לפני

כב' הנשיא אברהם טל, אב"ד
כב' השופט ד"ר שמואל בורנשטין
כב' השופטת מיכל ברק נבו

<#1#>

נוכחים:

בא כוח העותר עו"ד ניר ליסטר

ב"כ המשיב 2 עו"ד רוני שוהם – עידן

פרוטוקול

ב"כ העותר: חוזר על העתירה.

ב"כ המשיב 2: מגישה כתב תשובה.

ב"כ העותר: עיינתי בכתב התשובה.

מה שכאן אני כתבתי וזו הנקודה שהיא העיקרית, לטעמי כאשר מוגשת תכנית שהיא מאוד מפורטת מצד אחד, וכאשר מצד שני בעצם אי הקבלה שלו לתכנית של רש"א נובעת לא מחוסר הרצון שלו להתקבל אלא עקב בעיות רפואיות ובעצם טוען המשיב שהרי מי שלא התחיל תכנית בתוך כתלי בית הסוהר לא יכול להתחיל תכנית מחוץ. אני יכול להראות שהוועדה מקבלת לא פעם והוועדה בהחלט יכולה וראוי שתקבלנה תכנית, מציג פסיקה.

העותר הביע נכונות ורצה להשתלב בטיפול כבר מגזר הדין. זוהי השתלשלות העניינים.

האיש בבית משפט השלום ביקש לקבל טיפול, בית משפט השלום המליץ לגורמים להכניסו לטיפול, לאחר מכן היה לו ערעור וגם בית המשפט המחוזי המליץ לרשויות להכניסו לטיפול. כשהוא נכנס לטיפול אראה לבית המשפט שכתבתי לא מכתב אחד אלא יותר להכניסו לטיפול כי הוא רוצה ואז העבירו אותו לבית סוהר חרמון, שם מקבלים טיפול.

העותר הוא נכה ויש לו בעיה בגב. לא קיבלו אותו שם עקב אי יכולתו לעמוד על רגליו ולעלות מדרגות.

ב"כ המשיב 2: יש דו"ח מה – 1.1 שהוגש, ויש דו"ח נוסף מה – 12.3 שהוגש, שהוא יותר מתקדם בחודשיים שהוא אומר (מצטטת). אני ככה מסיקה כי זה המקום היחיד שיש ביטוי.

ב"כ העותר: אי קבלתו לבית סוהר חרמון, כי הוא זה שביקש לעבור לשם, נבעה לא מחוסר רצון להיכנס ולהשתקם אלא אי קבלתו נבעה אך ורק ממצבו הבריאותי. כנראה שבבית סוהר חרמון היו צריכים לעשות עבודות פיזיות, ניקיונות שככל הנראה לא יכול היה לעשות. הוא נפל ועשה תאונה בהיותו צעיר. מאז הוא נכה ומוכר כנכה ולאור זאת לא יכול לבצע פעולות שהיה נזקק לבצע בחרמון ולכן לא קיבלו אותו.

מפנה למה שכתוב בבית סוהר חרמון, ורשום שאי קבלתו והשתלבותו זה עקב בעיות רפואיות. העובדה שהוא לא התקבל זה בגלל הבעיות הרפואיות. הוא ביקש ממני ואני שלחתי שני מכתבים ששלחתי לבית הסוהר על מנת לשלב אותו בטיפול שהוא מבקש. יתרה מזאת, האיש הסכים ואמר לא אכפת לי אם אני צריך מעבר לזמן להיות בהוסטל סגור, גם את זה אני מוכן. הוא רוצה להשתקם. השאלה שאנו שואלים זה שנשאר לעותר עוד חודשיים או שלושה, אנחנו כן יכולים לתת לו טיפול. בסופו של דבר אם היו מסכימים לקבל אותו ולעשות לו תכנית שיקום על ידי רש"א, מה טוב.

מפנה את בית המשפט לכך שתחילת דרכו, ישר כשנכנס למאסר, הוא הודה מיד ואמר בפרוטוקול של בית המשפט שבו הוא מבקש מבית המשפט לכך שהוא שגה וטעה בגלל התמכרותו לטיפה המרה, הוא 4.5 שנים היה נקי ולא ביצע שום עבירה. בעברו הוא השתמש בסמים ולאור הנפילה שלו להתמכרות עוד פעם, אם זה לטיפה המרה או לסמים, נכון שהפעם זה לא היה לסמים אבל עדיין זו אותה התמכרות, לאור ההתמכרות הוא ביקש מבית המשפט לעזור לו להשתקם. בית משפט השלום המליץ לתת לו להשתקם. זה לא שהוא אמר שהוא לא רוצה הוא הביע נכונות מתחילת ההליך. יכול להיות שלא התייחסו לזה ברצינות מספיק, או שהוא עבר מבית סוהר לבית סוהר, אני לא יודע מדוע אבל אני יכול להראות אינדיקציה לכך שהוא הביע נכונות ורצה. אני גם סייעתי לו בזה ואפנה את בית המשפט להתכתבויות שלי במכתבים שבו אני מבקש בשמו פקס אחרי פקס להכניס אותו לטיפול. מה שמנע את זה זה בעצם נכותו. השאלה אם לא ניתן לו הזדמנות, בסופו של דבר לא ניתנה לו הזדמנות אף פעם להשתקם.

אני אמרתי את זה בוועדה את העניין הזה ולא היה להם איזו אינדיקציה לכך אבל הם קיבלו את מה שאני אומר. גם פה אני אומר שהרי זו הסיבה היחידה שלא התקבל. הוא עבר לחרמון ולא שלחו אותו חזרה בגלל איזו בעיה. אם הייתה בעית משמעת או אי רצון שלו היו מחזירים אותו.

אני כן דיברתי עם הרופא שאמר שיש לו בעיה רפואית והוא לא יכול להתקבל לשם.

אם חברתי תסייע לי אשמח מאוד שתאמר בפירוש כי יש גורם שהוא לא התקבל בגלל משהו אחר וזה לא בעיה רפואית, אני אחזור בי. אבל אני אומר שזה הדבר בגללו הוא לא התקבל בגלל בעיה רפואית.

התכנית מאוד ממצה, מאוד מפקחת עליו. אינני רואה מדוע לא ניתן לו את הסיוע שיכול לעזור לא רק לו אלא גם לנו בסופו של דבר, לסייע לו לחזור חזרה ואפשר לראות אינדיקציה של אי ביצוע עבירות נוספות או חוסר ביצוע ניכרת בזמן שהוא נקי, אפשר לראות את זה מהר.פ. שלו ומהרישום התעבורתי. לא ניתן לו יד על מנת שיצא מהמעגל הזה?

ב"כ המשיב 2: העניין של מצבו הרפואי הוא הטפל בפנינו. מדובר באסיר שזה מאסרו השביעי כאשר כל אמירה שלא הושטה לו יד ואדם יכול לשקם את עצמו לאורך חייו במס' רב של הזדמנויות התייחס באחד הדיונים והבטיח הבטחות וכו'. לכן אדם שזהו מאסרו השביעי ונכלא לאחר שעשה תאונת דרכים בלי רישיון ובהיותו שיכור, הוא אדם מסוכן. מסוכנותו עומדת והוא לא צריך להשתחרר שחרור מוקדם. בחוות דעת שהועברה שהכתובת בה נערכה ב – 15.12.14 זמן לאחר כניסתו למאסר שהיה באוגוסט מפנה לנספח ד2 לפסקה האחרונה מהעמוד השני. מתי לכאורה אם התגבשה איזו מוטיבציה? בפני העליה לוועדת שחרורים כאשר ברור שכשחברי מדבר על כוונות שיקום דרמטיות אפשר לראות את חוות הדעת השלילית.

ב"כ העותר: מציג מכתב ששלחתי לקצינת האסירים בחודש דצמבר 2014, ולא נעניתי.

