תביעה ותביעה שכנגד שעניינן הסכם שכירות שלא יצא אל הפועל.

התביעה והתביעה שכנגד נדחות.

הצדדים:

1. התובעים ביקשו לשכור דירה.
2. נתבעת 2, גב' נירית שמעוני, היא מתווכת דירות במקצועה, שפרסמה מודעה על דירה להשכרה.
3. הנתבעים 1 ו-3, משפחת ירושלמי, הם בעלי הדירה להשכרה.

חוזה השכירות וביטולו

1. התובעים נענו למודעה שפרסמה המתווכת, זו הפגישה בין הצדדים ונחתם חוזה שכירות.
2. התובעים הפקידו בידי בעלי הדירה המחאות ושילמו את שכר המתווכת בסך 5,000 ₪.
3. התובעים אף הזמינו ארונות שנועדו לדירה.
4. כשלושה ימים לאחר שנחתם הסכם השכירות ביקרו התובעים בדירה לצורך ניקיונה. באותו מועד פגשו את אחד השכנים שסיפר להם כי על גג הבניין ממוקמת אנטנה סלולרית.
5. התובעים, שאותה עת ציפו לתאומים, נבהלו מעובדה זו והודיעו מידית על ביטול ההסכם.
6. בעלי הדירה טענו כי לא ידעו על האנטנה אך הסכימו לבטל את ההסכם ולהחזיר את ההמחאות.
7. התובעים פנו גם למתווכת וביקשו כי תשיב להם את דמי התיווך. זו הודיעה להם כי ההסכם הושלם וחלקה הסתיים אך היא מוכנה להשיב להם, לפנים משורת הדין, מחצית שכרה. התובעים סרבו להצעה זו וביקשו את דמי התיווך במלואם.

התביעה והתביעה שכנגד

1. התובעים הגישו תביעה על סך כ-10,000 ₪. מהמתווכת הם דורשים השבת שכרה בסך 5,000 ₪. מבעלי הדירה הם תובעים פיצוי של 3,500 ₪ בגין ביטול זמנם בחיפוש דירה חילופית ו-1,560 ₪ בשל דמי ביטול שנגבו מהם בשל ביטול הארונות שהזמינו. התובעים סבורים כי היה על הנתבעים לידע אותם בדבר קיומה של האנטנה הסלולרית שכן מדובר בפרט מהותי ביותר, וכי אם היו יודיע עליה לא היו שוכרים את הדירה.
2. בעלי הדירה הגישו תביעה שכנגד על סך 12,716 ₪ בשל נזקים שנגרמו להם, לטענתם, כתוצאה מביטול החוזה, עמידת הדירה ריקה וביטול זמנם בחיפוש דיירים חלופיים. לטענתם לא ידעו על קיומה של האנטנה שעל גג הבניין שכן בעליה של האנטנה התחייב כי יסיר אותה חודשיים לפני הסכם השכירות. הם מציינים כי המידע בדבר מיקומן של אנטנות סלולריות גלוי באינטרנט ואם הדבר היה כה חשוב לתובעים הם היו יכולים לברר זאת בעצמם. בעלי הדיר מציינים כי בפועל הוסרה האנטנה כשלושה שבועות לאחר חתימת ההסכם וכי אם התובעים היו מגלים מעט אורך רוח היו יכולים להתגורר בדירה.
3. המתווכת טוענת כי אן לה כל חובה לברר מיקומי אנטנות סלולריות וכי התובעים לא ביקשו זאת ממנה. לדעתה משהושלם חוזה השכירות תפקידה הסתיים והיא אינה אחראית לביטול מאוחר של ההסכם.

ממצאים ומסקנות

1. התובעים ביטלו את חוזה השכירות בדין. אנטנה סלולרית בגג הבניין היא עובדה מהותית לכל אדם סביר, בוודאי לאישה בהריון ולזוג המצפה לשני תינוקות. התובעים התקשרו אפוא בחוזה עקב טעות וניתן להניח שלולא הטעות לא היו מתקשרים בחוזה.
2. הנתבעים לא ידעו על קיומה של האנטנה ואין כל ראיה שידעו עליה או שהיו צריכים לדעת.
3. המתווכת לא ידעה על האנטנה ולמדה עליה יחד עם התובעים (כך לפי עדות התובעים עצמם). התובעים לא הצביעו על מקור חוקי או חובה מקצועית המחייבים את המתווכת לבדוק באופן יזום מיקומן של אנטנות סלולריות, אלא אם לקוחותיה הציבו זאת כתנאי.
4. שוכנעתי כי גם בעלי הדירה לא ידוע על קיומה של האנטנה. עדותם הייתה ברורה והם הסבירו כי הניחו שהאנטנה הוסרה זה מכבר. בפועל האנטנה אכן הוסרה סמוך מאוד לאירועים. התובעים טוענים כי בגרסת בעלי הדירה נפלו סתירות, כשהם מסתמכים, בעיקר, על שיחה עם חתנם, אולם עיון בתוכן השיחה (שצוטט בכתב התביעה) מלמד כי גם החתן אמר להם במפרש שבעלי הדירה לא ידעו על האנטנה אך הם מבינים את חששם של התובעים ולכן מסכימים לבטל את ההסכם.
5. עולה אפוא כי כל צד נהג כראוי – הנתבעים לא הסתירו ולא הטעו; התובעים לא ידעו; וכשהתגלה דבר האנטנה הסכימו כל הצדדים לביטול ההסכם, מלבד המתווכת שביקשה את מחצית שכרה.
6. בנסיבות אלו התוצאה היא דחיית התביעה והתביעה שכנגד.
7. תביעתם של התובעים כלפי בעלי הדירה נדחית משום שאלו לא הטעו אותם ומי שביטל בפועל את ההסכם הוא התובעים. אוסיף כי התובעים גם היו יכולים לבדוק קיומן של אנטנות סלולריות סמוכות באתר פורום החברות הסלולריות, אך לא עשו זאת.
8. תביעתם של התובעים כלפי המתווכת נדחית משום שהמתווכת השלימה את עבודתה והתובעים לא הצביעו על הפרת חובה מקצועית מטעמה. מוטב היה לתובעים כי יגיעו עמה לפשרה כהצעתה.
9. התביעה שכנגד שהגישו בעלי הדירה נדחית משום שבעלי הדירה הסכימו לביטול ההסכם ולכן אין להם כל עילת תביעה. יתרה מכך, הואיל ומדובר בהסכם שנכרת בטעות הביטול היה מוצדק.
10. במאמר מוסגר אעיר כי מבחינה חוקית חל בענייננו סעיף 14(ב) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, המחייב אישור בית-המשפט לביטול, שכן הנתבעים לא ידעו על הטעות. אלא שהחוזה מול בעלי הדירה בוטל בהסכמת הצדדים ולא נדרש אישור. התובעים גם לא ביקשו את ביטול ההסכם מול המתווכת, ובכל מקרה בהתאם לסעיף היה מקום לפסוק לה לפחות חלק מהוצאותיה ושכרה.

התביעה והתביעה שכנגד נדחות.

אין צו להוצאות.

הצדדים רשאים להגיש בקשת רשות ערעור לבית-המשפט מחוזי בתל-אביב בתוך 15 ימים מיום שיומצא להם פסק הדין.

ניתן היום, ז' אב תשע"ה, 23 יולי 2015, בהעדר הצדדים.