<#2#>

נוכחים:

ב"כ העורר עו"ד רן שטרצר

ב"כ המשיבה עו"ד עדי יעקובוביץ'

העורר לא הובא

פרוטוקול

ב"כ העורר:

הערר מתחלק לשני חלקים הטיעון הראשוני שאין בכלל עילת מעצר ולכן לא היה צורך לבחון חלופת מעצר כלל, לחילופין שאם בית משפט סבור שמתקיימת במקרה דנן עילת מעצר, שגה בית משפט קמא שעה שלא שחרר את העורר לחלופה.

לעניין עילת המעצר בכלל- מה שהקים עילת מעצר בתיק הזה והסיבה לדעתי שבכללה הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים בתיק הזה, יש בכתב האישום חבלה של עבריין מזויין, עבירת אלימות שמקימה אפילו עילת מעצר סטטוטורית, אלא שכמו שמצוין בערר, בית משפט קמא קבע ותוך קביעה שרירה וקיימת כי המשיבה לא הגישה עליה ערר, קבע שאין ראיות ושיש כרסום ממשי בכל מה שנוגע לאותה עבירת אלימות, כפועל יוצא עבירת של החזקת סכין, כך שלמעשה נשארנו עם כתב אישור לצורך הליך המעצר, כתב אישום שמייחס לעורר ניסיון גניבת רכב, זה מה שעומד בפני בית המשפט כבסיס בחינת מעצר בכלל, ומצד שני שיש לנו עורר שלעולם לא הסתבך קודם בעבירות רכוש, מגישים בקשה למעצר עד תום ההליכים בעבירות כאלה שיש עצורים עם מאסר על תנאי, עבריינים ששולחים ידם ברכוש של הזולת, ומה שיש לנו פה זה עורר שיש לחובתו הרשעה אחת בעבירה של איומים בהפרת הוראה חוקית במסגרת משפחתית עבירה משנת 2011, וודאי שלא מדובר בעבריין רכוש.

אני סבור שבמקרה הזה בכלל לא קמה עילת מעצר, וברגע שבית המשפט קבע את שקבע לעניין האלימות, היה צריך להורות על שחרור בתנאים שיבטחו המשך התייצבות למשפט.

לחילופין אם בית המשפט סבור שכן מתקיימת עילת מעצר, ברי שעילת המעצר היא עילה מוחלשת בנסיבות האלה, ואז העורר הופנה לתסקיר שירות המבחן, בא עם הקביעות שבא, אני סבור שהמקרה שבפנינו הוא כן המקרה שניתן לסטות מהמלצה שלילית או חוסר המלצה של שירות המבחן.

שירות המבחן לקח כתב אישום חמור, עם עבירות אלימות וקבע איזשהם קביעות לגבי העורר שמופעיות בתסקיר, לגבי חשש לישנות התנהגות אלימה, וכל מה שכרוך בהיבט האלים של האירוע, וקבע קביעות.

אנחנו לא יכולים לקבוע לשירות המבחן מה להגיד, אנחנו רואים הבה תיקים שבית משפט קובע חולשה בראיות, ועוררים/משיבים נשלחים לשירות המבחן ושירות המבחן על סמך כתב האישום נותן איזה התייחסות, ולא לוקח בעניין את חולשת הראיות.

לכן שחזרנו עם התסקיר שחזרנו עם קביעות בדבר עבירות אלימות, אבל השיקולים של שירות המבחן לא תמיד חופפים את שיקולי בית המשפט.

לטעמי נשארנו רק עם ניסיון לגניבת רכב, בית המשפט דיבר למעשה על חולשה ממשית ולא כרסום, בית המשפט קבע שיש חולשה ממשית שהוא ראה את סרטון הווידיאו.

זה לא סוד, ויש גם דוגמאות מהפסיקה, שירות המבחן מתייחס למה שמתייחס בד"כ למה שכתוב בכתב האישום, שירות המבחן לא כותב את זה מפורשות בתסקיר, אבל אתן דוגמא, שירות המבחן יכל לקבוע שיש מסוכנות מינית לצורך העניין, זה לא היה מעניין אותנו בתיק הזה. למה שירות המבחן לא בודק דבר כזה? כי זה לא חלק מכתב האישום.

