נוכחים:

העורר וב"כ עו"ד נועם בונדר

ב"כ המשיבה עו"ד שגיא אבנעים

<#1#>

פרוטוקול

עו"ד בונדר:

אני חוזר על נימוקי הערר. אני מבקש שבכל זאת תיבדק האופציה הטיפולית. יש אנשים שלאור הנתונים האישיים שלהם יהיה זה מופרך להניח שהם יוכלו לפנות לטיפול בלי שיש תמריץ שמביא אותם לעשות זאת. מדובר באדם צעיר, נעדר תמיכה משפחתית, חולה במחלת נפש שגדל בתנאים קשים כפי שהם עולים מהתסקיר.

יש מסגרות לאנשים דוברי רוסית, יש לפחות 2 מסגרות שאחת מהן יכולה להתאים לו, ויש מסגרת שנועדה לאנשים עם תחלואה כפולה, שכחתי את שמה. מדובר במסגרת בשם "דרך חיים" שנועדה לאנשים שמצד אחד מכורים למשהו ומאידך סובלים ממחלה כלשהי לרבות מחלת נפש, שזו תופעה נדירה ולכן בעניינו זה יכול להיות רלבנטי.

אני חוזר ואומר שברור שהוא לא פנה לטיפול לפני כן. מה שנפסק בעניינו של סויסה לא בא לקבוע תנאים שאי אפשר להתנות עליהם במקרים מתאימים. שירות המבחן אומר שיש כאן מישהו שמזהה את הבעייתיות באופן ראשוני, ממילא מזמן הבדיקות ייקח זמן. אני חושב שאינטרס הציבור לא ייפגע.

עו"ד אבנעים:

אנו מתנגדים לערר. חברי דיבר על הלכת סויסה והיא קובעת תנאים מסוימים, והתנאים לא עומדים בעניינו של העורר. מכל טיעוניו של חברי לא מצאתי מקום לחרוג מהלכה זו. שירות המבחן התרשם כי קיימת מסוכנות גבוהה הנשקפת מהעורר. ולכן עוד לא עברנו את המשוכה הזו, של העורר עצמו וכבר מתבקשת אפשרות לשחרור בחלופת מעצר.

כמובן שפתוחה בפני העורר הדרך לטיפול, אך לא בשלב כזה. שירות המבחן סבר כי נשקפת ממנו מסוכנות ובשל כך יש צורך בערב בהליך הקבלה, אך לא מצא שום ערב שמתאים.

מאחר ואנו סבורים שאין מקום, אז להתחיל בהליך שמלכתחילה אנו סבורים שאינו מתאים, ולאור העובדה שעדיין קיים סכסוך עם המתלונן, אנו סבורים שאין להתחיל בתהליך שמראש תוצאותיו ידועות.

<#2#>

החלטה

העורר יליד 1989, עומד לדין עם נאשם נוסף ("הנאשם 1") בבית משפט השלום בבאר שבע.

בכתב האישום מיוחסות להם עבירות של סחיטה באיומים ותקיפה הגורמת חבלה.

על פי הנטען בתאריכים 2.4.15 ו- 3.4.15 איימו בתחילה שני הנאשמים על המתלונן, תקפו אותו ודרשו ממנו באיומים סכום של 4,000 ₪. למחרת היום הגיעו לביתו של המתלונן, שם פתחו באיומים על אביו של המתלונן בדרישה כי ישולם להם הסכום של 4,000 ₪.

המדינה ביקשה לעוצרם עד לתום ההליכים.

בהחלטה מיום 19.5.15 החליט בית משפט השלום לעצור את העורר עד לתום ההליכים וזאת בהינתן המסוכנות הנודעת מהמיוחס לו והמוכח לכאורה ומעברו בפלילים.

בטרם החלטה הובא בפני בית משפט השלום תסקיר מעצר של שירות המבחן.

בתסקיר זה מגוללת קצינת המבחן באריכות את נסיבות חייו הקשות מנשוא של העורר אשר מטעמים של צנעת הפרט לא אשוב ואפרטם.

תמצית הדברים הינה כי העורר גדל בסיטואציה משפחתית כמעט בלתי נסבלת, הוא נטול תמיכה משפחתית או אחרת וכי בהעדר הליך טיפולי אחריתו תהיה מרה.

קצינת המבחן מודעת בתסקירה למסוכנות הנודעת מעורר זה, ולאור זאת אינה באה בהמלצה לשחרורו לחלופת מעצר. עם זאת קצינת המבחן מציינת כי לראשונה מסתמנת תובנה מצד העורר לצורך במסגרת טיפולית.

היא מביעה ספק אם בסופו של יום תימצא מסגרת טיפולית מתאימה, אולם הציעה לבית משפט השלום לאפשר בחינת אופציה שכזו.

בית משפט השלום בהחלטתו קבע כי בעניינו של העורר לא מתקיים חריג מהחריגים לכלל שלפיו שלב בקשת המעצר עד תום ההליכים איננו השלב המתאים לבחינת מסגרת או הליך טיפולי כחלופה למעצר ועל כן, ובהעדר חלופת הצעה של ממש, הורה כאמור על מעצרו של העורר על לתום ההליכים.

בפני ערר שהגיש העורר על החלטה זו. בקשתו של ב"כ העורר הינה כי בנסיבותיו החריגות והקשות של העורר מן הראוי היה לנסות ולבחון האם תיתכן אפשרות של שילובו במסגרת טיפולית. לטענתו בנסיבותיו של עורר זה זו תהיה, אם בכלל, ההזדמנות היחידה לנסות ולבחון מסגרת טיפולית. זאת הואיל והעורר נטול תמיכה משפחתית או אחרת שיוכלו להביאו בשלב אחר לבחינה שכזו.

אכן, צודק בית משפט השלום בהחלטתו כי על פני הדברים העורר דנן איננו בא בגדר חריג מן החריגים שנקבעו בעניין בש"פ 1981/11 בהם יורה בית משפט במהלך דיון בבקשה למעצר עד תום הליכים על שחרור לחלופת מעצר טיפולית. זאת בעיקר מן הטעם שהעורר איננו מצוי, עובר למעצרו, במסגרת טיפולית שכזו והיוזמה הראשונה לכך נוצרה בגדר המפורט בתסקיר המעצר.

על אף זאת, לאחר שעיינתי עיין היטב בנסיבותיו של העורר, המשפחתיות, האישיות והנפשיות, כמפורט בתסקיר המעצר, מוצא אני כי בנסיבות עניינו הפרטני, מן הראוי לאפשר לשירות המבחן לנסות ולבחון שמא ואולי ניתן יהיה עבור עורר זה מסגרת טיפולית כלשהי ולו גם בשלב זה של הדברים, ועוד בטרם יסתיימו ההליכים בתיק העיקרי.

לעניין זה מקובלים עלי דבריו של עו"ד נ. בונדר, בא-כוחו המלומד של העורר , כי בנסיבות הכל כך חריגות של העורר הצעיר דנן בהן נמנעה ממנו עד כה מסגרת משפחתית, קהילתית או תמיכה מכל סוג שהוא אחר, ניתן לבחון באופן חריג בחינה של שירות המבחן שמא ניתן יהיה לאתר בעניינו מסגרת טיפולית כלשהי.

מהנימוק הנ"ל, ומטעם זה בלבד, אני מקבל את הערר במובן זה שאני מורה לשירות המבחן, בהמשך לתסקיר המעצר שהגיש, לעבור לבחינת אפשרות, אם קיימת כזו, לשילובו של העורר בהליך טיפולי. ברור שכל מסגרת טיפולית שכזו מחייבת בד בבד אמצעי פיקוח משמעותיים ברמה הנדרשת נוכח המסוכנות הפוטנציאלית הנודעת מעורר זה. אני מפנה איפוא עניינו של העורר לשירות המבחן לעריכת תסקיר משלים שיובא על ידו בפני בית משפט השלום תוך 30 יום מהיום.

לכשיובא התסקיר המשלים בפני בית משפט השלום ישוב ויבחן בית המשפט את עניינה של בקשת המעצר וזאת תוך התייחסות להמלצות שיהיו בתסקיר המשלים ותוך הפעלת שיקול דעתו המלא והבלעדי של בית משפט השלום לגבי אותן המלצות – אם יהיו כאלה.

אני מבקש את ב"כ העורר להעביר עותק החלטה זו עוד היום לשירות המבחן ולמסור להם כל נתון או חומר העשוי לסייע בעדם בעריכת התסקיר המשלים.

מובהר בזאת כי כל עוד לא תינתן החלטה אחרת על ידי בית משפט השלום, יישאר העורר במעצרו.

<#3#>

ניתנה והודעה היום כ' סיוון תשע"ה, 07/06/2015 במעמד הנוכחים.