לפניי בקשה לקבלת תעודה לעניין חיקוק פוסל (להלן: "התעודה"), לפי סעיף 66 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: "הפקודה"). זאת, על מנת ליתן למבקש הזדמנות להיכלל ברשימת המועמדים לחברות במועצה המקומית ריינה לקראת הבחירות הבאות, שייערכו ביום 31/10/18.

נגד המבקש ניתן צו כינוס ביום 05/05/15. המבקש הוכרז כפושט רגל ביום 16/10/17 וביום 24/03/18 ניתן לו הפטר מחובותיו. המבקש מעוניין להתמודד בבחירות לחברות במועצה המקומית ריינה, מקום מגוריו. לפי סעיף 7(א)(8) לחוק הרשויות המקומיות (בחירות) תשכ"ה-1965, חייב שקיבל הפטר וטרם חלפו שנתיים מיום קבלתו, פסול מלהיכלל ברשימת המועמדים ולהיבחר כחבר במועצה. לפיכך, על מנת ליתן למבקש הזדמנות להיכלל ברשימת המועמדים ולהיבחר כחבר המועצה המקומית ריינה בבחירות שייערכו ביום 30/10/18, מבוקש ליתן לו תעודה לפי סעיף 66 לפקודה. לטענת המבקש, הוא עונה על תנאי הסעיף – הוא פשט רגל, עקב כשל בלתי צפוי בניהול עסקו כקבלן בניין וקבלת עבודות לביצוע בסכומים שלא תאמו את העבודות בפועל. הכשל הבלתי צפוי נעשה בתום לב, כפי שצויין בדו"ח המסכם מטעם הנאמן.

בתגובתו, אשר הוגשה על דעת ב"כ הכנ"ר, ציין הנאמן, כי מחקירת החייב ומסמכי התיק לא התגלו ממצאים שיש בהם כדי לסתור את גרסת החייב באשר לאופן היווצרות החובות, וכן בדבר הפטרו מחובותיו ועמידתו בתנאי סעיף 63 לפקודה. אולם, לדבריו, אין במסמכי התיק "אלמנטים חיוביים" התומכים בעמידתו של המבקש בתנאי סעיף 66 לפקודה. יחד עם זאת, הותירו הנאמן וב"כ הכנ"ר את הבקשה לשיקול דעת ביהמ"ש.

בתשובתו לתגובת הנאמן ציין המבקש, כי המבחן לקבלת התעודה המבוקשת הינו האם אדם סביר בנעליו היה צופה את הכשל שהביא להסתבכותו. לשיטתו, הכשל שהביא להסתבכותו הינו תימחור לא נכון של העבודות אותן לקח על עצמו, דבר שגרם לו להפסדים כספיים ולחובות עתק שהובילו להכרזתו כפושט רגל. הכשל האמיתי מבחינתו היה עצם פעילותו כקבלן ולא האופן בו התנהל. המבקש ציין כי הינו חסר השכלה, סובל ממספר רב של מחלות, הוגדר כנכה על ידי המל"ל ומקבל קצבת נכות. פעילותו כעצמאי היתה עבורו הברירה היחידה לפרנסת משפחתו, לאחר שפוטר מעבודתו כשכיר. בעת שהחל לפעול כקבלן עצמאי היה חסר כל ניסיון בעבודה כעצמאי וחסר כישורים נדרשים לשם הקמת והפעלת עסק מסוג זה. לפיכך, הסיכוי שייכשל בניהול העסק היה סיכוי סביר. עוד ציין המבקש, כי הינו אישיות ציבורית אהודה בכפרו, וככל שתינתן לו הזדמנות לשמש כחבר מועצה, יוכל לסייע בשיפור חיי התושבים בכפר.

דיון והכרעה

הפטרו של החייב מחובותיו אינו מסיר ממנו כל פסלות שבאה מחמת פשיטת הרגל. אף ש"צו המכריז על חייב פושט רגל אינו מטיל עליו פסלות כללית, מצויים דינים הכוללים הוראות פסלות ספציפיות. כך למשל, אין פושט הרגל יכול לכהן כחבר מועצה של רשות מקומית, ואף אם ניתן לו צו הפטר בלתי מסוייג או שההכזרה בוטלה משום שחובותיו שולמו במלואם, תחול עליו הפסלות לתקופה נוספת של שנתיים לאחר הצו" (ראה לוין וגרוניס פשיטת הרגל, מהדורה שלישית, עמ' 182).

לפיכך עותר המבקש ליתן לו תעודה לפי הוראת סעיף 66 לפקודה אשר כותרתה "תעודה לעניין חיקוקים פוסלים" לפיה:

"בית המשפט רשאי ליתן לפושט רגל, עם ההפטר, תעודה המעידה שפשיטת הרגל באה עקב כשל בלתי צפוי שאין עמו התנהגות רעה מצידו, כדי להסיר ממנו כל פסלות מחמת פשיטת רגל הקבועה בחוק והניתנת להסרה בתעודה מבית המשפט כאמור; סירוב ליתן תעודה כאמור נתון לערעור".

בפש"ר (ירושלים) 4322-07 שמעון מרדכי נ' כונס הנכסים הרשמי - מחוז י-ם (מיום 05/05/11) נדרש כב' השופט מינץ לפרשנות הסעיף וקבע, כי מתן הפטר אינו מקנה הענקת התעודה באופן אוטומטי. לצורך קבלת התעודה יש לקיים שני תנאים – האחד - כי פשיטת הרגל באה עקב כשל בלתי צפוי, והשני - כי פשיטת הרגל לא נבעה מהתנהגות רעה מצדו של החייב.

