תביעה זו היא אחת מני רבות שהוגשו כנגד הנתבעת וחברות דומות לה, ובכולן סיפור המעשה דומה: אדם מן היישוב – לרוב קטין באמצעות הוריו – מתקשר עם חברה המציגה עצמה כמי שמתמחה בייצוג שחקנים או דוגמנים ומשלם לה אלפי שקלים כבור סט צילומים ("בוק") ותמורת שיווקו למפרסמים ומפיקים. לאחר פרק זמן שבו אינו זוכה להצעות עבודה הוא מבקש לבטל את ההסכם אך החברה מסרבת להשיב לו את כספו. כזו היא גם התביעה שלפנינו.

אעיר כי בעניינה של הנתבעת הוגשה תביעה ייצוגית (26479-02-14) וכן אוחד הדיון במספר תביעות דומות בפני חברי השופט טל חבקין. סברתי כי ניתן יהיה להמתין עם ההכרעה עד להכרעה בתביעות האחרות כדי שניתן יהיה לקבל תמונה מלאה ורחבה יותר של התנהלות הצדדים, אך נוכח הוראות תקנות סדר הדין בתביעות קטנות דומה שאין מנוס מהכרעה על-יסוד העובדות שבפני, תוך היעזרות בפסקי דין מקרים דומים, ואפנה, בעיקר, לפסקי דינם של חברי השופט שי מזרחי ב-49625-02-15 וול נ' התעשייה פרסום וטלוויזיה (25/7/15) וחברתי השופטת אפרת בוסני ב-24005-09-14 דרשן סהר נ' התעשייה פרסום וטלוויזיה (28/3/15).

הצדדים והתביעה

1. הנתבעת היא חברה המציגה עצמה כמי שמתמחה בליהוק וייצוג שחקנים.
2. התובעת פנתה אליה על מנת שתייצג את בתה הקטינה (בת שמונה).
3. ב-5/8/14 התקשרו הצדדים בחוזה לפיו הנתבעת תספק לבתה של התובעת סט צילומים (כולל איפור ועיצוב), תפרסם אותה באתר האינטרנט שלה ותפעל להשגת עבודות משחק.
4. כנגד שירותים אלו שילמה בתובעת לנתבעת סכום של 3,750 ₪ והתחייבה לשלם 20% + מע"מ מכל הכנסה עתידית שתקבל הבת.
5. במסגרת החוזה הבהירה הנתבעת כי היא הואיל וההחלטה על העסקת שחקן היא בסמכות המפיק הנתבעת אינה מתחייבת לספק לבתה של התובעת עבודה כלשהי.
6. ואכן, לאחר כששה חודשים שבמהלכם לא התקבלה כל פניה לבתה של התובעת, ולא הועבר גם מידע על פניות שפנתה הנתבעת לקדמה, ביקשה התובעת לבטל את החוזה. אלא שהנתבעת סירבה להשיב כספים, ומכאן התביעה.

הכרעה

1. קיים קושי להתייחס להתנהלות הצדדים על סמך מקרה בודד, וקשה מאוד לבחון התנהגות מטעה או טענות למצגי שווא שמוצגים על-פה כשמדובר ב"מילה-כנגד-מילה". עם זאת, די בבחינת הראיות שבפני כדי לקבוע כי בהתנהלות הנתבעת נפלו פגמים מהותיים שמצדיקים את ביטול ההסכם וכן השבה של כספים ששילמה התובעת.
2. תכלית החוזה: התובעת טוענת כי מטרת הצדדים בעת ההתקשרות הייתה שהנתבעת תייצג את בתה ותפעל לליהוקה לעבודות בתחום הבידור. לשם כך שילמה התובעת סכום ראשוני של 3,750 ₪ והתחייבה לשלם 20% מכל הכנסה עתידית. נציגת הנתבעת טענה כי הנתבעת כלל לא התחייבה לקדם את בתה של התובעת, והדבר אף אינו כתוב בחוזה, ולדבריה "בחוזה שלנו לא מוזכר שאנו צריכים לקדם . 3.500 ₪ הם עבור הצילומים והתקליטור ופרסום באתר". אינני מאמין לנציגה, שכן אם זה המצב מדוע דרשה הנתבעת מהתובעת 20% מכל הכנסה עתידית? ברי כי אם הנתבעת מקבלת עמלה מהתקשרות עם מעסיקים הכוונה היא שתתרום להתקשרות זו ותפעל לכך שבתה של התובעת תקבל עבודות בתחום הבידור והפרסום. יתרה מכך, אני מאמין לתובעת כי הנתבעת יצרה בפניה מצג שתקדם את בתה ותפעל לייצוגה ולקבלת עבודות בתחום הבידור. ברור שאם התובעת הייתה מבינה שהתחייבות הנתבעת היא לצילום תמונות והעלאתן לאתר האינטרנט היא לא הייתה מתקשרת בהסכם ולא הייתה משלמת סכום של 3,750 ₪ ומתחייבת לשלם 20% מכל הכנסה עתידית. מכאן שגם אם ההסכם, שהוכן בידי הנתבעת, אינו כולל התחייבות מפורשת לקדם את הבת שוכנעתי כי כוונת הצדדים בעת ההתקשרות הייתה שהנתבעת תייצג את הקטינה ותציגה בפני מעסיקים פוטנציאליים.
3. הפרת החוזה: הנתבעת לא הביאה ראיה לכך שביצעה פעולה כלשהי כדי לספק את השירות בגינו שילמה התובעת כסף, ולא הראתה כי פעלה לקידום בתה של התובעת או פנתה למעסיקים פוטנציאליים. הפעולות היחידות שביצעה הן הצילומים והעלאת התמונה באתר האינטרנט שלה. הא-ותו-לא. מדובר פעולות מצומצמות שעלותן הריאלית נמוכה בהרבה מהסכום אותו שילמה התובעת, וכך העידה גם נציגת הנתבעת בדיון. מכאן שהנתבעת הפרה את ההסכם משום שלא סיפקה את השירות שנקנה, ובכך קמה לתובעת זכות לבטל את ההסכם ולקבל השבה בגין הסכומים ששילמה ולא קיבלה כנגדם תמורה.
4. חוזה אחיד מקפח: בהעדר מקרים נוספים ובלא שראיתי חוזים אחרים אין בפני די ראיות לדון בשאלה האם מדובר בחוזה אחיד, כהגדרתו בחוק החוזים האחידים, תשמ"ג-1982. עם זאת ניתן לומר כי מדובר בחוזה בלתי מאוזן בעליל, שבו התחייבויות הנתבעת מצומצמות ביותר ואינן תואמות את תכלית ההתקשרות ואת התחייבויות התובעת. מכאן שאם יקבע שמדובר בחוזה אחיד אין לשלול כי מדובר בחוזה מקפח ובר-ביטול כהגדרתו בסעיף 3 לחוק החוזים האחידים (השוו גם עמדתה של כב' השופטת בוסני בפרשת דרשן סהר לעניין היותו של סעיף 12 להסכם תנאי מקפח בחוזה אחיד).
5. תיווך להעבדת ילד ללא היתר: תכלית התקשרות הצדדים היא שהנתבעת תתווך בין בתה של התובעת לבין מעסיקים אפשריים לצרכי הופעה או בידור וכנגד זאת תקבל תשלום ראשוני ותשלום של 20% מכל הכנסה עתידית. אלא שבהתאם לסעיף 33ד לחוק עבודת הנוער, תשי"ג-1953 ותקנות עבודת הנוער (תיווך להעבדת ילד בהופעה או בפרסומת), תשנ"ט-1999, נאסר על העסקת ילד בצילומים או בפרסומת ואף על תיווך להעבדת ילד בהופעה ציבורית, אמנותית או לצורכי פרסום, אלא אם נתקבל מראש אישור של שר העבודה והרווחה. הנתבעת לא הראתה שקיבלה היתר להעסקת בתה של התובעת, ודומה כי אין בידיה היתר לתיווך עבודה לילד כלשהו. מכאן שפעילותה בהקשר זה מהווה הפרה של הוראות החוק והתקנות ובהתאם לחוק אף מדובר בעבירה פלילית.
6. יתרה מכך, התקנות קובעות תיקרה לגבי תשלומים בהסכם תיווך ואוסרות על גביית תשלום מהילד או הוריו "במישרין או בעקיפין, בעד תיווך ההעבדה או הוצאות שהוצאו בקשר אליו, זולת עמלה שלא תעלה על 20% מן התשלומים ששילם להם בעל ההיתר בעד השתתפות הילד בהופעה" (תקנה 5(1)). מכאן שגביית הסכומים מן התובעת הייתה פסולה מייסודה ומנוגדת לחוק, גם אם מדובר ב"הוצאות" כטענת הנתבעת.

סיכום

1. די באמור לעיל כי לקבוע כי הנתבעת הפרה חוזה משום שלא הראתה כי ביצעה פעולה כלשהי לקידום בתה של התובעת וגבתה סכומים לא סבירים בשל צילומים ופרסום תמונה באתר אינטרנט. במקרה הנוכחי היא פעלה גם בניגוד לדין ועסקה בפעילות אסורה ומנוגדת לחוק של תיווך ילדים לעבודות בהופעה או בפרסומת. לא-זו-בלבד שעסקה בתיווך ללא היתר כדין אלא שגבתה סכומי כסף שנאסר עליה לגבות בהתאם לתקנה 5(1) לתקנות. לפיכך שומה על הנתבעת להשיב לתובעת את מלוא הסכומים שגבתה, גם אם הוציאה הוצאות שבהתאם לדיני החוזים הרגילים לא היה מקום להשיבן, שכן הדין ספציפי קובע תקרה להכנסות הנתבעת ואוסר עליה לגבות סכומים בעבור הוצאות.

סוף דבר

1. התביעה מתקבלת. הנתבעת תשיב לתובעת סך של 3,750 ₪ שגבתה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום חתימת ההסכם ועד ליום התשלום בפועל ובתוספת הוצאות משפט בסך 2,000 ₪. הסכומים ישולמו בתוך 30 ימים, ולאחר מועד זה יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין.
2. הואיל ודומה כי פעילות הנתבעת בנוגע לתיווך עבודה לקטינים היא רחבה מעבר לתיק הנוכחי, ראוי כי הרשויות הרלבנטיות, ובעיקר משרד העבודה והרווחה, יתנו דעתם לנושא ויבחנו אם יש מקום להפעלת סנקציות על פי דין.

ראוי כי גם המועצה לצרכנות שהייתה מעורבת בתיק תפעל לקידום הנושא.

הצדדים רשאים להגיש בקשת רשות לערער לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב בתוך 15 ימים מיום המצאת פסק הדין.

ניתן היום, ‏ה' כסלו תשע"ו, 18 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים.