1.         לפניי עתירת המבקש למינוי מומחה רפואי בתחום האורתופדי, וזאת לצורך בדיקת נכותו, שנותרה לו מתאונת דרכים - כהגדרתה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה-1975, שעברה המבקש, על פי הנטען, ביום 11.3.12 בהיותו נוסע ברכב הסעות, כאשר רכב אחר התנגש ברכב בו נסע מאחור (להלן: "התאונה").

2.       לטענת המבקש הוא נפגע בתאונה בראשו, צווארו, גבו ורגלו, ובעקבות התאונה סובל הוא מכאבים והגבלות בתנועה בצוואר, בגב בכתפיים ובידיים. לטענתו, יש בחומר הרפואי ראשית ראיה לנכות בתחום זה.

3.         המשיבה מתנגדת למינוי המומחה. לטענתה, המדובר, אם בכלל, בנזק קל שאינו עולה כדי נכות, והוא אינו קשור לתאונה – שכן המבקש פנה למוסד רפואי אר יומיים לאחר קרות התאונה, ובגיליון חדר המיון לא נמצא כל ממצא משמעותי. עוד טענה המשיבה כי אין בחומר שהוגש על ידי המבקש כדי לבסס ראשית ראייה לשם מינוי מומחה רפואי , כי אין בו רצף טיפולי, וכי הפגיעות הקלות שיש למבקש – מקורן בעברו הרפואי או בתאונות קודמות.

דיון והכרעה

4.         לאחר שעיינתי בחומר הרפואי המונח בפניי באתי למסקנה, כי קיימת בפניי ראשית ראיה המספיקה למינוי המומחה בתחום האורתופדי.

5.         כידוע גישת הפסיקה בתחום מינוי מומחה רפואי בתביעות על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים היא גישה ליברלית. לעניין זה ראו: רע"א 1338/90 - גבריאל שיק נ' מטלון רונית ואח' פ"די מד (2), 216 בו קבע בית המשפט העליון את ההלכה לפיה:

"בנסיבות אלה, אין מקום לדחות בקשה למינוי מומחים רפואיים, כשקיימת ראשית ראיה לאפשרות קיומה של נכות עקב התאונה. אין בדברי אלה לשלול את הצורך לבדוק בכל מקרה, אם אמנם מינוי כזה דרוש, ובית המשפט לא יהסס לדחות בקשה למינוי מומחה רפואי, אם אין לבקשה יסוד לאור החומר הרפואי המובא בפני בית המשפט."

הדרישה אינה אך ורק לראשית ראיה לקיומה של נכות אלא גם לראשית ראיה לקיומו של קשר סיבתי בין הנכות לבין התאונה, אולם, כיוון שהדרך היחידה להוכחת טענות בעניין שברפואה במסגרת תביעה לפי חוק הפיצויים היא מינוי מומחה מטעם בית המשפט, הנטייה היא להקל בדרישות להוכחת קיומה של ראשית ראיה, כך שבית המשפט עשוי להסתפק בהקשר זה גם ברמת סבירות נמוכה לקיומו של קשר סיבתי (ראו: רעא 4911/09 ‏ ‏ סהר ציון חברה לביטוח בע"מ נ' אליעזר כשרי (פורסמה בנבו, 29.07.2009)).

מן הכלל אל הפרט

6. כאמור, לאחר עיון בחומר הרפואי שצורף לבקשה ראיתי כי יש למנות מומחה בתחום האורתופדי. בעניין זה אפנה למספר מסמכים המתעדים הגבלות בתנועה:

- הפנייה לפיזיותרפיה מיום 24.3.12 – שם אובחנה הגבלה בתנועות הצוואר והגב;

- הפנייה לפיזיותרפיה מיום 9.3.13 – שם אובחנה הגבלה בתנועות הצוואר והכתפיים;

- הפנייה לראומטולוג מיום 24.6.13 – שם אובחנה הגבלה בתנועות אצבעות הידיים;

- הפנייה לרופא תעסוקתי מיום 26.7.13 – שם אובחנה הגבלה בתנועות הברכיים.

7.         על פי תקנה 7(ב) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), תשמ"ז-1986: "בית המשפט או הרשם יורה לבעלי הדין או למי מהם, להפקיד סכומי כסף שיקבע בית המשפט או הרשם, כפיקדון להבטחת שכרו של מומחה". כלומר, לבית המשפט שיקול דעת רחב בשאלה על מי להטיל, בשלב הראשוני, את החובה להפקיד סכומי כסף להבטחת שכרו של מומחה (ראו: עניין כשרי, לעיל). יחד עם זאת, הפרקטיקה הנוהגת במרבית המקרים היא הטלת מימון הביניים על המבטחת-הנתבעת (ראו: רעא 3007/12 ‏ ‏פלונית נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו, 30.5.2012)).לאחר ששקלתי את טענות הצדדים לגבי זהות הצד שיישא בשכרו של המומחה ולאחר שעיינתי בחומר הרפואי ושקלתי את כל הנסיבות, וביניהן הפיזור הספוראדי של האבחנות בעניין מגבלות התנועה והיעדר רצף טיפולי בתחום זה ונוכח ממצאי בדיקתו של התובע בחדר המיון, החלטתי כי הצדדים יישאו בשלב זה בשכר המומחה בחלקים שווים. לכשתתקבל חוות הדעת וככל שימצא כי לא נותרה נכות אצל המבקש, אשקול בכובד ראש את ניכוי מחצית שכרו של המומחה מן הפיצוי שיפסק למבקש.

8.        החלטה על מינוי המומחה וזהותו תינתן בנפרד.

9.        אין צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ח תמוז תשע"ה, 05 יולי 2015, בהעדר הצדדים.