בפני בקשת הנתבעת להורות כי התובעת תפקיד ערובה להוצאותיה, בהתאם לסעיף 353 א' לחוק החברות, תשנ"ט - 1999 (להלן: "חוק החברות").

רקע ובתמצית טענות הצדדים:

1. המבקשת עותרת כי סכום הערובה לא יפחת מ- 150,000 ש"ח בתוספת מע"מ , זאת גם בשים לב לתעריף שכר הטרחה המינימלי ולגובה התביעה אשר עומדת על סך של 2,000,000 ש"ח.
2. המבקשת מפנה לחוק החברות ולפסיקה. לגופו של עניין, טוענת כי החברה אינה פעילה עוד וזאת התברר לאחרונה מפיו של בעל המניות היחיד והדירקטור. כמו כן מבדיקה כלכלית שבוצעה, עולה כי התובעת אינה פעילה, אין לה נכסים בבעלותה ואין תיק פעיל ברשויות המס. עוד עולה כי למשיבה חוב ברשם החברות. עוד טוענת המבקשת כי סיכויי התביעה נמוכים ביותר (מפורט בסעיפים 12-15).
3. בקצירת האומר המבקשת טוענת כי התובעת הגישה תצהיר יחיד ובודד של מנהלה ולא הביאה עד רלבנטי אחר שיכול לתמוך בשלל טענותיה. כמו כן, אין חוות דעת לתמיכה בטענות. מנגד, המבקשת ביססה טענותיה בראיות ממשיות, לרבות חוות דעת. עוד מציינת המבקשת כי התובעת שינתה את הרכב מניותיה לאחרונה (סעיפים 16-20 לבקשה). לשיטת, המהלך הוא מושכל ונועד להגן על הנכסים האישיים ואף דומה למהלך של הברחת נכסים. הבקשה נתמכת בתצהיר ומסמכים.
4. על מנת לסבר את האוזן, יצוין שמונחות בפני שתי תביעות תביעה עיקרית ותביעה שכנגד, שיסודן בהסכם שנחתם בין הצדדים ביום 16.10.12 בהסכם לבניית בית לחיים לחוסים בכפר סבא, המורכב משני מבנים.
5. לשיטת התובעת, הנתבעת הפרה את התחייבויותיה החוזיות, בין היתר היא טוענת לתכנון לקוי של המבנים, אי עמידה בזמנים, אי תשלום התמורה המוסכמת ואי תשלום סכומים בהתאם להבנות המאוחרות להסכם. לאחר הפרת הסיכומים המאוחרים, פעלה הנתבעת בסיכול ההסכם וסילקה ידה מאתר העבודות ואף חילטה ערבות הביצוע הבנקאית שהפקידה התובעת על סך של 336,000 ₪.
6. מנגד, טוענת הנתבעת כי התובעת היא זו שכשלה כישלון בקיום חלקה ומילוי התחייבויותיה בהסכם ועל כן נגרמו לנתבעת נזקים כספים אדירים.
7. הנתבעת, מגוללת הן בכתב ההגנה והן בכתב שכנגד את הנזקים שנגמרו לה מה גם שמציינת כי התובעת היא זו שלא עמדה בלוחות הזמנים וקיבלה תשלומי יתר, זאת ועוד, מדגישה כי לא הייתה בידה הברירה אלא להתקשר עם קבלן אחר על מנת להשלים את העבודות, ולבצע את הליקויים שבעבודת התובעת. הנתבעת תמכה טענותיה בחוות דעת. התובעת לא צירפה חוות דעת. בסופו של יום, בין היתר בעקבות ההתנגדות, בית המשפט לא מינה מומחה מטעמו.
8. התיק מצוי ערב דיוני ההוכחות. המועד הראשון הינו ליום 28.05.2019.
9. המשיבה טוענת כי יש לדחות את הבקשה. לטענתה, המבקשת עושה שימוש במידע שנמסר במסגרת פגישת המשא ומתן. המבקשת אינה מכחישה כי אינה פעילה מבחינה משפטית ולמיטב ידיעתה אין הליך פירוק. המשיבה טוענת כי פעילותה הופסקה בעקבות האירועים נשוא התביעה והפרת ההסכם וסיכולו בהמשך על ידי המבקשת. עצירת התשלומים ובהמשך הפרת ההסכם הביאה לכך שהפעילות העסקית הופסקה. המבקשת היא שהביאה להתנהלות הנוכחית וכעת מנסה להיבנות מכך. המשיבה טוענת כי הנתבעת עצמה היא עמותה רשומה והכנסותיה הן מתרומות. מן הדין לחייב את הנתבעת אף היא בהפקדת ערובה להוצאותיה.
10. לגופו של עניין, מפנה המשיבה לסעיפים בתצהיר העדות הראשית. כן טוענת כי המבקשת מודה בזכאות המשיבה לכספים המהווים חלק מהחוב.

