פתח דבר

האם לאור ביטול הלכת אבו סרייה, בהלכת אלחאבנין, יש להתחשב בקיצור תוחלת חיים של נפגע, במסגרת זכאות המוסד לביטוח לאומי לקבלת שיפוי בגין תגמולים ששולמו וישולמו על ידו מחברת הביטוח המכסה את נזקי הניזוק, על פי מערכת היחסים ההסכמית שביניהם?

זו השאלה שלפניי.

העובדות הרלוונטיות

1. ביום 2.4.2008 עסק הנפגע מר ח.ע.א, יליד 30.11.1964 (להלן: "הנפגע"), יחד עם פועלים נוספים ביציקת קירות בניין. במהלך היציקה בעודו מחזיק בצינור משאבה המותקנת על משאית, נפל הנפגע אל הקרקע מגובה של כ- 4 מטרים. התאונה הוכרה כתאונת דרכים כמשמעותה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").

2. המוסד לביטוח לאומי (להלן: "התובע" ו-"המל"ל") הכיר בכך שהתאונה שאירעה לנפגע הייתה גם "תאונת עבודה" כמשמעות המונח בחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה-1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי").

3. על פי הסכם רב השנים שנחתם בין המל"ל לחברות הביטוח, על הנתבעת לשפות את התובע באותם מקרים בהם היא אחראית לפצות נפגעים מכוח חוק הפלת"ד ולפי סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה-1995 (להלן: "ההסכם"). מכוח ההסכם הוגשה התביעה שלפניי.

4. ביום 30.10.2016 הגיעו הצדדים לרשימת עובדות מוסכמות.

5. מהרשימה עולה כי אין חולק על קיומו של ההסכם.

6. גם אין חולק כי הנפגע הגיש נגד הנתבעת תביעה לפי חוק הפלת"ד שהתבררה בבית המשפט המחוזי בנצרת בת"א 783-09, פלוני נגד חאמיסה עדנאן ואח' (פורסם בנבו, 2.10.13, להלן: "פסק הדין").

7. אין חולק כי תוחלת החיים של הנפגע קצרה מהממוצעת והיא עומדת על 21 שנים ממועד התאונה- קרי עד לשנת 2029.

8. הצדדים אינם חלוקים על גובה הפיצוי המגיע לנפגע בגין התאונה שניתן בפסק הדין.

9. אין חולק כי לבית המשפט המחוזי הוגשו חוות דעת אקטואריות לפיהן מסתכמים תגמולי המל"ל בסכום של 5,941,265 ₪. בית המשפט המחוזי ניכה מסכום הפיצויים את תגמולי המל"ל בסך של 4,565,597 ₪, בהתחשב בקיצור תוחלת החיים.

10. אין חולק כי ביום 25.1.2015 שלח התובע אל הנתבעת מכתב דרישה לפי ההסכם לתשלום בסך 5,090,403 ₪, ללא התחשבות בתוחלת החיים המקוצרת.

ביום 29.03.2015 שילמה הנתבעת סכום של 3,652,477 ₪, המהווה 80% מסכום הנזק שנוכה לפי פסק הדין, כאמור, תוך התחשבות בקיצור תוחלת החיים.

11. השאלה העולה היא האם, לאור ביטול הלכת אבו סרייה, יש מקום לקבוע כי במערכת היחסים שבין הצדדים שלפניי (המזיק והמיטיב), המבוססת על ההסכם שביניהם, יש לבחון את תוחלת החיים של הניזוקים בכל מקרה שהמל"ל זכאי לקבל שיפוי מהמבטחת. אומר כבר עתה כי לדידי התשובה לכך שלילית.

בקצרה על המצב המשפטי

12. בטרם יפורטו טענות הצדדים אתייחס בקצרה להתפתחות הפסיקתית הרלוונטית, כפי שהיא עולה גם מטיעוני הצדדים, נוכח היותה הבסיס לדיון שלפניי.

