לפניי בקשה לעיון חוזר בהחלטתי מיום 9.4.15, במסגרתה קבעתי כי על אף קיומן של ראיות לכאורה להוכחת המיוחס למבקש בכתב האישום, הרי שלאור כשלים בהליך זיהויו של המבקש, קיים כרסום בחומר הראיות, אשר למרות המסוכנות הרבה העולה מכתב האישום, מצדיק את שחרורו של המבקש בתנאים מגבילים, ועל כן הוריתי על שחרורו של המבקש בתנאים של מעצר בית מלא.

יצוין, כי הדיון התקיים בפניי ביום הגשת כתב האישום והגשת הבקשה למעצר עד תום ההליכים, כאשר ב"כ המבקש עמד על קיום הדיון לגופו של עניין, בו ביום, עוד טרם עיין בחומר החקירה, וזאת על אף הצעת בית המשפט לדחות את הדיון לזמן קצר לשם עיון בחומר. בנסיבות אלו, במעמד הדיון ומתן ההחלטה האמורה, הובהר לסנגור, כי לא ייקבע דיון נוסף לשמיעת טיעונים לעניין הראיות.

ביום 5.5.15 הגיש הסנגור בקשה דחופה לעיון חוזר, במסגרתה עתר לביטול התנאים המגבילים שהושתו על המבקש, בשל "גילוי ראיות חדשות בתיק לאחר צילום חומר החקירה".

הסנגור הפנה בבקשתו לסתירות ותמיהות שונות, שלמרביתן התייחסתי בהחלטתי המקורית, ועל כן הובהר כי אין מקום להתייחס אליהן שוב.

עם זאת, הפנה הסנגור בבקשתו לבעיות בזיהוי הרכב אחריו נוהל המרדף המשטרתי, וציין כי מהקלטות גל הקשר המשטרתי (שלא עמדו בפני הצדדים ובפניי בעת הגשת כתב האישום) עולה כי בזמן אמת דיווחו השוטרים כי מספר הרכב אחריו התנהל המרדף הוא 76-721-60, בעוד מספר הרכב של אבי המבקש הוא 76-283-66.

מאחר ומדובר בסוגיה שעל פני הדברים היא מהותית, החלטתי לעיין מחדש בחומר החקירה, לרבות בהקלטות גל הקשר, כדי לבחון טענה זו, ולמען הזהירות עברתי שוב על כל חומר החקירה.

משמיעת הקלטות גל הקשר המשטרתי עולה אכן בעייתיות מסוימת בנוגע למספר הרכב אחריו נוהל המרדף, אך לא מדובר במקרה בו השוטרים זיהו רכב אחר, כפי שטען הסנגור.

וכך נשמעים דברי השוטר יניב שטמקר בהקלטות, כשהוא מתבקש לתאר את הרכב :

"טויוטה קורולה, 2009-2010, דגם החדש, צבע לבן... אני מזהה אותו... אני מכיר את הבנאדם בפנים... המספר היה, אני חושב, 7672160 משהו כזה, תבדוק...".

ובהמשך "חלונות שחורים מאחורה אני חושב... מתחיל 76 משהו, שידרתי אותו בגל תחנה".

מההקלטות עולה בבירור, כי הן אינן מתעדות את אירוע המרדף עצמו, אלא את השלב בו השוטרים איבדו קשר עין עם הרכב, ויחד עם ניידות נוספות ניסו לאתרו. כמו כן עולה, כי מספר הרכב השגוי שנמסר ע"י השוטר יניב, לא נמסר בזמן אמת, וברור מדבריו שהוא לא בטוח במספר, אלא הפנה את המוקד לאתר את המספר ששידר בזמן אמת בגל הקשר של התחנה. עוד עולה מהאזנה להקלטות, כי בשל תקלה טכנית, לא הצליחה המשטרה לאחזר את מספר הרכב שנמסר על ידי יניב בזמן אמת.

אם כך, אין כאן מקרה של זיהוי רכב אחר, אלא של כשל בראיות התביעה, בשל אבדן הראיה.

עם זאת, המשיבה רשאית להוכיח את מספר הרכב גם בראיות נסיבתיות, וכך ביקשה למעשה בתגובתה, במסגרתה הפנתה לדוח הפעולה של השוטר בן דוד קליף. מדוח הפעולה עולה, כי השוטר איתר את מספר הרכב מתוך תצלומי מצלמות אבטחה, בהן נראה רכבו של אבי המבקש עליו סימני פגיעה כפי שתיאר השוטר יניב, כשאחריו נוסעת ניידת משטרה.

יתרה מכך, ומעבר לראיות האחרות שמניתי בהחלטה המקורית, כמחזקות את ראיות התביעה, אפנה לחקירתו של אחיו הקטין של המבקש, אשר טען כי הוא זה שנהג ברכב של אביו וכי "עשיתי כמה אמברקסים ליד המשטרה, פגעתי במשטרה והמשכתי למעלה ברחתי". אם כך, הקטין עצמו קשר את רכבו של אבי המבקש לאירוע נשוא כתב האישום, ודי בכך כדי לענות על הקושי שבאבדן הראיה.

מכל האמור לעיל, ולאחר שעיינתי שוב בחומר החקירה, עולה כי הכרסום העיקרי בתיק נובע מהבעיות בהליך הזיהוי של המבקש, ולכך כבר נתתי דעתי במסגרת החלטתי המקורית.

לפיכך, לא מצאתי מקום לשנות את ההחלטה בנוגע לתנאי מעצר הבית, ועל כן אני דוחה את הבקשה.

המזכירות תעביר העתק ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, י"ד סיוון תשע"ה, 01 יוני 2015, בהעדר הצדדים.