1. התובע הגיש כנגד הנתבעת תביעה על סכום קצוב בסך 4,675 ₪ עמלת תיווך בגין עסקת שכירות לפיה שכרה הנתבעת דירה ברח' הרצל 12 בבת ים (להלן: "המושכר").

לטענת התובע, חתמה הנתבעת ביום 7.9.14 על הזמנת שירותי תיווך מהתובע.

התובע הציג לנתבעת את המושכר ונכס נוסף אשר הועמדו להשכרה אך למרות שחתמה על הסכם שכירות בקשר עם המושכר, סירבה לשלם לתובע את דמי התיווך המגיעים לו בגין עסקה זו.

הנתבעת התגוננה והודתה כי חתמה על הזמנת שירותי התיווך מהתובע אך לטענתה חתמה על נכס אחד בלבד כאשר החתימה המופיעה בסמוך לכתובת של המושכר, אותו אכן שכרה, מזויפת.

לטענתה, נודעו לה פרטי המושכר מפרסום באתר יד 2 כך שהתובע לא היה הגורם העיקרי לשכירת דירה זו. הסכם השכירות נחתם לאחר שבנו של בעל הדירה בקש להיפגש עמה והשניים הגיעו להסכמה באשר לתשלום דמי שכירות מופחתים מהסכום שבקש באמצעות התובע.

לטענת הנתבעת היא פטורה מתשלום דמי התיווך לתובע בגין המושכר.

2. בחקירתו הנגדית, הודה התובע כי הנתבעת חתמה על הזמנת שירותי התיווך בשני מועדים שונים. לגרסתו כפי שבאה לידי ביטוי במעמד החקירה הנגדית אמר: "ובסופו של דבר הצעתי לה בטלפון ברח' הרצל, היא עברה דרך משרדי, אספה אותי עם רכבה והחתמתי אותה על הדירה הזאת בתוך הרכב שלה ונסענו לדירה" (עמ' 2 בפרוטוקול שורות 21-22).

עוד הוסיף התובע והעיד: "המו"מ היה אצלי במשרד. בעל הדירה לא פרסם את הדירה בכלל ביד 2 ובשום לוח בודאות. השוכר פנה אלי בשביל שאני אביא שוכר אחר במקומו" (עמ' 2 בפרוטוקול שורות 31-32).

הנתבעת נחקרה במועד אחר והעידה כי באותה עת ראשונה חיפשה דירה להשכרה יחד עם בן זוגה ועל כן נחתמה ההזמנה למתן שירותי תיווך בקשר עם הנכס הראשון אשר לא הושכר לבסוף על ידה.

לאחר שנפרדה מבן זוגה ובעקבות פנייתו של התובע אליה אמר לה: "אמרת לי אל תדאגי תבואי אני אעזור לך למצוא את הדירה...אמרתי לך שאין לי כסף לשלם תיווך, אמרת לי אני אסתדר איתך..אל תדאגי אנחנו נסתדר, קודם כל תמצאי דירה טובה ואני אסתדר איתך על הדמי תיווך אני מבטיח לך...בסוף אמרת לי יש דירה בהרצל 12, הוא לא בא אפילו עם הפנקס להחתים, אמרת לי יש דירה ברח' הרצל 12 אני רוצה להראות לך, הדירה היתה מפורסמת ביד 2 ע"י הדייר שהיה בדירה הזאת...אמרת לי אני אעזור לך להוריד את הדמי שכירות, לא תשלמי..." (עמ' 6 בפרוטוקול שורות 20-27, עמ' 7 שורה 1).

