לפניי תביעת התובע לפיצוי בגין ההפסדים, שנגרמו לו עקב הפעלת ביטוח מקיף לתיקון נזק, שנגרם לרכבו. התביעה הינה בגין השתתפות עצמית והפסד הנחת העדר תביעות. לאחר הדיון ולפי החלטתי הגיש התובע מסמכים בעניין.

התובע טען כי הנתבע נסע אחורנית ופגע בו בעת שחנה מאחוריו בצד הכביש. הנתבע טען כי בעת שנסע אחורנית ביציאה מחניה, הגיע הנתבע מאחוריו, מעבר לסיבוב, במטרה לחנות מאחוריו במקום אסור, ופגע בו. הנתבע גם טוען כי לא כל הנזק אירע בתאונה דנן וכי לרכב הנתבע לא נגרם כל נזק.

הנזק, שנגרם לרכב התובע הינו בסכום של כ-22,000 ₪ ומתמקד בחלקו הימני קדמי. צורפו חוות דעת שמאי, תמונות צבע, אישורי הפסדים ומכתב דחיה.

לכתב ההגנה צורף דו"ח חוקר לרבות הדמיה של אופן קרות התאונה, אך מדובר בעדות שמיעה, וההדמיה חסרת משמעות, שכן הנזק ברכב התובע לא היה במוקד המוצג.

איני מקבלת את עדות עד ההגנה, מר רחמים, ששמו לא נזכר בכתב ההגנה ולא בדו"ח החוקר. עדותו נשמעה מוזמנת, ותשובותיו לקוניות.

לאחר ששמעתי את הצדדים, אני מחליטה לדחות את התביעה, ללא צו להוצאות.

מיקום הפגיעה ברכב התובע אינו מתיישב עם טענתו כי חנה מאחורי הנתבע ורכבו נפגע מלפנים ובצד ימין מנסיעת הנתבע אחורנית. אין תמרון שיאפשר מוקד פגיעה כזה בשני כלי רכב שחונים זה אחרי זה משמאל למדרכה (שניהם בניגוד לכיוון התנועה). אני מקבלת את גרסת הנתבע לפיה החל בנסיעה אחורנית כדי לצאת מהחניה, ואז הגיע רכב התובע מאחוריו. לאור כיווני הנסיעה בכביש, כפי שצולמו בנספחי כתב ההגנה והתובע לא חלק על היותם משקפים את מקום התאונה, ברור כי התובע סטה מנתיב נסיעתו בזווית על מנת לחנות במקום האסור. בגרסתו בכתב התביעה טען התובע כי בהיותו ברכב ראה את הנתבע עומד לא רחוק מהרכב. אם כך היה לא היתה סיבה לתובע לא לצאת מהמקום בנסיעה בטוחה. הטענה לפיה התובע הוא שחזר לרכבו החונה, ולא יצא מהמקום עד שהנתבע נכנס לרכב והתחיל לנסוע אחורנית אינה הגיונית. לאור הודאת התובע כי רכבו עבר שתי תאונות לפני תאונה זו והפעלתו גרמה לו לנזק בחידוש הפוליסה, אני מוצאת כי יש לו עניין ממשי בתוצאות הדיון מעבר לסכומים שתבע, ולא הוצג דבר לחיזוק עדותו והעדפתה על זו של הנתבע.

מעבר לצורך יצויין כי התובע גם לא דייק בטענותיו לעניין חידוש הפוליסה עת אמר בתחילה כי חברת הביטוח סרבה לבטח אותו, והגיש ראיות להפסד הנחת העדר תביעות, אף שלא הפסיד את מלוא ההנחה ולא בסכום שתבע, אלא ההנחה בשנה העוקבת פחתה מ-30% ל-10%.

מאחר והנתבע נסע אחורנית והודה בכך, ולא ניתן לדעת מתי הגיע התובע למקום, ומאחר ולרכב הנתבע לא נגרם נזק, אני קובעת כי כל צד ישא בהוצאותיו.

התביעה נדחית ללא צו להוצאות.

המועד להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי הוא 15 יום מיום מתן פסק הדין.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ח חשוון תשע"ו, 10 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים.