לפני מונחת התנגדות לביצוע שטר. התקיים בפני דיון, מר יוסיפוף, המצהיר מטעם המבקשת נחקר על תצהירו והצדדים הגישו סיכומים בכתב לתיק בית המשפט. בתיק ת"ט 65752-03-15 ניתן פסק דין במועד הדיון והחלטתי זו מתייחסת אך ורק לתיק ת"ט 65719-03-15 שלגביו מדובר בשיק שהוגש לביצוע בסך של 99,120 ₪.

להלן יובאו עיקרי טענות המבקשת בהתנגדותה ובסיכומיה:

1. המבקשת הינה חברה פרטית. המשיב הינו תאגיד בנקאי, אשר אצלו ניהלה חברת שי שירות לוגיסטיים (אס.אל.אס.) בע"מ (להלן: "שי שירותים"), חשבון בנק.
2. שי שירותים הינה בבעלות מר שלמה ארסבן. מר ארסבן ניהל פרויקט באמצעות חברת אם של שי שירותים לסלילת כביש בליבריה והציע למבקש להיות שותף לפרויקט זה באופן שהמבקש יסייע בגיוס ההון העצמי לפרויקט.
3. ואכן המצהיר מסר שיקים אישיים שלו ושיקים של המבקשת בסך כולל של 10,000,000 ₪. לרבות השיק נשוא ההתנגדות וזאת תוך התניה ברורה שאם העסקה לא תצא אל הפועל – השיקים יחזרו למבקשת.
4. מר ארסבן התחייב כי השיקים יוחזקו בידיו עד שהוא יגייס 5,000,000 יורו מהמשקיעים.
5. לאחר מכן, התקיימה פגישה עסקית בין מר יוסיפוף למר ארסבן ולבעלים של חברה אחרת שהייתה אמורה לממן את הפרויקט ולהזרים את הסך של 5,000,000 יורו ורואה החשבון שלהם. לאחר הפגישה הזו ולאחר בחינת העסקה מצד המצהיר, הגיע הוא למסקנה כי הכספים בסך 5,000,000 יורו אינם מובטחים מספיק, בדרך שבה רצו להפקידם והחליט לא להמשיך בעסקה ולכן ביקש בחזרה את השיקים שמסר למר ארסבן. מר ארסבן מסר למצהיר כי השיקים כבר הופקדו בבנקים למשמרת, בניגוד גמור להתחייבויותיו המפורשות כלפי המצהיר ולכן הציע למסור למצהיר שיקים נגדיים של שי שירותים.
6. הצדדים נהגו לפי ההסכמה הנ"ל והשיקים של שי שירותים נפרעו, עד אשר נודע למצהיר כי גורמים מסוימים מתכוונים להגיש בקשה לפירוק חברת שי שירותים. ערב כניסת שי שירותים להליך של פירוק, התכנסה אסיפה של נציגי הבנקים, יחד עם מר ארסבן והוא הסביר לנציגי הבנקים שמדובר בעסקה מותנית שלא יצאה לפועל, בנוגע לשיקים נשוא ההתנגדות. למרות זאת המשיב הגיש את השיקים לפירעון.
7. מר ארסבן מסר למצהיר כי בעת הפקדת השיקים אצל המשיב, מר איציק, מנהל סניף מרכזי של המשיב, הוא מסר לו כי מדובר בשיקים דחויים, על חשבון עסקה עתידית מותנית, שהתמורה בגינם טרם ניתנה. לכן התבקש המשיב לא לפרוע את השיק. למרות זאת, המשיב פרע את השיק.
8. בנסיבות אלו, המשיב אינו אוחז כשורה בשיק, כיוון שהתקיים כישלון תמורה מלא בעסקת היסוד.
9. היות והשיק אמור היה להיות מוחזר ביחד עם שאר השיקים, מדובר בפגם קנייני בשיק.

להלן יובאו עיקרי טענות המשיב כפי שבאו לידי ביטוי בשלב הסיכומים:

1. ביום 25.10.15 ניתן פסק דין שדחה את ההתנגדות בתיק ת"ט 65752-03-15, נוכח קריסת גרסתו של המצהיר בשני התיקים. פסק הדין שניתן בתיק הנ"ל נשען על העובדה כי השיק נשוא תיק זה נמסר למשיב מספר חודשים לפני שהצדדים סיכמו על עסקת המימון לפרויקט בליבריה.
2. כפי שעולה מאישור הפקדת השיק, אשר הוגש וסומן מש/4, השיק נשוא ההתנגדות הופקד חודשים רבים קודם למועד, בו נודע למר יוסיפוף לראשונה על קיומה של עסקת המימון. בעניין זה ראו עדותו בשורות 9-11 בעמ' 7 לפרוטוקול הדיון: "

"ש. אם העסקה נחתמה באוקטובר, היית בפגישה, מתי נתת את השיקים לארסבן?

ת. כמה שבועות קדימה."

3. מהאמור לעיל נובע כי אין קשר בין השיק נשוא ההתנגדות בתיק זה לבין העסקה.

4. לא זו אף זו, המצהיר אף הודה כי אם השיקים ניתנו והופקדו סביב חודש אפריל, הרי

שהם קשורים לעסקה של רפפורט שהיא עסקה אחרת ואותה התכוון לכבד (ראו שורות

7-11 בעמ' 9 לפרוטוקול).

5. לאור האמור לעיל קרסה טענתה של המבקשת לכישלון תמורה בגין השיק, שכן מדובר בעסקה אחרת.

6. המבקשת קיבלה שיקים נגדיים בעד השיק נשוא ההתנגדות (ראו בעניין זה סעיפים 19-20 לתצהירה של המבקשת. לכן מדובר במחליפי 'שטרי טובה'. במקרה שכזה הפסיקה קבעה כי אין צורך שתשולם תמורה בעד שטרי הטובה.

לטענות אלה השיבה המבקשת בסיכומי התשובה:

1. במהלך החקירה מר יוסיפוף גילה שטעה בקשר לשיק האישי שלו בלבד ולכן אין לכך רלוונטיות לגבי השיק נשוא התנגדות זו. לאור תגלית זו הסכים המצהיר בעצמו לשלם את השיק האישי שלו. המצהיר לא הסכים לשלם את השיק השני נשוא התנגדות זו.
2. מר יוסיפוף העיד כי מסר את השיקים לפני מועד הפגישה ולא אחריה. בעניין זה המבקשת מפנה לשורות 9-11 לעמ' 7 לפרוטוקול הדיון.
3. גם המשיב בעצמו טוען כי השיק נשוא התנגדות זו הוא חלק מהעסקה של המימון ואף הגיש בקשה לעיקול בתיק ההוצל"פ נשוא התנגדות זו ובא טען בסעיף 4 כי מדובר באותה סדרת שיקים.
4. גם טענת המשיב בדבר 'שיקים טובה' מנסה לעוות את גרסת המבקשת. גרסתה היא כי לא מדובר ב'שיקים טובה' אלא ניתנו על תנאי ולא היו אמורים להימסר לאיש בשלב שבו טרם יצאה העסקה אל הפועל.

לגופו של עניין:

1. המצהיר בחקירתו חזר ופירט את גרסתו כי השיקים ניתנו על תנאי וכי מר ארסבן פנה למשיב בעת מסירת השיקים ומסר לו כי השיקים הם שיקים מעותדים על תנאי. בעניין זה ראו עדותו בשורות 1-3 בעמ' 5 לפרוטוקול הדיון, שורות 9-22 בעמ' 6 וכן שורות 6-8 בעמ' 7 לפרוטוקול הדיון.
2. עוד הוסיף המצהיר ופירט כי סוכם שמר ארסבן יחזיר למבקש את השיקים אם העסקה לא תצא לפועל:

"ש. אמרת ששלמה (מר ארסבן – הערה שלי ק.כ), התחייב לך שלא יפקיד לבנק.

ת. לא. הוא התחייב שהשיקים האלה על תנאי בשלב שנתתי לו אותם ושיחזיר לי אותם. הוא לא התחייב שלא יפקיד בבנק. לא ביקשתי ממנו שיתחייב לא להפקיד בבנק, אלא ביקשתי שיחזיר לי אותם אם העסקה לא תצא לפועל. כך היה."

(שורות 4-8 בעמ' 6 לפרוטוקול הדיון).

1. בסופו של דבר העסקה לא יצאה לפועל ומר ארסבן לא החזיר את השיקים, לרבות השיק נשוא ההתנגדות, אלא מסר אותם לבנק ולכן נאלץ למסור שיקים נגדיים וחילופיים. העובדות הללו אינן מבטלות את העובדה כי השיקים היו אמורים להיות מוחזרים מראש וכי לא ניתנה תמורה בעדם שכן העסקה של המימון לגבי סלילת הכבישים בליבריה בוטלה. לכן מדובר בכישלון תמורה מלא ויש לתת את הרשות להגן למבקשת, לגבי טענות אלה.
2. המצהיר אכן נחקר לגבי השיק נשוא ההתנגדות השנייה שנדחתה בדיון והודה שהוא שייך לעסקה אחרת, אך החקירה לא נמשכה אחר כך לגבי השיק נשוא ההתנגדות שבפניי ואין כל הודאה מטעם המצהיר כי השיק נשוא ההתנגדות שייך לעסקה אחרת.
3. יחד עם זאת, אכן עולות תמיהות בקשר לתאריך מסירת השיק נשוא התנגדות זו ותאריך העסקה. בעמ' 7 לפרוטוקול הדיון שורות 7-11 המצהיר משיב כי הוא נתן את השיקים לארסבן כמה שבועות קדימה מתאריך העסקה שנחתמה באוקטובר. ממש/4 עולה ההפך, כי השיק נשוא ההתנגדות שבפניי, ניתן כמה חודשים לפני כן. אך בעדויות הנוספות שפורטו בסעיף 1 לעיל בהחלטתי זו כן מובהר שהשיקים ניתנו עוד קודם לפגישה. לכן, ניתן להסיק שהתשובה בשורה 11 בעמ' 7 לפרוטוקול, הייתה מכוונת לכך שהשיקים ניתנו קדימה. התשובה כוונה לסיפא של השאלה ולכן העדות מתיישבת עם העובדה שהשיקים הופקדו לפי מש/4 הרבה קודם לעסקה. לכן אני נותנת למבקשת את הרשות להגן.
4. המזכירות תשלח החלטתי זו לשני הצדדים. המזכירות תפתח תיק אזרחי בסדר דין רגיל ותזמן את הצדדים לדיון. הוצאות הדיון בהתנגדות בסך של 3,000 ₪ יושתו על מי מהצדדים בהתאם לתוצאות הדיון בתביעה העיקרית.

ניתנה היום, כ"ח שבט תשע"ו, 07 פברואר 2016, בהעדר הצדדים.