הרקע לבקשה

1. בפניי בקשת רשות ערעור שהוגשה על ידי חברת יפה נוף תחבורה ותשתיות בע"מ ועיריית חיפה, (להלן ביחד: "המערערות"), על החלטתו של בית המשפט השלום בחיפה (כבוד השופט אבישי רובס) מיום 01/03/15 ב-ת"א 9060-03-12, במסגרתה נדחתה בקשת המערערות להתיר להן להגיש חוות דעת משלימה מטעמן בתחום ההידרולוגי.

2. מבקשת רשות הערעור עולה, כי ראשיתו של ההליך, בתביעת שיבוב שהגישה כלל חברה לביטוח בע"מ, (להלן: "המשיבה 1"), כנגד המערערות וכנגד רשות ניקוז קישון, (להלן: "המשיבה 2" או "רשות הניקוז"), במסגרתה תבעה המשיבה 1 מהמבקשות וממשיבה 2 סכומים ששולמו על ידה לשניים ממבוטחיה בגין נזקי רכוש שנגרמו לעסקיהם בעקבות הצפה שאירעה ביום 31/10/09 בשדרות ההסתדרות 177 בחיפה.

3. המשיבה 1, טענה בתביעתה, כי חברת יפה נוף תחבורה ותשתיות בע"מ, (להלן: "מערערת 1"), אשר ביצעה עבודות קבלניות באזור האירוע הותירה פסולת באתר העבודה ולא בנתה ו/או תכננה מערכות מים מתאימות. עוד טענה המשיבה 1 בתביעתה, כי עיריית חיפה, (להלן: "מערערת 2") ורשות הניקוז, התרשלו בתפקידן במניעת הצפות, ובכלל זה לא דאגו למערכת ניקוז מתאימה.

4. ביום 11/06/12 הגישו המערערות את כתב ההגנה מטעמן, במסגרתו, כפרו המערערות בטענות המשיבה 1 וטענו, כי הן נהגו באחריות, מילאו את תפקידן על פי כל דין, נקטו בכל האמצעים הדרושים ועשו את כל אשר היה ביכולתן כדי למנוע אירועי הצפות בשטח שבאחריותה של המבקשת 2. בנוסף, ביום 01/12/13 הגישו המערערות חוות דעת הידרולוגית מטעמן, אשר הוכנה על ידי ד"ר יעקב בן שבת.

5. עוד עולה מבקשת רשות הערעור, כי ביום 04/06/13 נמחקה התביעה כנגד רשות הניקוז ללא צו להוצאות.

6. על רקע מחיקתה של המשיבה 2 מהתביעה, ביקשו המערערות במהלך ישיבת קדם המשפט מיום 12/02/14 להתיר להן להגיש הודעת צד ג' כנגד רשות הניקוז וזאת בהסתמך על חוות הדעת ההידרולוגית אשר הוגשה מטעמן כאמור ביום 1/12/13, וזאת כיוון שלטעמן, רשות הניקוז הינה גורם רלוונטי ביותר לבירור הסוגיות המהותיות העומדות על הפרק.

7. ביום 18/02/14 התיר בית משפט קמא למערערות לשלוח הודעת צד ג' למשיבה 2 וביום 25/02/14 שלחו המערערות את ההודעה לרשות הניקוז. במסגרת הודעת צד ג' טענו המערערות, כי רום הזרימה בנחל הגדרוה היה גבוה מרום מוצאי הניקוז בעת קרות האירוע נשוא הבקשה, דבר שגרם לכך שמוצאי הניקוז נחסמו וכתוצאה מכך לא התאפשר ניקוז תקין של הצנרת העירונית.