מה שחלק מהבחינה זה נושא האלימות בלי להתייחס לקביעות שדל בית המשפט לעניין ראיות לכאורה.

שירות המבחן עושה את עבודתו, קבע את מה שקבע, הטרוניה שלי היא לא כלפי שירות המבחן אלא כלפי בימ"ש קמא שלא יכול לדלג מעל המסוכה הזו.

גם הפסיקה מדובר על זה שחלופת מעצר היא לא חלופה של 100 אחוז, תמיד יש סיכון ואיזה חשש, השאלה במצב הנתון, והעובדה שמדובר בעבירת רכוש של ניסיון גניבת רכב, מבלי להמעיט בחומרת המעשה, שאנו מדברים על העורר שעליו אנו מדברים, בלי עבר פלילי בתחום, השאלה אם לא ניתן להסתפק בחלופה?

המעשה שלו בעצם לא מקים שום עבירה, חוץ מניסיון גניבת הרכב.

גם אם בית משפט סבור שכן קיימת עילת מעצר, אולי בגלל הרקע הכולל, כל חלופה היא לא הרמטית, בית המשפט קובע את זה, השאיפה היא לנסות לראות איך אפשר לשחרר אותו, במכלול האירועים בסופו של דבר, החלופה שהצענו לשירות המבחן היא חלופה שאיפשהו כן עונה על אחד מהפרמטרים ששירות המבחן חושב שנחוצים, שזו הרחקה של העורר מכפר קאסם.

שירות המבחן פסל למשל את אחותו של העורר, האחות הזו ב-2012, שמרה על אחרים ואז שירות המבחן גם אישר אותה באותן עבירות של גניבה רכב, בשמירה על האח השני שלהם.

בסופו של דבר יש לי חלופה, שירות המבחן אומר שיש השפע שולית ושלילית בתוך סביבת מגוריו, יש אלף ואחד דרכים להוות חלופה, יש הפקדה, אנחנו לא מדברים על בנאדם שנמצא כל שני וחמישי במעצר.

אולי יש נסיבות כוללות שהקימו עילת מעצר, אני יוצא מנקודת הנחה שכן מתקיימת עילת מעצר, אבל זה לא תיק להשאיר אותו במעצר עד תום ההליכים.

ב"כ המשיבה:

אנחנו לא הגשנו ערר, כמובן שההחלטה האופרטיבית ממה שאנחנו ביקשנו- לא נגיש ערר, הוא נעצר עד תום ההליכים, על עצם הקביעה של הראיות לכאורה.

אנחנו סבורים שהאדנים שעליהם נשענה כב' השופטת גרינברג הם כמה, ולכן הגיעה למסקנה שהגיעה, והם מאוד מוצקים לטעמי, יש גם עילת המסוכנות שקובעת כב' השופטת שגם כעולה מעדות המתלונן משהגיע המשיב עם רכבו ועמד בסמוך למתלונן שלח את ידו וניסה לדקור את המתלונן. כמו כן תעד החוקר חבלה על זרועו של התלונן, ואומרת כב' בית המשפט שהיא לא רואה תיעוד מלא לזה בתיעוד החזיתי, אכן ברגע קטן מסוים.

נכון שהיא קובעת שיש חולשה ניכר, אבל היא מדברת על העניין שיש עילת מסוכנות כשמדובר בעברית רכוש שטומנת בחובה מסוכנות טבועה, ופוטנציאל לאלימות, והיא קובעת בענייני פוטנציאל זה יצא מן הכוח אל הפועל כשנראה שהמשיב פעל פעם אחר פעם כדי לחלץ את חברו, כשהוא אדיש לכך שהדבר יכול לגרום פגיעה קשה למתלונן.

