1. בפניי בקשה למתן רשות לערער על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות, כב' השופטת רחל חוזה, סגנית נשיא (בדימוס), שניתן ביום 25/03/15 בת"ק 58914-12-13, במסגרתו קיבל בית משפט קמא תביעתו של עו"ד ישראל קוריס (להלן: "המשיב") לתשלום שכר טרחת עו"ד, בגין ייצוגו של המנוח עמיעד תורן ז"ל (להלן: "המנוח"), בעלה של הגב' אורה תורן (להלן: "המבקשת") בתביעה כנגד משרד האוצר, על פי חוק נכי רדיפת הנאצים, תש"ז-1957 (להלן: "חוק נכי רדיפת הנאצים").

הרקע לבקשה וההליכים בפני בית משפט קמא

2. בשנת 2005 הגיש המנוח תביעה לרשות לניצולי שואה במשרד האוצר (להלן: "הרשות") להכרה בו כנכה מכוח חוק נכי רדיפת הנאצים. בקשה זו נדחתה על ידי הרשות בשנת 2007. כן נדחתה בקשה נוספת שהוגשה בשנת 2009.

3. ביום 27/06/13 פנתה המבקשת למשרדו של המשיב, ודיברה עם אחת העובדות של המשרד. המבקשת ציינה בפני עובדת משרדו של המשיב את קורות חייו של המנוח וכי המנוח הגיש תביעה לרשות לניצולי שואה למשרד האוצר להכרה בו כנכה.

4. כעבור מספר ימים שלחה המבקשת באמצעות מכשיר הפקסימיליה למשרדו של המשיב ייפוי כוח והסכם שכר טרחה החתומים על ידי המנוח לצורך טיפול של המשיב בתביעתו הנוכחית של המנוח אל מול הרשות לניצולי שואה.

5. ביום 24/07/13 התקבלה במשרדו של המשיב החלטת הרשות לניצולי שואה לפיה הוחלט להכיר בתביעתו של המנוח ביחס לתגובה נפשית לרדיפות ואילו התביעה להכרה במחלת לב ובליקויי ראייה נדחתה.

6. ביום 14/08/13 נקבע על סמך המסמכים הרפואיים שהוגשו לרשות, כי למנוח נותרה נכות של 37.5% בגין פגימה נפשית והמנוח הוכר כזכאי לגמלה חודשית ותשלום רטרואקטיבי.

7. לאחר שהמנוח קיבל את התשלום הראשון עבור ההכרה בו כזכאי לתגמולים מכוח חוק נכי רדיפת הנאצים, ביקש המשיב לקבל את שכר טרחתו בהתאם למוסכם ובהתאם לחוק. אולם המבקשת, כמי שטיפלה בעניינו של המנוח סירבה לשלם למשיב את שכר טרחתו וביום 21/11/13 שלחה למשיב הודעה על ביטול ייפוי הכוח.

8. לאור האמור, ביום 30/12/13 הגיש המשיב לבית משפט קמא, כתב תביעה כנגד המנוח בו נטען, כי המנוח נותר חייב למשיב שכר טרחה בגין ייצוגו בתביעה שהגיש המנוח כנגד משרד האוצר, על פי חוק נכי רדיפת הנאצים.

9. ביום 08/01/14 הגיש המנוח בקשה להתיר לו להיות מיוצג על ידי עו"ד מטעמו וביום 09/01/15 קיבל בית משפט קמא את בקשת המנוח.

10. ביום 15/01/15 הגיש המנוח בקשה להארכת מועד להגשת כתב הגנה והמועד הוארך עד ליום 09/03/15.

11. ביום 12/03/14 הגיש המנוח בקשה לדחיית מועד דיון בשל תלונה שהגיש כנגד המשיב ללשכת עורכי הדין. בקשה זו נדחתה על ידי בית משפט קמא והמועד להגשת כתב הגנה מטעם המנוח הוארך עד ליום 01/05/14.

12. ביום 01/05/14 הוגש כתב הגנה מטעם המנוח אשר יוצג על ידי עו"ד גב' רוזצוויט. במסגרת כתב ההגנה נטען, כי המנוח יליד 1928, ניצול שואה, אשר הגיש ביום 16/06/13 לערך למשרד האוצר בקשה לתגמולים בגין "תגובה נפשית לרדיפות". ביום 02/07/13 הוכרה תביעתו של המנוח לפיצוי בגין "תגובה נפשית לרדיפות".

