וועדת עררים ת-א לפי חוק נכי רדיפות הנאצים

1. ירון מרדכי ז"ל שהלך לעולמו ביום 21.7.14 הוכר ע"י המשיבה כנכה הזכאי לתגמולים לפי חוק נכי רדיפות הנאצים (להלן החוק). בפנינו שני עררים מאוחדים של עוררות הטוענות כל אחת בנפרד לזכאות לקבלת תגמולים לאחר מותו בהתאם להוראת סעיף 11א' לחוק; האחת מתוקף היותה בת זוגו והשנייה מכוח היותה אשתו החוקית ממנה נפרד למעלה מ- 20 שנה לפני פטירתו.

העוררות פנו למשיבה בבקשות למימוש זכאותן ונענו כי עליהן להציג פסק דין הצהרתי מוועדת העררים הקובע מי משתיהן היתה בת זוגו של המנוח טרם פטירתו. המשיבה לא הביעה עמדה במחלוקת שבין העוררות.

1. העוררת חיה ירון (להלן חיה) היתה אשתו של המנוח. הם חיו כבני זוג משנת 1961 ועד 1991, באותה שנה נפרדו ולא חזרו עוד לחיות יחד. חיה וירון מעולם לא התגרשו והסיבות לכך אינן רלוונטיות לענייננו. חיה העידה כי מאז פרידתם נמנעה במשך 23 שנים מכל מפגש עם בעלה בנפרד כולל באירועים משפחתיים בהם השתתף.

העוררת השנייה, אסתר רוזנבלום (להלן אסתר), היתה בת זוגו והידועה בציבור של המנוח. הקשר ביניהם החל ב- 1993 ובשנת 2002 עברו להתגורר יחד, תחילה בדירה שכורה ובהמשך בדירה הנמצאת בחולון אותה ירשו אסתר ואחותה מאימן והמנוח רכש מהאחות את זכויותיה בדירה שהפכה לרכושם המשותף של בני הזוג.

1. במחצית השנייה של שנת 2013 נקטעה שיגרת חייהם של אסתר וירון עקב התדרדרות במצב בריאותו. באוקטובר 2013 חלה ירידה תלולה במצבו הגופני והנפשי. לדברי אסתר שלא נסתרו, המנוח חלה בין היתר באלצהיימר ומחודש דצמבר הפך לחולה סיעודי על כל המשתמע מכך. אסתר התקשתה לטפל בו בעצמה ביקשה וקיבלה עזרה מילדיו אשר אף שכרו לאביהם מטפלת, הגב' חיה יוכליס שטיפלה במנוח בדירה בחולון (עיקרי עדותה יובאו בהמשך). בינואר 2014 התמנו ילדיו של המנוח, בנו ובתו, לאפוטרופסים של אביהם ובמאי 2014 החליטו להעבירו מהדירה המשותפת שבחולון יחד עם המטפלת שלו לדירה שכורה בגדרה בבית צמוד קרקע בקרבת ביתה של בתו. לדברי חתנו מר גיל פארן שהעיד בפנינו, ההעברה נועדה להקל על הטיפול בחותנו שכן הדירה המשותפת בחולון היתה בבית קומות ללא מעלית. בטרם הועבר המנוח לגדרה אסתר רכשה את זכויותיו בדירה וזאת, לדבריה, לבקשת ילדיו שטענו בפניה כי הם זקוקים לכסף לצורך הטיפול במנוח. גרסתה של אסתר תפורט בהמשך.
2. טענת העוררת חיה היא כי בחודשים שקדמו לפטירת בעלה הוא ואסתר חדלו להיות בני זוג ועל כן היא כאשתו זכאית ע"פ החוק לקבלת התגמולים לאחר מותו. עוד נטען על ידה, בהסתמך על דברי ילדיה שכן היא עצמה, כדבריה, לא פגשה את המנוח מאז שנפרדו, כי עוד לפני שהוחלט להעביר את המנוח מהדירה המשותפת, חיי השניים התנהלו למעשה בנפרד ועוד במרוצת שנת 2013 כשירון היה עדיין במיטבו, הביע רצונו להיפרד מאסתר ושוחח על כך עם אסתר בנוכחות ילדיו. הטענה היא, אפוא, כי למרות שחיה לא היתה בת זוגו של ירון שנים רבות ואף נמנעה מלפגוש אותו, מאחר ועובר לפטירתו אסתר לא היתה עוד בת זוגו, היא כאשתו החוקית זכאית לקבלת התגמולים בהתאם לסעיף 11א הנ"ל.
3. השאלה הרלוונטית שבמחלוקת, העובדתית והמשפטית, היא האם בחודשים שקדמו להוצאת המנוח מהדירה המשותפת לו ולאסתר, המנוח ואסתר המשיכו לחיות כבני זוג או שנפרדו קודם לכן. יש להעיר כי ע"פ העדויות שבפנינו, בעת הוצאת המנוח מהבית הוא לא היה בעל יכולת קוגניטיבית לקבל החלטה בעצמו. הדיון מתמקד אפוא בחודשים מדצמבר 2013 עד מאי 2014. איננו סבורים שיש רלוונטיות לאופי היחסים בין ירון לאסתר במהלך שנת 2013 עד להתדרדרות המשמעותית במצבו, שכן גם אם נניח לצורך הדיון בלבד כי באותה שנה התגלעו מחלוקות בין בני הזוג, עובדה היא שהמשיכו בחיים משותפים ואין כל ראיה המצביעה על כוונה ממשית אחרת מצד ירון.
4. לאחר ששמענו את עדויות הנשים והעדים מטעמן ועיינו במסמכים שהוגשו, באנו למסקנה כי אסתר וירון המשיכו לחיות כבני זוג גם בחודשים שקדמו להוצאתו מן הדירה ועל כן אסתר זכאית לתגמולים לאחר מותו ודין תביעתה של חיה להידחות.