"מקורו של סעיף זה בחוק פשיטת הרגל האנגלי משנת 1914 (Bankruptcy Act 1914, Sec 26(4) ) אשר בלשונו האנגלי קבע כי החייב זכאי לתעודה (misfortune certificate) בתנאי שפשיטת הרגל: "was caused by misfortune without any misconduct". לסעיף זה ניתנה פרשנות מצמצמת ונקבע כי התנאי להחלתו הוא שיוכח שהחייב לא התנהל בצורה פסולה וכי עסקין כשלו בשל "מזל ביש". וכדברי בית המשפט (Re a Debtor [1964] 2 All ER 165, 169):

"One has to find that there is no misconduct: one has also to find, combined with that, that there is misfortune. If one finds either some degree of misconduct or an absence of misfortune, then no certificate will follow"

בית המשפט גם קבע כי "מזל הביש" צריך להיות בלתי צפוי לחלוטין".

נקבע שם כי מדובר במבחנים אובייקטיביים נוקשים יותר ממבחן תום הלב החולש על הסייגים למתן הפטר (כך שמדובר במבחן כפול), לפיהם אם בהסתבכו בחובות החייב התנהל באופן שלא התחשב בנסיבות אותן היה נדרש לצפות במהלך הרגיל של עסקיו, לא יוכל לזכות בתעודה. "ייתכן, למשל, מצב בו יש בפי פושט הרגל הסברים טובים והמניחים את הדעת מדוע יצר את חובותיו ונמנע מלפרעם. ברם, הוא לא יעבור את מחסום "הצפיות", אם בית המשפט ישתכנע באופן אובייקטיבי כי צפוי היה שעסקיו ייכשלו. המבחן השני, המצטבר למבחן הראשון, גם דורש כי לא ידבק בחייב כל רבב".

עוד נקבע כי "...מבחן כפול זה עולה בקנה אחד עם תכלית הליך פשיטת הרגל והתוצאות הנובעות ממנו. הטלת פסלות ספציפית על החייב האוסרת עליו לשמש בתפקידים מסוימים, לקבל רישיונות שונים, ולעסוק בעיסוקים שונים, היא פועל יוצא ממעשיו בעבר שהובילו אותו לפשיטת הרגל והם מהווים אינדיקציה שהתנהלותו הכספית אינה אחראית (וראו ש' לוין, א' גרוניס, פשיטת רגל, מהדורה שלישית, 182)".

באותו עניין נדחתה בקשת החייב לקבלת התעודה, שכן הסתבכותו הכלכלית נבעה, בין היתר, מהתהגות בלתי נורמטיבית, שגררה אף ישיבתו מאחורי סורג ובריח, וכי הסבריו לכשלון עסקיו היו הסברים בעלמא.

בעניין אחר (פש"ר (מחוזי חי) 1165/07 ניר קובה נ' כונס הנכסים הרשמי (מיום 16.6.2001) נדחתה בקשת החייב לקבלת תעודה כאמור, לאחר שנקבע (בין היתר) כי החייב ניהל חברה בתזרים מזומנים מינימאלי, תוך נטילת התחייבות שהחברה לא תוכל לעמוד בהם, אף שצריך היה לצפות כי זו עלולה להיתקל בקשיים לעמוד בהתחייבויותיה ותסתבך כלכלית.

גם בעניין שלפניי לא יכול המבקש לזכות בתעודה המבוקשת מטעמים אלה, שכן אין המדובר בכשל בלתי צפוי. להיפך, התנהלות המבקש מעידה כי היה צפוי שעסקיו ייכשלו, וכי אדם זהיר היה נוהג אחרת. הדברים עולים מפי המבקש עצמו, הן בתצהיר ההסתבכות והן במסמכי הבקשה שלפניי. בתשובתו לתגובת הנאמן מציין המבקש כי "הכשל שהביא להסתבכות המבקש הינו "תמחור לא נכון של העבודות אותן לקח על עצמו". עוד הסביר כי "בעת שהחל לפעול כקבלן עצמאי היה חסר כל ניסיון בעבודה כעצמאי" ולפיכך, "סביר להניח שהסיכוי שייכשל בניהול העסק הינו סיכוי סביר". עוד ציין בעצמו כי "אדם בנעליו של המבקש, סיכויו לעשות חישובים נכונים ונבונים ולתמחר את העבודות אותן הוא לוקח על עצמו בתמחור מדויק הינם קלושים" וכי "אדם בנעליו של המבקש סיכוייו לנהל פרוייקטים בתחום התשתיות, להתייעל ולדעת הכיצד להשיג תוצאה מאוזנת, בין בשל השכלתו הדלה ובין בשל היעדר הניסיון, נמוכים מאוד ואף אפסיים". אם כן, המבקש עצמו מאשר כי היה חסר את הכישורים הנדרשים לשם הפעלת העסק.

אף אם לא היה מקום לזקוף לחובתו את חוסר נסיונו, הרי שאין מקום לשעות לו. המבקש קיים את עסקו משך כ – 10 שנים. למעט הטענות הנוגעות לחוסר ניסיון, אשר גרר בעיית תמחור עבודות שביצע כקבלן, לא ברור מהבקשה, וזאת כי טיעוניה הינם טיעונים בעלמא, מדוע נטל המבקש הלוואות בסכומים אותם נטל, מתי הבין כי חוסר ניסיונו מוביל לכישלון העסק, מה עשה מאז וכדומה. הבקשה חסרה תשתית נדרשת להתחקות אחר התנהלותו של החייב משך חיי העסק, על מנת שניתן יהיה לקבוע כי עסקינן בכשל שאינו צפוי.

על יסוד האמור, לא מצאתי כי מדובר בכשל בלתי צפוי וכי יש להעניק למבקש את התעודה המבוקשת.

הבקשה נדחית.

ניתנה היום, י"ז אב תשע"ח, 29 יולי 2018, בהעדר הצדדים.