בפני תביעה כספית בגין תאונת דרכים שאירעה ביום 15/1/15 בכביש שביציאה מבית עלמין בפתח תקווה (להלן: "התאונה"), תאונה בה היו מעורבים רכב התובע מס' רישוי 55-377-65 נהוג בידי התובע (להלן: "רכב התובע"), ורכב נתבע 1, מס' רישוי 70-053-56 נהוג בידי נתבעת 2 ומבוטח בנתבעת 3 (להלן: "רכב הנתבעים").

בתביעתו עתר התובע לחיוב הנתבעים בסכום הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהתאונה כמפורט להלן:

א. נזק לרכב בסך של -2,726 ₪.

ב. הפסד כספי בגין אובדן 2 ימי עבודה בסך של - 350 ₪.

להוכחת נזקיו הגיש התובע הזמנת תיקון מס' 017 מאמריקן קאר - פחחות וצביעת רכב, מסמכים ותמונות.

אין חולק כי האחריות לקרות התאונה מוטלת על נתבעת 2 שנהגה ברכב הנתבעים וכדברי הצדדים:

"אין מחלוקת כי האחריות לקרות התאונה מוטלת על הנתבעים. המחלוקת מצטמצמת לעניין הנזק בלבד".

וכך קבע ביהמ"ש בהחלטתו מיום 3/12/15:

"אין מחלוקת כאמור כי האחריות לקרות התאונה מוטלת על הנתבעים. המחלוקת מצטמצמת לעניין הנזק בלבד".

התובע אשר נהג ברכב התובע עובר לתאונה, ציין בעדותו את הדברים הבאים:

"ביום 15.1.15 נהגתי ברכב שמספרו 5537765 ביציאה מבית עלמין פתח תקווה. רכב שמספרו 7005356 שהיה נהוג על ידי הנתבעת 2, לילך קוטנר ורדית, ובבעלות הנתבע 1, מר קוטנר רון, ומבוטח אצל הנתבעת 3 פגע ברכב שלי וגרם לי לנזקים. כפי שצויין, אין מחלוקת שהאחריות לקרות התאונה מוטלת על הנתבעת 2. אני טוען שלרכב שלי נגרמו נזקים. צרפתי לתביעה שלי מסמכים שמעידים על כך שלרכב שלי נגרם נזק. הגשתי מסמך מאמריקן קאר, פחחות וצביעת רכב, שתיקון הרכב הסתכם בסך של 2,726 ₪. אני מבקש לחייב את הנתבעים לשלם לי את סכום הנזק שנגרם לרכב שלי ואני גם מבקש לפסוק לי סכום כספי בגין ימי עבודה שהפסדתי, הפסדתי יומיים של עבודה, אני עובד במפעל טקסטיל, אני מרוויח בערך 350 ₪ ליום. אין לי אישור ממקום העבודה שהפסדתי 2 ימי עבודה, אבל אני מעריך שזה הסכומים המגיעים לי כי הפסדתי ימי עבודה, לכן אני תובע לשלם לי סך של 3,500 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה והוצאות".

נתבעת 2 אשר נהגה ברכב הנתבעים עובר לתאונה, ציינה בעדותה את הדברים הבאים:

"ביום 15.1.15 נהגתי ברכב שבבעלות הנתבע 1 שהוא בעלי, רכב שמספרו 7005356. נסעתי בכיוון היציאה מבית עלמין פתח תקווה, היה יום גשום, שנינו יצאנו מאותה הלוויה, קצת התעכבתי בחניה. נסעתי אחרי רכב התובע, התובע עצר, יש קו עצירה אותו ניתן לראות בצילום שהוגש לבית המשפט , התובע עצר בקו העצירה, עצרתי אחריו, לאחר מכן התובע המשיך בנסיעה שלו לכיוון ימינה , עצר, אני גם התקדמתי אחריו אבל לא צפיתי את העצירה שלו, העצירה הנוספת של התובע, לכן בלמתי אחריו, אחרי שנסעתי אחריו וראיתי שהוא עוצר, אף שבלמתי פגעתי ברכב התובע. אני פגעתי ברכב התובע בחלק האחורי שלו, אני לא מקצועית ולא יכולה לומר בדיוק באיזה חלק אחורי, אבל אני אומרת שזה בדיוק באמצע של החלק האחורי שלו ולא בפינה שמאלית אחורית כמו שהוא טוען , מה גם ששני הצדדים של הרכב שלי משוכים אחורה, גם אם הרכב של התובע וגם הרכב שלי היו מעט מוטים ימינה כיוון נסיעתנו שלשם רצינו לנסוע, לא יכולתי לגרום לנזק שהתובע טוען, אני מגישה תמונה של הרכב שלי שגם היא צולמה אחרי התאונה. מוגש מסומן נ'1. אני טוענת שפגעתי ברכב התובע פגיעה קלה מאוד, שגרמה אולי לשריטה בחלק האחורי של רכב התובע ומיד אחרי האירוע, כשהתובע שוחח איתי, אמרתי לו שאין בעיה שאני מוכנה לפצות אותו ב-100-200 ₪ עלות של תיקון שריטה. אומנם אחרי התאונה היה גשם וחושך, השעה היתה בערך 11 בלילה והיה גשם ולא ראיתי את השריטה שאני אומרת שלכל היותר נגרמה לרכב התובע. אני רק יודעת איפה האוטו שלי פגע ברכב התובע. באותו רגע שפגעתי בו, יצאנו מהרכב, גם אני וגם התובע וגם הבת של התובע שנמצאת בחוץ , קוראים לה מירב, ואני הזמנתי אותה להעיד אותה היום . הבחנתי בפנים של התובע שהוא הולך להלביש עלי משהו שקצת מעבר למה שעשיתי. הוא הסתכל עלי ואמר לי "תראי מה עשית" . לדעתי זו היתה תגובה מאוד מוגזמת ביחס לסוג הפגיעה שפגעתי ברכב שלו. באותו לילה כל ההתכתבות לגבי הפרטים של הרכבים היתה מול הבת של התובע . באותו לילה, אחרי שהגעתי הביתה, היא כתבה לי הודעה שהיא שכחה לבקש ממני את רישיון הנהיגה שלי, הגבתי, צילמתי לה אותו, שלחתי לה ושלחתי בהודעה רודפת שתשים לב שהפגיעה שלי היתה מאחור ולא בפינה לכן אני לא אחראית לפגיעה של הרכב של התובע בפינה ובתגובה לכך היא ענתה לי "בסדר גמור. תודה" וביקשה שאשלח את רישיון הנהיגה למייל שלה. אני מציגה את ההתכתבות בינינו מוגשת מסומנת נ/2".

עדה מטעם הנתבעים, מירב כהן, בתו של התובע, ציינה בעדותה כדלקמן:

"ביום 15.1.15, ישבתי כנוסעת ברכב שאבא שלי נהג בו ביציאה מבית העלמין בפתח תקווה אחרי הלוויה. לשאלה מה היה באירוע השיבה: "יצאנו מהבית עלמין, הייתי עם הפלאפון, לא ידעתי מה קורה פתאום הרגשנו בום ברכב. כלומר זזנו כולנו במושבים בתוך הרכב כתוצאה מהבום שהרגשנו שהיה בחלק האחורי של הרכב. כלומר, מישהו פגע בחלק האחורי של הרכב שלנו והרגשנו שאנחנו זזים במושבים, ואז עמדנו בצד, אבא שלי יצא אל הרכב שפגע ברכב שלנו מאחור לראות אם הכל בסדר, אחר כך אני יצאתי כדי לצלם את המסמכים של הנהגת של הרכב שפגעה ברכב שלנו, יצאתי, הנתבעת שנהגה ברכב ישבה ברכב שלה היא לא יצאה מהרכב, אם אני לא טועה היא שמה את המסמכים על המושב לידה ואני צילמתי דרך החלון של המושב לידה את המסמכים האלה שהיא הציגה לי. אחר כך החלפנו גם פרטים , החלפנו טלפון ומייל וצילמנו את הרכב שלנו והיא צילמה את הרכב שלה מקדימה , אני גם צילמתי את הרכב שלך מקדימה, כדי שאם אחרי כמה זמן את תבואי ותגידי שגם הרכב שלך נפגע מקדימה תהיה לי הוכחה שלרכב שלך לא קרה כלום. הרכב שלנו נפגע מהרכב שלך וקרה לו נזק". לשאלה "בשום שלב לא יצאתי מהרכב" השיבה: "כשהייתי בחוץ את לא לא יצאת". לשאלה : "את אומרת שאבא שלך יצא מהרכב" השיבה: "אבא שלי יצא מהרכב בהתחלה, לא יודעת מה דיברת עם אבא שלי. כשאבא שלי יצא לבד לא הסתכלתי לראות אם יצאת מהרכב שלך ודיברת עם אבא שלי או נשארת ברכב שלך ודיברת עם אבא שלי". לשאלה: "כשאת יצאת מהרכב אני הייתי בתוך הרכב שלי או מחוץ לרכב" השיבה: "כשאני יצאתי מהרכב את היית ברכב שלך כל הזמן". לשאלה: " אני אומרת לך שבזמן שאני ואת דיברנו אני צילמתי את התמונה של הרכב שלי והרכב של אבא שלך" השיבה: " אני לא ראיתי את הזמן שאת צילמת את התמונות שהוגשו לבית המשפט, שהם תמונות בצבע. כשדיברתי איתך היית בתוך הרכב שלך". לשאלה: "אני אומרת לך שבאותו יום אני יצאתי מהרכב, החלפנו פרטים, היה גשם ויכול להיות שבחלק מהזמן ישבתי בתוך האוטו כדי לצלם את התמונות ולהחליף פרטים, ושכחתי לתת לך את רישיון הנהיגה שלי ופניתא לי בלילה כדי לבקש ממני את רישיון הנהיגה שלי" השיבה: "שלחתי לך בהודעות שאת לא נתת את רישיון הנהיגה שלך את שלחת לי במייל ומסרון את צילום רישיון הנהיגה שלך. כשאני הייתי בחוץ יכול להיות שצילמת את התמונות שהוגשו לבית המשפט אבל לא בזמן שהייתי נוכחת על ידך". לשאלה: "מציגה לך הודעת SMS ששלחתי לך את רישיון הנהיגה. השיבה: "נכון. שלחת לי". לשאלה: "כתבתי לך תשימי לב שהפגיעה היתה מאחור והמכה שבצד לא ממני. לילה טוב.

השיבה: "ככה כתבת". לשאלה: "מה ענית לי בתגובה" השיבה : "רשמתי לך בסדר, תודה".

לשאלה: "אני אומרת שאת אמרת לי בסדר גמור, ובזה אישרת לי שהפגיעה היתה מאחור והמכה שהיתה בצד של הרכב של אבא שלך לא היתה מהרכב שלי" השיבה: "נכון כי המכה היא מתחת לפנס אחורי והכוונה היא שזו הפגיעה מאחור ולא כמו שאת מפרשת". לשאלה: "חוץ מהמכה שנתתי היתה עוד מכה בצד של הרכב שלך" השיבה: "יכול להיות שכן. זה אוטו די ישן, יש לו שריטות. אבל בהודעות שהחלפנו מדובר אך ורק במכה מאחור".

לשאלה: "מציגה לך תמונה של הרכב של אבא שלך מסומנת "א", אביך טוען שהפגיעה היא בצד בפינה שמאלית אחורית מתחת לפנס". השיבה: " אני אומרת שזה היה מאחורה מתחת לפנס. זה בדיוק מה שאני אומרת. קוראים לזה מאחורה מתחת לפנס. את רשמת לי מאחורה ואני אישרתי לך ואמרתי לך בסדר ואישרתי את הפגיעה מאחורה ולא כמו שאת מבינה".

אין חולק כי האחריות לקרות התאונה מוטלת על הנתבעים, ומשכך קובעת אני כי האחריות לקרות התאונה מוטלת על הנתבעים.

המחלוקת הינה אך ורק לעניין הנזק.

התובע טען כי כתוצאה מהתאונה לה אחראים הנתבעים, ועל כך אין חולק, תאונה בה פגע רכב הנתבעים, נהוג בידי נתבעת 2 בחוזקה בחלק אחורי של רכב התובע, נגרם נזק לרכבו וזכאי הוא לתשלום מלוא הנזק הנתבע על ידו בתביעתו, נזק המסתכם בסך של – 2,766 ₪, הכל כמפורט בהצעת מחיר לתיקון הרכב ממוסך אמריקן קאר פחחות וצביעת רכב, תמונות ומסמכים שצירף ושלא נסתרו בראיה כלשהי על ידי הנתבעים.

הנתבעים טענו מנגד כי רכב הנתבעים, נהוג בידי נתבעת 2, אכן פגע בחלק אחורי של רכב התובע, אלא שלטענתם רכב הנתבעים "פגע קלות מאוד" בסוג של נשיקה כי זו היתה נגיעה קלה" בחלקו האחורי של רכב התובע. עוד טענו כי לאחר התאונה, יצאה נתבעת 2 מרכב הנתבעים בו נהגה כדי לאמוד את הנזקים ו"לא נצפה כל נזק הן ברכב התובע למעט נזקים ישנים ברכב ובפרט לא נצפה כל נזק ברכב הנתבעים".

עיינתי בכתבי הטענות, במוצגים שהוגשו, שמעתי עדויות הצדדים וסיכומיהם.

עלי לציין כי מהימנה עלי ללא כל סייג עדותו של התובע ועדות בתו מירב כהן. עדותם היתה כנה, רצינית, אחראית ומדוייקת. נחה דעתי כי זכורים היו להם כל פרטי השתלשלות אירוע התאונה ותוצאותיה וניתן לסמוך על עדותם, הנתמכת בהצעת מחיר תיקון הרכב ממוסך אמריקן קאר, פחחות וצביעת רכב ותמונות שוגשו כמוצגים שלא נסתרו בראיה ממשית כלשהי ע"י הנתבעים ושמהם עולה כי אין מדובר ב"פגיעה קלה מאוד" או בסוג של: "נגיעה קלה" או בסוג של "נשיקה" ברכב התובע, כטענת נתבעת 2, אלא בתאונה בה פגע רכב הנתבעים הנהוג בידי נתבעת 2 בחלק אחורי של רכב התובע אשר היה בעצירה, באופן שכתוצאה מפגיעה זו אף נהדף רכב התובע קדימה, וכדברי התובע בעדותו:

" חיכיתי הרבה זמן בצומת , לא זזתי מהמקום כי לא היה לי שדה ראיה, חוץ מאשר פגעת בי, את גם דחפת את הרכב שלי קצת כתוצאה מהמכה קדימה, כך שכן פגעת ברכב שלי פגיעה שגרמה לנזק וזה לא היה מסוג של פגיעה קלה כפי שאת אומרת".

וכדברי בתו, מירב כהן, אשר ישבה כנוסעת ברכב התובע:

" הרגשתי את המכה ברכב והאוטו כמו שבולמים ואנחנו כתוצאה מהמכה התקדמנו מעט קדימה ואחורה, כלומר, במושבים שבתוך האוטו שלנו כתוצאה מהמכה הגוף שלנו התנועע קדימה ואחורה".