13. בשנת 2001 נקבעה הלכת אבו סרייה הידועה, בע"א 6935/99 קרנית נגד אבו סרייה, פ"ד נה (3) 599 (להלן: "הלכת אבו סרייה") אשר עסקה במישור היחסים בין המזיק לניזוק. בפסק הדין נקבע כי בחישוב ערכי תגמולי המל"ל, המנוכים מערכי פיצוי לניזוק בגין נזקיו, והמהוונים לפי תקנות הביטוח הלאומי (היוון), תשל"ח -1978, אין מקום להתחשב בקיצור תוחלת חיים של הניזוק.

14. כעבור מספר שנים, בתחילת שנת 2006, ניתן פסק הדין בדנ"א 10114/03, המוסד לביטוח לאומי נגד "אררט" חברה לביטוח בע"מ, פ"ד ס(4) 132 (להלן: "הלכת אררט"), אשר עסק במישור היחסים בין המזיק למיטיב. הדיון בפסק הדין נסב אודות פרשנות ההסכם, כהגדרתו להלן, ותכליתו.

15. בהלכת אררט התייחס בית המשפט העליון לכך שהתכלית העומדת בבסיס ההסכם היא מניעת התדיינויות וחסכון במשאבים במערכת היחסים שבין המל"ל, כמשבב, לבין חברת הביטוח. הכל, מבלי לבחון לגופו של עניין כל מקרה ומקרה. לעיתים המל"ל מרוויח מההסכם שלא לבחון כל מקרה לגופו ולעיתים חברות הביטוח.

16. בהתחשב באמור, כך נקבע בהלכת אררט-

"לנוכח אי התלות של ההסדר החוזי הכולל במאפיינים הפרטניים של כל מקרה ומקרה, קיים קושי לייחד עניין מסוים-קיצור תוחלת חיים-שבו, דווקא בו, תתחדש הזיקה. אכן, ניתן להניח כי תוחלת החיים של נפגעים רבים מתקצרת בעקבות תאונת דרכים שהם מעורבים בה. אולם אין זה אלא אחד מאותם המקרים שבהם הנוסחה הקבועה עשויה להיטיב דווקא עם המל"ל. יש להניח כי בקביעת אחוז השיפוי המופחת שהמל"ל זכאי לו לפי ההסכם גילמו הצדדים גם את הסיכון הזה. התחשבות נוספת בקיצור תוחלת החיים בקביעת היקף השיפוי מעוותת אפוא את חלוקת הסיכונים והסיכויים המקורית" (עמ' 147-148).

17. בשנת 2014, בוטלה הלכת אבו סרייה בפסק הדין בע"א 7453/12 פארס אלחבאנין נגד כריסי אברהם (להלן: "הלכת אלחבאנין") ונקבעה ההלכה לפיה בחישוב ערכי תגמולי המל"ל, המנוכים מערכי פיצוי לניזוק בגין נזקיו, יש מקום להתחשב בקיצור תוחלת חייו של הניזוק.

18. זהו המצב המשפטי נכון להיום.

ההסכמה הדיונית והעובדות המוסכמות

19. בדיון שהתקיים לפניי ביום 19.7.2016 הגיעו הצדדים להסכמה לפיה יגבשו רשימת עובדות מוסכמות ולאחר מכן יסכמו בכתב את טיעוניהם המשפטיים.

20. כאמור, ביום 30.10.16 הגישו הצדדים רשימת עובדות מוסכמות שכללה את העובדות המפורטות בסעיפים 5-10 לפסק הדין.

21. לאחריה הגישו הצדדים את סיכומיהם ושטחו את טענותיהם לפניי.

טענות הצדדים

22. התובע טוען כי אין בביטול הלכת אבו סרייה כדי לשנות מהלכת אררט. לטענתו, הלכת אררט מבוססת על טעמים חוזיים קונקרטיים שלא השתנו בעקבות הלכת אלחבאנין ובמסגרת הדיון ההסכמי אין כל רלוונטיות לביטול הלכת אבו סרייה.

23. עוד טוען התובע כי ההסכם מונע מהנתבעת להעלות טענות הגנה שהיו עומדות לה לפי הדין הכללי, לרבות טענות ביחס לנזק.

24. התובע מזכיר את החלטת כבוד השופטת שלומית יעקובוביץ בבקשת רשות להתגונן בתא"ק 37095-02-14, כלל חברה לביטוח בע"מ נגד המל"ל (פורסם בנבו, 10.10.14, להלן: "ההחלטה") התומכת, לטענתו, בטענותיו. התובע מזכיר כי ערעור שהוגש על ההחלטה התקבל בהסכמה רק באשר לשאלת מתן הזכות להתגונן בגין הטענה ולא ביחס לטענה לגופה.

25. לטענת התובע הלכת אלחאבנין תומכת בטענותיו, שכן כבוד השופט עמית מדגיש לאורך פסק דינו את ההבדל בין תביעת שיבוב הסכמית (מכוח ההסכם) ותביעת שיבוב על פי הוראת השיבוב הסטטוטורית (מכוח סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי).

26. כן טוען התובע כי מקריאת פסק דין אלחאבנין עולה כי ניתן להבין שאין בביטול הלכת אבו סרייה כדי לשנות את ההחלה והפרשנות של ההסכם. התובע גם מפנה, בין היתר, לאמירת אגב של כבוד השופט עמית כי "בשולי הדברים אביע תקוותי כי המל"ל וחברות הביטוח ישכילו להגיע להסכם ביניהם שיחסוך התדיינות בין המזיק למל"ל ואשר ישקלל מקרים של קיצור תוחלת חיים, כפי שהיה בעבר" (פסקה 42 לפסק דינו).

27. טענה חלופית של התובע, ככל שטענתו העקרונית תידחה, היא כי החישוב האקטוארי היה שגוי, שכן חוות הדעת האקטוארית לקחה בחשבון אך ורק את תשלומי המל"ל לנפגע בהתחשב בקיצור תוחלת חייו אך לא לקחה בחשבון, בניגוד להלכת אלחבאנין, את הקדמת נקודת הזמן בה יתחיל המל"ל לשלם את קצבאות התלויים.

28. מנגד, הנתבעת טוענת כי עם ביטול הלכת אבו סרייה ובהתחשב בהלכת אלחבאנין, זכאי התובע לדרוש מהנתבעת, על פי ההסכם, את התגמולים ששולמו וישולמו בהתחשב בתוחלת החיים של הניזוק הספציפי.

29. הנתבעת טוענת כי משגובה הסכומים להם זכאי המל"ל במסגרת תביעת השיבוב נגזר מתוחלת חיי הניזוק יש לשמור על תאימות והקבלה בין שלוש צלעות המשולש-מזיק, ניזוק ומל"ל. זוהי הסיבה בגינה צורף המל"ל כמשיב בערעור בפרשת אלחבאנין.

30. הנתבעת טוענת כי בפרשת אלחבאנין ביקש כבוד השופט עמית להגיע לאיזון בין כל צלעות המשולש, תוך שמירה על האינטרסים של שלושת "הקודקודים" ולכן הלכת אבו סרייה, אשר גרמה לעיוות והפרת האיזון במשולש, בוטלה.

31. לטענת הנתבעת, כבוד השופט עמית הבהיר כי במסגרת האיזונים יש לקחת בחשבון את קיצור תוחלת החיים גם במערכת היחסים שבין המזיק למל"ל בתביעת שיבוב.

32. עוד טוענת הנתבעת כי המל"ל הוא שעתר לקיום דיון נוסף בפרשת אררט, כדי לשמר את האיזון בין צלעות המשולש בעקבות הלכת אבו סרייה ועל כן הוא מנוע לטעון היום, לאחר ביטול ההלכה, שעדיין עומדת לו הזכות לתבוע מהמזיק את מלוא הגמלאות.

33. לטענת הנתבעת דחית עמדתה מקפחת אותה, משהיא נאלצת לשלם למל"ל יותר מהסכום שניכתה בתביעת הניזוק וגם אינה עולה בקנה אחד עם פסיקת בית המשפט העליון, השכל הישר והצדק.

34. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי בהסכם אין התייחסות לסוגיית קיצור תוחלת החיים ולכן לצורך מתן מענה לשאלה העומדת לדיון לפנינו עלינו לפרש את ההסכם מתוך המציאות המשפטית הקיימת במועדים הרלוונטיים.

35. לטענת הנתבעת, בהלכת אררט, נאלץ בית המשפט העליון לפרש את ההסכם כך שאין להתחשב בקיצור תוחלת חיים נוכח הלכת אבו סרייה והאחרונה היא שעמדה בבסיסה של הלכת אררט. משבוטלה הלכת אבו סרייה מתבטלת ההנמקה שעמדה בבסיס הלכת אררט.

לטענתה, כבוד השופט ריבלין, בהלכת אררט, מתייחס לכך שתוצאה בה המזיק מנכה מהניזוק ומעביר למל"ל תגמולים שלא ישולמו לעולם, בשל קיצור תוחלת חיים, אינה צודקת ומקפחת. אולם לגישת כבוד השופט ריבלין ניתן להצדיק זאת בשם היעילות כדי לחסוך בהתדיינויות "ומעל הכל- כדי 'לישר קו' עם הלכת אבו סרייה" (סעיף 38 לסיכומי הנתבעת).

36. עוד טוענת הנתבעת כי בעקבות הלכת אלחאבנין, ששינתה את המצב המשפטי, יש לחזור לפרשנות הראויה להסכם כפי שגובשה בהלכת אלחאבנין.

37. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי בכל מקרה המל"ל לא ישלם לניזוק יותר מאשר הקצבה עד סוף תוחלת חייו וממועד תום תוחלת החיים ישלם גמלאות תלויים (אם יהיו) ולכן אין בכך משום פגיעה בהסכם.

38. הנתבעת טוענת גם כי אין מקום לחשש שלו תתקבל טענתה, יגרום הדבר לריבוי התדיינויות משום שקביעת הקיצור בתוחלת החיים אינה קביעה ערטילאית הצפויה לעורר התדיינויות.

39. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי אין להסתמך על ההחלטה, כהגדרתה לעיל, הן משום שערעור על ההחלטה התקבל בהסכמה וניתנה רשות להגן בסוגיה זו והן משם שבית המשפט מתעלם מכך שההסכם אינו מתייחס לסוגיית קיצור תוחלת החיים.

40. הנתבעת מאזכרת בסיכומיה את פסק הדין של בית המשפט המחוזי, כבוד השופטת ארנה לוי, בת"א 9325-11-13, המוסד לביטוח לאומי נגד קרנית, (פורסם בנבו, 30.8.16), שלטענתה תומך בטענותיה.

41. טענה חלופית של הנתבעת היא כי, באשר לגמלאות התלויים הרי שהן גמלאות עתידיות ולכן המל"ל רשאי לעתור לסעד הצהרתי בלבד.

42. באשר לטענתו החלופית של התובע לפיה החישוב האקטוארי היה שגוי, הנתבעת טוענת כי לא נוכו גמלאות התלויים בתביעת הניזוק, שכן פסק הדין, כהגדרתו לעיל, ניתן לפני ביטול הלכת אבו סרייה ולכן אין לחייב את הנתבעת להשיב למל"ל את גמלאות התלויים, שהוא עשוי לשלם, אם בכלל.

43. בסיכומי התשובה התייחס התובע, בין היתר, לפסק הדין בת"א 9325-11-13 המוזכר לעיל, וכן לטענות הנתבעת באשר לטענתו החלופית לגבי טעות בחישוב.

דיון והכרעה

44. כאמור דעתי במחלוקת שבין הצדדים כדעת התובע ומשכך דין תביעתו להתקבל.

45. אכן לכל אורך הדרך, בפסקי הדין הנזכרים, דנו בתי המשפט במערכת היחסים שבמשולש מזיק-ניזוק-מל"ל.

אולם, כפי שעולה מהלכת אררט, בית המשפט הפריד, הפרדה ברורה, בין הדיון הנזיקי במערכת היחסים שבמשולש ובמסגרתו זכות השיבוב של המל"ל מכוח הוראת סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי, לבין ההסכם שנחתם בין המל"ל לחברות הביטוח, הוא ההסכם כהגדרתו להלן, ואשר לו שני צדדים.