המבקשת גורסת כי סיכויי התביעה טובים, צורפו מסמכים רבים המוכיחים את טענותיה. המשיבה מעלה טענות ביחס לחוות הדעת מטעם המבקשת וטיבה. כן חוות הדעת הוצגה במועד מאוחר ובאופן בו לא הייתה יכולה להיערך להכנת חוות דעת נגדית. ראו טענות נוספות ביחס לחוות הדעת בסעיפים 5-7 לתשובה.

1. המשיבה מכחישה את טענות המבקשת ביחס להברחת נכסים. מספר חודשים טרם העברת המניות המתוארות התגלעה מחלוקת עקרונית ועל רקע המחלוקות הוחלט על הפרדת כוחות והשותפות העסקית התפרקה. ההעברות המתוארות התרחשו ללא קשר לתביעה.
2. המבקשת עומדת על בקשתה. לטענתה, התשובה מתמקדת אך ורק בסיכויי התביעה. המבקשת מפנה להלכה הברורה. כמו כן, התשובה אינה נתמכת בתצהיר ולא צורפה לה אסמתכא. המבקשת מדגישה כי המשיבה מציינת בעמימות עובדות לגבי מצבה הפיננסי וללא התייחסות פרטנית.

דיון והכרעה:

1. אקדים ואומר, שלאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת האסמכתאות, הריני מורה על קבלת הבקשה, ולהלן אבאר;
2. בקליפת אגוז, חיוב תאגיד בהפקדת ערובה להוצאות מוסדרת בסעיף 353א בחוק, בזו הלשון:

"הוגשה לבית המשפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם זכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות העניין, אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת חוץ בערובה, או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".

סעיף 353 א' לחוק החברות קובע מעין חזקה לפיה כאשר מדובר בחברה יש להפקיד ערובה להבטחת ההוצאות ומגדיר את התנאים, אשר בהתקיימם בית המשפט רשאי להורות על הפקדת ערובה –

א. הוגשה תביעה על ידי חברה או חברת חוץ שאחריות בעלי המניות בה היא מוגבלת.

ב. רשאי בית המשפט לבקשת הנתבע להורות שהחברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה.

אלא אם כן –

א. בית המשפט סבור שנסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה.

ב. אם החברה הוכיחה שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין.

1. ברע"א 10376/07 ל.נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים [פורסם בנבו] (להלן: "עניין ל.נ הנדסה ") העיר בית המשפט כי לכאורה חוק החברות אינו מתייחס לסיכויי ההליך, סוגיה שנבחנת במסגרת תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי; עם זאת, נקבע כי השיקולים הכלליים המסדירים את חיובו של התובע בהפקדת ערובה חלים גם כאן. נאמר שם כי אחת מהמטרות העיקריות של הכוח לחייב תובע, בין אם הוא תאגיד ובין אם הוא תובע בשר ודם בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, היא מניעת תביעות סרק והבטחת תשלום הוצאות הנתבע, ומכאן שסיכויי ההליך אכן רלבנטיים והקריטריון מנוי במערך השיקולים של בית המשפט.
2. על בית המשפט לשקול את מצבה הכלכלי של החברה; במידה והחברה לא הראתה כי ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע במידה ויזכה בדין יש לבחון האם נסיבות העניין מצדיקות חיוב בערובה.