להלן הנימוקים להחלטה אליה הגענו.

1. הגרסה העובדתית העולה מתצהירה של חיה רובה ככולה אינה מכלי ראשון. חיה אישרה בעדותה כי אינה מקבלת קצבת שארים מהמוסד לביטוח לאומי ואת הקצבה מקבלת אסתר וכן כי אינה מוטבת בצוואה שהשאיר המנוח ואף לא בפוליסת ביטוח חיים שלו. המסקנה המתבקשת מאליה ועליה אין חולקים כי במשך שנים ארוכות, לרבות התקופה עובר למותו של המנוח, חיה לא היתה בת זוגו הגם שהיתה נשואה לו.

בתמיכה לטענתה כי אסתר וירון חדלו להיות בני זוג בחודשים שקדמו לפטירתו הובאו מטעמה עדויותיהם של המטפלת גב' יוכליס ושל חתנה מר גיל פארן אותן נפרט להלן.

1. עיקרי עדותה של המטפלת יוכליס:

נשכרה כמטפלת עבור ירון ע"י ילדיו וטיפלה בו מדצמבר 2013 ועד לפטירתו. עד מאי 2014 טיפלה בו בדירה בחולון ולדבריה שהתה עימו 24 שעות ביממה. לטענתה, היחסים עם אסתר היו מתוחים ובלתי נעימים ולא קיבלה ממנה כל סיוע בטיפול בירון. העדה הסיקה מההתנהלות בבית כי בני הזוג חיו בנפרד; היתה הפרדה בין כלי המטבח וסוגי האוכל, המנוח אכל אוכל נוזלי וטחון שהוכן ע"י בתו ואף הקניות נעשו בנפרד בהתאם לרצונה של אסתר. היא התבקשה ע"י ילדיו של המנוח לנהוג בסבלנות כלפי אסתר, השתדלה לעשות זאת אך הרגישה עוינות מצד אסתר. העדה אף טענה כי אסתר לא התייחסה לבן זוגה החולה ואף גילתה כלפיו חוסר התחשבות.

התייחסותה של אסתר ליחסיה העכורים עם יוכליס, תפורט בהמשך.

1. העד הנוסף מטעמה של חיה הוא חתנה גיל פארן בעלה של בתה סיגלית. לדבריו, במרוצת 2013 ירון הזמין אותו ואת ילדיו ואמר להם שאינו יכול להמשיך לחיות עם אסתר משום שאינה נוהגת בו בכבוד. העד אישר כי לאחר השיחה בני הזוג המשיכו לחיות יחד.

בתצהירו סיפר כי אסתר לא סייעה למטפלת בטיפול בחולה ולא היתה בדירה רב שעות היום ורק ילדיו היו לצידו בשעות אחה"צ והלילה. העד הסיק מההתנהלות של אסתר כי היא וירון היו שותפים לדירה בלבד ואף לנו בחדרים נפרדים. מבחינה כספית, התשלומים עבור הוצאות הדירה חולקו והיתה הפרדה ברכישת מוצרי מזון, תרופות וכד'.