זאת אומרת ביתה משפט אומר יכול להיות שהוא לא דקר אותו בצורה מוחלטת, אבל נגרמה לו פציעה, והיא מתייחסת לפוטנציאל שנקבע בפסיקה. ואומרת פה הפוטנציאל יצא מהכוח אל הפועל זה מקרה קלאסי שאומרים זה ראיות לכאורה שהתביעה תצטרך להוכיח אותן במסגרת ההליך העיקרי, אבל אז היא אומרת לעניין העילה שאין ספק שיש פה עילת מסוכנות כיוון שהאירוע פה הסלים מעבירת רכוש קלאסית, לעניין של המסוכנות של עבירת אלימות, וגם היא קובעת מה שחברי בחר לא להתייחס לזה, לעניין הימלטות מאימת הדין, כחודש שלם לא מצאנו אותו, יש פה צו מעצר, ואיך הוא דיבר כשתפסו אותו בטלפון, ועל "הברכות" שהוא בירך את החוקר בטלפון שאמר לו להגיע. נוסיף את העניין שיש הפרת הוראת חוקית וכל זה עוד לפני שעברנו לעניין התסקיר.

בית משפט קמא כהרגלה, תקפה את הנושא מכל צדדיו ואומרת בהגינותה הרבה נחשפתי לכל הראיות, בחלקן יש חולשה מסוימת/ממשית, אבל כשאני מסתכלת על הכל, אני רואה עדיין למרות החולשה הממשית, 2 עילות נפרדות שכל אחד מהן עומדת בפני עצמה, יחד עם ר"פ, יחד עם תסקיר שירות המבחן.

אם בית המשפט חושב שהתסקיר פה מוטעה או לא בסדר, אני סבורה שהקביעה הסופית של בימ"ש קמא לאחר התסקיר רואה את התמונה כולה, אני לא חושבת שנפלה טעות בהחלטת בימ"ש קמא.

מה שחברי טעם לעניין התסקיר, שהתסקיר הוא לא שלילי, אי אפשר להגיש שבימ"ש קמא לא התייחס לטענות חברי, שבימ"ש קמא מנתח את תסקיר שירות המבחן הוא לא מתייחס לעניין האלימות, אלא לזה שיש קשיים למשיב לקבלת סמכות, יש לו רקע של התנהגות עוברת חוק, שירות המבחן מנתח את מצבו המשפחתי, את ילדותו, השופטת גרינברג לא התייחסה נקודתית לאמירה אחת של שירות המבחן והסתמכה על זה. עצם העובדה שכב' השופט חסדאי ושירות המבחן בתיק אחר אישרו את האחות, אומר ששירות המבחן הוא גוף מקצועי שבוחן כל מקרה לגופו, הרי מה אנו חושבים? שמפקח אחד יכול לפקח על כל סוגי העבריינים? וודאי שלא.

אני סבורה שבימ"ש קמא לא היה שולח לשירות מבחן בכלל, אלא מורה על מעצר עד תום ההליכים.

אני חושבת שכב' השופטת גרינברג כמו שאמרתי, אם חברי חושב שהייתה בעיה, ואני אוכל לטעון לראיות לכאורה במידת הצורך, אני חושבת שיש עילת מעצר כפולה.

ב"כ העורר:

בית משפט קובע שינה חולשה ממשית בכל מה שקשור בעבירה של אלימות, וזה לא בא לידי ביטוי בהחלטה מאוחרת יותר אחרי שהגיע תסקיר שירות מבחן, אני אומר שנוצר מצב שהעורר הושחר בגלל תסקיר שירות המבחן ולא בגלל כתב האישום.

אני מציג לבית המשפט את הרישום הפלילי של העורר.

ב"כ המשיבה:

בית המשפט מדגיש שאם תהיה חלופה אחרת שיפנו לשירות המבחן.

ב"כ העורר:

יש פה החלטה ראשונה לעניין הראיות לכאורה ואחרי ההחלטה בימ"ש קמא כותב לאור כלל נסיבות האירוע יש פה מסוכנות ולא כותב באיזה רמה, ואחרי שחוזרים לתסקיר שירות המבחן אז בית המשפט מצטט מהתסקיר שיש מסוכנות בינונית. וזה בדיוק הכשל, שירות המבחן קובע את מה שקובע מבלי להסתמך על הקביעות של בית משפט לראיות.