הנתבעת הודתה כי אכן התקיימה פגישה בינה לבין בעל המושכר במשרדו של התובע אך לטענתה דרש דמי שכירות גבוהים מדי ליכולתה ועל כן קמה והלכה (עמ' 7 בפרוטוקול שורות 4-5) והוסיפה: "אמרת לי אין יכולת לעשות את זה. התקשר אלי בעל הדירה, אמר לי תקשיבי את בחורה מקסימה אני יודע שאם יהיה בעיות בדירה את תסדרי ולא תפני אלי...אמר לי בואי נקבע פגישה אני ואת לא צריך מתווך נקבע פגישה לבד ונראה אם אנחנו יכולים להגיע לעמק השווה." (שורות 6-9).

הנתבעת מציינת שעדכנה את התובע בדבר קיומה של הפגישה המתוכננת ואף לאחר שהסתיימה. בשיחה האחרונה דרש התובע דמי תיווך.

הנתבעת מלינה על כך שהתובע כלל לא סייע בהפחתת דמי השכירות כפי שהבטיח ולא היה שותף במו"מ להסכמות שהושגו ואף התריסה: "לא חתמתי איתך על הדירה היא לא נסגרה בזכותך, הבטחת לי ניסים ונפלאות הדירה מפורסמת ביד 2...אמרת לי אני אסתדר איתך, אמרת לי 3,500 ₪, אני מוכנה לסגור את זה, אני לא רוצה להסתובב בבת ים שמישהו יכפיש את שמי, ואמרתי לו את זה. אם היית עושה את העבודה שלך אני האחרונה שאגזול, הייתי מוכנה לשלם לו 2,500 ₪ ב 2 תשלומים". (עמ' 7 בפרוטוקול שורות 19-27).

בהמשך הודתה הנתבעת כי אחסנה במשרדו של התובע כיריים ותנור לזמן קצר בטרם עברה להתגורר במושכר ואישרה כי ביקרה במושכר יחד עם התובע.

3. המחלוקת:

ב"כ הנתבעת סומך טענותיו על העדר הסכם בכתב בגין המושכר נוכח טענת הנתבעת כי חתימתה על הזמנת התיווך בצד כתובת המושכר, זויפה.

בהעדר הסכם בכתב, כנדרש על פי הוראת סעיף 9 לחוק המתווכים במקרקעין התשנ"ו-1996 (להלן: "החוק") אין התובע זכאי לדמי תיווך.

4. דיון והכרעה:

הנטל להוכיח כי החתימה על הזמנת התיווך של המושכר מוטלת על התובע.

התובע לא המציא חוות דעת גרפולוג והתרכז בטיעוניו בעיקר בהדגשת היותו גורם מעורב בהצגת המושכר ובהליכי המו"מ בין הצדדים לעסקת השכירות.

ע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים בע"מ, פ"ד מז(3) 240 קבע מספר דרכים להוכחת אמיתותה של החתימה. רק אחת מהן היא חוות דעת גרפולוג.

בית המשפט קבע:

"המכנה המשותף לדרכי הוכחה אלה הוא קיומם של יסודות ראייתיים חיצוניים למסמך שבמחלוקת, השופכים אור על זכות עורך המסמך או החתום עליו. אין די במסמך עצמו כדי ללמד, ולו לכאורה, מיהו החתום עליו, והצד אשר עליו מוטל נטל השכנוע חייב להניח נדבכים ראייתיים נוספים, אשר ביחד עם המסמך יהיה בהם די כדי להרים את הנטל האמור".

עדותו של התובע על מהלך העניינים עת הוביל את הנתבעת על מנת להציג בפניה את המושכר, חתימתה על הזמנת שירותי התיווך בגין נכס קודם שהציג בפניה כמו גם התנהלותה של הנתבעת לאורך כל הדרך, יד ביד עם התובע, תומכת בגרסת התובע לפיה הנתבעת חתמה על ההזמנה לשירותי תיווך גם בקשר עם כתובת המושכר.

נראה בבירור כי לו היה מבקש ממנה לחתום על ההזמנה לא הייתה מסרבת.

5. נסיבות חתימתה של הנתבעת על הזמנת התיווך עולות מעדותו של התובע כפי שצוטט לעיל בסעיף 2.

