התובע רכש רכב מהנתבעת רכב פונטיאק, וטען, חצי שנה לאחר קבלת הרכב לחזקתו, לפגם בצמיגים.

הרכב הוזמן ביום 9/7/14, ונמסר לתובע ביום 19/7/14. ביום 22/3/15 הבחין התובע כי בצמיג אחד יש חתך ובשני בליטה חיצונית. התובע טוען כי מדובר בפגם ביצור הצמיגים וכי חלפו יותר מ-18 חודש מיצור הצמיגים ועד מסירת הרכב לידיו.

הנתבעת סירבה להחליף את הצמיגים לבקשתו בטענה כי האחריות לצמיגים אינה רובצת עליה ואין בחזקתה צמיגים, וכי הנזק נגרם מנהיגת התובע או מי מטעמו, שנכנס לבור.

התביעה בסך 27,680 ₪ הוגשה בגין עלות שני צמיגים תחליפיים, שקנה התובע בעצמו בעלות 2,600 ₪, עלות 4 צמיגים מקוריים חדשים, 7,080 ₪, אובדן 5 ימי עבודה, 8,000 ₪ ועגמת נפש 10,000 ₪.

התובע טוען שלאחר בירור הבין שהרכב מסוכן לנסיעה, והבחין כי תאריך היצור המוטבע על הצמיגים (שבוע בשנה והשנה) הוא מסוף שנת 2012 (53/12, 52/12) ולכן, לטענתו הם אינם עומדים בתנאי משרד התחבורה, לפיהם על הצמיגים להיות עד 18 חודשים מהרגע שהועלו לכביש.

התובע מסתמך גם על נוהל 116/13 של משרד התחבורה בעניין טיפול בצמיגים פגומים במסגרת תקופת האחריות, וטוען שפנה מספר פעמים לנתבעת בבקשה לפתרון הבעיה והספקת צמיגים קדמיים חלופיים (סעיף 6.8 לנוהל) והסכים להשאיר להם כרטיס אשראי עד לבירור הנושא, אך נענה בסירוב.

התובע הכניס את רכבו למוסך הנתבעת תיקון לשם החלפת שני הצמיגים הקדמיים אך ליבואן הצמיגים המקוריים נותר רק צמיג אחד במלאי, בשל כך התובע נאלץ לרכוש צמיגים אחרים על חשבונו על מנת שיוכל להתנהל עם רכבו.

טענת הנתבעת היא כי על הצמיגים ברכב חלה אחריות נפרדת מטעם "יבואן הצמיגים" ככתוב בתעודת האחריות. הנתבעת טוענת כי אין מדובר בפגמים אלא בנזק תוצאתי, שנגרם עקב שימוש של התובע, ולכן האחריות היא של התובע ועליו לשאת בעלות התיקון שנדרש.

הנתבעת טוענת כי הרכב עלה לכביש ביום 20/7/14, כמופיע ברשיון הרכב, אך הגיע לארץ במשלוח ביום 29/9/13 (מוצג נ/1, פרטי ההזמנה ממחשב הנתבעת), כשגיל הצמיגים היה פחות משנה, ועומד בהנחיות משרד התחבורה באשר לתנאים למכירה רכב ומוצרי תעבורה ע"י יבואן לפיהן לא יעלה גיל הצמיגים על 18 חודש ב"יום הגעת הרכב לארץ.." ולא ביום עליית הרכב לכביש כטענת התובע.

עוד נטען כי טענות התובע כלפי הנתבעת הועלו לראשונה ביום 22/3/15 משמע כחצי שנה לאחר מסירת הרכב לתובע, לאחר שהרכב גמא 23,480 ק"מ.

הנתבעת טוענת כי מבדיקה של מוסך מורשה מטעמה עלה כי אכן בצמיג קדמי אחד יש נפיחות ובצמיג שני יש קרע בדופן. מבדיקתו של המוסך עלה כי מדובר בנזק תוצאתי שנגרם לרכב כאשר קיבל מכה בנסיעה בבור (נספח ג' לכתב ההגנה).

הנתבעת מכחישה כי התובע איבד ימי עבודה, וממילא טוענת כי נזק כזה אינו מכוסה באחריות: "אחריות זו אינה מכסה אובדנים או נזקים כלכלים כלשהם. כולל (ללא כל הגבלה) תשלום תמורת אובדן זמן או הכנסה...". מאותם נימוקים מכחישה הנתבעת גם את אחריותה לעגמת נפש.

הנתבעת טוענת כי מסרה לתובע רכב תקין, עם 4 צמיגי מישלין מקוריים, תקינים ובגיל המתאים.

דיון והכרעה

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בראיות שהגישו, אני מחליטה לדחות את התביעה.