בתגובה לתביעת המשיב לתשלום שכר טרחה טען המנוח, כי תביעת המשיב מהווה למעשה ניסיון לעשיית עושר ולא במשפט שעה שביום 16/06/13 הגיש המנוח את בקשתו לרשות לניצולי שואה שבמשרד האוצר, כאשר במועד זה המשיב כלל לא היה בתמונה.

עוד נטען, כי ביום 03/07/13 יום לאחר קבלת החלטת משרד האוצר לאשר את בקשת המנוח לתגמולים, פנה המשיב לרשות לניצולי שואה והכריז כי הינו מיופה כוח של הנתבע. פניית המשיב לרשות לניצולי שואה נעשתה לאחר שניתנה כבר החלטה בעניינו של המנוח. נטען, כי כל התכתובת בין הרשות לניצולי שואה שבמשרד האוצר לבין המנוח הייתה לכתובתו הפרטית של המנוח ולא למשרדו של המשיב.

13. ביום 28/05/14 הגיש המשיב בקשה להורות על מחיקת התביעה או דחייתה וזאת עקב פטירתו של המנוח בים 22/05/14. מנגד, הגיש המשיב בקשה לתיקון כתב תביעה, באופן שהנתבעים יהיו עיזבון המנוח עמיעד תורן והמבקשת, אלמנתו של המנוח.

14. ביום 29/05/14 ניתנה על ידי בית משפט קמא החלטה לפיה הבקשה לתיקון כתב תביעה תידון במועד הקבוע לשמיעת הוכחות.

15. ביום 01/06/15 הגישה ב"כ המנוח תגובה לבקשה לתיקון כתב תביעה, במסגרתה ציינה, כי אין מקום לקבלת הבקשה הואיל והעיזבון אינו אישיות משפטית נפרדת ובטענה כי אלמנתו של המנוח אינה חבה בחובותיו של המנוח רק מחמת היותה אלמנתו.

16. עוד באותו יום (01/06/15) התיר בית משפט קמא את תיקון כתב התביעה, בכל הנוגע לתיקון שמות הנתבעים והדיון נדחה ליום 20/07/14.

17. ביום 20/07/14, כאשר הסתבר כי טרם הוגשה בקשה למתן צו ירושה עתר המשיב לתיקון כתב התביעה פעם נוספת באופן שיצורף האפוטרופוס הכללי כמייצג של העיזבון. בקשתו של המשיב נענתה בחיוב על ידי בית משפט קמא והדיון בתיק נדחה פעם נוספת ליום 14/12/14 לצורך קבלת עמדת האפוטרופוס הכללי.

18. ביום 14/12/14, הודיעה נציגת האפוטרופוס הכללי כי ביום 15/09/14 ניתן צו קיום צוואה בעניינו של המנוח, לפיו המבקשת, זכאית לקבל את רכושו של המנוח. בנסיבות אלה ביקש המשיב למחוק את עיזבון המנוח מכתב התביעה כך שהמבקשת נותרה הנתבעת היחידה.

19. בין לבין הביעו הצדדים רצונם להגיע לעמק השווה באמצעות הליך של גישור אשר בסופו של יום לא התקיים בשל סירובו של המשיב לקיים הליך גישור אצל רב.

20. בישיבת יום 25/02/15, לאחר שהמשיב החל בעדותו, הוחלט לדחות את הדיון פעם נוספת בשל התייצבותה של המבקשת לדיון ללא ייצוג ובשל הבעת רצונה של המבקשת לקבלת ייצוג.

21. ביום 23/03/15 הודיעה המבקשת כי אינה מיוצגת על ידי עו"ד מטעמה. עוד באותו יום נשמעו מלוא הראיות וכן הוגשו לבית משפט קמא לבקשת המשיב, באמצעות תעודת ציבור, כל הנתונים באשר להכרתו של המנוח על ידי הרשות לזכויות ניצולי שואה כנכה רדיפות הנאצים. בנוסף, פורטו כל התגמולים שקיבל המנוח מהרשות עד לפטירתו ולאחר מכן כל התגמולים, שקיבלה המבקשת כאלמנתו של המנוח, לרבות פירוט התגמולים שתקבל בעתיד.

פסק דינו של בית משפט קמא

22. בית משפט קמא קיבל כמהימנים עליו את דברי עדותו של המשיב וטענתו כי המבקשת פנתה אליו על מנת שייצג את המנוח וכי ביום 27/06/13, המנוח אכן חתם על יפוי כח לטובת המשיב ועל הסכם שכר טרחה, כפי שצורפו לכתב התביעה ולכתב ההגנה.

עוד קיבל בית משפט קמא כמהימנים את דברי עדותו וטענתו של המשיב כי ביום 30/06/13 הגיש המשיב בשמו של המנוח בקשה לרשות לזכויות ניצולי שואה, לדון מחדש בתביעתו של המנוח, שהוגשה על ידי המנוח שמונה שנים קודם לכן ונדחתה.

בית משפט קמא קיבל כמהימנים את טענות המשיב ודברי עדותו כי ביום 24/07/13 קיבל המשיב, למשרדו שלו, את החלטת הרשות לזכויות ניצולי שואה לפיה נתקבלה תביעתו של המנוח, המיוצג על ידו, להכיר בו כנכה וכי התיק יועבר לוועדה רפואית לקביעת דרגת נכותו של המנוח.

בית משפט קמא דחה את טענות המבקשת ועדותה, לפיהם ביום 02/07/13 הוכרה על ידי הרשות תביעתו של המנוח לפיצוי, וכי הכרה זו ניתנה למנוח עוד בטרם שהמשיב פנה אל הרשות וללא כל קשר לפנייתו אליה, כך שבנסיבות אלה, אין המשיב זכאי כלל לשכר טרחה. בהקשר זה קבע בית משפט קמא, כי נספח ב' אשר צורף לכתב ההגנה, המוגדר כ"דף סיכום" ושנערך ביום 02/07/13 אינו מהווה החלטה של הרשות להכיר במנוח כנכה וכמי שזכאי לפיצוי. נקבע, כי דף זה נותן ביטוי לפרטיו האישיים של המנוח, לתיאור קורותיו בתקופת השואה ולטענותיו בדבר הפגימות מהן סבל. עם זאת, אין בו, כל החלטה המעידה על קבלת תביעתו.

על יסוד האמור, קבע בית משפט קמא, כי המשיב הוכיח את זכאותו לשכר הטרחה שסוכם בינו לבין המנוח ואת חבותה של המבקשת לשאת בתשלום זה, לאור היותה יורשתו של המנוח על פי צו קיום הצוואה ולנוכח היותה מי שקיבלה את הפיצוי ותמשיך לקבל את הקצבה שאושרה למנוח.

לאור האמור, קבע בית משפט קמא, כי הוכח שעל פי קביעות הצו המסדיר את שכר הטרחה של המשיב בהתאם לחוק נכי רדיפות הנאצים (הגבלת שכר טרחה) (תיקון), זכאי המשיב לשכר טרחה בגובה של 6,583 ₪ בצירוף מע"מ ובסך הכל סך של 7,768 ₪, כפי שאף סוכם בין הצדדים בהסכם שכר הטרחה.

כן חייב בית משפט קמא את המבקשת לשלם למשיב את הסך של 2,000 ₪ בגין הוצאות המשפט, לרבות אגרת הגשת התביעה.

23. המבקשת מיאנה להשלים עם פסק דינו של בית משפט קמא ומכאן בקשת רשות הערעור.

טענות המבקשת

24. המבקשת טענה, כי בחלק גדול מהדיונים בבית משפט קמא לא הייתה מיוצגת, דבר שהציב אותה בעמדה נמוכה יותר אל מול המשיב שהינו עורך דין במקצועו ובכך יש משום פגיעה בזכות לדיון הוגן והולם. בהקשר זה טענה המבקשת עוד, כי בשל היותה מובטלת, אין לה מאיפה לממן הוצאות ייצוג בהליך משפטי, ולכן התקשתה להשיג את השירות המקצועי הנדרש. כן ציינה המבקשת כי היא לא פנתה ללשכה לסיוע משפטי לאור התרשמותה כי יש להגיב במהירות להליכים שהוגשו מטעם המשיב.

לגופם של דברים, טענה המבקשת, כי טעה בית משפט קמא כאשר הגיע למסקנה כי המשיב הוכיח את זכאותו לשכר טרחה, כאשר ניתן היה להגיע על סמך אותן ראיות עליהן הסתמך בית משפט קמא למסקנה הפוכה. נטען, כי במהלך ניהול ההליך בפני בית משפט קמא הוכיחה המבקשת כי חרף קבלת ייפוי הכוח והסכם שכר הטרחה שנחתם על ידי המנוח, המשיב למעשה לא עשה מאומה בתיק כאשר כל המסמכים אשר שימשו כתשתית הראייתית להכרה בזכויות המנוח, הגיש המנוח בכוחות עצמו ובהעדר מעורבותו של המשיב.

