לפניי בקשת התובעים למינוי מומחים רפואיים בתחום האורתופדי והניורולוגי, אשר הוגשה במסגרת תביעה לפיצויים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975.

כתב התביעה וטענות הצדדים בבקשה שלפניי

1. מדובר בתאונה דרכים שארעה ביום 17.2.2014. לטענת התובעים, בעקבות התאונה נגרמה להם נכות רפואית. על פי הנטען תובע 1 – סובל מכאבים והגבלה בתנועות הגב, עם הקרנה לרגליים; התובעת 2 – סובלת מכאבים והגבלה בתנועות הצוואר והגב.
2. התובעים מבקשים למנות מומחים רפואיים בתחום האורתופדי והנויורלוגי, זאת לבדיקת מצבם הרפואי ודרגת נכותם, אם נותרה, כתוצאה מתאונת הדרכים בה נפגעו.
3. בתגובתה, מתנגדת הנתבעת למינוי מומחים כאמור, בנימוק כי התובעים סובלים במשך שנים רבות מבעיות אורתופדיות שונות, וכי אין ראשית ראיה לקיומה של נכות כלשהי בעקבות התאונה.

דיון ומסקנות

1. לאחר עיון בבקשה ובתגובה (לרבות השלמת טיעוני הצדדים), ולאחר עיון במסמכים המצויים בתיק בית המשפט, הנני סבור כי קיימת ראשית ראיה למינוי מומחה בתחום האורתופדי לשני התובעים.
2. הכללים והוראות הדין בעניין מינוי מומחים ברורים ואין צורך להאריך. על פי תקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ז-1986 (להלן: התקנות), האפשרות היחידה של נפגע להוכיח טענותיו בעניין שברפואה היא באמצעות בקשה למינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט; "דחיית בקשתו למינוי כזה יש בה, על כן, לסגור בפני הנפגע את הדרך להוכיח שנותר עם מום או נכות כתוצאה מהתאונה" (ראו: רע"א 1338/90 שיק נ' מטלון, פ"ד מד(2) 216, 219 (1990) (להלן: עניין שיק); רע"א 6945/00 סאלח נ' דולב, חברה לביטוח בע"מ (פורסם בתקדין, 22.1.2001)). לפיכך, גם כאשר מצב הדברים אינו חד משמעי "יזהר בית המשפט לבל תקופחנה זכויותיו של המבקש על ידי מניעת מינוי מומחה רפואי כבקשתו" (עניין שיק). תקנה 2(ב) לתקנות מחייבת הצגתה של "ראשית ראיה" לאפשרות קיומה של נכות עקב התאונה. כפי שנפסק לא אחת, אין צורך שראשית הראיה תתייחס לקיומה של נכות בפועל, אלא שתצביע על אפשרות לקיומה של אותה נכות. בכל הנוגע לעניין חובת הנפגע לשכנע, כי קיים קשר סיבתי בין מצבו הרפואי לבין הפגיעה בה נפגע מתאונת דרכים, נפסק כי "...די באפשרות של קיום קשר סיבתי (בדרגת הסתברות נמוכה) כדי להצדיק את המינוי" (רע"א 219/91 הראל נ' סהר חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו, 25.2.1991). ככלל, על פי הפסיקה, הנטייה היא להקל בדרישה להוכחת קיומה של ראשית ראיה (רע"א 4911/09 סהר ציון חב' לביטוח בע"מ נ' כשרי (פורסם בנבו, 29.7.2009)). בנוסף לכך נציין כי הראיה הנדרשת לצורך מינוי המומחה יכולה להיות נלמדת מסוגים שונים של מסמכים ובעיקר ממסמכים אשר מצביעים על טיפול רפואי שניתן לתובע עקב נכותו (רע"א 911/03 סעאת נ' סעאת (פורסם בנבו, 24.3.2003)).
3. אני סבור כי בתיעוד שבפניי הוצגה ראשית ראיה שמצדיקה מינוי מומחה בתחום האורתופדי לכל אחד מן התובע. בעניין התובע 1 – הוצגו מסמכים רפואיים הכוללים מכתב שחרור מבי"ח מיום התאונה 17.2.2014, וכן סיכומי המחלה מתאריכים 24.2.2014, 7.4.2014, 15.6.2014, 21.9.2014, בנוסף לכך ותיעוד טיפולי פיזיותרפיה מיום 5.6.2014. עם קבלתו לחדר מיון סמוך לאחר התאונה התלונן התובע על כאבים בגב. זאת ועוד, במסמך "סריקה טומוגרפית ממוחשבת של עמ"ש מתני" מיום 22.4.2014, צוין כי בסריקת L3-L4 נמצא "בלט דיסק אחורי וצדדי", ובסריקת L4-L5 נמצא "בלט דיסק אחורי דיפוזי קל". במסמכים נוספים קיים רצף טיפולי בגין תלונות אלה.

בעניין התובעת 2 – הוצג מכתב שחרור מבי"ח מיום התאונה 17.2.2014, בו התלוננה ההתובעת על כאבי גב וצוואר, וכן סיכומי המחלה מתאריכים 24.2.2014, 9.3.2014, 17.7.2014, ותיעוד טיפולי פיזיוטרפיה מיום 5.6.2014. זאת ועוד, במסמך "סריקה טומוגרפית ממוחשבת של עמ"ש הצוארי" מיום 22.4.2014, צוין כי בסריקת C5-C6 נמצא "בלט דיסק אחורי גדול ומסויד", ובסריקת C6-C7 נמצא "בלט דיסקלי סידני נרחב". כמו כן, קיימים מסמכים רפואיים המעידים על רצף בתלונות אלה.

יובהר כי טענותיה של הנתבעת לעניין הקשר הסיבתי בין הממצאים לבין הפגיעה, אין בהן כדי לשלול מינוי מומחה, ומן הסתם המומחה יתייחס גם לשאלה זו. הדברים יפים לשני התובעת כאחד.

1. לאור האמור לעיל, מצאתי להיעתר להיעתר לבקשת התובעים למינוי מומחה בתחום האורתופדי. עם זאת, לא מצאתי לנכון להיעתר לבקשה למינוי מומחה בתחום הנוירולוגי בשל היעדרן של ראיות לתמוך בקיומה של פגיעה בתחום זה כתוצאה מן התאונה.
2. בשלב זה הוצאות המומחה יחולו על הנתבעת. החלטה נפרדת בעניין זהות המומחה, שכוללת גם הוראות למומחה – תינתן בנפרד.
3. אני קובע קדם משפט ליום 13.12.2016, שעה 9:30.
4. המזכירות תשלח את ההחלטה לצדדים ותזמנם לקדם משפט.

ניתנה היום, י"ג תמוז תשע"ו, 19 יולי 2016, בהעדר הצדדים.