גם בהליך המתנהל בבית-המשפט לתביעות קטנות נטל השכנוע מוטל על התובע בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה". בנסיבות המקרה דנן התובע לא הרים את הנטל הנדרש ממנו להוכיח כי הצמיגים היו פגומים, וזו הסיבה לקרע ולנפיחות, שנמצאו בשניים מארבעת הצמיגים.

העובדה שהנזק נתגלה רק חצי שנה לאחר השימוש ברכב, ואופי הנזק לרבות השפשוף הנראה ב"צלחת" המכסה את ברגי הגלגל, מתיישבת טוב יותר עם חוות דעת מוסך הנתבעת, לפיה הנזק לשני הצמיגים הקדמיים בלבד הינו נזק תוצאתי, אשר נגרם כתוצאה מפגיעה בבור. גם התובע העיד בדיון כי בצמיגים האחוריים לא נתגלה כל פגם. התובע לא ביקש חוות דעת מיבואן הצמיגים ולא פעל בהתאם לנוהל, עליו הוא מסתמך. התובע הקטין את נזקו בקניית צמיגים חלופיים, לאחר שהנתבעת סרבה לספק לו אותם כנגד הפקדת פקדון או הסדר כספי אחר. התובע גם לא ביקש להעמיד את הצמיגים לבדיקה מטעמו, ובכך נותרה בדיקת הנתבעת וממצאיה הראייה היחידה לעניין הגורם לנזק לצמיגים.

"משהתגלו תקלות כאלה ואחרות חודשיים ימים לאחר המכירה, בנסיבות אלה, הרי לא עלה בידי התובע להוכיח כי במצב דברים זה עזב הרכב את הנתבעת וכי אלה לא אירעו לאחר מכן. משכך –תביעתו של התובע נדחית" (ת.ק. (פ"ת) 27076-11-11 יהודה מני נ' ש. שלמה מכירת רכב (2000) בע"מ, 12.11.2012, מופיע בנבו). במקרה דנן נסע הרכב במשך חצי שנה, ועבר מעל 20,000 ק"מ.

מחדלה היחיד של הנתבעת הינו בסירובה למסור לתובע צמיגים חלופיים כנגד תשלום והעברת הצמיגים נשוא התלונה לבדיקת יבואן הצמיגים לפי הנוהל. אין בכך כדי להביא למסקנה כי יבואן הצמיגים היה קובע כי הפגם נובע מיצור הצמיגים, והיה על התובע לעמוד על קיום ההליכים לפי הנוהל. רכב התובע נבדק במוסך ביום 26/3/15 (נספח ג' לכתב ההגנה), ולמחרת רכש את הצמיגים החלופיים (נספח 11 לכתב התביעה). מאז הסתיימה חלופת ההתכתבות בין הצדדים (דוא"ל אחרון מיום 26/3/15, נספח 6), וכתב התביעה הוגש ביום 1/4/15.

הסיכום הינו כי התובע לא הוכיח את תביעתו, הנתבעת מסרה את הרכב ועליו ארבעה צמיגים שיוצרו כשנה לפני הגעת הרכב לארץ, לפי הוראות משרד התחבורה. התובע לא הוכיח כי הנזק נגרם כתוצאה מפגם ביצור, ולא עשה הנדרש על מנת שהצמיגים, שפורקו מהרכב, יבדקו ע"י יבואן הצמיגים, האחראי לתקינותם. הוא לא ערער בכל דרך על חוות הדעת של מוסך הנתבעת, לפיה מדובר בנזק כתוצאה מכניסה לבור, כגון בחוות דעת נגדית מטעמו. התביעה לתשלום עבור ארבעה צמיגים, כאשר הנזק לכל היותר היה בשני צמיגים אינה מוצדקת ומצטרפת לאובדן ימי העבודה, שלא הוכח, ולעגמת הנפש, שאינה עומדת ביחס כלשהו לנזק הנתבע. המדובר בצמיגים, שהוחלפו על חשבון התובע, לאחר שהנתבעת לא הכירה באחריותה למצבם בחלוף חצי שנה. אין להטיל על הנתבעת חובת פיצוי כלשהי, למרות שלא פעלה על פי הנוהל, שכן ברי כי משנדחתה טענת התובע לפגם ביצור הצמיגים, היה עליו לשלם עבור הצמיגים החלופיים, לו היו נמסרים לו.

הטענה לפיה לא היו ליבואן הצמיגים צמיגי מישלין מקוריים במלאי הינה טענה כלפי יבואן הצמיגים, והוא אינו נתבע בתביעה.

מכל האמור לעיל, התביעה נדחית ללא צו להוצאות.

המועד להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי הוא 15 יום מיום מתן פסק הדין.

ניתן היום, י"ז חשוון תשע"ו, 30 אוקטובר 2015, בהעדר הצדדים.