עוד טענה המבקשת, כי ביום 16/04/15 פנתה בא כוח המבקשת למשרד האוצר וביקשה לקבל פרטים ביחס להיקף טיפולו של המשיב בתיק. בהקשר זה הגישה המבקשת ביום 20/05/15 בקשה להרחבת טיעונים, במסגרתה ביקשה המבקשת לעדכן כי בעקבות משלוח מכתבו של בא כוחה למשרד האוצר התקבלה שיחה טלפונית ממקור מוסמך במחלקה המשפטית של משרד האוצר, בה נמסר לבא כוח המבקשת כי המכתב שהמשיב טוען כי הוא שלח בשם המנוח מעולם לא התקבל במשרד האוצר, וכי ככל שיהיה צורך בכך, לא תהיה מניעה להגיש תעודת עובד ציבור בעניין.

הוסיפה המבקשת וטענה, כי לפי הוראות סעיף 22 לחוק נכי רדיפת הנאצים, קיימת הגבלת שכר טרחת עורך דין. נטען, כי המשיב אינו עומד בקריטריונים הקבועים בהוראה הנ"ל שעה שהחלטת הרשות ניתנה עוד בטרם התחיל המשיב לעבוד על עניינו של המנוח ולכן אינו זכאי לתשלום שכר טרחה.

טענות המשיב

25. המשיב טען, כי בצדק קבע בית משפט קמא כי המשיב היה הגורם היעיל, בזכותו קיבל המנוח גמלה בחייו ובזכותו תקבל המבקשת גמלה חודשית עד אחרית ימיה. נטען, כי במשך כ-8 שנים ניסה המנוח לקבל הכרה על פי חוק רדיפות הנאצים ואולם הדבר לא עלה בידו. עוד נטען, כי כחודש לאחר שהמנוח הסמיך את המשיב לטפל בתביעה, אושרה בקשת המנוח להכרה בו כזכאי לתגמולים מכוח חוק רדיפת הנאצים.

לטענת המשיב, רק בשל התערבותו, לרבות השיחות שניהל עם פקידי הרשות ודרישתו לטפל בתביעתו של המנוח, אושרה תביעתו של המנוח והוא זכה בתגמול חודשי, במענק ובתגמולים רטרואקטיביים החל מיום 01/11/09 ולא ממועד הגשת תביעתו החדשה, היינו 16/06/13, בסכום של 90,000 ₪.

עוד טען המשיב, כי בניגוד לטענתה של המבקשת לפיהם בהליכים בפני בית משפט קמא, לא הייתה מיוצגת בפועל יוצגה המבקשת בפני בית משפט קמא על ידי עו"ד רוזנצוויט ומשזו לא הגיעה לאחת הישיבות הופסק הדיון לבקשת המבקשת על מנת לאפשר לה להגיע לישיבה נוספת כשהיא מיוצגת.

הוסיף המשיב וטען, כי המבקשת מטעה את בית המשפט בטענתה כי הוכיחה בבית משפט קמא שתביעת המנוח לרשות התקבלה על סמך מעשיו בלבד. עוד נטען, כי המבקשת שבה והטעתה את בית המשפט עת ציטטה את סעיף 22א לחוק נכי רדיפות הנאצים שעניינו בניצולים שהוכרו על פי החלטה מנהלית בלבד, אשר נחקק ביום 28/12/14 ומשכך אינו רלוונטי למועד הדיון בתביעת המנוח.

עוד טען המשיב, כי התנהגות המבקשת מצביעה על חוסר תום לב מצדה, שעה שהיא ביקשה ליהנות משירותיו של המשיב ועובדי משרדו כל עוד היה בכך כדי להועיל למנוח, ואילו כאשר אושרה בקשת המנוח לקבלת תגמולים ביקשה המבקשת להתחמק מתשלום שכר טרחה עבור השירות שניתן למנוח.

בנסיבות אלה עותר המשיב לדחיית בקשת רשות הערעור תוך חיוב המבקשת בהוצאות ניהול ההליך.

דיון

26. לאחר ששבתי ועיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, בתשובת המשיב לבקשה, ובפסק דינו של בית משפט קמא, אני מוצאת כי דין הבקשה להידחות.

27. בקשת המבקשת מופנית, רובה ככולה, נגד ממצאים עובדתיים וממצאי המהימנות שנקבעו על ידי בית משפט קמא. ככלל ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בקביעות עובדתיות ובממצאי מהימנות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, שהיה בידה יתרון מובהק בכל הנוגע להערכת מהימנותם של עדים שנשמעו בפניה אלא במקרים חריגים בלבד, כגון מקום שנפל בקביעותיה של הערכאה הדיונית פגם היורד לשורשו של העניין או כאשר הדברים אינם מבוססים על פניהם. ראה: רע"א 5250/10 יצחק זיידן (משי) נ' אפריים בנדר, (29/07/10).