8. בהמשך לאמור, ביום 23/02/15 הגישו המערערות לפתחו של בית משפט קמא, בקשה להתיר להן להגיש חוות דעת הידרולוגית משלימה וזאת בד בבד עם הגשת תצהירי עדות ראשית מטעמן. במסגרת בקשתן טענו המערערות, כי הגשת חוות דעת הידרולוגית משלימה תתרום ליעילות הדיון ותביא לחשיפת יריעת המחלוקת במלואה, בשלב מוקדם יחסית של ההליך.

החלטת בית משפט קמא

9. בית משפט קמא דחה את בקשת המערערות להתיר להן להגיש חוות דעת משלימה מטעמן, וזאת מן הטעמים הבאים: התביעה הוגשה עוד בשנת 2012; המערערות השתהו בהגשת ההודעה לצד שלישי; אין המדובר עוד בשלב מוקדם של ההליך כטענת המערערות; ומן הטעם, כי שלב הגשת חוות הדעת הסתיים עוד בחודש ספטמבר 2014 ואין מקום להגשת חוות דעת נוספות, אשר תגרורנה הגשת חוות דעת נגדיות משלימות.

בנוסף, ציין בית משפט קמא בהחלטתו, כי למעט טענות כלליות, לא הבהירו המערערות מה חשיבות אותם מסמכים, אשר התקבלו אצלן עוד לפני מספר חודשים, במסגרת ההליכים המקדמיים ובכל מקרה, הם השתהו פעם נוספת בבקשתן ונזכרו להעלותה בישיבת קדם המשפט האחרונה.

נימוקי בקשת רשות הערעור

10. המערערות טענו, כי שגה בית משפט קמא בקבעו, כי המערערות השתהו בהגשת ההודעה לצד ג'. נטען, כי עת התקבל כתב התביעה החלו המערערות בהכנת חוות דעת הידרולוגית מטעמן, שכללה הגשת ועיבוד נתונים רבים, בדיקות מיוחדות וחישובים שונים וכי רק עם הגשת חוות הדעת לבית משפט עלה הצורך בצירוף רשות הניקוז לתביעה כגורם רלוונטי לבירור הסוגיות שבמחלוקת. כן טענו המערערות, כי אף אם השתהו בהגשת ההודעה לצד ג', אין בכך כדי להוות טעם המצדיק מניעת הגשת חוות דעת משלימה. נטען, כי משהתיר בית משפט קמא למערערות לשלוח הודעת צד ג לרשות הניקוז בשלב בו הוגשה, אין מקום לחזור ולדון בשיהוי בהגשת הודעה זו.

עוד טענו המערערות, כי שגה בית משפט קמא בקבעו, כי התיק אינו נמצא עוד בשלביו המוקדמים, ולטענתן, התיק מצוי בשלביו הראשונים שעה שרק לאחרונה נקבע מועד להגשת תצהירי עדות ראשית. בנוסף טענו המערערות, כי בהתאם לתקנה 129 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי" או התקנות"), הרי שהמועד להגשת חוות דעת מטעם הצדדים הינו שלב הגשת תצהירי עדות ראשית. בעניין זה הפנו המערערות למאמרו של כבוד הנשיא השופט יוסף אלרון "קבלת ראיות שלא על פי סדרי הדין", המשפט, כרך יב.

זאת ועוד, נטען, כי שגה בית משפט קמא בקבעו, כי הגשת חוות דעת משלימה תגרור הגשת חוות דעת משלימות מטעם יתר הצדדים. זאת, שעה שחוות הדעת שהמערערות מבקשות להגיש מתבססות על נתונים אשר הגיעו מרשות הניקוז לאחר כתיבת חוות הדעת הראשונה שהוגשה מטעמן ונתונים אלה עמדו בפני רשות הניקוז עת הגישה חוות דעת מטעמה.

באשר למשיבה 1, טענו המערערות, כי היא הייתה חייבת להגיש חוות דעת מטעמה בטרם הגשת חוות דעת מטעם המערערות. מעבר לכך טענו המערערות, כי גם אם הגשת חוות הדעת המשלימה מטעמן תגרור הגשת חוות דעת משלימות מטעם יתר הצדדים, אין בכך כדי למנוע מהמערערות להגיש חוות דעת מטעמן.