טענתו כי הנתבעת חתמה על ההזמנה ברכב ובמועד אחר מזה שחתמה את יתר החתימות המופיעות על פני ההזמנה מסבירה את השוני הקל בין החתימות. שתי החתימות, האמיתית והנטענת כמזויפת, בעלות שתי גבעות, האחת גבוהה והאחת נמוכה והן עיקר החתימה. יש בכך כדי לשכנעני כי מדובר בחתימתה של הנתבעת במיוחד לאור הנסיבות כמפורט להלן.

עדות זו עולה בקנה אחד עם עדותה של הנתבעת לפיה התובע הוא שהציע לה את המושכר והיא הגיעה למושכר יחד עמו למרות שטענה כי התובע לא הביא עמו את הפנקס על מנת להחתימה על הזמנת התיווך.

לכל אורך עדותה של הנתבעת, מודה למעשה הנתבעת כי השתמשה בשירותיו כמתווך על מנת לשכור את המושכר.

הנתבעת מודה בניהול מו"מ על עלות דמי התיווך כאשר בעקבותיו הוצעה לה כתובת המושכר על ידי התובע.

הנתבעת מודה כי המושכר הוצג לה על ידי התובע ואף מודה כי הקשר עם בעל המושכר נוצר במעמד הפגישה בינה לבין בעל המושכר במשרדו של התובע.

בזמן אמת סברה הנתבעת כי שכרה את שירותי התובע כמתווך גם בקשר עם המושכר שכן לאיזה צורך מצאה לנכון לעדכן את התובע בפגישה שנייה שנקבעה לבקשת בעל המושכר כפי שהעידה על כך בחקירתה הנגדית? (עמ' 7 בפרוטוקול שורה 9).

אף בתום הפגישה, מצאה הנתבעת לנכון לעדכן את התובע בתוצאותיה (עמ' 7 בפרוטוקול שורות 16-17).

לבסוף עולה מעדותה הסיבה לסירובה לשלם לתובע את דמי התיווך:

"הדירה היא לא נסגרה בזכותך, הבטחת לי ניסים ונפלאות.. (עמ' 7 בפרוטוקול שורה 20) אמרת לי אני אסתדר איתך..( עמ' 7 בפרוטוקול שורה 24) אם היית עושה את העבודה שלך אני האחרונה שאגזול.. (עמ' 7 בפרוטוקול שורה 26).

הנתבעת אף אינה סבורה כי התובע אינו זכאי לדמי תיווך כלל: "אני מכבדת זמן של אנשים יותר מכל אדם אחר...אני מוכנה לסגור את זה.. " (עמ' 7 שורות 22-23 ו- 25) ומציעה תשלום מופחת.

כלומר הנתבעת סבורה כי עצם אי השתתפותו של התובע במו"מ האחרון עם בעל המושכר ושכנועו להסכים לדמי שכירות מופחתים הם שמונעים את זכותו של תובע לתשלום דמי תיווך.

כלומר לא עצם התחייבותה בתשלום דמי התיווך עסקינן, אלא האם אכן היה הגורם היעיל לכריתתו של הסכם השכירות.

6. אין מחלוקת כי ללא הצגת המושכר על ידי התובע והפניית תשומת לבה של הנתבעת למושכר, לא היתה הנתבעת נפגשת כלל עם בעל המושכר גם אם המושכר אכן פורסם באתר יד 2 כטענתה.

העובדה כי הנתבעת לא פנתה לראות את המושכר על פי הפרסום ביד 2, למרות שידעה עליו טרם הוצעה לה על ידי התובע, היא המעידה על רצונה להתקשר עם התובע כמתווך.

הנתבעת הוחתמה סמוך לפני הצגת המושכר על הסכם תיווך בקשר עם דירה אחרת, ניהלה מו"מ באשר לסכום דמי התיווך במועד שבו הוצע לה המושכר, כך שידעה היטב מהו שיעורם והחובה בתשלומם.