כבוד השופט עמית התייחס לכך במפורש בפסק הדין בהלכת אלחאבנין, להלכת אררט בעניין זה, כשכתב "השאלה בפרשת אררט לא נסבה על פרשנותו של סעיף 328 לחוק, אלא על פרשנות לשון ההסכם בין חברות הביטוח למל"ל ותכליתו" (פסקה 14).

46. דבר בהלכת אלחאבנין שניתנה לאחר הלכת אררט, אינו מלמדנו כי בית המשפט העליון סבר שיש בראשונה כדי לשנות את השניה. נהפוך הוא, מפסק הדין בהלכת אלחבאנין ניתן להבין כי בית המשפט העליון סבר, כדעת בית המשפט העליון בהלכת אררט, שקיימת הפרדה מוחלטת בין הדיון בשאלה הפרשנית של ההסכם לבין זכאות המל"ל לתביעת שיבוב מכוח הוראת סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי.

47. כך, כבוד השופט עמית כתב בפסק דינו בהלכת אלחאבנין כי, מקביעות בתי המשפט בערעור האזרחי בעניין אררט ובהלכת אררט עולה כי בהעדר הסכם בין המל"ל לחברות הביטוח, הליך השיפוי יונק חיותו מהוראת סעיף 382 לחוק הביטוח הלאומי. משמע, שאין כך הם פני הדברים במקרים בהם מתקיימות הוראות ההסכם.

48. כבוד השופט עמית, הגם שהתייחס בפסק דינו הממצה והמקיף להסכם שבין המל"ל לחברות הביטוח, לא מצא לנכון להביע דעתו לכך שעם ביטול הלכת אבו סרייה יש לשנות את פרשנות ההסכם, אלא התייחסותו נגעה לצורך של הצדדים לגבש הסכמות ביניהם נוכח השינוי בהלכה.

49. בהלכת אררט קבע כבוד השופט (בדימוס) ריבלין כך:

"זכותו של המוסד לביטוח לאומי להשבה, מתוך סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי, נגזר מעקרונות התחלוף...

זכותו של המל"ל כלפי המזיק היא, מבחינה מהותית, זכותו של הניזוק עצמו, והיא עוברת לידי המל"ל מכוח הוראת סעיף 328 הנ"ל כדי סכום הגמלאות שמקבל הניזוק ושעתיד הוא לקבל בשל מקרה הנזיקין..." (עמ' 143 לפסק הדין).

ואולם-

"ההסדר הסטוטורי של מערכת היחסים המשולשת, כפי שתואר לעיל, אינו עומד לבדו. שניים מקדקודי המשולש- המל"ל וחברות הביטוח- ראו לנכון, בשנת 1979, להסדיר באופן חוזי את הזכויות והחובות שביניהם...

ומדוע נדרשת הסדרה חוזית זו? הרי הנושא מוסדר כאמור, בחוק. ובכן, מסתבר כי שני הצדדים ראו לנכון לייעל את הליך השיפוי בדרך של קביעת הסדר מוסכם כללי מראש, שיבוא תחת התדיינויות העתידיות שהיו נדרשות בכל פעם שהמל"ל היה חפץ להפעיל את הזכות המוקנית לו בסעיף 328 בחוק הביטוח הלאומי" (עמ' 144 לפסק הדין, ההדגשות אינן במקור).

50. משמע, הצדדים הסכימו כי במערכת היחסים ביניהם יחולו הוראות ההסכם, המבוססות על הוראת סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי, תוך וויתור על זכויותיהם מכוח אותו סעיף.

51. רבות נכתב אודות על התכלית העומדת בבסיס ההסכם –מניעת התדיינויות וחיסכון במשאבים- ודומה כי אינני נדרשת להרחיב את היריעה בנושא זה.