עוד טענו המערערות, כי שגה בית משפט קמא בקבעו, כי המערערות לא הבהירו מדוע נדרשת חוות דעת משלימה. לטענת המערערות, חוות הדעת המשלימה הינה הכרחית על מנת ליתן התייחסות ראויה לטענות שהועלו במסגרת חוות הדעת שהוגשה מטעם רשות הניקוז ועל רקע קבלת מסמכים רבים רלוונטיים שלא היו בידי המערערות בעת הגשת חוות הדעת הראשונה מטעמן ואשר מבססים את טענות המערערות ביחס לאחריותה של רשות הניקוז.

בהמשך לאמור, הפנו המערערות לאסופה של פסקי דין הגורסים כי ניתן להגיש חוות דעת משלימות גם לאחר חלוף הזמן ובכלל זה הפנו המערערות ל-רע"א 8806/04 עיריית הרדי נ' בתי הזיקוק לנפט בע"מ, (פרסום נבו), 02/12/04.

לבסוף טענו המערערות, כי אף אם מבחינה פרוצדוראלית חלף הזמן בו היה עליהן להגיש חוות דעת משלימה מטעמן, יש להתיר להן להגיש חוות דעת משלימה על מנת למנוע עיוות דין. בעניין זה, הפנו המערערות בין היתר ל-ע"א 263/65 יעקב שרייטר נ' "חלץ" בע"מ, פ"ד כ(1) 178; ע"א 714/88 נירה שנצר נ' יובל רבלין, פ"ד מח(2) 89; ע"א 189/66 עזיז ששון נ' "קידמה" בע"מ, בית חרושת למכונות וציוד, פ"ד כ(3) 477.

נוכח כל הנטען, מבקשות המערערות לבטל את החלטת בית משפט קמא ולהתיר להן להגיש חוות דעת משלימה מטעמן.

תגובת המשיבה 1

11. המשיבה 1 הודיעה בתגובתה מיום 04/05/15, כי היא מותירה את ההחלטה בעניין בקשת המערערות להגיש חוות דעת משלימה מטעמן לשיקול דעת בית המשפט.

תשובת המשיבה 2

12. רשות הניקוז מתנגדת לבקשת המערערות, שכן לעמדתה בקשה זו נסמכת על שפע של טענות עובדתיות לא נכונות, מטעות וחסרות בסיס ושעה שהבקשה לא נתמכה בתצהיר לאימות העובדות המועלות בה.

המשיבה 2 טענה, כי בניגוד לטענת המערערות, לפיה אין בשיהוי בהגשת כתבי טענות כדי להוות טעם לאי מתן היתר להגשת ראיות, הרי שבמאמרו של כבוד הנשיא השופט אלרון אליו הפנו המערערות, פורטו העקרונות המנחים את בית המשפט בבחינת בקשות להגשת ראיות כאשר אחד השיקולים שעל בית המשפט לשקול בבואו להכריע בבקשה להבאת ראיות היא אם יכול היה בעל הדין להביא את הראיות בשלב מוקדם יותר ומה הטעם לכך שלא הובאו הראיות בזמן הראוי.

לטענת המשיבה 2, חוות דעת ראשונה מטעם המערערות הוגשה רק כעבור 21 חודשים לאחר הגשת התביעה. פסק הדין לדחיית התביעה כנגד רשות הניקוז ניתן ב-04/06/13 ורק כשמונה חודשים לאחר מכן נזכרו המערערות לבקש לצרף את המשיבה 2 כצד ג'. נטען, כי משבחרו המערערות לצרף את המשיבה 2 כצג ג' בשיהוי כה רב, לקחו על עצמן את תוצאת הפגיעה שתיגרם בעטיה להליכים בתיק.