28. במקרה דנן, פסק דינו של בית משפט קמא מנומק ומפרט את השיקולים עליהם התבסס בקבלת תביעתו של המשיב, לאחר שבית המשפט נתן למבקשת את יומה בבית המשפט במהלך הדיונים שהתקיימו בפניו, ולא מצאתי כל פגם היורד לשורשו של עניין והמצדיק התערבות במסקנותיו של בית משפט קמא.

לא יכולה להיות מחלוקת, כי המבקשת פנתה למשרדו של המשיב לצורך ייצוגו של המנוח בתביעה שהוגשה על ידי המנוח לרשות, כאשר המנוח ייפה את כוחו של המשיב לייצגו ואף חתם על הסכם שכר טרחה. גם בבקשת רשות הערעור לא עלה בידי המבקשת להוכיח כי החלטת הרשות ניתנה על סמך מסמכים שהוגשו על ידי המנוח ובהיעדר התערבות של המשיב. כך למשל המבקשת טענה כי החלטת הרשות בעניינו של המשיב ניתנה ביום 02/07/13 ואולם עיון במסמך זה מעלה כי המדובר במסמך סיכום בעניינו של המנוח, ובפועל החלטתה הרשמית של הרשות להכיר בנכותו של המנוח התקבלה במשרדו של המשיב ביום 24/07/13 (תק/3). גם ההחלטה בדבר קביעת אחוזי הנכות של המנוח מיום 14/08/14, אמנם נשלחה לכתובתו הפרטית של המנוח, אולם עם עותק למשיב בהיותו בא כוחו של המנוח.

29. אוסיף עוד, כי אין בטענות המבקשת ביחס לשיחה שהתקבלה מגורם מוסמך בלשכה המשפטית שבמשרד האוצר כדי לשנות את התוצאה, שכן טענות אלה נטענו בעלמא ולא הוכחו או עמדו בפני בית משפט קמא בעת ההכרעה במחלוקת שהייתה בפניו אף שהיה באפשרותה של המבקשת להגיש תעודת עובד ציבור המעידה על האמור.

בנוסף לא מצאתי מקום לקבל טענת המבקש בדבר העדר ייצוגה בפני בית משפט קמא, שעה שעולה הרושם כי הדבר נעשה מתוך בחירה אישית של המבקשת, לאחר שהדיון בתיק נדחה לצורך הסדרת ייצוגה של המבקשת. בהקשר זה סבורני, כי אין גם ממש בטענות המבקשת לפיהם לא עלה בידה לפנות ללשכה לסיוע משפטי לאור הדחיפות שנחזתה בתיק, שכן עיון בתיק מעלה כי הדיון נדחה מספר פעמים לבקשת המבקשת ו/או המנוח לצורך הגשת כתב הגנה או הסדרת ייצוג. האורכות הנדיבות שניתנו למנוח ולמבקשת על ידי בית משפט קמא אינן מתיישבות עם הטענה, כי המבקשת סברה שקיימת דחיפות בבירור המחלוקת שבין הצדדים ועל כן לא נטלה ייצוג משפטי.

30. זאת ועוד, מקובלת עלי עמדת המשיב כי סעיף 22א לחוק נכי רדיפות הנאצים שעניינו בניצולים שהוכרו על פי החלטה מנהלית אינו רלוונטי למחלוקת שבין הצדדים, שעה שאין חולק, כי סעיף זה נחקק לאחר הדיון בעניינו של המנוח ואינו חל על ניצולים שהוכרו על סמך עילת נרדפות, אשר בעניינם חל צו נכי רדיפות הנאצים (הגבלת שכר טרחה) תשכ"א-1961, מה גם שהמבקשת לא העלתה טענתה זו בפני בית משפט קמא.

בהינתן כל המפורט, סבורני, כי לא עלה בידי המבקשת להצביע על נימוקים המצדיקים קבלת הבקשה ומתן רשות ערעור, ואף לגופו של עניין, יש מקום להורות על דחיית הבקשה.

31. אשר על כן, אני מורה על דחיית הבקשה.

32. המבקשת תישא בהוצאות המשיב בהליך זה בסכום של 1,000 ₪. המזכירות תעביר למשיב סך של 1,000 מסכום העירבון שהופקד ותשיב את יתרת סכום העירבון שנותר, לידי מפקידו.

33. המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ו תמוז תשע"ה, 13 יולי 2015, בהעדר הצדדים.