אני חוזר ומדגיש שהטעות של בימ"ש קמא היא בזה שבהחלטת המעצר לא נתן שום משקל ולא מצוין אפילו בפסיק לעניין הקביעות שלו באשר לחולשה ממשית לגבי עבירות האלימות, יש פה כביכול 2 החלטות שונות ומנותקות אחת מהשנייה, שבאחת נאמר שיש חולשה ממשית לעניין חבלה של עבריין מזויין, והחלטה שנייה שיש בה קביעות לעניין מסוכנות בינונית עד גבוהה שמגיעות על סמך תסקיר שירות המבחן שהוגש בעניין העורר, ההחלטות האלו לא יוכלו לדור בכפיפה אחת וזו הטעות של בימ"ש קמא.

לעניין החשש להימלטות מהדין- זו עילת מעצר מהחלשות ביותר שקיימות כזו עילה שתמיד ניתן לפתור בערבויות מתאימות, אנשים שברחו משוטרים וניהלו מרדפים, כולם בסופו של דבר ניתן לשחרר אותם בפרמטרים כאלה ואחרים.

אני חוזר ומדגיש שבסופו של דבר העורר נעצר בעיר פ"ת שזו העיר שבה הוא גר, הוא לא נמלט ומצאו אותו באיזה מקום מסתור, ולכן אני מבקש מבית המשפט לקבל את הערר להסתפק בחלופה שהצענו, לעבות את החלופה הזו כפי שבימ"ש רואה לנכון, נכון שיש נסיבות כפי שבימ"ש קמא קבע, אבל העבירה העיקרית שממנה בית המשפט צריך לקבוע לעניין המעצר של העורר, היא עבירה של ניסיון גניבת רכב. זה לא תיק להחזיק כזה עורר במעצר עד תום ההליכים, במיוחד שאין לו עבירות קודמות בעבירות רכוש, לכן אני אומר שוב, שום חלופה היא לא הרמטית, אנחנו צריכים למצוא את הרע במיעוטו.

בית משפט עליון אומר בשום אופן לא להגיש מבד"ים במעצר.

ב"כ המשיבה:

אם הערר על החלטת כב' השופטת גרינברג, החלטתה נשענת לא רק על תסקיר שירות המבחן, לפני התסקיר היא אמרה מה היא חושבת, חיפשו אחריו חודש שלם, להגיד שלא קיימת עילת ההימלטות זה לא נכון.

יש כתב אישום נוסף תלוי ועומד נגד העורר, בעבירות של ירי בנשק חם באזור מגורים ועבירות עם נשק שיש הצעה להסדר טיעון.

<#3#>

החלטה

1. לפני ערר על החלטת בית משפט השלום בפתח תקווה (כב' השופטת גרינברג), במסגרתה הורתה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

2. נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירות של פריצה לרכב, ניסיון גניבת רכב וכן החזקת סכין ופציעה של עבריין מזויין ואיומים.

3. בית משפט קמא דן בשאלת קיומן של ראיות לכאורה, ביחס לעבירת האלימות עליהן חלק ב"כ המשיב ומצא כי קיימות ראיות לכאורה ביחס לרוב העבירות, ואולם קיימת חולשה ממשית ביחס לעבירה של פציעה כשהעבריין מזויין.

4. בית משפט קמא קבע בדבר קיומה של תשתית ראייתית לכאורה בכפוף להסתייגות המפורטת לעיל, וכן בדבר קיומן של עילות מעצר כפולות, הראשונה עילת מעצר של מסוכנות אף בשים לב לפוטנציאל האלימות הטמון בחובן של עבירות הרכוש, והעובדה כי בתיק זה יצא מן הכוח אל הפועל באופן שהעורר פעל פעם אחר פעם כדי לחלץ את חברו מאחיזת המתלונן, תוך שהוא אדיש לכך כי הדבר יכול לגרום פגיעה קשה למתלונן. ובנוסף קיומה של עילת מעצר בדבר החשש להימלטות מאימת הדין, המבוססת על הימלטות המשיב מהמקום, ומעצרו רק בחלוף כחודש באופן אקראי וכן על הרשעה בעבירה של הפרת הוראה חוקית.

5. בית משפט קמא לא פסל על הסף שחרורו של העורר לחלופת מעצר, והורה על קבלת תסקיר מעצר בעניינו.

