<#1#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה עו"ד טל שילוני

הנאשם נוכח

ב"כ הנאשם עו"ד משה אלון

פרוטוקול

<#2#>

גזר דין

הנאשם הודה, במסגרת הסדר דיוני שגובש עם סיום שמיעת ראיות, בעובדות כתב אישום מתוקן, והורשע על סמך הודייתו בעבירות של:

תקיפת שוטר, עבירה לפי סעיף 273 רישא לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: "חוק העונשין"); ואיומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין.

על פי עובדות כתב האישום המתוקן, בתאריך 5.4.15 בשעה 19:30 או בסמוך לכך, בפארק ה"סופרלנד" בראשון לציון, אישה שזהותה אינה ידועה למאשימה, פנתה אל השוטרים אסי שרון (להלן: "השוטר אסי") וחגי שמש (להלן: "השוטר חגי") והצביעה על הנאשם כמי שתקף וקילל באותה העת בחורה בשם ענבר שושן (להלן: "ענבר").

באותה העת היה הנאשם במרחק של כ-30 מטרים מהשוטרים, עת תפס אותו חברו ומנע מבעדו להתקרב אל ענבר, אשר הייתה נסערת ובוכייה.

השוטרים פנו מיד אל הנאשם, השוטר חגי צעק "משטרה" והורה לנאשם להירגע. בתגובה, נגח הנאשם במצחו של השוטר חגי. בשלב זה ניסו השוטרים לעצור את הנאשם, אשר מצדו התפרע והניף את ידיו אל עבר השוטרים תוך שחבט עם ידו בחוזקה בשפתו התחתונה של השוטר אסי. בהמשך, לאחר שהצליחו השוטרים להשתלט על הנאשם וכבלו אותו באזיקים, הובילו השוטרים את הנאשם אל חדר האבטחה של ה"סופרלנד" שם ביקש השוטר חגי מהנאשם להזדהות, אולם הנאשם השיב שאין ברשותו תעודה מזהה ואף סירב למסור לו את פרטיו.

בהמשך, אמר הנאשם לשוטר חגי "אם היית בלי מדים ובא לטריטוריה שלי הייתי מזיין אותך י'קוקסינל", וכן אמר "אתם סתם הומואים הרבצתם לי סתם, אם אתה גבר בוא נחליף מספר טלפון וניפגש בבית שמש".

בהתאם להסדר הדיוני שגובש בין הצדדים, כתב האישום בעניינו של הנאשם תוקן, הנאשם הודה, הורשע במיוחס לו ונשלח לקבלת תסקיר מטעם שירות המבחן טרם הטיעונים לעונש. בין הצדדים לא גובשה כל הסכמה עונשית.

תסקיר שירות המבחן

מתסקיר שירות המבחן מיום 27.12.15 עולה כי הנאשם בן 20, רווק, מתגורר בבית דודתו במושב אשתאול ועובד מזה מספר חודשים כסדרן בחברת אוטובוסים.

שירות המבחן סוקר בהרחבה את הרקע האישי והמשפחתי המורכב של הנאשם. מטעמי צנעת הפרט ונסיבותיו האישיות של הנאשם לא אפרט במסגרת גזר הדין את מלוא האמור בעניין זה בתסקיר שירות המבחן. בקליפת האגוז יצוין כי הנאשם התייתם מאמו בהיותו בן 9 חודשים בלבד. כתינוק "נדד" בין קרובי משפחה שונים שטיפלו בו, בהמשך הוצא למסגרות חוץ ביתיות ולמסגרת אומנה, עד אשר בגיל 15 עבר להתגורר בבית סביו. אלא ששהייתו בביתם אופיינה במעבר רב בין מסגרות ובהן, בין היתר, הוסטלים שונים והקהילה הטיפולית "רטורנו", כשבאף אחת מהן לא הצליח הנאשם להשתלב ולהתמיד.

שירות המבחן מציין כי כיום הנאשם מתגורר בבית דודיו, ששימשו בעבורו בעבר כמשפחת אומנה, עובד מזה מספר חודשים כסדרן בחברת "אגד" ואף נרשם ללימודי אנגלית מתוך מטרה להתקדם בתחום המכירות, בו רואה את עתידו. התרשמות שירות המבחן הינה כי בתקופה האחרונה חלה, באופן יחסי, התמתנות במצבו של הנאשם.

שירות המבחן מציין כי הנאשם חווה עצמו כמי שעבר שיקום, ואף שינה את שמו על מנת להעצים תחושה זו, כאשר הוא מתייחס לצדדים תפקודיים, בהם נוכחים יכולות ואף הישגים. יחד עם זאת, הנאשם מודע לכך שעדיין סובל מקשיים רגשיים המשפיעים על התנהגותו גם כיום ואף הביע רצון לעבוד על קשייו במסגרת הליך טיפולי. משכך, הפנה שירות המבחן את הנאשם לראיון קבלה לקבוצה טיפולית לצעירים בשירותם. הנאשם זומן בשלושה מועדים שונים אך לא הגיע לראיון.

אשר לאירוע נשוא כתב האישום, בשירות המבחן מסר הנאשם כי בילה עם בת זוגו וחבריו ב"סופרלנד", כאשר בשלב מסוים הוא רב עם בת זוגו באופן קולני. שוטרים שהיו במקום טעו לחשוב כי היכה אותה ודחפו אותו. הנאשם מסר כי נפגע מהתנהלות השוטרים והגיב באופן אימפולסיבי ותוקפני.

שירות המבחן התרשם כי הנאשם מטשטש התנהלותו בעבירה, כמו גם נוטה למיקוד שליטה חיצוני ביחס להתנהגותו המתוארת. עוד התרשם שירות המבחן כי הנאשם עלול לנהוג באימפולסיביות ואף בתוקפנות כאשר חש בפגיעה בכבודו ופועל ללא מחשבה על תוצאות התנהגותו.

