בפני בקשה לפטור מאגרה, בגין הגשת תביעה כספית לתגמולי ביטוח בשווי כ- 515,000 ₪. המבקשים היו בעלי עסק למוצרי הלבשה והנעלה. לשיטתם העסק נפרץ והמלאי, רובו ככולו, נגנב. ברם, הנתבעת 1 אשר ביטחה את בית העסק בפוליסה הכוללת אחריות לנזקי פריצה וגניבה, מסרבת לשלם להם את תגמולי הביטוח.

אליבא המבקשים, בבקשתם לפטור מאגרה, מצבם הכלכלי אינו מאפשר להם לעמוד בתשלום האגרה החלה בהליך זה, ע"ס כ- 6,500₪. הם טוענים כי איבדו את מקור פרנסתם משום שלא הצליחו לשקם את פעילות העסק לאחר גניבת המלאי. כמו כן הם טוענים כי נותרו חייבים חוב משותף לבנק כתוצאה מפעילות העסק ע"ס כ- 80,000 ₪. בנוסף, כל אחד מהם נושא חובות נוספים לבנקים בחשבונו.

המבקש 1 נשוי ואב לילדים, אולם רעייתו אינה עובדת, שכן אף היא עבדה בעסק ואיבדה את מקור הכנסתה. למבקש 1 דירה בבעלותו (החזר המשכנתא עומד ע"ס 1,000 ₪ לחודש), אך הוא שוכר דירה אחרת, כשההכנסות משכירות מממנות את השכרת דירת המגורים (בתוספת 1,500 ₪ לחודש). כמו כן למבקש 1 רכב בבעלותו.

המבקש 2 הוא רווק ועומד להנשא. הוא מתגורר עם הוריו וסמוך על שולחנם.

המשיב 3 מתנגד לבקשה. לשיטתו הבקשה אינה מפורטת די הצורך, המבקשים לא צירפו תדפיסי כרטיסי אשראי ותנועות בחשבונות עו"ש. כמו כן, נכסיו של המבקש 1 מעידים על יכולתו ולפי ההלכה הוא אינו זכאי לפטור מתשלום האגרה בשל כך. בנוסף, לא פורטו ניסיונותיהם של המבקשים לגייס את סכומי האגרה ממקורות חיצוניים (למשל כנגד שעבוד הזכויות בנכס המקרקעין).

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, אני סבורה כי דין הבקשה להידחות.

חובת תשלום האגרה כתנאי לפתיחת הליך בבית המשפט מקורה בתקנה 2 לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז-2007 (להלן: "התקנות"). כנגד זכות המדינה לגבות אגרה בעד שירותיה, קיימת הזכות הבסיסית לאזרח שהמדינה תיישב את סכסוכיו עם רעהו, שהרי לולא מוראה של מלכות - איש את רעהו חיים בלעהו.

בתקנות נקבע איזון בין זכות המדינה מחד לזכויות האזרח מאידך. האגרה תהא בשיעורים נמוכים יחסית לסכום הנתבע או בסכום מינימאלי שנקבע על-ידי המחוקק כסכום סביר עבור השירות לאזרח. אגרת בית-המשפט מגלמת סכום שנדרש יוזם ההליך לשלם לאוצר המדינה, לא כתמחור מלא של ההתדיינות, אלא כהשתתפותו אך בחלק מן העלות של ההליך המשפטי וכנגד השירות המתקבל ממערכת המשפט (ר' לעניין זה בהרחבה בע"א 8974/04 פלוני נ' פלונית פ"ד נט(4) 721 – להלן: "עניין פלוני").

גם לאחר האיזון הנ"ל, נמצא שחלק מהמתדיינים אינו מסוגל לעמוד בתשלום האגרה. מכאן, שאיזון נוסף מוצא ביטוי במנגנון "פטור מתשלום האגרה". הזכות להתדיין הינה זכות יסוד בסיסית בשיטתנו המשפטית, לכן מובן הוא שאת התכליות החשובות שעומדות בבסיס החיוב באגרה, יש לאזן בצורה מידתית אל מול זכות הפרט לגישה פתוחה וחופשית לערכאות.

תקנה 14 לתקנות מונה את התנאים לפטור מתשלום האגרה. חלקה הראשון נוגע למידע שעל המבקש לספק עם הגשת הבקשה (בקשה, תצהיר מפורט על רכושו, רכוש בן הזוג ורכוש הוריו אם הוא סמוך על שולחנם), כשההלכה מאירה ומבארת שעל המבקש לפרוש תשתית רחבה ומלאה של מצבו הכספי. חלקה השני מונה את השיקולים שעל בית המשפט לבחון בעת הדיון בבקשה, והם: מידת יכולתו של המבקש לעמוד בתשלום האגרה; ועילה לכאורה העולה מתביעתו. כאן המקום להדגיש כי פטור מתשלום אגרה הינו מהלך קיצוני וצריך להיות המוצא האחרון לאחר שמוצו כלל האפשרויות ומוצתה כלל היכולת להשיג את האגרה הנדרשת.

מן הכלל אל הפרט:-

המבקשים הציגו אך תמונה חלקית של רכושם, ואף נתונים חלקיים של בית העסק. דו"ח רווח והפסד שצורף לבקשה אינו עדכני ואינו עומד בתנאים שמציבה תקנה 14 הנ"ל. הנתונים בו הם לתקופה שמיום 01/11/2014 עד ליום 31/12/2014, בעוד שהבקשה הוגשה ביום 13.04.2015. היה על המבקשים להציג נתונים למחצית השנה שקדמה להגשת הבקשה, כלומר למועדים 01.10.2014 ועד ליום 31.03.2015. המבקשים לא פירטו ולא צירפו פירוט תנועות בחשבון, והמבקש 2 לא פירט את רכוש והכנסות הוריו. אף הנתונים שהוצגו אינם מתיישבים זה עם זה, הן לעניין טווח הרווח של העסק, הן לעניין הכנסות רעייתו של המבקש 1.

העולה מן האמור הוא כי המבקשים אינם עומדים בתנאים הנדרשים להגשת הבקשה. מעבר לצורך, המבקשים לא עמדו בנטל להוכיח חוסר יכולת לשלם את האגרה.

סכום האגרה הנדרש לתשלום בשלב זה (מחצית ראשונה) נמוך באופן יחסי, המדובר בשני מבקשים בעלי כושר השתכרות, לאחד מהם רכוש והשני לא הוכיח העדר רכוש.

המבקשים לא הוכיחו כי עשו את כלה מאמצים הנדרשים לגייס את כספי האגרה ממקורות שונים, ידידים ובני משפחה, או בדרך של קבלת הלוואה תוך שעבוד הזכויות בנכס המקרקעין או הזכויות ברכב.

לאור האמור, אף אם אצא מנקודת ההנחה כי ההליך מגלה עילה, אין בידי להעתר לבקשת המבקשים.

הבקשה נדחית. לפנים משורת הדין, לא אחייב את המבקשים בהוצאות הבקשה, הגם שהמדינה נדרשה לתגובה.

האגרה תשולם תוך 30 יום מיום קבלת החלטה זו, אחרת תמחק מחמת אי תשלום אגרה.

המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים בדואר רשום.

ניתנה היום, ח' סיוון תשע"ה, 26 מאי 2015, בהעדר הצדדים.