6. לאחר קבלת תסקיר המעצר, ציין בית משפט קמא את התמונה העולה מהמשיב, והסיכון לישנות התנהלות אלימה, וכן את העובדה שחלופות המעצר נמצאו כבלתי מתאימות לפקח על המשיב ולהוות גורם מפחית סיכון, ועל כן שירות המבחן לא בא בהמלצה לשחררו.

7. בית משפט קמא קבע בנוסף לאחר ששמע את טיעוני הצדדים ועיין בתסקיר שירות המבחן, בדבר עילת המסוכנות הנשקפת מצדו של המשיב ועוצמתה וכן החשש להימלטות בעוצמה דומה. עוד קבע בהסתמך על קביעותיו הקודמות כי לא מן הנמנע שהיה מקום לבחון שחרורו של המשיב לחלופת מעצר הדוקה, ואולי אף לעבותה באיזוק אלקטרוני ואולם לא נמצאו טיעונים כבדי משקל לסטייה מהמלצה, ועל כן הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

8. ב"כ העורר העלה טענות באשר לאמור בתסקיר המעצר, לרבות בנוגע לקביעת בית משפט קמא לחולשה הקיימת בעניין עבירות האלימות, בנוסף טען כי טעה בימ"ש קמא בעת שקבע בדבר עילות המעצר, ובכל מקרה גם אם קיימת עילת מעצר, הרי שהיא מוחלשת בנסיבות בהן קבע בית משפט קמא בדבר חולשת הראיות לכאורה בעבירת האלימות, עניין שלא בא לידי ביטוי בתסקיר המעצר. כן לדברי ב"כ העורר זה הוא המקרה בו קם נימוק כבד משקל לסטות מהמלצת שירות המבחן וטעה בימ"ש קמא משלא יישם נכונה את כלל ההיבטים שבאו לידי ביטוי בהחלטותיו ולא הורה על שחרורו של העורר לחלופת המעצר המוצעת, והכל כמפורט בטיעוניו דלעיל.

9. ב"כ המשיבה טענה כי החלטת בית שמפט קמא נסמכת על אדנים מוצקים במכלול ההיבטים שבאו לידי ביטוי בה. לדבריה הגם שנקבעה חולשה בעבירת האלימות הרי קמה עילת מעצר של מסוכנות ופוטנציאל האלימות בתיק זה בעבירות רכוש יתממש ובנסיבות אלה ואף בשים לב לעילת ההימלטות מן הדין וכלל המפורט בתסקיר, לא נפל כל פגם בהחלטת בית משפט קמא ודין הערר להידחות.

10. אכן קבע בית משפט קמא כי באשר לעבירה של פציעה כשהעבריין מזוין המיוחסת לעורר, קיימת חולשה ממשית תוך שמצאה טעם בטיעוני הסנגור בעניין זה.

משמעות קביעתו של בית משפט קמא והתוכן שיש ליצוק לחולשה שמצא בראיות לכאורה בהיבט האלימות נלמדת מהחלטת בית משפט קמא בעת שצוין לאחר קביעתו בדבר קיומן של ראיות לכאורה בכפוף להסתייגות המפורטת לעיל בדבר קיומן של עילות מעצר הן זו של המסוכנות ופוטנציאל האלימות הטמון בחובן של עבירות הרכוש אשר יצא מן הכוח אל הפועל בתיק זה וזאת בנוסף לעילת המעצר של החשש להימלטות מאימת הדין המבוססת על הימלטות המשיב ממקום מעצרו ואיתורו רק בחלוף חודש באקראי וכן על הרשעה קודמת בעבירה של הפרת הוראה חוקית.

באיזון המתחייב קבע בית משפט קמא כי אינו פוסל על הסף שחרור לחלופת מעצר ואולם יש לבחון זאת באופן מעמיק על ידי שירות המבחן ועל כן הורה על קבלת תסקיר מעצר לבחינת עניין זה.

11. תסקיר המעצר שהתקבל בעניינו של העורר הביא לידי ביטוי מכלול נסיבות לרבות עברו הפלילי של העורר שעניינו ביצוע עבירות איומים כלפי זוגתו והפרת הוראה חוקית בגינן נדון לצו מבחן של שנה ומאסר על תנאי. מיתר התיקים שהביא שירות המבחן לידי ביטוי עלה בדיון שבפני כי אחד מהם עניינו כיום בכתב אישום התלוי ועומד נגד העורר בחשד לביצוע עבירות נשק וירי מנשק חם באזור מגורים.

