תביעה קטנה ע"ס 14,270 ₪ ₪ לפיצוי בגין הפרת תנאי חבילת נופש.

בכתב התביעה נטען כי :

התובעים ( 3משפחות) הזמינו חבילת נופש מהנתבעת ל- 3 לילות במהלך חג הסוכות 15-18 לאוקטובר 2014.

התובעים ביצעו את ההזמנה לאחר שהתרשמו מתמונות פרסומת באינטרנט של מתחם האירוח והחדרים.

ברם, לאחר שהגיעו למקום , גילו כי התמונות שראו באינטרנט אינן אלא הטעיה לכל דבר שכן לטענתם המציאות שונה ממה שרואים בתמונות. לא מדובר בתמונות של המקום אלא של מקום אחר.

בנוסף, היו קידוחי קיר פתוחים ועבודת של שיפוצים באתר ואף לא היו מים חמים בחדרים ולכן לא ניתן היה להתקלח . התובעים שהגיעו לאתר עייפים מאזור המרכז נאלצו לבלות לילה אחד בלבד ועזבו את המתחם כבר למחרת ביום חמישי.

שלוש המשפחות חזרו על עקבותיהן מאוכזבים ומתוסכלים בחג שמחת תורה .

התובעים טוענים כי השוואת תמונות המקום באינטרנט מול התמונות של המציאות אינה משאירה מקום לספק כי מדובר בהטעיה בוטה של הנתבעת את קהל לקוחותיה , הטעיה אשר מקנה זכות ביטול וזכות לפיצוי שכן אילו ידעו התובעים מראש את המצב לאשורו אין כל ספק כי לא היו מזמינים במתחם זה אירוח כלל.

אשר ללילה בו נאלצו להישאר במתיחתם , הרי שלא הייתה להם, לטענתם, ברירה.

התובעים מבקשים השבת כספם בסך של 8,270 ש"ח וכן פיצו לכל משפחה בסך שלך 2,000 ₪ בגין עוגמת נפש.

כתב ההגנה:

בכתב ההגנה הודתה הנתבעת כי התובעים בקשו לבטל את ההזמנה כבר ביום הגעתם וביקשו כספם בחזרה.

הנתבעת טענה כי מנהל האתר הסביר לתובעים כי במתחם 96 יחידות וכי לא כל היחידות מצולמות אך הסטנדרטים זהים בכולן למעט "שינויים עיצוביים". לתובעים ניתנה אפשרות לשבצם בחדרים אחרים והם בחור חדרים אחרים.

בבניין חרמון שאותו בחרו התובעים התבצעו במספר דירות הכנות להתקנת ספרינקלרים כדרישה של כיבוי אש. "אותן דירות היו מיועדות בפעול לקבוצה אשר הייתה מודעת מראש לעבודות המתבצעות במקום ונתנו הסכמתן לכך". אשר לבעיה במים החמים התקלה טופלה מידית על ידי איש האחזקה וכבר בשעה 21:00 היו מים חמים בדירות. למחרת היום, סגר איש האחזקה את המים למשך חצי שעה בלבד על מנת לבצע תיקון קבוע. למרות זאת, הנתבעת הסכימה להחזר כספי מלא עבור לילה אחד שלא נוצל ועוד 30% עבור הלילה השני. אלא שהתובעים לא הסכימו להצעה זו ודרשו החזר מלא גם עבור הלילה השני.

האם פרסום תמונות באתר האינטרנט שאינן של החדרים שקיימים במציאות מזכה את הנתבעים בביטול?

סבור אני כי כאשר צימר או מלון מפרסם תמונות של החדרים ו/או של המתחם באינטרנט שאינן משקפות את המציאות , קרי לא צולמו באתר, אלא תמונות של מקום אחר, מהווה הדבר מעשה של הטעיה מכוונת בקטגוריה של רמייה. אין ספק כי המניע היחידי שיכול לעמוד מאחורי פרסום תמונות שלא צולמו בצימר או במלון הוא הטעיית הלקוח מתוך הנחה כי עם הגעתו למקום לאחר שכבר לקח חופשה ושילם וטרח להגיע, לא יהיה כדאי לו לבטל.

נציג הנתבעת ,מר אריה קרמר, אישר בפני בהגינותו כי "אני מאשר שהצילום באינטרנט לא משקף במציאות את מה שנראה שם".

מעיון בתמונות שהגישו התובעים עולה כי התמונות שפורסמו באינטרנט מציגות חדרים הרבה יותר מפוארים מחדרי המציאות. התובעים הצהירו לפני, ואני מאמין להם, כי מבחינתם ההבדל בין תמונות הפרסומת לבין התמונה במציאות הוא מבחינתם הבדל שאילו ידעו עליו לא היו מבצעים את ההזמנה.

העובדה כי שלוש המשפחות החליטו לבטל ולחזור לבתיהם מאוכזבים ועצובים בחג שמחת תורה מעידה על כנות הצהרתם זו.

אעיר כי לא נכתב בתחתית העמוד כי התמונה אינה משקפת את המציאות אך גם אילו נכתב הדבר לא היה בכך כדי לשנות את העובדה כי המדובר בהטעיה של הלקוחות. ההבדל הוא בין הטעיה בלי קו הגנה והטעיה עם קו הגנה.

