במהלך ישיבת קדם המשפט שהתקיימה ביום 18/1/16, הסמיכו אותי הצדדים לפסוק על דרך הפשרה בהתאם לסמכות שבסעיף 79א לחוק בתי המשפט, תוך קביעת תקרה בסכום של 22,115 ₪.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, ובמסמכים המצורפים להם, ושמעתי טיעונים מטעם הצדדים, אני פוסק כי הנתבעת תשלם לתובעים סך של 20,000 ₪, ואלה נימוקי:

הנתבעת איננה חולקת כי הייתה פריצה למקום העסק של התובעת 1. הנתבעת אף מסכימה לעיקרי טענות התובעת 1, ביחס לפריטים שנגנבו. אלא, שבצד הסכמתה לאלה, היא טוענת כי חלק מן הפריטים נגנבו בעודם מונחים מתחת לכיפת השמיים ועל כן לא היו כפופים לפוליסה שערכה. עוד נטען, כי מערכת האזעקה שהותקנה במקום העסק לא הייתה תקינה וזאת בניגוד לתניות שבפוליסה. לפיכך, כך לטענתה, כל פיצוי שניתן הוא לפנים משורת הדין, שכן היא הייתה רשאית לדחות את תביעת התובעת 1 כולה. בהקשר זה יצוין, כי עובר להגשת התביעה, שילמה הנתבעת לתובעת 1 סך של 38,823 ₪.

מנגד, טוען התובע 2, כי הפוליסה איננה מחריגה פריטים שאוחסנו בחצר, וכי מערכת האזעקה עברה שדרוג לבקשת חברת השמירה, וכי הוא כלל לא יכול היה לדעת כי חלק מהגלאים נותקו ככל הנראה במסגרת שדרוג המערכת.

עיינתי בפוליסה שערכה הנתבעת, ויש לומר כי הטענה, לפיה החפצים, שאוחסנו בחצר, אינם מבוטחים, איננה נקיה מספקות כלל ועיקר. כך יש להפנות לרישא של פרק 6, לפיה כיסוי בגין שוד כולל גניבת תכולה מן החצרים, וזאת בעוד ביחס לכיסוי בגין פריצה לא נאמר כך. אבחנה זו, ככל שהיא קיימת, איננה ברורה כלל ועיקר.

עוד יש להוסיף, כי בתנאי המיגון נדרשה התובעת 1 להתקין דלת איסכורית משלדת מתכת אשר פונה לרחוב משטח החצר. ככל שהחפצים בחצר אינם מבוטחים, יש לתהות על תנאי זה.

כך גם ביחס למערכת האזעקה. נרשם, כי שטח החצר יהיה מאובטח באמצעות גלאי שטח חיצוניים. אם אין כיסוי לחצר לצורך מה הגלאים?

זאת ועוד, בשום מקום לא נזכר בפוליסה חריג מפורש לאחסנת ציוד בחצר.

אשר לטענה כי אין מקום לפיצוי נוסף בשל העובדה שמערכת האזעקה לא הייתה תקינה, אומר כי גם טענה זו יש לי ספק רב לגביה.

הנתבעת בכתב הגנתה ציינה, כי מערכת האזעקה נבדקה בחודש ספטמבר 2012 וזאת בהסתמך על חוות דעת השמאי.

התובע 2 העיד בפני, כי מערכת האזעקה עברה שדרוג, וכי ככל הנראה, במהלך השדרוג לא תכנתו מחדש את הגלאים כך שיפעלו. מכאן, שנותר ספק באם התובע 2 היה מודע לכשל במערכת האזעקה, ואין לצפות ממנו כי יערוך בדיקה בעניין זה בכל יום.

היות ואין מחלוקת כי בוצעה פריצה למקום העסק ואין מחלוקת שנגנבו פריטים, הרי שאני בדעה שיש לפצות את התובעים ולו בחלקו העיקרי של הנזק שנגרם להם. השמאי בחוות דעתו קבע כי הערכה ריאלית של הנזק עומדת על סך של 68,437 ₪. מסכום זה יש להפחית את הסכום שקיבלו התובעים בסך 38,823 ₪ וכן את ההשתתפות העצמית בסך 7,500 ₪. מכאן, שהיתרה לפיצוי עומדת, כאמור, על 22,115 ₪.

משקיים ספק מסוים ביחס לחבותה של הנתבעת לשלם על פי הפוליסה, אני רואה לנכון להעמיד את הסכום לפיצוי על הסך של 20,000 ₪.

סוף דבר, הנתבעת תשלם לתובעים סך של 20,000 ₪, בתוספת הוצאות ושכ"ט בסכום כולל של 3,500 ₪.

ניתן היום, ט' שבט תשע"ו, 19 ינואר 2016, בהעדר הצדדים.