירוע מבחינת הזמן, ולאור התרשמות בית הדין מהסתירות בגירסאותיו של התובע, מצא בית הדין כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו ועל כן דין התביעה להידחות.

27. בנסיבות העניין, משמדובר בתביעה על פי חוק סוציאלי, אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"ג סיוון תשע"ו, (19 יוני 2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

קלדנית: רות רחמים.