אציין רק בקצרה המחויבת, נוכח הדיון בשאלה הפרשנית, כי תחת בחינתו של כל נפגע ונפגע, הושג הסכם בין המל"ל לחברות הביטוח, לפיה בהתקיים שני תנאים (שבאשר להתקיימותם אין מחלוקת בתיק שלפניי), תשלם חברת הביטוח את השיעור הקבוע בהסכם בהתאם למקרה מתוך תגמולי המל"ל ששולמו או ישולמו לפי תקנות הביטוח הלאומי (היוון), תשל"ח-1978 המביאות בחשבון תוחלת חיים ממוצעת.

52. כפי שקבע כבוד השופט (בדימוס) ריבלין בהלכת אררט "עובדת היותו של ההסדר החוזי הסדר כולל וקבוע מראש, העומד על רגליו שלו ואיננו תלוי בצלע האחרת במשולש-זו הנמתחת בין הניזוק למזיק-היא העומדת בבסיס יעלותו והיא המגשימה את תכליתו" (עמ' 147 לפסק הדין).

לכן, גם קבע כבוד השופט (בדימוס) ריבלין כי " לנוכח אי התלות של ההסדר החוזי הכולל במאפיינים הפרטניים של כל מקרה ומקרה, קיים קושי לייחד עניין מסוים- קיצור תוחלת חיים-שבו, דווקא בו, תתחדש הזיקה" (שם).

53. על כן, אין לעובדת שינוי ההלכה במערכת היחסים שבין הניזוק למזיק למיטיב, המגיש תביעתו מכוח זכות השיבוב לפי סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי, כדי לשנות כהוא זה מההסכמה החוזית של המיטיב והמל"ל לפיה יובצע תשלום (בשיעור מוסכם) ללא דיון אינדבידואלי ביחס לכל ניזוק.

54. אכן, יכול שהשינוי בהלכה תוך ביטול הלכת אבו סרייה וקביעת הלכת אלחבאנין מחייבת את הצדדים לשוב ולבחון את ההסכמה ביניהם, אולם אין המשמעות כי די בשינוי ההלכה כדי לשנות מזכאות המל"ל לתביעה מכוח ההסכם בהתאם להוראות ההסכם כפי שהם. בעניין זה הביע דעתו כבוד השופט עמית בהלכת אלחבאנין וכבוד השופטת יעקובוביץ בהחלטה (אשר למקרא הערעור שהוגש עולה כי לא שונתה ההחלטה במישור העקרוני כי אם בסוגיית מתן הרשות להתגונן בלבד).

55. שאלה שעולה היא שאלת פרשנותו של ההסכם. פרשנות ההסכם מבוססת על לשון ההסכם ואומד דעת הצדדים במועד כריתתו (ראה ע"א 6701/00, לקאש מרדכי חברה לבניין נגד אבנר, פ"ד נו (5) 799). מלשון ההסכם, כמו גם מאומד הדעת של הצדדים עובר לכריתתו, עולה כי הצדדים הסכימו להסדר תשלום מוסכם מראש, ללא בחינה פרטנית של נסיבות כל מקרה וללא התדיינות, תוך מתן הנחה בשיעורים שונים לחברות הביטוח. שינוי מצב משפטי במהלך השנים אין בו כדי ללמדנו על אומד דעת שונה או הצורך בפרשנות אחרת. הפרשנות נלמדת מכוונת הצדדים במועד כריתת החוזה וכוונתם תוארה לעיל.

56. משכך, פרשנות ראויה של ההסכם, מכוחו הוגשה התביעה, היא כי אין לבחון עניינית כל מקרה לגופו ודין התביעה להתקבל.

57. בטרם סיום אבקש להתייחס לטיעוני הנתבעת בסיכומיה. השמירה על התאימות והקבלה בין שלוש צלעות המשולש אליה מתייחסת הנתבעת רלוונטית לדיון במקרה בו המל"ל עותר לקבלת שיפוי מכוח ההוראת סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי. מקום שהבסיס לדרישה היא ההסכמה בין הצדדים, הדיון היחיד הרוולנטי הוא מהות ההסכמה, שגובשה בין שני צדדים בלבד- המל"ל וחברות הביטוח.

יש לבצע אבחנה ברורה בין זכויות המל"ל כמשבב לפי סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי, שאז וודאי נכון וראוי ליתן לו את זכות הטיעון (ולכן צורף כמשיב לערעור בפרשת אלחבאנין) לבין זכויותיו מכוח ההסכם.

עתירת המל"ל לקיום דיון נוסף בפרשת אררט הייתה בדיוק כדי לשמר את האבחנה הברורה הזו, שכן פסק הדין של בית המשפט העליון בערעור קבע כי יש להתחשב בקיצור תוחלת חיים לפי ההסכם. קביעה ששונתה בדיון הנוסף, ועומדת על מכונה גם היום.

58. אין ביכולתי לקבל את טענת הנתבעת כי דחיית עמדתה מקפחת אותה. כפי שצוין לעיל, במסגרת ההסכם, לקחו הצדדים בחשבון אפשרות כי בחלק מן המקרים ירוויחו ובחלק מהמקרים יפסידו. זהו הבסיס להסכמה הגורפת ללא בחינת כל מקרה לגופו לכן, אין בעובדת תשלום יתר במקרה אחד כדי להצדיק קביעה שיש להתחשב בנפגע ספציפי.

59. אכן, סוגיית קיצור תוחלת החיים לא זכתה להתייחסות בהסכם, כפי שנטען על ידי הנתבעת, ודומה כי יש בכך חיזוק לכך שהבסיס להסכם הוא שנושאים כאלו לא יעלו לכל דיון במערכת היחסים ביניהם, מקום שלמל"ל זכאות לשיפוי מכוח ההסכם, לפי התנאים המוזכרים בפסק הדין.

60. אין ביכולתי גם לקבל את טענת הנתבעת כי בהלכת אררט, נאלץ בית המשפט העליון לפרש את ההסכם כך שאין להתחשב בקיצור תוחלת החיים נוכח הלכת אבו סרייה ועתה, לאחר ביטול הלכת אבו סרייה מתבטלת ההנמקה שעמדה בבסיס הלכת אררט.

ההנמקה שעמדה בבסיס הלכת אררט אינה זו. ההנמקה היא המקור המשפטי השונה בין תביעת המל"ל מכוח הוראת סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי לבין תביעתה מכוח ההסכם. משכך, גם מקום שמשתנית ההלכה המשפיעה על זכאות המל"ל לפי סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי, אין בכך כדי להשפיע על זכאותו מכוח ההסכם.

לכל היותר, הצדדים רשאים לעשות "חישוב מסלול מחדש", לאור המצב המשפטי הקיים, ולגבש הסכמות אחרות.

61. אינני יכולה גם לקבל את טענת הנתבעת כי קבלת טענתה לא תגרום לריבוי התדיינויות. מציאות החיים מלמדת כי בכל מקרה שבו יכולה לעלות מחלוקת, הצדדים אינם נמנעים מלעשות כן. כמו כן, מציאות החיים מלמדת כי סוגיית תוחלת החיים של הנפגעים מפרנסת גם היא את בתי המשפט, הגם שהיא נתמכת בחוות דעת של מומחים.

משכך, סבורני כי כל החלטה אחרת המותירה פתח לדיון וודאי שתגרום לריבוי התדיינויות, בניגוד גמור לכוונת הצדדים בעריכת ההסכם.

62. גם פסק הדין שניתן על ידי כבוד השופטת לוי בת"א 9325-11-13 אין בו כדי לסייע לנתבעת, שכן הוא אינו עוסק במערכת היחסים ההסכמים שבין הצדדים שלפניי.

סיכומו של דבר

63. אשר על כן אני מקבלת את התביעה ומורה לנתבעת לשלם לתובע סכום של 1,518,256 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה והריבית הקבועה בהסכם, מיום הגשת התביעה (1.4.15) ועד למועד התשלום.

64. בנוסף, תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות בסכום של 2,000 ₪ ושכר טרחת עורך דין בסכום של 200,000 ₪.

65. התשלום יבוצע בתוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לידי הנתבעת.

ניתן היום, ט"ו כסלו תשע"ח, 03 דצמבר 2017, בהעדר הצדדים.