במידה בו החברה לא הוכיחה שיש ביכולתה לשלם את ההוצאות מדובר, אם כן, בהנחה ומחייבים בערובה במקרים מסוג זה, כאשר הפטור – הוא החריג (ר' עניין ל.נ הנדסה בעמ' 10 פסקה 13).

בשלב זה, הנטל מוטל לפתחם של התובעים ועליהם להראות מהן הנסיבות בגינן לא מוצדק לחייבם בהפקדת ערובה.

1. בשלב האחרון – יש לבחון את גובה הערובה, כאשר עליה להיות מידתית ולאזן את השיקולים שהובאו לעיל.
2. יישום הכללים שהובאו לעיל, על המקרה שבפנינו, מגלה על נקלה כי יש מקום לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות המבקשת. סבורני כי הבקשה נתמכה בממצאים בדבר מצבה הפיננסי הבעייתי של המשיבה, ממצאים אשר לא נסתרו, כפי שיבואר; מתשובת המשיבה לבקשה עולה, כי היא לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח את יכולתה הכלכלית, ולהראות ולו לכאורה, שניתן יהיה להיפרע ממנה במידה והתביעה תידחה.

ניכר, כי המשיבה כלל לא ניסתה לעמוד בנטל האמור, לא סתרה את טענות המבקשת בהקשר זה, ולא צירפה דוחו"ת כספיים ו/או אישור רו"ח עדכני, מצבת נכסים עדכנית, מהם ניתן ללמוד פרט כלשהו על החברה. המשיבה כלל לא עמדה בנטל הרובץ לפתחה לסתור את הכלל בדבר הפקדת ערובה, עת מדובר בתובעת שהיא חברה.

1. יודגש, לתשובה לא צורף תצהיר לתמיכה בטענות העובדתיות ועולה כי הטענות המובאות בה מועלות ללא תימוכין. יש לציין כאן שוב כי הנטל רובץ לפתחי המשיבה, ועליה להוכיח את הנסיבות בגינן אין זה מוצדק לחייב בהפקדת ערובה. לפיכך, לא ראיתי לנכון כי יש לסטות מהכלל בדבר הפקדת ערובה. סבורני כי די בנימוקים אלה בכדי לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה.
2. אדגיש כי אינני קובעת מסמרות, בשלב זה, ביחס לסיכויי התביעה. בחינה מדוקדקת של סיכויי ההצלחה בהליך תיעשה רק כשהסיכויים גבוהים במיוחד או קלושים במיוחד. בהקשר זה אציין כי סיכויי התביעה הינם שיקול חשוב בבוא בית המשפט לבחון בקשה להפקדת ערובה, אלא שהדבר מחייב לנקוט בזהירות מירבית, לבל יהא בהחלטה משום חריצת דין בטרם עת (ראה רע"א 2241/01 נינה הופ נ' ידיעות תקשורת בע"מ [פורסם בנבו]).

סוף דבר:

1. לאור האמור לעיל, באיזון בין זכויות הצדדים, ולאור ההיקף הכספי של התביעה, הריני להורות לתובעת להפקיד ערובה בסך של 75,000 ₪ בקופת בית המשפט כערובה להוצאות המבקשת, בתוך 30 ימים מהיום (סכום מזומן או ערבות בנקאית – יש לפנות למזכירות בעניין). היה ולא תופקד ערובה זו בתוך 30 יום מיום המצאת החלטה זו – תידחה התביעה.
2. בשולי הדברים, אך לא בשולי חשיבותם, הנני לשוב ולהמליץ בפני הצדדים לשוב ולנסות ולמצות ביניהם את הליך ההידברות. המדובר בהמלצה, מבלי להביע עמדה בתיק בית המשפט, אך לצרכי פשרה על מנת לחסוך במשאבים ובהוצאות ריאליות שבניהול ההליך.
3. אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ט אדר ב' תשע"ט, 05 אפריל 2019, בהעדר הצדדים.