לפני: כב' השופטת קרן כהן | ||
המערער | רן משה אפרים ע"י ב"כ עו"ד קובי שפירא | |
- | ||
המשיב | המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ עו"ד איילת ברעם | |
פסק דין |
1. לפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 3.2.2015 אשר קבעה כי לא נותרה למערער נכות צמיתה בגין תאונת העבודה מיום 8.4.2012.
העובדות
2. המערער, יליד 1984, נפגע ביום 8.4.2012 בתאונת דרכים שהוכרה כתאונת עבודה (להלן: התאונה).
3. ביום 29.4.2014 קבעה ועדה מדרג ראשון כי לא נותרה למערער נכות צמיתה בגין התאונה.
4. המערער הגיש ערר על החלטת הוועדה מדרג ראשון. ביום 12.8.2014 התכנסה הוועדה הרפואית לעררים (להלן: הוועדה) לדון בעניינו של המערער. לבקשת המערער ובא כוחו נדחתה הישיבה למועד אחר על מנת שימציאו לידיה בדיקות הדמיה עדכניות.
5. ביום 3.2.2015 התכנסה הוועדה בשנית לדון בעניינו של המערער.
5.1 הוועדה שמעה את תלונות המערער ובא כוחו ותיעדה אותן בפרוטוקול באופן הבא:
"עו"ד איזקסון: מצרף מסמכים עדכניים. חוזר על נימוקי הערר. התלונות קשורות לברך שמאל. מפנה למסמכים החדשים שצורפו. אישורים ממרפאת ספורט בעניין הברך. סובל מכאבים, הגבלות, הברך ננעלת לעיתים. כאבים והגבלות בכתף שמאל מתלונן שלאחר התאונה כתוצאה משינוי בהליכה כאבים בכף רגל ימין. MRI נמצאו ממצאים. צלקות כתוצאה מהפגיעה בברך שמאל וכף רגל שמאל.
מפי הנפגע: עברתי כמה אורתופדים, הכאבים המשיכו, הייתי פעיל בספורט ואני מנוע מזה. קושי בהרמת הכתף. קושי לשבת על הברכיים. עמידה ממושכת, ישיבה ממושכת. מידי פעם מרגיש שהברך כמו ננעלת לי".
5.2 הוועדה פירטה את ממצאי בדיקות ההדמיה, בזו הלשון:
"MRI ברך שמאל מיום 15.9.14 תקין. MRI כף רגל ימין מיום 15.9.14 אזור בצקת מוקדית בראש מטטרסוס ראשון עם פגיעה בקפסולה בסמוך. מיפוי עצמות 2.1.14 ריכוז בפרק המטטרסוס פלינגיאלי I ימין, US ברך ימין 8.3.13 תקין".
5.3 הוועדה ביצעה למערער בדיקה קלינית ופירטה את ממצאיה באופן הבא:
"בבדיקה כתף שמאל: ללא אטרופיה שרירית ללא דפורמציה אבדוקציה 140 מעלות (160 מימין). פלקציה 150 מעלות (160 מימין). סיבוב חיצוני 60 מעלות דו"צ, סיבוב פנימי מגיע עד D10, ימין עד 8D. ברך שמאל: ללא נפיחות טווח תנועות מלא, אין דלדול שרירים, יציבות שמורה, סימנים מניסקאליים שליליים. כף רגל ימין: הלוקס ולגוס ללא מגבלות תנועה במפרק MPI".
5.4 הוועדה סיכמה את מסקנותיה בנוסח הבא:
"באשר לכתף שמאל בנוכחות מסת שרירים תקינה והגבלה מזערית בתנועה אין מקום לקביעת נכות.
באשר לברך שמאל הן הבדיקה הגופנית והן ממצאי ההדמיה תקינים ולכן אין נכות.
באשר לכף רגל ימין מדובר בהלוקס ולגוס שאינו קשור בקשר סיבתי לתאונה הנדונה.
בסיכום, הוועדה דוחה את הערר".
6. על החלטה זו הוגש הערר שלפני.
7. בדיון הערכה מוקדמת שהתקיים ביום 8.11.2015 בפני הרשמת מרב חבקין הסכים המשיב להשיב את עניינו של המערער לוועדה לצורך התייחסות לטענות בנוגע לכף רגל שמאל ולצלקות, כפי שפורטו בערר ובתלונות המערער ובא כוחו בפני הוועדה.
הצדדים נותרו חלוקים בשאלה אם יש מקום להשיב את התיק לוועדה לצורך התייחסותה לפגיעה בכתף שמאל. אי לכך אדון להלן במחלוקת זו.
טענות הצדדים
8. המערער טען כי נפלה טעות משפטית באי הענקת נכות בגין הליקוי בכתף שמאל חרף המגבלות שנמצאו בתנועות הכתף. עוד נטען כי היה על הוועדה לשקול הענקת נכות על פי סעיף מותאם או חלקי ולנמק את החלטתה בעניין.
9. מנגד טען המשיב כי לא נפלה טעות משפטית בעבודת הוועדה. נטען כי פריט הליקוי הרלוונטי לעניין הגבלות בתנועות הכתף אינו תואם את הממצאים הקליניים. עוד נטען כי די בקביעת הוועדה שההגבלה המזערית אינה מצדיקה התאמת נכות, שעה שקיים פריט ליקוי ספציפי הדן בליקוי.
דיון והכרעה
10. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי דין הערעור להידחות, כפי שיפורט להלן.
11. כידוע, בית הדין מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים רק בשאלות משפטיות. כאשר כבר נקבע כי במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה[1]. עוד נקבע כי קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכותה הבלעדית של הוועדה ובית הדין אינו מוסמך להתערב בהן[2].
