1. להלן הצעת בית המשפט בהתבסס על המצוי לעת הזו בתיק, לרבות תחשיבי הנזק שהוגשו. הצעה זו העשויה לשמש אף כבסיס למו"מ בין הצדדים, נגזרת הן ממידת המחשתן של טענות באמצעות מסמכים והן מהערכת סיכונים וסיכויים בשלב זה בו טרם החל שלב הראיות.

2. נתונים בסיסיים רלבנטיים:

• תאריך לידת התובעת: 25.10.73
• טיב התאונה ומועדה: תאונת דרכים מיום 14.8.13
• נכות: 10% לפי סעיף 48(3)(א) בגין הגבלת תנועות קרסול + 5% לפי סעיף 75(1)(ב) לתקנות בגין צלקות בקרסול. וכן – אי כושר מלא מיום התאונה עד ליום 1.1.14.
• עיסוקה ושכרה החודשי של התובעת עובר לתאונה: מנהלת חשבונות ואחראית כח אדם בסופרמרקט: 15,828 שקלים (נטו – ממוצע לפי תלוש חודש 7/13).
• שכר כיום: 11,189 שקלים (נטו – ממוצע לפי תלוש חודש 12/15).

3. הערות רקע להצעה הניתנת:

• התובעת עובדת אצל מעסיקה משנת 93 וע"פ הנטען, עבדה ברצף לאורך השנים במשרה מלאה, למעט חופשות לידה וכד'.
• המעסיק – תאגיד המצוי אף בבעלות אביה של התובעת ומועסקים בו בני משפחה שונים, בכללם התובעת.
• בעקבות התאונה לא עבדה התובעת עד חודש 12/13. מחודש 1/14 החלה לעבוד בחצי משרה (3 ח' – באישור רופא תעסוקה), כך עד היום, למעט תקופה בת 3 חודשים.
• תלושי השכר משקפים עבודה בחצי משרה (92 שעות), אולם בית המשפט העיר בדיון אודות תוכן מקצתם.
• בתקופת ההעדרות שולם לתובעת מלוא שכרה בתוקף תשלום ימי מחלה, למעט 22 ימים שנזקפו ע"ח חופשה שנתית.
• לטענת התובעת, רוב שעות היום נהגה להסתובב ברחבי העסק שגולו כ – 3,000 מ"ר לשם פיקוח וביקורת עובדים ונאלצה להפסיק מרכיב זה בעבודתה בשל הפגיעה בקרסול. בשלב מסוים קיבלה בת משפחה אחרת את תפקידה זה.
• עיקר המחלוקת נסובה סביב הפער המשמעותי הנתון בין הנכות הרפואית הרלבנטית (10%) לבין שיעור ההפחתה לכאורה בשכר (30%), בו נתלית התובעת לביסוס הנכות התיפקודית הנטענת ואך בשל הפגיעה בקרסול.

3. להלן מרכיבי הנזק שמצאתי כי יש לאשרם ושיעורם הרלבנטי:

א. הפסד השתכרות וזכויות סוציאליות לעבר - ראשית, 4.5 חודשי העדרות שהוכרו ע"י המומחה אין אמנם חסר כספי, אולם יש ליתן משקל למשמעות הפסד ימי המחלה לעומת ימי החופשה. שנית: מחודש 1/14 עד היום, למעט שלושה חודשים, קרי: 27 חודשים.

מוצע לצרכי פשרה ובהתחשב בסמיכות לתאונה שיעור כולל של: 105,000 שקלים.

ב. הוצאות רפואיות ועזרה לעבר + לעתיד – אין סימוכין להוצאות משמעותיות בפועל ואף תוכנה של חוות הדעת אינו מלמד על צורך עתידי בהוצאות רפואיות ובפרט שאינן מכוסות ע"י סל הבריאות. סימוכין לעזרה בפועל אין, אולם תקופת אי הכושר מצדיקה לכאורה קבלת עזרה ובהינתן טיב הנכות והכאבים בעטיה, יש מקום להתמקד בעזרה במשק הבית במידת מה לגבי יתרת התקופה. לצרכי פשרה מוצע: 22,000 שקלים.

ג. הפסד השתכרות לעתיד והפסד פנסיה – עסקינן בנכות שאינה זניחה אמנם, אולם אף אינה נחשבת גבוהה. התובעת ממחישה אמנם ולאורך זמן הפסדים בפועל לכאורה בשיעור העולה על הנכות הרפואית, אולם בנסיבות העסקתה מתעוררת מחלוקת כאמור המצדיקה לנקוט זהירות. יש ליתן את הדעת למידת ההלימה בין הנכות כטיבה למידת השפעתה הנטענת ולסבירות הקשיים הנטענים. כמו כן יש ליתן משקל לשאלה האם אין מקום לצפות לנסיון להשלמת שעות בתחום עיסוק מתאים נוסף במסגרת חובת הקטנת הנזק.

בנסיבות הענין ובהינתן גיל התובעת, לצרכי פשרה מוצע: 290,000 שקלים.

ד. כאב וסבל – כחוק: 24,000 שקלים.

יש לצרף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד כחוק.

4. תתכבד ב"כ התובעת להודיע לחברה תוך 14 ימים עמדתה/ הצעתה ויודיעו ב"כ הצדדים לביהמ"ש, תוך 45 ימים, ולאחר מיצוי השיח בינהם האם עלה בידיהם לגבש הסדר.

ניתנה היום, י"ז סיוון תשע"ו, 23 יוני 2016, בהעדר הצדדים.