עוד טענה המשיבה 2, כי טענת המערערות לפיהן מוצאי ניקוז מוטבעים הם שגרמו להצפה נתמכת בחוות הדעת הראשונה שהוגשה על ידי המערערות ועל כן לא ברור מה הצורך בחוות הדעת המשלימה.

בנוסף, טענה המשיבה 2, כי לצד זכותו של בעל דין להגיש ראיותיו, קיימים גם שיקולים נוספים, לרבות הצורך ביעילות ובסופיות הליכי המשפט.

לאור המפורט, מבקשת המשיבה 2 להורות על דחיית בקשת המערערות. לחילופין, וככל שיאושר למערערות להגיש חוות דעת משלימה מטעמן, מבקשת המשיבה 2 לאפשר לה להתייחס ולהגיש חוות דעת משלימות מטעמה על מנת שתוכל להגיב לחוות הדעת שתוגש מטעם המערערות.

דיון

13. לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, בתגובת המשיבה 1 ובתשובת המשיבה 2 לבקשה, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה עליה הרשות והוגש הערעור לפי הרשות שניתנה.

14. הלכה ידועה היא, כי אין בית המשפט של הערעור מתערב בשיקול דעת הערכאה הדיונית בשאלת אופן ניהולו של ההליך, אלא אם כן ההחלטה הנדונה נוגדת את הדין או גורמת לעיוות דין. ראה: רע"א 6795/12 סובחי טנוס נ' B.S.T Netherlands B.V, (פרסום נבו), 21/10/12.

15. המחלוקת שעומדת על הפרק במסגרת הערעור שבפניי, עניינה כאמור בבקשת המערערות להתיר להן להגיש חוות דעת משלימה מטעמן בתחום ההידרולוגי.

16. בית המשפט העליון התווה בפסיקתו את העקרונות שמנחים את בית המשפט בבואו להכריע בבקשה להתיר לבעל דין הגשת ראיות נוספות מטעמו בחלוף המועד לכך, ובכלל זה נקבע, כי בית המשפט ייתן דעתו לאופי הראייה שמבוקש להגישה; השלב בו הוגשה הבקשה להגשת הראיה; האם ניתן היה להביא את הראיה בשלב מוקדם יותר ומה הטעם לאי הגשתה במועד מוקדם יותר; האם מדובר בפגם שנפל בסדרי דין; והאם מבוקש להגיש ראיה אחת או ראיות נוספות חדשות. ראה: ע"א 579/90 רוזין נ' בן נון, פ"ד מו(3) 738, 741 (1982); ע"א 189/66 ששון נ' קדמה בע"מ בית חרושת למכונות וציוד, פ"ד כ(3) 477 (1966). וראה גם, מאמרו של כב' הנשיא השופט יוסף אלרון קבלת ראיות שלא על פי סדרי הדין", המשפט, כרך יב.

17. בבדיקת התשתית העובדתית שנפרשה בפניי על רקע העקרונות המנחים בבדיקת בקשות להגשת ראיה נוספת, ניתן, אפוא, לקבוע, בניגוד לטענות המשיבה 2, כי אכן מן הראוי היה לאפשר למערערות את הגשת הראיה הנוספת בדמות חוות דעת משלימה בתחום ההידרולוגי, שתאפשר למערערות מתן התייחסות לטענות שהועלו במסגרת חוות הדעת שהוגשה מטעם רשות הניקוז.

כך למשל בבחינת המועד בו הגישו המערערות את הבקשה להתיר להן הגשת חוות דעת משלימה, הרי שבניגוד לקביעת בית משפט קמא, לא ניתן לקבוע, כי הבקשה הועלתה בשלב מתקדם של ההליך. עיון בתיק בית משפט קמא מעלה, כי המערערות העלו את בקשתן בקדם המשפט האחרון שהתקיים בפני בית משפט קמא ובטרם הוגשו תצהירי העדות הראשית של הצדדים. יתר על כן, המערערות אף ציינו בבקשתן, כי הגשת חוות הדעת המשלימה מטעמן תיעשה בד בבד עם הגשת תצהירי עדות ראשית מטעמן, כך שגם אם היה בית משפט קמא מאשר את הבקשה, חזקה היא, כי לא היה נגרם עיכוב בהמשך ניהול ההליך.