12. הלכה היא כי אחת מהחובות המוטלת על הוועדה הרפואית לעררים, שהיא גוף מעין שיפוטי היא חובת ההנמקה על מנת לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה[3]. בעניין לביא[4] נפסק כי "ההנמקה צריכה שתהיה כזאת שממנה ילמד לא רק רופא אחר את הלך המחשבה שהביא להחלטה, אלא גם שבית הדין יוכל לעשות זאת ולעמוד על כך אם הועדה נתנה פירוש נכון לחוק".
13. סעיף ליקוי 41(4) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: התקנות), הדן בהגבלת תנועות בכתף קובע:
" ימין שמאל
(א) מעל גובה השכם 0% 0%
(ב) עד לגובה השכם 15% 15%
(ג) עד 45 מעלות מהגוף או הגבלה ניכרת בסיבוב כלפי חוץ או פנימה 25% 25%
........".
כלומר, בהתאם לסעיף ליקוי זה על מנת שתוענק נכות בגין הגבלה בתנועות הכתף יש צורך במגבלה בהרמת הידיים עד לגובה השכם ולקיומה של הגבלה ניכרת בסיבוב כלפי חוץ או פנים או שהסיבוב יהיה עד 45 מעלות בלבד.
14. מעיון בבדיקה הקלינית שביצעה הוועדה עולה כי המערער אינו עומד בקריטריונים שנקבעו בסעיף ליקוי 41(4) לצורך קביעת נכות ואסביר:
הוועדה קבעה כי לא נמצאה אטרופיה שרירית ודפורמציה וכי טווחי הסיבוב החיצוני בשתי הכתפיים זהה. עוד קבעה הוועדה כי טווח התנועה בבדיקת אבדוקציה היא 160 מעלות ובבדיקת פלקציה היא 150 מעלות. טווחי תנועה אלה מצביעים על כך שהמערער מרים את ידיו מעל גובה השכם.
כמו כן, הוועדה אף מצאה שבסיבוב הפנימי של כתף ימין מגיע המערער עד לחוליה D10 בעוד שבסיבוב כתף שמאל הוא מגיע עד לחוליה D8. כאמור, בהתאם לסעיף ליקוי 41(4)(ג) לתקנות יש צורך בסיבוב עד 45 מעלות בלבד או בהגבלה ניכרת בסיבוב לצורך קביעת אחוזי נכות. הוועדה קבעה שמדובר בהגבלה מזערית בלבד. קביעה זו היא קביעה רפואית מובהקת.
מן האמור עולה כי לא קיימת סתירה סעיף ליקוי 41(4) לתקנות, העוסק באופן ספציפי בהגבלת תנועות הכתף, לבין קביעת הוועדה בנוגע לאי הענקת אחוזי נכות בגין ההגבלה בתנועות שנמצאה.
15. אציין כי אין מחלוקת שמבדיקת הוועדה עולה שקיים הבדל בטווחי התנועה של שתי הכתפיים, שכן בבדיקת האבדוקציה נמצא כי טווח התנועה בכתף ימין הוא 160 מעלות לעומת 140 מעלות בכתף שמאל, בבדיקת הפלקציה נמצא כי טווח התנועה בכתף ימין הוא 160 מעלות לעומת 150 מעלות בכתף שמאל ובסיבוב הפנימי של הכתף נמצא ההבדל שפורט בסעיף 14 לעיל. עם זאת, הוועדה הייתה ערה להבדלים בטווחי התנועות וציינה שמדובר בהגבלה מזערית בתנועות ולכן אין מקום לקביעת נכות. קביעת הוועדה היא קביעה רפואית מובהקת שאין לבית הדין את הסמכות להתערב בה. כמו כן, קביעת הוועדה מובנת וברורה נוכח הממצאים שפורטו בבדיקה הקלינית.
בהקשר זה אציין כי המערער לא הציג בפני הוועדה בדיקות הדמייה המתעדות ממצא כלשהו בכתף שמאל עובדה המחזקת את קביעות הוועדה בדבר הגבלה מזערית בכתף שמאל.
16. לעניין טענת המערער ולפיה היה על הוועדה להתאים לו נכות אציין כי קביעת שיעורי הנכות מסורה לוועדה ומשהוועדה לא מצאה לנכון לקבוע למערער נכות מותאמת על יסוד הבדיקה הקלינית, הרי שמדובר בעניין הנמצא בסמכותה הבלעדי.
אוסיף, כי הוועדה הסבירה באופן מפורש שמדובר בהגבלה מזערית בתנועות הכתף, הגבלה שכזו אינה משפיעה על כושר הפעולה של המערער, ולכן לא היה מקום להתאים לו נכות בהתאם לסעיף ליקוי 35 לתקנות, שהוא סעיף "סל", העוסק בהגבלה על כושר הפעולה.
17. בנסיבות אלה, לא מצאתי כי נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה ולפיה לא קיימת למערער נכות בגין טווחי התנועה שנמצאו בתנועות כתף שמאל.
סוף דבר
18. הערעור בנוגע לקביעת הוועדה בנוגע לליקוי בכתף שמאל – נדחה.
19. עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) על מנת שתבחן את תלונות המערער בנוגע לליקוי בכף רגל שמאל ובנוגע לצלקות.
הוועדה תנמק קביעתה.
המערער ובא כוחו יזומנו לדיון בפני הוועדה.
20. משמדובר בערעור בתחום הביטחון הסוציאלי – אין צו להוצאות.
על פסק הדין ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.
ניתן היום, ד' אדר ב' תשע"ו, (14 מרץ 2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
| תפקיד | שם | בא כוח |
|---|---|---|
| מבקש 1 | רן משה אפרים | יעקב שפירא |
| משיב 1 | המוסד לביטוח לאומי | עדי וידנה |