1. עיקרי עדותה של אסתר:

כפי שציינו בפתח הדברים נתרכז בבחינת גרסתה של אסתר על מערכת יחסיה עם המנוח בתקופת מחלתו הקשה ובמיוחד מדצמבר 2013. היא תיארה כי כל עוד תיפקד, עזרה לו ככל יכולה כולל צרכיו הרפואיים. מחודש דצמבר לא יכלה לשאת לבדה בנטל וביקשה עזרה מילדיו. הם נענו ואף שכרו לאביהם מטפלת סיעודית – הגב' יוכליס אשר שהתה בדירה 24 שעות ביממה. אסתר מתארת את התנהגותה של יוכליס כלפיה כגסה ובוטה וטוענת כי מנעה ממנה לגשת לירון וליצור עימו כל מגע דבר שחרה לה מאד. לדברי אסתר גם בתו סיגלית נהגה כלפיה באותו אופן, ובהמשך כשירון הוצא מהבית ואסתר הגיעה פעמיים לבקרו בגדרה סולקה ע"י סיגלית בצעקות מהבית למרות שירון קרא בשמה אך הבת לא אפשרה לה לגשת אליו.

לדברי אסתר בחודשים שיוכליס היתה בבית היא עצמה שהתה שעות ארוכות מחוץ לבית בגלל האווירה הקשה בבית אך נהגה כל ערב לחזור לישון שם.

באשר להתנהלות במטבח בבית סיפרה כי ילדיו הביאו כלי מטבח ומזונות נפרדים עבור ירון אשר אף עבר לאכול אוכל מיוחד ונוזלי.

לעניין הלינה בחדרים נפרדים עליה נשאלה בחקירה הנגדית השיבה כי לאחר שדיווחה לרופא שטיפל בירון על תופעות מסויימות בהתנהגותו, הרופא המליץ לה שלא לישון עימו.

עוד ציינה כי המנוח הועבר מהדירה המשותפת ללא תיאום עימה ומבלי שהתאפשר לה להיפרד ממנו.

באשר לרכישת חלקו של ירון בדירה העידה כי עשתה כן לבקשת ילדיו אשר טענו בפניה כי זקוקים לכסף לצורך טיפול באביהם.

1. מטעמה של אסתר העיד עו"ד אמיר אוסטרמן אשר טיפל בענייניה המשפטיים ובהיותו מיודד עם בנה נפגש עם בני הזוג גם באירועים משפחתיים. לבקשתם ערך להם צוואות הדדיות בהן נקבע כי במות אחד מהם בן הזוג הנותר יהיה זכאי להתגורר בדירתם המשותפת ללא תמורה עד סוף חייו. אסתר רכשה את חלקו של ירון בדירה תוך ויתור על הזכות וללא קבלת פיצוי על ההפסד הכספי כתוצאה מצעד כזה. העד הוסיף כי בנקודה זו אסתר פעלה בניגוד לעצתו.

