לפני בקשה להארכת מועד להישפט.

כנגד המבקש נרשם דו"ח מס' 0500603605 בגין עבירת מהירות מיום 27.7.13. העבירה בוצעה ברכב מס' 58-101-13 הנמצא בבעלות המבקש.

לפי זיכרון דברים המצורף לבקשה, נמכר הרכב בתאריך 9.3.12 על ידי המבקש לסמירה זועבי ובפועל הועבר הרכב לידי עו"ד וסים זועבי. הואיל ועל הרכב היה רשום שיעבוד לא בוצעה העברת בעלות במשרד הרישוי.

לפי אישור מסירה שצורף על ידי המשיבה, נמסרה למבקש הודעה על הדו"ח נשוא הבקשה בתאריך 29.9.13. גם המבקש מודה בבקשותיו כי קיבל לידיו את הדו"ח.

בנוסף לדו"ח נשוא הבקשה קיבל המבקש דוחות נוספים והוא העביר את כולם לטיפולו של עו"ד זועבי וביקש להסב אותם על שם האדם שנהג בפועל ברכב. עו"ד זועבי הבטיח למבקש כי ידאג להסבת הדוחות. המבקש סמך על הבטחתו של עו"ד זועבי אך הסתבר כי רק חלק מן הדוחות הוסבו על שם הנהג ואילו הדו"ח נשוא הבקשה לא הוסב ונותר על שם המבקש. עו"ד זועבי שילם את הקנס אך לא דאג להסבת הדו"ח.

לפיכך, עותר המבקש להאריך את המועד להישפט ולהסב את הדו"ח על שם האדם שנהג ברכב ואשר תצהיר שלו מצורף לבקשה.

המשיבה מתנגדת לבקשה.

לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים הגעתי למסקנה שאין מקום להיענות לבקשה מנימוקים אלה :

סעיף 229(ח) לחסד"פ קובע כי אם שילם אדם את הקנס רואים אותו כאילו הודה באשמה בפני בית משפט, הורשע ונשא את עונשו. הסעיף לא יחול על אדם שתובע ביטל את הודעת תשלום הקנס או על אדם שבית המשפט החליט לקיים את משפטו הגם שהודיע באיחור על רצונו להישפט.

במקרה שלפני יש לראות את המבקש כמי שהודה באשמה, הורשע ונשא את עונשו. המבקש קיבל את הדו"ח ומסר אותו לקונה הרכב על מנת שיעבירו על שם נהג הרכב אך התברר כי קונה הרכב שילם את הקנס מבלי להסב את הדו"ח. המבקש לא עשה כל פעולה מול המשטרה לצורך הסבת הדו"ח. המבקש לא בירר לאחר שהעביר את הדו"ח לקונה הרכב האם אכן הוסב הדו"ח או האם שולם הקנס. עמד לרשות המבקש פרק זמן של 3 חודשים על מנת לברר ולוודא כי הדו"ח הוסב משמו לשם אחר אך הוא לא עשה דבר בנוגע לכך. רק בחודש מרץ 2015 פנה המבקש לבית המשפט בבקשה להאריך את המועד להישפט.

לפיכך, הואיל והמבקש ידע כי עומד נגדו דו"ח והוא לא פעל במסגרת המועדים הקבועים בחוק להתגונן כנגד הדו"ח, והדו"ח שולם, אין הצדקה לחריגה מסד הזמנים הקבוע בחוק. האיחור של המבקש בהגשת הבקשה אינו נובע מנימוקים שאינם תלויים בו שכן המבקש ידע כי תלוי ועומד נגדו אישום ועל כן אין הוא יכול להיתלות בחוסר פעולה של אדם אחר.

אני מפנה גם להחלטת בית המשפט בעפ"ת 59375-02-15 אבו מוך נגד מדינת ישראל והפסיקה המצוטטת בו.

המזכירות תעביר את החלטתי לצדדים.

ניתנה היום, כ"ז סיוון תשע"ה, 14 יוני 2015, בהעדר הצדדים.