הנתבעת הודתה כי הקשר עם בעל המושכר נוצר בפגישה שנערכה במשרדי התובע בה נכח בעל המושכר. לולא נוצר קשר זה לא היה בעל המושכר יכול להתקשר לנתבעת ולנהל עמה מו"מ על שיעורם של דמי השכירות.

הנתבעת מודה כי בעל המושכר הסכים להפחתה בדמי השכירות משום התרשמותו באישיותה במהלך הפגישה במשרדו של התובע ומעידה על דברי בעל המושכר:

"אמר לי בואי נקבע פגישה אני ואת, לא צריך מתווך,..הוא אפילו בעצמו אמר את לא צריכה לשלם דמי תיווך הדירה מפורסמת ביד 2, אני לא פניתי למתווך ואין לי קשר איתו.". (עמ' 7 בפרוטוקול שורות 8, 11-13).

דהיינו, הפגישה נקבעה ללא נוכחות התובע על מנת לנסות להפחית ממעורבותו בהליך המו"מ על מנת להימנע מתשלום דמי תיווך.

הנתבעת אף השתמשה במשרדו של התובע לאחסון מטלטלין בטרם כניסתה למושכר שאף זה מעיד על הקשר העסקי בין השניים.

7. מבלי לפגוע באמור לעיל, אף נקבע בפסיקה כי העדרה של חתימת הנתבעת על פני הזמנת התיווך אינה מספיקה על מנת לסלק את התביעה על הסף. ראה רע"א 1833/15 תעשיות מזון תנובה ואח' נ' רוני מאנה מיום 25.3.15.

בע"א 8234/09 שם טוב נ' פרץ, מיום 21.3.2011 אף נקבע כי ניתן להתגבר על דרישת הכתב בחקיקה הרלוונטית כאשר עולה מנסיבות העניין 'זעקת ההגינות' המצדיקה סטייה מעקרון הכתב.

עוד נקבע כי:

"ראוי להעניק תפקיד מרכזי לשני רכיבים: האחד, האם התחולל שינוי מצב בעקבות החוזה (הבלתי אכיף או הבלתי תקף), כגון שהוא קויים או שהיתה עליו הסתמכות; השני, מהי מידת אשמתו של הצד המתנער מביצוע החוזה. משקלם המצטבר של שני הרכיבים הוא שיכריע אם במקרה נתון ניתן לוותר על דרישת הכתב" .

נראה כי שני הרכיבים הנ"ל התקיימו בענייננו.

8. מכל האמור לעיל עולה כי בין הצדדים נכרת הסכם תיווך ואף אם לא חתמה הנתבעת על ההזמנה לשירותי תיווך בקשר עם הכתובת הספציפית של המושכר, כטענתה, אשר ספק אם היא נכונה, הרי מהתנהגותה עולה הודאה על כריתתו של הסכם תיווך עד כדי שדחיית התביעה תעלה את "זעקת ההגינות" המצדיקה כפייה של הסכם התיווך גם אם לא הוכיח התובע באמצעות חוות דעת מומחה את אמיתות חתימתה של הנתבעת על הסכם התיווך.

הנני סבורה כי בנסיבות העניין, אכן הרים התובע את הנטל להוכיח חתימתה של הנתבעת על הזמנת התיווך וקיומם של כל היסודות הנדרשים על פי החוק לחיוב בדמי תיווך.

9. סוף דבר שהתביעה מתקבלת והנני מורה על המשך הליכי ההוצאה לפועל כנגד הנתבעת תוך 30 יום ממועד המצאת פסק דין זה לידיה או לידי בא כוחה ובהעדר תשלום.

הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט בסך 1,500 ₪.

ניתן היום, כ"ו אב תשע"ו, 30 אוגוסט 2016, בהעדר הצדדים.