דיון

1. אנו מקבלים גרסתה של אסתר אשר עדותה הותירה עלינו רושם מהימן, כי השינוי באורח החיים שניהלה עם המנוח במשך שנים רבות נוצר עקב נסיבות אובייקטיביות הקשורות במחלתו הקשה ובמיוחד בשל התנהגותה הגסה של המטפלת יוכלס כלפיה אשר למעשה חצצה בינה לבין המנוח ואף בתו של המנוח שטיפלה באביה בדירה המשותפת, גילתה כלפי אסתר יחס עוין. אסתר הכחישה מכל וכל את טענת חיה כי במרוצת חודשי מחלתו של ירון הסתיימו חייהם המשותפים ואנו מקבלים דבריה. זאת ועוד, יש להתייחס בהסתייגות רבה לדבריה של יוכלס בכל הנוגע להסדרים הכספיים בין בני הזוג בתקופת שהותה במחיצתם. לא ברור לנו מניין שאבה המטפלת מידע זה וכן אין להתעלם מן העוינות שגילתה כלפי אסתר שניכרה גם במהלך מסירת עדותה בפני הוועדה. אנו מקבלים אפוא את הסבריה של אסתר על ההסדרים הכספיים בחודשי מחלתו של ירון וקובעים כי אין בהם כדי להצביע על פרוק החיים המשותפים בין בני הזוג.
2. באשר ליחסי הממון בין בני הזוג נפנה להסכם הממון המצורף לתצהירה של אסתר ולפיו בני הזוג החליטו מתחילת מיסוד יחסיהם על הפרדת רכוש וכספים ובהתאם לכך אף ניהלו חשבונות בנק נפרדים. עובדה זו נטענה ע"י בא כוחה של חיה כתומכת כביכול בגרסתה, דא עקא חיה עצמה העידה כי בתקופת נישואיה לירון גם הם ניהלו חשבונות בנק נפרדים לפי רצונו של ירון. הסכם הממון קבע כי לצורך כיסוי הוצאות משק בית משותף ינהלו בני הזוג קופה משותפת וככל הנראה אסתר המשיכה בהתנהלות זו גם בתקופה המדוברת.
3. נקודה רלוונטית נוספת בגרסה של אסתר היא רכישת חלקו של ירון בדירה המשותפת בסמוך להוצאתו מהבית לדירה בגדרה. נחזור ונאמר כי גם בעניין זה אנו מקבלים את הגרסה של אסתר אשר לא נסתרה.
4. כפי שכבר נאמר לעיל, אין לייחס כל משקל לעדותה של חיה באשר לטיב היחסים בין ירון לאסתר שכן דבריה מתבססים על מה ששמעה מפי ילדיה ואלה משום מה לא הובאו כלל להעיד. נדגיש כי הבת סיגלית היתה עדה חיונית מטעם חיה שכן רבות מטענותיה של אסתר בתצהיר כוונו נגדה ולמרות זאת סיגלית לא הוזמנה להעיד וחיה הסתפקה בזימון המטפלת יוכלס וחתנה גיל פארן אשר העיד על התרשמותו ממצב הדברים בחודשי מחלתו של ירון אך לא על העובדות הרלוונטיות שהיו בידיעת אשתו סיגלית. כמו כן נראה לנו כי הרופא שטיפל בירון ואף המליץ בפני ילדיו על העסקת המטפלת יוכלס, היה בגדר עד פוטנציאלי-אובייקטיבי שיכול היה לשפוך אור על מערכת היחסים בין בני הזוג בתקופה המדוברת. אי זימון ילדיו של המנוח מקימה לדעתנו את החזקה כי אם היו מוזמנים ומעידים היתה עדותם פועלת נגד חיה.
5. המסקנה העולה מכל האמור לעיל כי אסתר היתה בת זוגו של ירון עד ליום פטירתו שכן הוצאתו מהדירה המשותפת ע"י ילדיו במאי 2014, כחודשיים לפני פטירתו, לא היתה מרצונם וביוזמתם של מי מבני הזוג.
6. סעיף 11א לחוק קובע כי בן זוגו של נכה שנפטר יקבל תגמול בשיעור כמפורט בס"ק (א).

פסקי הדין אליהם הפנה בא כוחה של חיה אינם רלוונטיים. האחד (נספח א) עניינו סוגיית שיתוף בנכסים ואין לו כל קשר לעובדות שבפנינו והשני (נספח ב) דן בחוק הירושה שבמפורש אינו חל על חוק נכי רדיפות הנאצים – ראה סעיף 23 לחוק.

1. לא אחת נקבע ע"י וועדת העררים בתיקים דומים כי "המבחן לקביעת בן זוג הוא מבחן מהותי ולא מבחן פורמאלי, לאור תכלית החוק, לסייע למי שקיים חיים משותפים עם הנכה ערב פטירתו להסתגל למצב הקשה החדש בהדרגה ולא לכרות באחת את התגמול כמרכיב בכלכלת התא הזוגי." (ו"ע 265/07 נעמי יפה נ' הרשות המוסמכת), ראו גם תמש 1720/00 פ.ל נ' נ.מ. חיה אינה עומדת במבחן מהותי זה שכן חדלה לחיות עם הנכה המנוח שנים רבות לפני פטירתו.

סוף דבר, אנו קובעים כי הגב' אסתר רוזנבלום היא הזכאית לקבלת תגמולים לפי החוק לאחר פטירת בן זוגה ודין תביעתה של חיה להידחות.

מזכירות הוועדה תשלח את פסק הדין לצדדים.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 60 יום מיום קבלת פסק הדין בשאלה משפטית בלבד.

ניתן היום, כ"ד ניסן תשע"ו, 02 מאי 2016, בהעדר הצדדים.