1. לפניי התנגדות לביצוע שטר בשני תיקים אשר הדיון בהם אוחד.

בתיק 414939-03-15 הגישה המשיבה שלוש המחאות לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל:

המחאה ע"ס 375,876 ₪ מיום 8.1.15 אשר בוטלה.

המחאה ע"ס 230,000 ₪ מיום 12.1.15 אשר סורבה בשל כך שניתנה הוראת ביטול.

המחאה ע"ס 230,092 ₪ מיום 23.1.15 אשר סורבה בשל כך שניתנה הוראת ביטול.

בתיק 13405-04-15 הגישה המשיבה המחאה אחת לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל:

המחאה ע"ס 375,876 ₪ מיום 18.2.15 אשר סורבה.

1. לטענת המשיבה, ההמחאות נמסרו לה כנגד סחורה אשר סופקה על ידה למבקש, שמן בישול. משכך, אין מקום למתן רשות להתגונן.
2. לטענת המבקש, השמן שנמכר לו על ידי המשיבה הוא פגום ובשל כך, קיבל תלונות רבות מלקוחותיו שלו, להם סיפק את השמן וכמובן שאלו האחרונים גם לא שילמו לו בעבור השמן.

לתמיכה בטענה זו, צירף המבקש לתצהירו מכתבים, לכאורה, מלקוחותיו, העוסקים בנזקים שנגרמו להם, לכאורה, בשל השימוש בשמן מתוצאת המשיבה אשר שווק להם על ידי המבקש.

זולת מכתבים אלו, לא הוצגו מסמכים נוספים שיש בהם כדי ללמד על אמיתות הטענה. כך גם אישר המבקש בחקירתו הנגדית, כי לא הוגשה נגדו כל תביעה על ידי אותם גורמים, זאת חרף הטענה כי נגרמו להם נזקים רבים העולים על עלות רכישת השמן.

המבקש טען בחקירתו הנגדית כי עסקו קרס בשל התנהלות המשיבה, אשר שיתקה לו את העסק.

לטענת המבקש, העביר את התלונות למשיבה, אשר שלחה מטעמה בודק. אותו בודק, כך לטענת המבקש, אישר כי השמן שסופק למבקש פגום ואישר זיכוי בסך של 32,000 ₪, אולם ביחס לשמן שכבר סופק ללקוחות המבקש, הודיע לו אותו בודק כי הנושא יטופל. בפועל, לא נעשה דבר.

לדבריו, הודעת נציג המשיבה בדבר השמן הפגום ניתנה לו עוד בחודש אוגוסט 2014.

המבקש לא הציג כל פניה אל המשיבה, במהלך התקופה שמאז חודש אוגוסט 2014 ועד לחודש ינואר 2015, אז נתן הוראות ביטול, לטענתו, באופן הדרגתי, לארבע ההמחאות האמורות.

המבקש טען לכישלון תמורה המצדיק מתן רשות להתגונן.

1. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ואת עדותו של המבקש, הגעתי למסקנה כי יש ליתן למבקש רשות להתגונן, אך זאת בתנאים, והכל כפי שיפורט להלן.
2. המבקש רשות להתגונן צריך להראות כי יש בידיו הגנה אפשרית מפני התביעה. אם הציג הנתבע הגנה אפשרית, יש ליתן לו רשות להתגונן ואין בודקים, בשלב זה של הדיון, כיצד יצליח הוא להוכיח את הגנתו, או מהו טיב ראיותיו לצורך כך. בית המשפט אינו קובע עובדות או מהימנות עדויות ודי אם התצהיר עם החקירה הנגדית מגלה טענה שאם תוכח במשפט, תהווה הגנה מפני התביעה.

עם זאת, אין המבקש רשות להתגונן רשאי להסתפק בהעלאת טענת סתמיות וכלליות בתצהירו, אלא חייב הוא להתכבד ולהיכנס לפרטי העובדות עליהן הוא מבסס את טענת הגנתו.

(ראו ע"א 10984-05-10 מאיר אזרואל נ' הלן מזרחי (25.7.10); ע"א 6514/96 חניון המרכבה חולון בע"מ נ' עיריית חולון, פ"ד נג(1) 390, 400; בר"ע 39/86 גליק נ' גליק, פ"ד מ(1) 51; ע"א 518/87 פטלז'אןנ' בנק איגוד לישראל בע"מ (25.11.1993); ע"א 18/66 חפץ נ' אוצר הקבלנים בע"מ, פ"ד כ(3) 265; ע"א 453/83 סולל בונה בע"מ נ' גרוסי עזאם, פ"ד לט(3) 20, 24; ע"א 543/86 כלל חברה לביטוח נ' כלפון, פ"ד מב(3) 339 וכן בש"א 216/89 אברהמי ובניו נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד מג(2) 174).

אל מול האינטרסים של הנתבע, יש לשקול גם את אינטרס התובע והציבור כולו למנוע דיון סרק בהעדר סיכויי הגנה ובמקרה שבו הגנת הנתבע היא בבחינת "הגנת בדים" (ע"א 3374/05 אוזן נ' בנק איגוד (1.5.06)).