מהתסקיר עולה כי לחובת הנאשם רישום קודם מבית המשפט לנוער בעבירות של החזקת סכין, איומים וגניבה, בגינן נדון הנאשם לצו מבחן, של"צ והתחייבות, תוך הימנעות מהרשעתו.

בבואו לגבש הערכת סיכון בעניינו של הנאשם, מציין שירות המבחן כגורמי סיכון להישנות ביצוע העבירות את העובדה כי הנאשם גדל בצל חסכים רגשיים משמעותיים וחוסר יציבות בגורמי הטיפול בו; את העובדה כי התקשה להתמיד במסגרות וסבל מבעיות רגשיות והתנהגות חסרת גבולות, כשניסיונות טיפוליים קודמים לא הגיעו לכדי מיצוי; את טשטוש התנהלותו של הנאשם בעבירות ונטייתו למיקוד שליטה חיצוני; ואת העובדה כי הנאשם הופנה 3 פעמים לראיון קבלה לקבוצה טיפולית בשירות המבחן אך לא הגיע לראיון.

לצד זאת, מציין שירות המבחן קיומם של גורמים מפחיתי סיכון במצבו של הנאשם, ובהם, גילו הצעיר, העובדה כי עובד משך מספר חודשים באופן רציף ומביע שאיפה לקיום אורח חיים תקין והימנעות מפלילים, היעדר הרשעות קודמות והערכת שירות המבחן לפיה חלה התמתנות במצבו של הנאשם באופן יחסי, וכן כי הנאשם פיתח מודעות התחלתית ביחס להתנהגותו ופגיעותו.

מכל האמור, מעריכה קצינת המבחן כי ללא טיפול משמעותי עולה סיכון להישנות התנהגות עוברת חוק, אלא שבשל חוסר מוטיבציה לטיפול מצד הנאשם, היא אינה באה בהמלצה טיפולית בעניינו.

משכך, בשים לב למכלול הנתונים, בא שירות המבחן בהמלצה להטיל על הנאשם עונש קונקרטי מציב גבול ומרתיע, שלא יפגע בהמשך תעסוקה רציפה, בדמות צו של"צ בהיקף 140 שעות.

טיעוני הצדדים לעונש בתמצית

טיעוני ב"כ המאשימה

ב"כ המאשימה הדגיש בטיעוניו את חומרת מעשיו של הנאשם, וטען כי מדובר באירוע חמור, במהלכו סירב הנאשם לציית להוראות השוטרים, נגח במצחו של השוטר, התנגד למעצרו, ותוך כדי ההתנגדות חבל בשוטר נוסף בפניו. בהמשך סירב הנאשם להזדהות בפני השוטרים ואף איים עליהם כי יפגע בהם, והכל בעודם מבצעים את תפקידם.

ב"כ המאשימה הצביע על הפגיעה של הנאשם בערכים החברתיים המוגנים, ובהם, שמירה והגנה על הסדר הציבורי, מרות מפני שלטון החוק ושמירה על ביטחונם וגופם של שוטרי משטרת ישראל האמונים על אכיפת החוק.

אשר לנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, טען ב"כ המאשימה כי הנאשם היה המבצע הבלעדי של העבירות, הוא החל את האירוע מול השוטרים, הייתה לו שליטה מלאה על הנעשה והוא יכול היה לחדול מביצוע העבירות בכל אחד משלבי האירוע, אלא שהנאשם לא רק שבחר שלא לעשות כן, אלא החריף התנהגותו והסלים אותה באופן שסירב להזדהות ואף איים על השוטרים בעודו מעוכב בחדר האבטחה של ה"סופרלנד".

אשר לנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, בטיעוניו הפנה ב"כ המאשימה לאמור בתסקיר שירות המבחן. לשיטת המאשימה, יש אמנם בנסיבותיו האישיות של הנאשם כפי שפורטו בתסקיר שירות המבחן כדי להוות שיקול לקולא בתוך מתחם העונש ההולם. יחד עם זאת, טען ב"כ המאשימה כי ממצאי התסקיר, ובהם, חוסר הרצון של הנאשם להשתלב בטיפול והעובדה כי לא התייצב לראיון קבלה בשירות המבחן 3 פעמים, כמו גם העובדה כי הנאשם מטשטש לעניין אחריותו לעבירות, ממעיט ממעשיו והינו בעל מיקוד שליטה חיצוני והתנהגות חסרת גבולות, מטים בענייננו את הכף לחומרא.

עוד הפנה ב"כ המאשימה לעברו הפלילי של הנאשם, הכולל גמר דין ללא הרשעה בבימ"ש לנוער.

לשיטת המאשימה, בנסיבות בהן שב הנאשם ומסתבך בפלילים, חרף ההזדמנות שניתנה לו על ידי בית המשפט לנוער, הרי שהנאשם אינו מפנים את החומרה והפסול שבמעשיו.

ב"כ המאשימה הפנה לאסופת פסיקה המלמדת, לשיטתו, על מדיניות הענישה הנוהגת, וטען כי מתחם העונש ההולם לעבירות בנסיבות ביצוען נע בין מאסר בפועל בן חודש שיכול וירוצה בעבודות שירות לבין 7 חודשי מאסר בפועל לצד ענישה נלווית.

מכל המקובץ, עתר ב"כ המאשימה להשית על הנאשם עונש כולל של מאסר בפועל למשך מספר חודשים שיכול וירוצה בעבודות שירות.

טיעוני ב"כ הנאשם

ב"כ הנאשם, מנגד, טען כי ניתן להסתפק בעניינו של הנאשם בענישה צופה פני עתיד בדמות מאסר על תנאי לצד ענישה מוחשית בדמות צו של"צ, וזאת כהמלצת שירות המבחן.

