1. ביום 10.12.14 הגישה התובעת לביצוע שטר ע"ס 17,200 ₪ , זמן פרעון 17.5.13 , אשר נמשך

מחשבונו של הנתבע לפקודת התובעת וחולל בציון נה"ב .

2. ביום 17.12.14 הומצאה אזהרת ההוצל"פ לנתבע .

3. ביום 21.1.15 התקבלה בלשכת ההוצל"פ התנגדות של הנתבע הנתמכת בתצהיר מיום

12.1.15 . באותו היום הוחזרה ההתנגדות לב"כ הנתבע ע"י מזכירות לשכת ההוצל"פ

בצירוף הודעה לפיה יש לצרף להתנגדות בקשה להארכת מועד .

4. ביום 24.3.15 הגיש הנתבע התנגדות ובקשה להארכת מועד .

5. עיתוי הגשת ההתנגדות מוסבר בכך שההתנגדות המקורית נשלחה באמצע חודש ינואר

ורק מספר ימים לפני מועד עריכת הבקשה ( התצהיר התומך אומת ביום 18.3.15 – נ.ז.)

התקבלה הודעה מלשכת ההוצל"פ לפיה יש לצרף בקשה להארכת מועד .

ההסבר שניתן מלמד על התרשלות ממשית אך לא על זלזול של המבקש בחובותיו כבעל דין

במידה המצדיקה לסגור את שערי בית המשפט מבלי לבחון את טענות ההגנה .

היה על הנתבע ועל באת כוחו לדעת שכאשר האזהרה התקבלה ביום 17.12.14

וההתנגדות נשלחת בדואר מירושלים ללשכת ההוצל"פ בחיפה באמצע חודש ינואר , סביר

להניח כי ההתנגדות תתקבל בלשכת ההוצל"פ בחיפה לאחר חלוף המועד האחרון להגשת

ההתנגדות ויש לצרף בקשה להארכת מועד ולו מטעמי זהירות . כמו כן , היה על ב"כ הנתבע

לעקוב אחר קבלת ההתנגדות בלשכת ההוצל"פ ואחר ההחלטה שניתנה בהתנגדות ולא

להמתין כחודשיים עד קבלת הודעת לשכת ההוצל"פ לפיה ההתנגדות מוגשת באיחור .

יש לזכור לענין זה כי סמכותו של רשם להאריך מועדים שאובה מס' 90 לחוק בתי

המשפט ולא מתקנה 528 לתקנות סד"א ולכן הפעלתה אינה מותנית בהוכחת קיומו של טעם

מיוחד .

6. לגופו של ענין טוען הנתבע כי עסקת היסוד היא הסכם מיום 5.2.13 לפיו התחייבה התובעת

לספק לו תכשיטים תמורת 32,100 ₪ , כאשר התכשיטים יסופקו עד 2.3.13 . נטען כי ביום

9.4.13 הודיע הנתבע על ביטול ההסכם עקב הפרתו ודרש לקבל חזרה את השיקים שנתן

תמורת התכשיטים . כיוון שדרישתו לא נענתה , נתן הוראת ביטול לשטרות .

הנתבע טוען כי הגיש תביעה לביטול העסקה הנ"ל לבית משפט השלום בחיפה בתיק

40177-06-13 .

7. בנוסף טוען הנתבע לקיומה של עסקה נוספת בין הצדדים במסגרתה סיפקה התובעת

סחורה בסך של 34,400 ₪ תמורת ציפוי מתכת שביצעה החברה שבבעלות הנתבע אור יה

יבוא ושיווק בע"מ . נטען כי התובעת שילמה בשני שיקים בסך כולל של 31,863 ₪ כאשר אחד

השטרות בסך של 14,663 ₪ חזר בציון אכ"מ . נטען כי התובעת עותרת להשבת השיקים

המצויים ברשות הנתבעת בסך של 34,400 ₪ והתובעת תשלם את ההפרש בסך של 2,537 ₪ .

8. ביום 19.5.15 הוגשה תגובת התובעת להתנגדות ולבקשה להארכת מועד .

מודגש כי במסגרת ההסכם מיום 5.2.13 , אותו לא טרח הנתבע לצרף לתצהירו , נמסרו

שלושה שיקים בסך כולל של 17,500 ₪ , שאף אחד מהם אינו השטר נשוא תיק זה ולכן

אין קשר בין טענות הנתבע לבין השטר נשוא תיק זה .