דיברתי במיוחד על השיקום. מפנה גם לדברים של כב' בית המשפט המחוזי, שהוא כן האמין שמדובר בדברים שלא מהפה אל החוץ וביקש את אותו טיפול.

התכנית היא מאוד ממצה וסגורה, שבה יש עבודה, שיחות, ליווי, הכל ממה הרמטי.

<#4#>

פסק דין

העותר מרצה מאסר שביעי במשך 13 חודשים בגין נהיגה ללא רישיון בשתי הזדמנויות, נהיגה בשיכרות ובקלות ראש שגרמה חבלה לאדם ואי שמירת רווח והוא מלין על החלטת המשיבה 1 (להלן: "הוועדה") מיום 24.4.15, שדחתה בקשתו לשחרור על תנאי בתנאי התכנית הטיפולית של מרכז מחוברים שהוצגה בפניה ובפנינו, לאחר שרש"א סירבה להכין לו תכנית שיקומית.

ב"כ העותר טוען בכתב העתירה ובטיעוניו בפנינו כי שגתה הוועדה כאשר זקפה לחובת העותר את העובדה שלא עבר הליך טיפולי לגמילה מאלכוהול במהלך מאסרו שכן עוד במהלך משפטו בבית משפט השלום ובבית המשפט המחוזי ביקש לקבל טיפול בהתמכרות לאלכוהול והדבר נמנע ממנו בכלא חרמון רק בשל מצבו הרפואי, היותו נכה בגין תאונה שהיא כפי שהוועדה עצמה אומרת בהחלטתה נושא העתירה.

ב"כ המשיב מתנגדת לשחרור המוקדם של העותר וטוענת כי העותר הוא אסיר חוזר שלחובתו עבר פלילי ותעבורתי מכביד, הוא לא השתלב בהליך טיפולי במהלך מאסרו לאחר שלא הביע נזקקות לכך בפני גורמי הטיפול ולא יצא לחופשות. בנסיבות אלו, טוענת ב"כ המשיב, יש להעדיף את עמדת רש"א שלא הסכימה להכין לעותר תכנית טיפולית על פני התכנית הטיפולית שהוצגה בפני הוועדה ובפנינו.

עיון בהחלטת הוועדה נושא העתירה מעלה כי לקחה בחשבון בהחלטתה את כל השיקולים הראויים הנדרשים לצורך זה. הוועדה לקחה בחשבון את עובדת היותו של המאסר נושא העתירה מאסרו השביעי של העותר, כאשר מאסר קודם, אמנם בשנת 1992, שוחרר על תנאי, בעברו של העותר עבירות בתחום התעבורה ובתחום הפלילי, לרבות בשל עבירות בטיחותיות כאשר מעולם לא היה מורשה לנהוג.

הוועדה זקפה לחובתו של העותר, כפי שאנו זוקפים, את דו"ח גורמי הטיפול לפיהם מדובר באסיר חוזר, בעל קווי אישיות מניפולטיביים ודפוסים התמכרותיים, סותר את גרסאותיו, מתאר את העבירות המיוחסות לו כמעידה ומגלה אמביוולנטיות להליך טיפולי.

גורמי הטיפול העריכו כי העותר חסר כוחות ומוטיבציה להליך הטיפולי ובמפגש עם רש"א לא נמצא מתאים לתכנית טיפולית מטעמה.

משכך הם פני הדברים, הרי גם אם העותר הביע, באמצעות בא כוחו, רצון להשתלב בהליך טיפולי בסוף שנת 2014 והדבר נמנע ממנו בכלא חרמון בשל מצבו הבריאותי, הרי העובדה שלא השתלב בהליך טיפולי במהלך מאסרו ולא יצא לחופשות בשל כך, דבר שמנע לבחון את התנהגותו, במיוחד בתחום התעבורה, במהלך חופשה.

לאור כל האמור לעיל, החלטת הוועדה נושא העתירה סבירה ומוצדקת ואנו דוחים את העתירה.

<#3#>

ניתן והודע היום כ"א אייר תשע"ה, 10/05/2015 במעמד ב"כ הצדדים והמערער.