באשר לשאלה, אם יכולות היו המערערות להביא את חוות הדעת במועד מוקדם יותר, הרי שעל רקע מחיקתה של רשות הניקוז מכתב התביעה וצירופה בשנית באמצעות שליחת הודעת צד ג' על ידי המערערות, לנוכח המועד בו אושר למערערות לשלוח למשיבה 2 הודעת צד ג' ובשים לב לעובדה, כי חלק מן המסמכים הומצאו לידי המערערות בשלב מאוחר יחסית, לאחר הגשת חוות הדעת מטעם המשיבה 2, הרי שיש ממש בטענות המערערות, כי לא היה בידן להגיש את חוות הדעת המשלימה במועד מוקדם יותר.

18. מעבר לכך, לא מצאתי לקבל טענת המשיבה 2, כי עקרון יעילות וסופיות הדיון גובר ככלל על זכותו של בעל דין להגיש ראיותיו. בהקשר זה נקבע לא אחת, כי עקרון סופיות הדיון אינו מוחלט ולבית משפט מסור שיקול דעת להימנע מלהפעילו מקום ששיקולי צדק יחייבו זאת. ראה: ע"א 5610/93 זלסקי נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה, ראשון לציון פ"ד נא(1) 68 (1997).

בנסיבות העניין, מתן אפשרות לבעל דין להגיש חוות דעת משלימה, אשר תתייחס למלוא הסוגיות המקצועיות הנתונות במחלוקת אכן עשויה למנוע עיוות דין ולסייע לבית המשפט בהכרעתו.

19. בשולי הדברים אעיר, כי לא מצאתי גם לקבל טענת המשיבה 2 בדבר השיהוי בהגשת הודעת צד ג'. ובהקשר זה מקובלת עלי טענת המערערות, לפיה, כל עת שבית משפט קמא התיר את שליחת הודעת צד ג' במועד שבו נעשה הדבר, ומשלא ערערה המשיבה 2 על ההחלטה להתיר את הצירוף במועד בו צורפה, הרי שלטעמי, אין עוד מקום לבסס את דחיית הבקשה להגשת חוות דעת משלימה באמצעות טענת השיהוי בהגשת ההודעה לצד שלישי.

20. בהינתן כל האמור, ובשים לב לעובדה, כי המשיבה 1, שהיא התובעת בהליך שבפני בית משפט קמא, לא הביעה התנגדות לבקשת המערערות, סבורני, כי מן הראוי היה להתיר למערערות הגשת חוות דעת משלימה מטעמן בתחום ההידרולוגי.

סוף דבר

21. אשר כל כן, אני מקבלת את הערעור. המבקשות יהיו רשאיות להגיש חוות דעת משלימה מטעמן בתחום ההידרולוגי בד בבד עם הגשת תצהירי עדות ראשית מטעמן.

למען הסר ספק, יובהר, כי אין בעצם קבלת הערעור כדי לגרוע מזכותן של המשיבות או מי מהן להגיש חוות דעת מטעמן ככל שיהיה צורך בכך, ובכפוף לקבלת אישורו של בית משפט קמא.

22. המשיבה 2 תישא בהוצאות משפט ובשכר טרחת עו"ד בסך של 5,000 ₪.

23. העירבון, ככל שהופקד, יוחזר על ידי מזכירות בית משפט לידי המפקיד.

24. המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים ולתיק בית משפט קמא.

ניתן היום, כ"ב אייר תשע"ה, 11 מאי 2015, בהעדר הצדדים.