9. באשר לתביעה בתיק 40177-06-13 נטען כי מדובר בתביעה לגבי ענין שונה . נטען כי התביעה

הנזכרת בהתנגדות מספרה הינו 40122-06-13 , כאשר תביעה זו נמחקה מחוסר מעש .

10. באשר לטענות בנוגע לעסקה הנוספת בין הצדדים נטען כי עסקה שכזו כללה רכישת סחורה

ע"י התובעת מחברת אור יה תמורת 31,682 ₪ ששולמה בשני שיקים , האחד ע"ס 17,200 ₪

שנפרע והשני ע"ס 14,663 ₪ שחולל . נטען כי הטענה לפיה אור יה ביצעה ציפוי מתכת

במסגרת עסקה זו אינה נכונה , שכן אור יה ביצעה ציפוי מתכת בסכום של 2443 ₪ ביום

29.5.12 . נטען כי גם לעסקה זו אין כל קשר לשטר נשוא תיק זה .

11. התובעת טוענת כי השטר נשוא תיק זה הוא אחד משני התשלומים האחרונים ששילמה

חברת אור יה לתובעת בשנת 2012 תמורת סחורה בסך של 253,728 ₪ . נטען כי התובעת

סיפקה את הסחורה במלואה ובהתאם כל התשלומים שולמו , למעט שני התשלומים

האחרונים . נטען כי במסירת 9 שיקים דחויים להסדרת יתרת החוב בגין העסקה

בסך של 146,376 ₪ , הודה הנתבע כי קיבל את הסחורה במלואה . נטען כי ביטול השטרות

האחרונים נעשה ללא כל סיבה תוך ניצול מצבה הכלכלי הקשה של התובעת באותה עת .

12. ביום 18.6.15 הוגשה תשובת הנתבע לתגובת התובעת .

נטען כי הנתבע מנהל נגד התובעת הליך בתיק 40177-06-13 במסגרתו מבוקש לחייב את

התובעת לשלם כ 161,000 ₪ . נטען כי בהליך זה התובעת אינה עומדת בלוח הזמנים .

נטען כי התובעת מודה כי איחרה במועד אספקת הסחורה ולא סיפקה את הסחורה ולכן

קיים כשלון תמורה , שלא מזכה את התובעת בתשלום כלשהו .

13. לאחר ששקלתי טענות הצדדים לגופו של ענין הגעתי לכלל מסקנה כי טענות ההגנה של

הנתבע הן בבחינת הגנת בדים לא מפורטת אשר דינה להדחות כבר בשלב זה .

14. הטענה לפיה השטר נשוא תיק זה הוא חלק מהדיון בתיק 40177-06-13 התבררה כחסרת

כל ממשות לאחר עיון בכתב התביעה בתיק הנ"ל .

15. הטענה בנוגע להסכם מיום 5.2.13 אינה מפורטת כנדרש שכן אינה נתמכת בלשון ההסכם

עצמו . ההסכם לא צורף להתנגדות כפי שנסרקה בתיק בית המשפט . ב"כ התובעת טענה

במפורש כי ההסכם לא צורף גם לעותק ההתנגדות המצוי ברשותה ובכל זאת לא צורף

העתק ההסכם גם לתשובה לתגובה . כמו כן , לא נסתרה טענתה המפורטת של התובעת

לפיה ההסכם מיום 5.2.13 נוגע לעסקה בסכום אחר , שאין כל קשר בינה לבין השטר

נשוא התביעה בתיק זה .

16. מטעמים השמורים עימו בחר הנתבע שלא להתייחס כלל במסגרת התשובה לתגובה לגרסה

המפורטת של התובעת בנוגע לעסקת היסוד , אשר נתמכה במסמכים . במצב דברים שכזה

בו הגרסה המוצגת בהתנגדות אינה נתמכת במסמך שאמור לתמוך בה והגרסה הנוגדת

של התובעת אינה זוכה לכל מענה ענייני במסגרת התשובה לתגובה , אין מנוס מהמסקנה

לפיה טענת ההגנה היא הגנת בדים .

17. על כן , אני דוחה את ההתנגדות ומחייב את הנתבע לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך של

1,000 ₪ . בהתאם , אני מורה על שפעול הליכי ההוצל"פ נגד הנתבע בתיק 511805-12-14 .

ניתן היום, ג' תמוז תשע"ה, 20 יוני 2015, בהעדר הצדדים.