בטיעוניו, ביקש להפנות את הזרקור לנסיבותיו האישיות של הנאשם. הדגיש את הרקע בו גדל הנאשם והקשיים עמם התמודד ומתמודד עד עצם היום הזה. בהקשר זה ביקש להתחשב במצבו הכלכלי הקשה של הנאשם, וטען כי הנאשם הצליח סוף סוף להשתלב בעבודה קבועה ומסודרת כסדרן בחברת "אגד". ב"כ הנאשם הדגיש כי מדובר בעבודה בעלת משמעות רבה לנאשם, נוכח נסיבות חייו הקשות ונוכח מצבו הכלכלי הדחוק, והוא מתמיד בה ככל הניתן, כבסיס לניהול אורח חיים נורמטיבי, יציב ויצרני.

לשיטת ההגנה, זו גם הסיבה בעטיה נמנע מבעדו להגיע לראיונות הקבלה בשירות המבחן ולהירתם להליך טיפולי הדורש זמן ומשאבים.

ב"כ הנאשם הפנה לממצאי תסקיר שירות המבחן המלמדים אודות נסיבות חייו הקשות מאוד של הנאשם, וטען כי הנאשם נעדר מעגלי תמיכה בחייו וכך היה מאז שנולד. חרף זאת, הנאשם הנו בעל תפקוד תעסוקתי יציב בעת הזו, מתפרנס בדחק ומנסה להתמודד עם הקשיים הקיומיים הנקרים בדרכו בכוחות עצמו. לדבריו, בנסיבות הללו נתון מרכז תשומת הלב של הנאשם לשמירה על מקום עבודתו והמשך פרנסתו, שמהווה עוגן מרכזי בחייו, ועל הרקע הזה יש לראות את הקושי בהירתמות להליך טיפולי.

אשר לעברו הפלילי של הנאשם, טען ב"כ הנאשם כי עברו של הנאשם אינו מכביד כלל ועיקר ומתמצה בגמר דין מבית המשפט לנוער.

ב"כ הנאשם הדגיש כי בגין האירוע נשוא כתב האישום היה הנאשם עצור מאחורי סורג ובריח משך כ-11 ימים, בהמשך שוחרר בתנאי מעצר בית מלא בפיקוח דודתו, משך תקופה מאוד ארוכה, שצומצם אך לאחרונה למעצר בית לילי. ב"כ הנאשם טען כי מדובר בתנאים מכבידים עליהם שמר ושומר הנאשם באדיקות עד היום, וביקש כי גם נתונים אלו יילקחו בחשבון בעת גזירת דינו.

אשר לנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, טען ב"כ הנאשם כי מהראיות שנשמעו עולה כי מדובר היה בריב מילולי בין הנאשם לבת זוגו, אשר, בטעות, פורש אחרת על ידי השוטרים, מה שהביא להתפתחות האירוע שיצא מכלל פרופורציה. ב"כ הנאשם ציין כי הנאשם הודה במעשים ולקח אחריות מלאה על חלקו באירוע. בהקשר זה ציין כי הודייתו של הנאשם, הגם שבאה לאחר שמיעת הוכחות, מעידה על נטילת אחריות מצדו של הנאשם, כפי שבאה לידי ביטוי גם בפני שירות המבחן.

עוד הדגיש ב"כ הנאשם את העובדה כי הנאשם היה בן פחות מ-20, עת ביצע את העבירות בתיק זה, וביקש כי גם נתון זה יילקח בחשבון במסגרת כלל שיקולי הענישה.

ב"כ הנאשם טען כי מתחם העונש ההולם לעבירות בנסיבות ביצוען נע בין אי הרשעה לבין מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח, והכל תלוי נסיבות המעשה והעושה.

בנסיבות הללו, עתר ב"כ הנאשם לאמץ את המלצת שירות המבחן ולהסתפק בעניינו של הנאשם בענישה הצופה פני עתיד בדמות מאסר על תנאי ולצדו צו של"צ.

הנאשם ניצל את זכות המילה האחרונה. בדברו האחרון הביע צער וחרטה על מעשיו. הנאשם ציין כי מאז ביצוע העבירות הוא התבגר וכיום רואה את הדברים באור אחר. בהקשר זה ציין כי הפנים את חלקו ותרומתו לדינאמיקה שנוצרה במפגש עם השוטרים. הנאשם ביקש את התחשבות בית המשפט באופן ששגרת חייו ועתידו המקצועי לא ייפגעו.

דיון והכרעה

כמצוות המחוקק בסעיף 40ג(א) לחוק העונשין, בקביעת מתחם העונש ההולם את מעשי העבירות שביצע הנאשם, ובהתאם לעיקרון המנחה הקבוע בסעיף 40ב לחוק, יש להתחשב בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירות, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירות.

במקרה דנן, הערך החברתי המוגן שנפגע כתוצאה מביצוע עבירה של תקיפת שוטר הינו ההגנה על יכולתם של גורמי אכיפת החוק לבצע את תפקידם, שמירה על הסדר הציבורי והגנה על עיקרון שלטון החוק וכיבודו.

העובדה שהמחוקק קבע בצדה של עבירת תקיפת שוטר עונש מאסר כעונש מינימום, מעידה על החשיבות שמייחס המחוקק לערך המוגן.

לעניין הערך החברתי המוגן בעבירת תקיפת שוטר, יפים דברי בית המשפט העליון בע"פ 6040/13 מדינת ישראל נ' נעמאן (19.3.14):

"סבורים אנו, כי העונש שהוטל על המשיב בגזר דינו של בית המשפט קמא אינו הולם דיו את חומרת עברותיו ואת חשיבותם של הערכים המוגנים אשר נפגעו בהתנהגותו – יכולתם של גורמי אכיפת החוק לבצע את תפקידם, שמירת הסדר הציבורי והגנה על בטחון הציבור, ועם אלה עקרון שלטון החוק וכיבודו... המשיב בהתנהגותו, בזלזול ובבריונות שהפגין כלפי השוטרים, פגע בערכים אלה פגיעה הראויה לענישה מחמירה יותר. בייחוד רואים אנו בחומרה את הפגיעה הגופנית באחד השוטרים. נראה לנו, כי לנוכח נסיבות הפרשה, עלינו לשדר מסר כי התנהגות מעין זו תיבחן ותישפט בחומרה".

דברים דומים נקבעו על-ידי בית-המשפט העליון בע"פ 194/14 מדינת ישראל נ' מחמוד (12.2.14):

"על התנהגות מעין זו, המבטאת זלזול בשלטון החוק ופגיעה בנציגיו המבצעים את פעילותם לשם שמירת הסדר הציבורי ובטחון האזרחים, יש להגיב בענישה קשה ומחמירה. זאת, על-מנת לספק הגנה אפקטיבית למשרתי הציבור ולשרת את מטרות ההרתעה".

אשר לאיומים שהשמיע הנאשם באוזניו של השוטר – גם במעשיו אלו פגע הנאשם בערכים המוגנים המבקשים להגן על בטחונו של הפרט ועל שלוות נפשו.

עבירת האיומים הינה עבירה חמורה אף היא, בהיותה ביטוי מילולי לאלימות המשליטה טרור על מושאה. בתי המשפט עמדו על החומרה הנובעת מעבירת האיומים בשל המסוכנות הטבועה בה, בהתייחס להוצאת דברי האיומים מן הכוח אל הפועל ולהיותם מעשי בריונות לשמה.

עמד על כך כב' השופט גולדברג בע"פ 103/88 ליכטמן נ' מד"י (פורסם בנבו, 16.9.89):

"מניעת ההפחדה וההקנטה לשמן היא שעומדת ביסוד האינטרס החברתי המוגן בעבירת האיומים שבסעיף 192. רוצה לומר, אינטרס החברה להגן על שלוות נפשו של הפרט מפני מעשה הפחדה והקנטה שלא כדין".

יפים לענין זה גם הדברים שנאמרו בבית המשפט העליון מפי כב' השופטת בייניש ברע"פ 2038/04 לם נ' מד"י, פ"ד ס(4)96, 105 (2006):

"האיום הוא אפוא ביטוי שהמשפט מטיל עליו מגבלות תוך פגיעה בחופש הביטוי, וזאת כדי להגן על ערכים אחרים ובהם שלוות נפשו, ביטחונו וחירות פעולתו של הפרט. האיום מסכן את חירות פעולתו של הפרט שכן פעמים רבות כרוך האיום גם בציפייה להתנהגות מסוימת מצד המאוים שהמאיים מבקש להשיג באמצעות השמעת האיום".

מידת הפגיעה בערכים המוגנים במקרה דנן הינה משמעותית, מוחשית וממשית, הגם שאינה מצויה ברף חומרה עליון.

כעולה מכתב האישום המתוקן, השוטרים, שתשומת ליבם הופנתה לאינטראקציה בין הנאשם לבין חברתו הבוכיה, פנו אל הנאשם וצעקו לעברו "משטרה" בניסיון להרגיעו. בתגובה נגח הנאשם במצחו של אחד השוטרים. כשניסו השוטרים לעצור את הנאשם, הוא התפרע, הניף את ידיו אל עבר השוטרים ותוך כדי כך חבט באמצעות ידו בשפתו התחתונה של שוטר אחר. בהמשך, משנכבל הנאשם באזיקים והובל אל חדר האבטחה של ה"סופרלנד" סירב הנאשם למסור את פרטיו לשוטר ואף איים עליו.

אין חולק כי מדובר בהתנהגות חמורה הפוגעת באופן ממשי בערכים החברתיים המוגנים, אשר היה בה כדי לפגוע ביכולתם של השוטרים שנכחו במקום לבצע את תפקידם.

יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מהעובדה כי הנאשם לא יזם את האירוע, לא תכנן אותו, ואפשר להניח שגם לא רצה בתוצאותיו מלכתחילה.

בבחינת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, ובהן הסיבות שהביאו את הנאשם לביצוע העבירות –

כאמור, הנאשם ובת זוגו הגיעו לבילוי ב"סופרלנד" במהלכו רבו באופן קולני. בנסיבות הללו, השוטרים, אשר הוזעקו למקום בעקבות פנייה של אישה אחרת, הבחינו בנאשם מנסה לגשת אל בת זוגו, אשר הייתה נסערת ובוכייה, בעוד חברו מונע זאת מבעדו, וניגשו אליו. בשלב זה, הגיב הנאשם באופן אימפולסיבי ותוקפני כלפי השוטרים.

בנסיבות הללו עולה כי הנאשם לא יזם את המגע האלים עם השוטרים כמי אשר שש אלי קרב במטרה לפגוע בהם, אלא נקלע לסיטואציה בה הגיב באופן תוקפני ובאימפולסיביות על רקע תחושת הפגיעה בכבודו, שחש באותו הרגע.

מדובר במעשים שבוצעו ללא כל תכנון מוקדם ובמצב של אובדן עשתונות ומצוקה אליה נקלע הנאשם. התנהגות שאופיינה באימפולסיביות, ותגובה שהועצמה והוקצנה על רקע תחושתו של הנאשם כי כבודו נפגע, כשברקע ניצב הקשר המורכב של הנאשם עם בת זוגו, אשר תרם לסערת רגשותיו, והקשה גם הוא על ויסות תגובותיו.

אשר לנזק שנגרם מביצוע העבירה, הרי שלא נתקשה לתאר את התחושות הקשות שאחזו בשוטרים, נוכח התנהלותו התוקפנית והאימפולסיבית של הנאשם, אשר מצדם נאלצו לספוג במשך מספר דקות התנגדות אקטיבית שלוותה בחבטות ובאיומים מצד הנאשם עד אשר הצליחו להשתלט עליו ולהרגיעו. יחד עם זאת, לא נטען כי מי מהשוטרים נחבל ו/או נזקק לטיפול רפואי בגין מעשיו של הנאשם.

מדיניות הענישה הנהוגה בעבירות בהן הורשע הנאשם, מתחשבת בצורך במאבק בנגע האלימות שהפכה לרעה חולה בארצנו, ובכלל זה אלימות המופנית כנגד שוטרים אגב מילוי תפקידם.

התופעה מחייבת חינוך, מודעות ציבורית, אכיפה ועוד. כאשר מדובר בעבירות אלימות כנגד שוטרים, שומה על בית המשפט להעביר מסר ברור וחד משמעי באמצעות הטלת עונשים משמעותיים ההולמים את חומרת המעשים.

בחינת מדיניות הענישה הנהוגה בעבירות אלו מעלה כי יש בה מחד להציב רף ענישה מחמיר, כאשר בתי המשפט עומדים על חומרת העבירות ועל החובה להעדיף קו ענישה מחמיר ומרתיע.

עם זאת, לא ניתן להתעלם מפערים גדולים שקיימים בעבירות דומות. בעבירות אלימות כנגד שוטרים, השיתו בתי המשפט על ערכאותיהם השונות, עונשים מגוונים, החל בענישה צופה פני עתיד וכלה בעונשי מאסר לריצוי מאחורי סורג ובריח.

בקליפת האגוז ניתן לומר, כי העונשים שנגזרים מתחשבים מחד בחומרת העבירות, בטיב המעשים, משכם ונסיבות ביצועם. כמו כן נלקחים בחשבון עברו של הנאשם, מסוכנותו, הליכים טיפוליים שעבר, אופק שיקומי וקבלת אחריות לביצוע העבירות.

מדיניות הענישה הנוהגת בעבירות אלו נלמדת מפסקי הדין הבאים:

1. עפ"ג (מחוזי מרכז) 21174-07-14 עיסא נ' מד"י (9.12.14): המערער הורשע בבית משפט השלום על פי הודאתו בעבירות של תקיפת שוטר ואיומים, ונידון ל-7 חודשי מאסר בפועל לצד ענישה נלווית. בית המשפט המחוזי אישר את מתחם העונש ההולם שקבע בית המשפט קמא, ממאסר בפועל הניתן לריצוי בדרך של עבודות שירות ועד ל-12 חודשי מאסר בפועל, אך הקל בעונשו של המערער והמיר את עונש המאסר בפועל ב-6 חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות.
2. ת"פ (אילת) 13754-05-12 מד"י נ' יבגני (26.2.15): הנאשם הורשע בבית משפט השלום על פי הודאתו בעבירה של תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו. הנאשם נעדר עבר פלילי והיה צעיר כבן 19 בעת ביצוע העבירה. הנאשם, אשר היה בגילופין, התקוטט עם אחרים במתחם "אלמוג" וסירב לעזוב את המקום. השוטרים שנזעקו למקום ביקשו מהנאשם מספר פעמים לעזוב את המקום אך הוא סירב, צעק והניף את ידיו. הנאשם ניסה לדחוף את אחד השוטרים, השתחרר מאחיזתו ותקף אותו במכות אגרוף בבטנו. בהמשך ניסו השוטרים וקצין הביטחון לעצור את הנאשם אולם הוא התנגד למעצרו, בכך ששכב על הרצפה ובעט ברגליו ובידיו לעבר השוטרים. לאחר מאבק הצליחו השלושה לעצור את הנאשם. לשוטר נגרמו חבלות בבטנו והוא נזקק לטיפול רפואי בבית החולים. בית המשפט קבע כי מתחם העונש ההולם נע בין מאסר מותנה לצד של"צ לבין 12 חודשי מאסר בפועל, והשית על הנאשם מאסר בפועל למשך חודשיים.
3. ת"פ (ב"ש) 37822-03-12 מד"י נ' אקון (27.9.12): הנאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות בעבירות של תקיפת שוטר והפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו, בכך שהתפרע, הטיח גופו בקיר, בעט בשוטר והתנגד לאיזוקו. בית המשפט קבע כי מתחם העונש ההולם נע בין חודש ל-6 חודשי מאסר, והשית על הנאשם 5 חודשי מאסר לריצוי מאחורי סורג ובריח לצד ענישה נלווית.
4. עפ"ג (מחוזי מרכז) 23394-01-14 עמרן נ' מד"י (16.2.14): בית המשפט המחוזי דחה ערעורו של נאשם אשר הורשע על פי הודאתו בעבירות של תקיפת שוטר והכשלת שוטר. הנאשם הורשע בכך שהגיע למחסום עם רכבו, וכאשר נעצר לבדיקה שגרתית, לא נשמע להוראות השוטר, סירב לחזור בחזרה לרכבו, התקרב אל השוטר ונגח במצחו. הנאשם נידון ל-3 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות לצד ענישה נלווית.
5. רע"פ 4592/14 רוטמן נ' מד"י (25.8.14): נדחתה בקשת רשות ערעור מטעם נאשמת, בגין הרשעתה בעבירות של תקיפת שוטר והפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו. הנאשמת הורשעה בכך שירקה על שוטרת, קיללה אותה, התנפלה עליה, משכה בשיערה וסטרה לה, לאחר ששוטרים הגיעו למסיבה בה השתתפה בעקבות הקמת רעש. בית המשפט העליון אישר את העונש שנגזר על הנאשמת בבית המשפט השלום בדמות מאסר על תנאי, פיצוי, צו של"צ וצו מבחן.
6. ת"פ (ת"א) 25084-10-12 מד"י נ' אברמצ'ייב ואח' (26.5.15): נאשם 2 הורשע על פי הודאתו בעבירות של תקיפת שוטר ואיומים. הנאשם, נעדר עבר פלילי, צעיר כבן 19 בעת ביצוע העבירות, הורשע בכך שאיים על שוטר שנזעק למקום בעקבות קריאה על הפרעת מנוחה, ותקף אותו באמצעות אגרוף בפניו. בית המשפט השית על הנאשם מאסר על תנאי לצד קנס כספי וצו של"צ בהיקף של 100 שעות.
7. ע"פ (מחוזי י-ם) 15185-07-14 קליין נ' מד"י (21.9.14): בית המשפט המחוזי דחה ערעורו של נאשם שהורשע בעבירות של תקיפת שוטר והעלבת עובד ציבור. הנאשם הורשע בכך שלא נשמע להוראת השוטר לעצור על מנת למנוע מבעדו להיכנס לאזור מסוכן וברח מפני השוטר שרדף אחריו ואחז ברגלו. בתגובה בעט הנאשם בחזהו של השוטר ולאחר שהשניים נפלו ארצה בעט באשכיו של השוטר. במהלך האירוע אמר הנאשם לשוטר: "אתה שוטר פלשתינאי, אתה מחבל, צריך לשים לך מדים של שוטר פלשתינאי". בית המשפט השית על הנאשם מאסר על תנאי לצד פיצוי למתלונן בסך 2,000 ₪ ו-180 שעות של"צ.
8. ת"פ (י-ם) 20118-04-13 מד"י נ' פלוני (3.7.14): הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירה של תקיפת שוטר. הנאשם הורשע בכך שבעת שהיה שרוי בגילופין, הלך ברחוב תוך שהוא צועק, מקלל ומנופף בידיו. כוח משטרתי שהיה במקום הבחין בנאשם ופנה לעברו כדי לבדוק את שארע. כשהגיעו השוטרים אל הנאשם, החל הנאשם לקלל אותם ולדחוף את הקצין. הנאשם השתולל והתנגד בכוח להכנסתו לניידת עד אשר נאלץ הקצין להכניסו בכוח. לאורך כל הנסיעה בניידת השתולל הנאשם, בעט בכיסאות, קילל את השוטרים, היכה באגרופיו את המתנדב בפניו ואף פתח את החלון, הוציא את פלג גופו העליון וקילל את השוטרים בתחנת המשטרה. כשהגיעו לתחנה, יצא אחד השוטרים ופתח לו את הדלת, אז קפץ לעברו הנאשם, בעט ברגלו, דחף והפיל אותו. כשהגיע המתנדב לסייע לשוטר, דחף אותו הנאשם בגבו לעבר הקיר והמשיך להשתולל באגרסיביות עד אשר נאלץ השוטר להשתמש בגז פלפל. בית המשפט השית על הנאשם, צעיר כבן 20 בעת ביצוע העבירה, הנעדר עבר פלילי, ענישה הצופה פני עתיד בדמות 3 חודשי מאסר על תנאי, צו מבחן ו-60 שעות של"צ.
9. ת"פ (י-ם) 9140-02-14 מד"י נ' אבוטבול (19.11.14): הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירה של תקיפת שוטר, בכך שחסם דרכו של צוות כיבוי, הפריע לו לפרוץ לחדרו של עריק, סירב לעזוב את המקום, היכה שוטר בפניו וחבל את אצבעו. הנאשם השתולל ושני שוטרים נאלצו לעצרו. בית המשפט קבע מתחם עונש הולם הנע בין ענישה מוחשית שאינה כוללת מאסר בפועל לבין מאסר בפועל למשך מספר חודשים הניתן לריצוי בעבודות שירות. בית המשפט השית על הנאשם, צעיר כבן 19 בעת ביצוע העבירה, צו מבחן למשך שנה, צו של"צ בהיקף של 100 שעות ופיצוי לשוטר בסך 500 ₪.
10. ת"פ (ב"ש) 5893/08 מד"י נ' צויר (20.2.11): הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירה של תקיפת שוטר ובשתי עבירות איומים, בכך שדחף שוטר על ניידת משטרה, צבט אותו בחוזקה וגרם לסימן כחול בידו. בסמוך לאחר מכן בתחנת המשטרה איים הנאשם על שני שוטרים. בית המשפט האריך מאסר על תנאי שהיה תלוי ועומד כנגד הנאשם והשית עליו צו מבחן, של"צ בהיקף של 180 שעות, קנס ופיצוי.

מכל האמור, סבורני כי מתחם העונש ההולם נע בין מאסר על תנאי ולצידו ענישה נלווית לבין 8 חודשי מאסר בפועל.

במקרה דנן לא קיימים שיקולים אשר מצדיקים סטייה מן המתחם, לחומרא או לקולא.

שיקול ההגנה על שלום הציבור הינו ממין העניין אולם אינו מצדיק סטייה מן המתחם לחומרא. השיקול השיקומי הינו בעל משקל, אך לא עד כדי חריגה מן המתחם, וזאת בשים לב לשיתוף הפעולה החלקי של הנאשם עם שירות המבחן והיעדר מוטיבציה לטיפול מוסדי מצדו.

בגזירת העונש ההולם את מעשי הנאשם שבפניי, יש מקום להתחשב בנסיבותיו האישיות אשר אינן קשורות בביצוע העבירות. במסגרת זו מן הראוי ליתן את הדעת לנסיבות הבאות:

1. הפגיעה של העונש בנאשם, לרבות בשל גילו; הנאשם הינו צעיר לימים, יליד 1996, ואין ספק כי הטלת עונש קונקרטי בדמות מאסר, ולו לריצוי בעבודות שירות, יפגע בנאשם פגיעה קשה, בין היתר, שעה שינתק אותו ממעגל העבודה.
2. כאמור, הנאשם ביצע את העבירות בהיותו בן 20, וככזה שייך לקבוצת "הבגירים הצעירים".

בפסיקה ענפה התייחס בית-המשפט העליון לעניינם של בני קבוצת ה"בגירים הצעירים", אשר עברו את גיל 18 ואינם נחשבים עוד קטינים בעיני החוק, אך טרם השלימו באופן סובייקטיבי את תהליכי ההתבגרות ועיצוב האישיות (ראו למשל ע"פ 8480/12 בלצאו נ' מד"י (23.1.13); ע"פ 5402/12 אבו חדיר נ' מד"י (18.2.13); בש"פ 2403/13 פרי נ' מד"י (8.4.13); ע"פ 7515/08 מד"י נ' גורין (5.1.09)).

בע"פ 7781/12 פלוני נ' מד"י (25.6.13) ערך כב' השופט ג'ובראן ניתוח מפורט של המאפיינים המיוחדים של קבוצת גיל זו והתייחס בהרחבה לחשיבותם של שיקולי השיקום בגיל זה ולפגיעתו הפוטנציאלית הרעה של השמתם במאסר, תוך שקבע כי:

"יש מקום להתחשב במסגרת שיקולי הענישה בייחודיותה של קבוצת ה"בגירים צעירים". חשוב להבהיר כי אין בקביעתנו זו כדי לקבוע כי בגזירת עונשם של קבוצה זו, יש לשקול שיקולים זהים לאלו של קטינים. יחד עם זאת, על בית המשפט בקובעו את עונשו של "בגיר צעיר" לייחס לגילו משקל משמעותי.

במסגרת זאת, עליו לשקול בין היתר את קרבתו לגיל 18, ההשפעה האפשרית של מאסר בפועל על שיקומו ומצבו הנפשי, ובגרותו. הכל כעולה מתסקיר המבחן שיוגש בפניו בטרם גזירת העונש".

1. במסגרת זאת אציין בנוסף, כי עצם הקביעה בדבר חובת עריכת תסקיר מבחן ל"בגיר צעיר" בין הגילאים 21-18, מהווה הכרה חוקית במתן חשיבות לשיקולי שיקום בגזירת עונשו של "בגיר צעיר" עד לגיל 21.
2. משכך, בבואי לקבוע את עונשו של הנאשם אייחס לגילו הצעיר משקל משמעותי.
3. נטילת האחריות של הנאשם על מעשיו וחזרתו למוטב או מאמציו לחזור למוטב; כאמור הנאשם הודה בעובדות כתב האישום המתוקן. ככלל הודאתו זו מלמדת קבלת אחריות והפנמת הפסול שבמעשה, הגם שזו באה לאחר סיומה של פרשת ההגנה.

שירות המבחן מציין בתסקירו, כי הנאשם הודה כי הגיב באופן אימפולסיבי ותוקפני, כאשר כיום יודע הוא שיכול היה להימנע מביצוע העבירות אילו היה מנסה להתמודד עם הסיטואציה באופן אחר. עוד התרשם שירות המבחן כי הנאשם פיתח מודעות התחלתית ביחס להתנהגותו ולפגיעותו.

יחד עם זאת, מתסקיר שירות המבחן עולה כי קבלת האחריות של הנאשם מסויגת במעט. להתרשמות קצינת המבחן, הנאשם מטשטש התנהלותו בעבירה, וכן נוטה למיקוד שליטה חיצוני ביחס להתנהגותו המתוארת.

קשייו של הנאשם לשאת באחריות למעשיו אף משליכים על מאמציו לחזור למוטב. כאמור, שירות המבחן התייחס בהרחבה לנסיבותיו האישיות של הנאשם ולמסגרות טיפוליות קודמות בהן שהה ואף ציין כי חרף מצבו והנזקקות הטיפולית הניכרת לאורך השנים, לא הצליח הנאשם להביא לכלל מיצוי הליכי טיפול קודמים, ואף הורחק מטיפול בקהילה הטיפולית האחרונה בה שהה, קהילת רטורנו, לאחר שלדבריו חש כי מיצה את הטיפול וסירב להמשיך במקום.

אמנם הנאשם הביע במהלך האבחון נכונות להשתלב בהליך טיפולי במסגרת שירות המבחן. אלא שהנאשם זומן 3 פעמים לראיונות קבלה לקבוצה המיועדת לטיפול בצעירים בשירות המבחן ולא התייצב פעם אחר פעם.

בנסיבות הללו יש קושי ליתן מעמד בכורה לשיקול השיקום בעניינו.

מהדברים שמסר הנאשם בשירות המבחן ובבית המשפט דומה כי הנאשם טרוד, בעת הזו, בהתמודדות עם קשיים קיומיים, שאינם מאפשרים לו להתמסר להליך טיפולי.

ועם זאת, יש לזקוף, בכל זאת, לזכות הנאשם את העובדה כי עושה הוא בכוחות עצמו כל מאמץ לבנות לעצמו מסלול חיים נורמטיבי ויצרני, אם בדרך של מציאת עבודה קבועה, אם בדרך של התחלת לימודים, ואם בדרך של התמתנות כללית.

זאת ועוד, בענייננו מצאתי לזקוף לזכות הנאשם את דברו האחרון, במעמד הטיעונים לעונש. מדברי הנאשם עולה כי הוא התבגר והיום רואה הוא את הדברים באור אחר. לדבריו הפנים את חלקו ותרומתו לדינאמיקה שנוצרה במפגש עם השוטרים וכיום היה נוהג אחרת.

1. עברו הפלילי של הנאשם; הנאשם בן כ-21, נעדר הרשעות קודמות, ולחובתו גמר דין ללא הרשעה בבית משפט לנוער בגין עבירות של איומים, החזקת סכין וגניבה. כמו כן, מאז האירוע נשוא כתב האישום לא נפתחו לנאשם תיקים חדשים, נתון המצדיק התחשבות לקולא.
2. נסיבותיו האישיות של הנאשם; כעולה מהאמור בתסקיר שירות המבחן, נסיבות חייו של הנאשם הינן קשות עד מאוד. מחמת צנעת הפרט לא אפרט את מלוא קורות חייו של הנאשם. עם זאת, אציין כי מדובר במי שהתייתם מאם בעודו תינוק בן 9 חודשים, גדל בתחושות נטישה ודחייה, ללא משפחה גרעינית מתפקדת וללא דמות אם, תוך ש"נדד" בין קרובי משפחה ומשפחות אומנה. בהמשך עבר בין מספר לא מבוטל של מסגרות ותפקודו במסגרתן אופיין באלימות, קושי בשמירה על גבולות המסגרת, קושי בקבלת סמכות ועוד.

נסיבותיו האישיות הקשות ומצבו התפקודי-התנהגותי, לצד הסתבכותו בפלילים בתיק הנוכחי אף הובילו לכך שלא גויס לשירות צבאי.

הנתונים הקשים, הן אלה אשר פורטו לעיל והן אלה המפורטים בתסקיר שירות המבחן, מלמדים כי הנאשם חווה במהלך חייו מצוקות קשות, תוך שבעת הזו הוא מנסה לבנות לעצמו חיים נורמטיביים ותקינים בכוחות עצמו וללא מעגלי תמיכה של ממש.

מהתסקיר עולה כי בעת הזו חווה עצמו הנאשם כמי שעבר שיקום, מביע שאיפה לקיום אורח חיים תקין, נרשם ללימודי אנגלית מתוך תקווה לעסוק בעתיד בתחום המכירות ואף השתלב לפני מספר חודשים בעבודה קבועה בחברת "אגד" בתפקיד סדרן. התרשמתי כי הנאשם רואה בעבודתו הנוכחית פתח של תקווה לחיים חדשים, מתייחס אליה ברצינות, מקדיש לה מזמנו ומרצו, תוך שמנסה בכל מאודו לפרנס עצמו ביציבות ובכבוד, כפלטפורמה לניהול אורח חיים נורמטיבי. הנאשם ציין כי מצבו הכלכלי קשה, הוא מתפרנס בדוחק אך רואה משמעות של ממש בעובדה כי הוא שומר על מסגרת תעסוקתית יציבה לראשונה בחייו, וניכר כי עבודתו זו מהווה עבורו עוגן של ממש. הנאשם אף העיד בפניי כי לא התייצב לראיונות הקבלה בשירות המבחן מאחר ולא יכול היה להרשות לעצמו להפסיד ימי עבודה, כשלצד זאת היה ועודנו נתון תחת תנאים מגבילים הכוללים מעצר בית לילי.

בנסיבות הללו הטלת עונש של מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות, ולו לתקופה קצרה, כעתירת המאשימה, יהיה בו כדי לנתק את הנאשם, ולו לתקופה קצרה, ממעגל העבודה, שמהווה כיום עוגן מרכזי ומשמעותי עד מאוד בחייו.

1. עוד תילקח בחשבון, בגזירת הדין, העובדה כי בגין האירוע נשוא כתב האישום שהה הנאשם במעצר של ממש מאחורי סורג ובריח, תקופה של כ-11 ימים, וכי מאז שחרורו שוהה בתנאים מגבילים. אין ספק כי מעצרו של הנאשם ובהמשך קביעת תנאים מגבילים של ממש בעניינו, הציבו בפני הנאשם קו גבול ברור ומוחשי והבהירו לו את המחירים אותם נאלץ לשלם בגין התנהלותו הבעייתית.

באיזון בין מכלול השיקולים השונים סבורני כי במקרה זה ראוי לגזור על הנאשם עונש המצוי בחלקו התחתון של המתחם בדמות ענישה הצופה פני עתיד, וזאת מבלי להתעלם מהסלידה נוכח מעשיו של הנאשם והצורך בהוקעתם. ולצד זאת להשית עליו גם ענישה מוחשית קונקרטית ובעלת משמעות חינוכית בדמות צו של"צ. די יהיה בגזירת עונשים אלו על מנת להשיג את תכלית הענישה במקרה דנן ולהציב בפני הנאשם קו גבול ברור ומוחשי.

מאסר על תנאי שיושת על הנאשם ירחף כחרב מתהפכת מעל ראשו לבל ישוב ויבצע עבירות נוספות, והענישה המוחשית בדמות צו של"צ וקנס משמעותי יעבירו לנאשם מסר ברור שיעמיד אותו על חומרת מעשיו וימחיש את המחירים שנאלץ לשלם בגינם.

אשר על כן ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הצריכים לעניין אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

1. 6 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים מהיום, והנאשם לא יישא בעונש זה אלא אם כן יעבור עבירת אלימות כלשהי ו/או כל עבירה אחרת כנגד שוטרים.
2. 4 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים מהיום, והנאשם לא יישא בעונש זה אלא אם כן יעבור עבירת איומים.
3. ניתן בזאת צו של"צ בהיקף של 140 שעות. הנאשם יבצע את עבודות השל"צ בהתאם לתוכנית שיגבש עבורו שירות המבחן.

שירות המבחן מתבקש להעביר לתיק בית המשפט את פרטי התוכנית המוצעת תוך שלושה שבועות מהיום, ולא יאוחר מיום 28.3.16.

ד. קנס כספי בסך 2,500 ש"ח או 30 ימי מאסר תמורתו.

הקנס ישולם עד לא יאוחר מיום 1/4/2016.

ככל שקיים פקדון בתיק מ"ת 10813-04-15, יקוזז לטובת הקנס בכפוף לכל מניעה חוקית אחרת.

ניתן בזאת צו כללי למוצגים.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום מהיום.

המזכירות תשלח העתק גזר הדין לשירות המבחן.

<#3#>

ניתנה והודעה היום כ"ו אדר א' תשע"ו, 06/03/2016 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי מיכל גרזון