1. טענתו המרכזית של המבקש היא טענה לכשלון תמורה. המדובר בכשלון תמורה חלקי, שכן המבקש אינו טוען כי לא קיבל את הסחורה אותה רכש מן המשיבה, אלא כי קיבל סחורה פגומה.

המשיבה טענה כי כשלון התמורה הנטען הוא כשלון תמורה חלקי בלתי קצוב וככזה, הוא אינו מזכה את המבקש ברשות להתגונן.

כאשר מושך שיק מבקש ליהנות מן ההגנה של כשלון תמורה חלקי ככזו המזכה ברשות להתגונן מפני תביעה שטרית, עליו להתכבד ולהבהיר, בפעולה חשבונאית, מהו היחס שבו פחת שווי הממכר מן המחיר שעליו הוסכם. בענייננו, אכן, המבקש לא נקב בסכום שבו פחת שווי השמן, אלא שלטענתו, השמן אשר נמכר לו, כולו, היה פגום. אמנם, בנוסף, טען כי בצוברים האחרונים אשר רכש מן המשיבה, התקבלה כמות שמן אשר אינה תואמת את הכמות שהוזמנה ואשר בגינה שולם, אולם טענתו המרכזית היא, כאמור, לאיכות ירודה עד מאד של השמן.

בנסיבות אלו, אני סבורה כי ניתן לראות בכך, גם אם בדוחק מה, טענה לכשלון תמורה חלקי קצוב, המקנה רשות להתגונן. מה גם, שנראה כי נכון יהיה לאפשר לצדדים לברר את המסכת העובדתית הרלוונטית במסגרת הליך אחד ולמנוע מצב של ריבוי הליכים העוסקים באותה מסכת עובדתית ממש.

(ראו לעניין זה, ש. לרנר, שטרות, מהדורה שניה, התשס"ז – 2007, בעמ' 291-300).

1. אמנם, בית המשפט, בשלב זה של הדיון בהליך, אינו נדרש לקביעת עובדות, אלא לבחינה האם ככל שיוכיח המבקש את טענותיו, יוכלו אלו לשמש הגנה עבורו. עם זאת, לא אוכל שלא להעיר מספר הערות רלוונטיות.

המבקש נחקר באריכות על ידי ב"כ המשיבה אשר ביקש לטעון להתנהלות שיטתית ועקבית מצד המבקש ומצד אחיו, אשר על פי טענת המשיבה, הוא הרוח החיה, התנהלות אשר במסגרתה מתקבלת סחורה בהיקפים גדולים אך התשלום בגינה לא מתבצע בטענות שונות לפגמים. המשיבה ביקשה להראות התנהלות חסרת תום לב ונגועה בשקרים ובמרמה מצד המבקש.

מבלי לקבוע קביעות שיקדימו את זמנן, אך משעה שהדבר רלוונטי לאופן שבו תינתן הרשות להתגונן, מצאתי להעיר כי המבקש ניסה להתחמק ממתן תשובות שונות. כך, למשל, ניסה שלא להשיב לשאלה היכן עובד הוא כיום וכאשר אולץ להשיב, ענה כי הוא שכיר בחנות רהיטים.

ב"כ המבקש ניסה גם הוא להתנגד לשאלות אודות עיסוקו של המבקש, אשר התברר, בהמשך, כי אינו סתם שכיר בעסק, אלא המדובר בעסק אשר היה בבעלותו ונמכר לאחר, כאשר הוא, לטענתו, עובד בעסק כשכיר.

המבקש טען בלהט והאשים את המשיבה כי בשל התנהלותה נגרמו לו נזקים, אלא שלא ניתן היה להבין ממנו כיצד זה נגרם לו נזק. בתצהירו טען כי לקוחות לא שילמו לו וכי נגרם לו בשל כך נזק הנאמד בכ- 4 מליון ₪, אולם משעה שהמבקש כלל לא שילם בעבור השמן ונותר, כך על פי טענת המשיבה, חב לה בסכום העולה משמעותית על סכום השיקים הנתבעים בהליך זה, סכום בגינו הוגשה כנגד המבקש תביעה, ומשעה שעל פי הצהרתו לא ננקט כנגדו כל הליך משפטי על ידי מי מלקוחותיו, לא ברור על איזה נזק מדבר המבקש.

המבקש טען כי טרם פעל בהליכים משפטיים כנגד הלקוחות אשר לטענתו, לא שילמו לו. הוא הסביר זאת בכך שכלכלן ורו"ח עובדים על החשבונות, אולם לא הבהיר מדוע מאז שנת 2014 לא נעשה דבר.

כך גם ביחס למעורבות אחיו, טען המבקש כי אחיו, עובד מס-הכנסה, עוזר לו מעת לעת בעסק. כאשר הוצגו בפניו השיקים המקוריים מושא התיקים שבפניי, טען כי החתימות אינן שלו ואינן של אחיו. טענה זו סותרת את האמור בתצהיר המצורף לבקשתו, שם לא היתה כל הכחשה כי השיקים נמסרו על ידי המבקש כנגד שמן שסופק לו על ידי המשיבה. כאשר הובהר למבקש כי המדובר בטענות סותרות, תיקן את דבריו ואמר כי אינו יודע אם אחיו חתום על ההמחאות והבהיר כי אין לו טענה לזיוף.

המבקש טען לחוסר בכמויות השמן, אך לא יכול היה להציג ולו פניה אחת כתובה בתלונה על כך וגם לא הוצגו נתונים ברורים כלשהם אודות חוסרים.

טענה זו נטענה באופן סתמי, ללא כל פירוט, מבלי שהמבקש טורח לפרט נתונים אודות הפער בין הכמות המוסכמת לבין במה שסוכם בפועל.

המבקש גם הבהיר כי הובטח לו על ידי הבודק מטעם המשיבה כי סוגיית זיכויו תטופל, אולם הדבר לא נעשה, אך גם בעניין זה, חרף העובדה שהשמן נבדק בחודש אוגוסט 2014, אז, על פי הטענה, נאמר למבקש כי יבדקו את טענותיו ויזכו אותו בהתאם, לא יכול היה המבקש להציג כל פניה כתובה שהיא אל המשיבה בדרישה לזיכוי כזה או אחר. המבקש החליט לתת הוראות ביטול לשיקים אותם מסר למשיבה, זאת מבלי שהתריע על כך בכתובים ומבלי שהודיע לה על כך בדיעבד.

גם בהקשר זה, טען המבקש, בתחילה, כי הודיע טלפונית, אך בעקבות הערת בא-כוחו, תיקן וטען שייתכן שהיו פניות כתובות. כמו כן, טען המבקש כי הניח שהשיקים לא יופקדו, אך מדוע טענה זו מסבירה את ביטול השיקים, החל מהשיק הראשון? המבקש לא טרח להסביר.

האם באמור יש כדי להוביל למסקנה כי דין הבקשה להידחות?

לאחר ששקלתי את הדברים, הגעתי לכלל דעה, כי חרף התמיהות והסתירות, אשר יתבררו, מטבע הדברים, לעומק במהלך שמיעת הראיות בתיק, עדיין למבקש טענה אשר ככל שתתקבל, אף אם בחלקה, תהווה לו הגנה.

לפיכך, אני מוצאת לקבל את הבקשה, גם אם בדוחק, וליתן למבקש רשות להתגונן בטענה הנוגעת לפגם בשמן, כמפורט בתצהירו.

1. כידוע, התנגדות לביצוע שטר כמוה כבקשה למתן רשות להתגונן בפני התביעה השטרית בסדר דין מקוצר, כאשר הבקשה לביצוע השטר היא כתב התביעה.

תקנה 210 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984, מסמיכה להתנות את מתן הרשות להתגונן בתנאים:

"רשות להתגונן אפשר ליתן ללא תנאי ואפשר להתנותה בתנאים בדבר תשלום כספים לקופת בית המשפט, בדבר מתן ערובה, בדבר זמנו ודרכו של הדיון או בכל תנאי אחר, ככל אשר ייראה לבית המשפט או לרשם."

עיון בפסיקה מלמד כי התניית הרשות להתגונן בתנאים, תבוא רק במקרים המתאימים וכי לא בשגרה תותנה הרשות להתגונן בתנאים.

בענייננו, כאמור, גם אם בדוחק, מוכנה אני לקבל כי טענת ההגנה של המבקש מהווה טענה לכשלון תמורה חלקי קצוב, העומדת לו. לעומת זאת, טענת ההגנה הנוספת, זו אשר הובאה בשפה רפה, באופן כללי ובלתי מפורט בסעיף 11 לתצהירו, אינה מצדיקה מתן רשות להגן, בהיותה כללית וסתומה ועל כן דין הבקשה להתגונן בטענה זו נדחית.

לאור האמור מעלה, אני סבורה כי טענת ההגנה של המבקש בדבר כשלון תמורה חלקי קצוב היא גבולית ודחוקה ועל כן, מצדיקה היא מתן רשות להתגונן בתנאים, בהתאם לתקנה 210 הנ"ל.

לפיכך, לאחר ששקלתי את הנסיבות כאן, בין היתר גם בשים לב לסכום התביעה הכולל, אני מורה כי תינתן למבקש רשות להתגונן בתנאי שיופקד סך של 300,000 ₪ בקופת בית המשפט.

המבקש יפקיד את הסכום האמור בתוך 30 ימים מהיום, במזומן או בערבות בנקאית, בקופת בית המשפט. ככל שלא יופקד הסכום, תידחה ההתנגדות והמשיבה תהא רשאית להמשיך ולפעול בתיקי ההוצאה לפועל כנגד המבקש.

נקבע לתזכורת פנימית בהתאם.

ניתנה היום, כ"ז טבת תשע"ו, 08 ינואר 2016, בהעדר הצדדים.