נתבעת 2, אשר טענה בהגנתה כי אף שפגעה עם רכב הנתבעים בו נהגה בחלק אחורי של רכב התובע, לא גרמה לרכב התובע נזק כלשהו, חזרה בה למעשה מטענתה זו בציינה כי גרמה "אולי" לשריטה בחלק האחורי של רכב התובע וכדבריה "אני טוענת שפגעתי ברכב התובע פגיעה קלה מאוד שגרמה אולי לשריטה בחלק האחורי של רכב התובע" ואף הוסיפה ופרטה בעדותה כי היתה אף מוכנה לפצות את התובע בגין הנזק שנגרם שהוא "שריטה" לטענתה ולשלם לו סך של 100-200 ₪ וכדבריה, "כשהתובע שוחח איתי אמרתי לו שאין בעיה שאני מוכנה לפצות אותו ב-100-200 ₪ עלות של תיקון שריטה".

משחשה נתבעת 2 כי מסתבכת היא בדבריה לעניין אותה "שריטה" כביכול שנגרמה "אולי" לרכב התובע מהרכב בו נהגה ושמוכנה היתה לפצות התובע בגין נזק "שריטה" זה, חזרה בה מיד מדבריה אלו בציינה כי בעת קרות התאונה, שעה 23:00 בלילה, היה גשם וחושך ולא ראתה היא כלל שריטה ש"לכל היותר" נגרמה לרכב התובע וכדבריה: "אומנם אחרי התאונה היה גשם וחושך, השעה היתה בערך 11:00 בלילה והיה גשם ולא ראיתי את השריטה שאני אומרת שלכל היותר נגרמה לרכב התובע".

איני מוכנה לסמוך על עדות נתבעת 2 שנתגלו בה אי דיוקים ואינה נתמכת בראיה מקצועית ממשית כלשהי ומבוססת אך ורק על השערתה והתרשמותה בלבד ומעדיפה אני את עדות התובע ובתו על פני עדותה.

אוסיף ואומר כי נתבעת 2 אישרה בעדותה שאין היא אשת מקצוע בתחום נזקי רכב.

עוד יאמר כי כל שהעלו הנתבעים בטענתם לעניין הנזק שנגרם לרכב התובע אלו הם "השערות" ו"הנחות" בלבד לפיהן כביכול נזקי רכב התובע נגרמו אולי בתאונה אחרת וטענתם זו לא הוכחה.

לסיכום, האחריות לקרות התאונה ותוצאותיה מוטלת על הנתבעים ועליהם לשאת במלוא סכום הנזקים שנגרמו לתובע כתוצאה מהתאונה ושהוכחו בפני ולא נסתרו בראיה ממשית כלשהי על ידי הנתבעים.

נזקי התובע שהוכחו בפני הינם כדלקמן:

נזק לרכב, עפ"י הצעת מחיר תיקון הרכב ממוסך אמריקן קאר, פחחות וצביעת רכב בסך כולל של - 2,726 ₪.

עתירת התובע לתשלום סך של - 350 ₪ בגין הפסד ימי עבודה לא הוכחה בראיה ממשית כלשהי, דינה להידחות וכך אני מורה.

לסיכום, אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע את סכום תביעתו שהוכח בפני בסך של - 2,726 ₪. סכום זה יישא ריבית והפרשי הצמדה החל מיום קרות התאונה 15/1/15 ועד התשלום המלא בפועל.

אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע הוצאות משפט ובזבוז זמן בסך של - 500 ₪. סכום זה יישא ריבית והפרשי הצמדה החל מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד תוך 15 יום.

פסק הדין יישלח לצדדים ע"י המזכירות בדואר רשום בצרוף אישורי מסירה.

ניתן היום, י"ח טבת תשע"ו, 30 דצמבר 2015, בהעדר הצדדים.