התובע נשכר לבצע עבודות מסוימות אצל הנתבע בשכר יומי. העבודות בוצעו אך עתה חלוקים הצדדים על מספר ימי העבודה שבגינם זכאי התובע לתשלום ועל שיעור התשלום שהוסכם לכל יום עבודה.

בין הצדדים היכרות מוקדמת בשל עבודות שביצע התובע עבור הנתבע בעבר. לטענת התובע, זו הפעם נשכר לצורך פירוק דלת עץ גדולה מחנות שהחזיקה רעיית הנתבע בכיכר המדינה, איטום פתח החנות בדיקטים והובלת הדלת לבית הנתבע. התובע טוען כי הוסכם בין הצדדים ששכרו יהיה בסך 1,800 ₪ ליום עבודה + הוצאות. לטענתו, כשהובאה הדלת לבית הנתבע התנה הנתבע את התשלום בכך שהתובע יתקין את הדלת בכניסה לחצר בבית. הואיל ומדובר בדלת גבוהה (כשלושה או ארבעה מטרים) נדרשו עבודות התאמה של הגדר והגבהתה בשני מטרים ועבודות נוספות. התובע טוען כי העבודות נמשכו חמישה ימי עבודה וכי הוציא הוצאות ניכרות מכיסו לרכישת חומרים, השכרת עגלת גרירה ועוד. התובע מעריך את נזקיו בסך של 9,000 ₪ בגין העבודה (5 ימים * 1,800 ₪) וכ-2,000 ₪ הוצאות שהוציא. לכן הוא תובע סכום זה בתוספת מע"מ – 12,980 ₪.

הנתבע אינו מכחיש כי שכר את שירותי התובע להובלת דלת העץ אולם הוא טוען כי סוכם מראש שהתובע יתקין את הדלת בביתו וכי הצדדים הסכימו על שכר יומי של 1,200 ₪ בלבד, ואכן בגין יום העבודה הראשון שולם סכום של 1,200 ₪. הנתבע מוסיף וטוען כי אף שהעבודה נמשכה חמישה ימים אין מדובר בימי עבודה מלאים אלא בחלקי ימים, ולכן הוא סבור שהתובע זכאי לתשלום על שלושה ימי עבודה בלבד, היינו – 3,600 ₪, ומזה יש לנכות את יום העבודה הראשון ששולם. לטענת הנתבע הוא זה שנשא בעלות חומרי הבניין ולכן התובע אינו זכאי להחזר בגינם. הנתבע מציין כי לדעתו בהתנהלות התובע גרמה לו נזק, הן בשל טיב העבודה והן משום שהתובע לא פירק מעקה יקר שנותר בחנות, אולם הוא בחר שלא לתבוע נזקים אלה.

שמעתי את עדויות שני הצדדים ובחנתי את הראיות שהוגשו, כולל חילופי המסרונים שבין הצדדים, ולהלן קביעותי:

משך העבודה: התובע הוכיח כי עבד חמישה ימים במקום. טענות הנתבע כי מדובר בימים חלקיים לא הוכחו ובחקירה עלה כי בחלק ניכר מהזמן היו במקום התובע או פועל מטעמו. לפיכך אני מקבל את טענת התובע כי עבד חמישה ימים.

השכר היומי: אין כל ראיה שתתמוך בטענת התובע כי הסכום שסוכם ליום עבודה היה 1,800 ₪. המחלוקת בעניין זה התעוררה כבר בחילופי המסרונים בין הצדדים. הואיל ונטל ההוכחה הוא על התובע אני מקבל את טענת הנתבע כי הסכום שסוכם היה 1,200 ₪ ליום עבודה + מע"מ.

הוצאות: התובע הוכיח כי הוסכם שלשכר העבודה היומי יוספו הוצאותיו. סיכום שכזה הוא סביר ואף עולה בעקיפין מחילופי המסרונים בין הצדדים שם ציין התובע כי הסכום הגבוה (1,800 ₪) כלל הוצאות ואילו הנתבע התייחס לסכום הנמוך יותר. אלא שהתובע לא הוכיח מה היו הוצאותיו, ולא הוצגו חשבונית, תעודת משלוח או כל ראיה אחרת להוצאות. בהעדר ראיה, אך הואיל וסביר כי נגרמו הוצאות גם אם מירב החומרים סופק על ידי הנתבע, נפסק סכום גלובאלי של 1,000 ₪.

ניכויים: יש לנכות 1,200 ₪ ששולמו לתובע.

סך נזקי התובע: חמישה ימי עבודה * 1,200 ₪ = 6,000 ₪; בתוספת מע"מ = 7,080 ₪; בתוספת הוצאות = 8,080 ₪. בניכוי 1,200 ₪ ששולמו – 6,880 ₪.

סיכום

התביעה מתקבלת. הנתבע ישלם לתובע סכום של 6,880 ₪. לסכום זה יש להוסיף 200 ₪ הוצאות משפט. הסכומים ישולמו תוך 30 ימים ולאחר מועד זה יישאו בפרשי הצמדה וריבית כדין.

הצדדים רשאים להגיש בקשת רשות ערעור לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב בתוך 15 ימים מיום שיומצא להם פסק הדין.

ניתן היום, ב' חשוון תשע"ו, 15 אוקטובר 2015, בהעדר הצדדים.