שירות המבחן הביא לידי ביטוי בתסקיר את היכרותם הקודמת עם העורר והתרשמותם באשר לדימוי העצמי שלו וכן בדבר הקושי לשיתוף פעולה במהלך צו המבחן ובהגעה סדירה למפגשים הקבוצתיים.

עוד הביא שירות המבחן לידי ביטוי את השיחה שקיימו עם העורר בבית המעצר במסגרת האבחון הנוכחי ואת דבריו כי ניסה להתרחק מאזור מגוריו, עבר להתגורר בפתח תקווה ובהמשך בכפר קאסם על אף שחווה סביבה זו כבעייתית עבורו ושירות המבחן התרשם מפער באינפורמציה שמסר לגבי תפקודו והתנהלותו או כל התנהלות בעייתית כלשהי מצידו. שירות המבחן הביא לידי ביטוי בנוסף את הקושי בתפקודו של העורר עובר למעצרו ובמכלול הנתונים סבר כי קם סיכוי להתנהלות שולית בעייתית אשר בהיבט של הישנות התנהלות אלימה תוך פירוט מכלול הפרמטרים סברו כי מדובר בדרגת סיכון בינונית עד גבוהה ותוצאות ברמה בינונית.

כמו כן מצא שירות המבחן כי אין בחלופות המעצר שהוצעו כדי להוות חלופת מעצר סמכותית והדוקה שתפחית מרמת הסיכון ממנו וכי אין בידיהם לבוא בהמלצה לשחרור לחלופות המעצר המוצעות.

12. נמצאנו למדים כי בית משפט קמא היה ער לקביעתו בדבר קיומה של חולשה ראייתית שהגדירה כמהותית בהקשר לעבירת הפציעה וכן שב על קביעותיו בדבר עילת המסוכנות והחשש להימלטות. כמו כן בחן את אפשרות שחרורו של העורר לחלופת מעצר גם על רקע האמור בתסקיר המעצר ובדבר הסיכון הנשקף מהעורר להישנות התנהלות אלימה.

כפי שצוין לעיל בית משפט קמא הוא זה שיצק תוכן למשמעות קביעתו בדבר החולשה הראייתית המהותית ועלה כי לא ראה בכך כמוביל למסקנה שעניינו של העורר, עתה נוכח קביעה זו, נוגע רק לביצוע עבירת רכוש כדברי בא כוחו אלא שכלל הנסיבות האופפות את האירוע מובילות לחשש למסוכנות כפי שעולה גם מתסקיר המעצר ובנסיבות בהן נפסלו חלופות המעצר המוצעות ונוכח סך כל האמור לעיל בדין לא מצא לסטות מתסקיר המעצר בעניינו.

13. הוסף לכך את העובדה כי בעניינו של העורר קיימת עילת מעצר נוספת לעילת המסוכנות, וזאת החשש להימלטות מאימת הדין אשר כעולה מאופן התנהלות העורר בעת האירוע ואף מבלי להידרש לנסיבות האירוע עצמן, נמלט מאימת הדין, נעצר רק לאחר כחודש באקראי ואף החשש נלמד מהרשעה קודמת בעבירה של הפרת הוראה חוקית. שחרורו של העורר, בניגוד להמלצת שירות המבחן, אמור להיבחן גם בהיבט זה ומשמדובר על עורר שקם קושי לרכוש אמון כי ימלא אחר תנאי שחרור נוכח כלל האמור לעיל ובעת שחלופת המעצר נמצאה בלתי ראויה בכלל ההיבטים, אף מטעם זה בדין החלטת בית משפט קמא.

14. לאור סך כל האמור לעיל דין הערר להידחות.

בשולי הדברים ייאמר כי גם בית משפט קמא הותיר פתח לבחינת חלופת מעצר נוספת שתיבחן על ידי בית משפט קמא בבקשה לעיון חוזר שתוגש בכל עת.

<#4#>

ניתנה והודעה היום ט"ז אייר תשע"ה, 05/05/2015 במעמד הנוכחים.