סבורני כי לא צריך שיהיה הבדל גדול בין התמונות בפרסומת והתמונה במציאות כדי לזכות את הלקוח בביטול החבילה. כשהספק "מגהץ" את כרטיס האשראי של הלקוח הוא לא מקבל כסף "דומה" לזה שהובטח לו. מדוע ,אפוא, שלא יספק ללקוח בדיוק את אותו מוצר שמופיע בפרסומת?

השימוש בפרסומות מטעות מסוג זה הפך לתופעה, שיש להילחם בה.

אשר להעדר מים חמים, אני מקבל כאמינה את גרסת התובעים כי במשך כל הלילה לא היו מים חמים והם לא זכו אפילו לקבל מקלחת באותו לילה. הטענה של הנתבעת שהייתה הפסקת מים לזמן קצר מחזקת את הטענה של התובעים.

התובעים ביטלו בדין ,אפוא, את ההסכם והם זכאים להשבה ופיצויים.

סעדים:

השבה:

אשר לנזק הממוני, אני מקבל את טענת התובעים כי גם בגין הלילה הראשון אין לחייבם שכן הם שהו בו בלית בררה לאחר שהגיעו מהמרכז ומשמטרת החבילה היא הנאה , לא קורת גג, והם לא זכו אפילו למקלחת חמה, הרי שאין ניתן לומר כי קיבלו תמורה חלקית בגין אותו לילה והם זכאים להשבת מלוא שוויה של החבילה.

פיצוי:

נזק לא ממנוי- ועוגמת נפש אומנם כאש בשדה קוצים אך מדוע:

הסעד של פיצוי בגין עוגמת נפש , הוא סעד שכיח בתביעות המוגשות לבית המשפט לתביעות קטנות. קיימות לגביו גישות שונות. כך למשל, הספקים הגדולים טוענים ,כמעט בכל כתב הגנה, כי תביעות אלה מתפשטות "כמו אש בשדה קוצים" , ואכן יש גישה המתרחקת כמו מאש מתביעות אלה.

גישתי שונה. סבור אני כי עלינו לשאול עצמנו מדוע תביעות בגין עוגמת נפש מתפשטות כאש בשדה קוצים. האם בגלל חמדנותו וחוסר הגינותו של ציבור הצרכנים? שמא בשל תאוות בצע של ספקים שאין להם ממה לחשוש?

עוגמת נפש אגב נופש- אנטומיה:

לעוגמת נפש כי תיגרם אגב נופש, ( "עוגמת נופש" אפשר לכנותה), יש ייחוד, מעין אנטומיה, משלה , וביתר פירוט:

כשאדם יוצא לנופש, "קולטני הנאה" נפתחים לרווחה. הוא הופך רגיש במיוחד לתקלות "נוגדות הנאה".

אחדד קמעא : מי שנחשף לריח רע בהיכנסו לאתר פסולת, ירגיש אי נוחות. אי נוחות זו בטלה בששים ביחס לזו שהייתה נגרמת לו אילו נחשף לריח רע באותה דרגה מזיקה בהריחו בושם מקולקל.

וגם זאת: שניים שהלכו לאותו מלון בעל חמשה כוכבים אחד להשתלמות ואחד לנופש, יסבלו בדרגה שונה מהשבתת בריכת השחייה. במילים של הדיוטות : גודל האכזבה כגודל הציפיות והדברים ידועים.

לנופשים ,אפוא, "גולגולת דקה" מבחינת רגישותם למטרדים, לתקלות, לאכזבות ומפחי נפש.

סבורני כי יש צורך בחוק צרכני שיטיל אחריות מוחלטת על ספקי הנופש במקרים מוגדרים וברורים וקובע את הזכות לפיצוי וגובה הפיצוי בגין נזק לא ממוני.

יחד עם זאת, צריכים להיות צמודים לעיקרון המידתיות ויש לזכור שנופש ,גם אם מצופה ממנו להיות חלומי, מתגשם הוא על קרקע של מציאות. לא כל אי נוחות מזכה בפיצוי, אפילו נבעה מאשמתו של הספק ולעניין זה ראו סעיף 4 לפקודת הנזיקין .( ראו ניסיון להגדיר את המקרים הראויים לפיצוי בגין עוגמת נפש בת"ק ( טבריה)* 25234-11-14 מנחם כהן נגד פלאפון תקשורת בע"מ).

במקרה שלפני , ולאחר ששמעתי את התובעים נוכחתי ,אל נכון, כי נגרם להם צער עמוק לאחר שנוכחו שמה שתיראו לעצמם על סמך הפרסומת ובגינו החליטו לשלם ולצאת לחופשה ,שונה משמעותית ממה שקיים במציאות. התקלה של העדר מים חמים ועבודות השיפוצים הגבירה את עוגמת הנפש.

כתוצאה מביטול ההסכם, הם איבדו את החופשה לה ציפו בחג ומגיע להם בהחלט פיצוי בגין נזק לא ממוני ועוגמת נפש.

סוף דבר:

הנתבעת תשלם לתובעים את שווי החבילה בסך של 8,270 ₪.

כמו כן, תשלם הנתבעת לכל משפחה משלוש המשפחות פיצוי בגין עוגמת נפש ונזק לא ממוני בסך של 1,500 ₪.

בנוסף, תשלם הנתבעת לתובעים הוצאות משפט בסך של 1,500 ₪.

כל צד רשאי להגיש בקשת רשות ערעור תוך 15 יום.

ניתן היום, ג' תמוז תשע"ה, 20 יוני 2015, בהעדר הצדדים.