ראשיתה של התביעה שבפני בהגשת שני שיקים לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל, האחד ע"ס 9,000 ₪ והשני ע"ס 10,000 ₪ (להלן: "השיקים"). שני השיקים משוכים ע"י הנתבעת לפקודת "תלתן", שם מותג בבעלות התובעת. שני השיקים חוללו מחמת שניתנה הוראה לביטולם.

א. רקע וטענות הצדדים:

1. התובעת מעצבת בגדים, בשעתו בשם המותג "תלתן", ואילו הנתבעת מפעילה חנות לבגדי ילדים בשם "בובים", המצויה בקיבוץ משמרות.

2. אין חולק כי ביום 03/12/14 רכשה הנתבעת מאת התובעת "סטוק" של בגדי ילדים (להלן: "הסחורה") בסכום כולל של 37,850 ₪ כולל מע"מ (סכום זה כלל גם מספר פריטים אותם רכשה הנתבעת לעצמה). סך 17,850 ₪ שולם בשיק שמועד פרעונו מיידי, סך 1,000 ₪ שולם במזומן, והיתרה באמצעות שני השיקים שהוגשו לביצוע בתיק זה.

3. הנתבעת הגישה התנגדות לביצוע שטר, אשר התקבלה.

לאחר מכן הגישה התובעת כתב תביעה, במסגרתו עתרה לחיוב הנתבעת בסכום נוסף של 2,000 ₪ וכן בעלות חוקר שהפעילה לצורך התביעה דנן. כן הוגש כתב הגנה מטעם הנתבעת.

לא ברור מדוע הוגשו כתבי טענות אלה לתיק בית המשפט, שעה שהתובעת לא עתרה בכל שלב לתיקון כתב התביעה וממילא לא ניתנה כל החלטה לענין זה.

במסגרת סיכומיה חזרה בה התובעת מתביעתה הנוספת עפ"י כתב התביעה, ולמעשה עילת התביעה שבפני הינה עילה שטרית בסכום שני השיקים בלבד.

4. התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית מטעמה ומטעם חוקר מטעמה.

הנתבעת הגישה תצהיר עדות ראשית מטעמה.

כל העדים נחקרו בפני.

5. התובעת טענה כי, מאחר שהנתבעת ביקשה לרכוש ממנה את כל מלאי הסחורה, הסכימה להעניק לה "מחירי רצפה" (מחיר ממוצע של 17 ₪ לפריט) והדגישה בפניה כי, כנהוג בקניית "סטוקים", לא תהא אפשרות החלפה או החזרה של הסחורה. הנתבעת השיבה "אני יודעת מה זה לקנות סטוק". במהלך הרכישה, בזמן שהסחורה נספרה ע"י התובעת, רכשה הנתבעת אף בגדים לעצמה.

ביום 18/12/14 טילפנה התובעת לנתבעת והודיעה לה כי מחמת טעות לא חייבה אותה בתשלום סך 2,000 ₪ נוספים. הנתבעת לא העלתה כל טענה לענין פגמים בסחורה אלא טענה כי יכול שחלק מהפריטים לא מתאימים לסגנון לקוחותיה והתובעת הציעה לה לשלב בין פריטים שונים ואף את סיועה לענין זה.

רק ביום 31/12/14, כחודש לאחר ביצוע העסקה, פנתה הנתבעת אל התובעת והודיעה כי היא מתחרטת על הרכישה, מבקשת להחזיר את כל ה"סטוק" וכי תבטל את שני השיקים נשוא תיק זה.

מתוך רצון טוב פנתה התובעת אל הנתבעת, באמצעות ב"כ, במכתב מיום 04/02/15, וביקשה כי הנתבעת תעביר את הפריטים הפגומים בצירוף רשימת הפגמים, אך הנתבעת לא עשתה כן והתנתה את השבת הסחורה בקבלת השיקים שטרם נפרעו.

גם ברשימה שצרפה הנתבעת לתצהירה צוינו פגמים, לכאורה, רק ביחס לחלק מהסחורה המופיעה בה. מדובר ברשימה פיקטיבית התואמת לסכום השיקים נשוא תיק זה.

בפועל הציגה הנתבעת בחנותה פריטים שרכשה מאת התובעת, כעולה מתצהיר החוקר, פריטים שנמכרו בעלות שבין 40 ₪ ל – 120 ₪ בחנות הנתבעת.

עוד טענה התובעת כי לא הבטיחה לנתבעת בלעדיות ברכישת הסחורה, אלא ציינה בפניה כי במכירת הסחורה לידיה יש כדי לחסל את מלאי בגדי החורף של הילדים שהיו בידי התובעת.

6. הנתבעת טענה כי ביום 03/12/14 יצרה עימה התובעת קשר טלפוני, סיפרה כי היא נאלצת לסגור את עסקה על רקע קשיים כלכליים והציעה לנתבעת לרכוש את יתרת המלאי שברשותה באופן בלעדי. התובעת הודיעה כי למחרת אמורים להגיע קונים פוטנציאליים אחרים ולפיכך לא תוכל לשמור את הסחורה. הנתבעת הגיעה לבית עסקה של התובעת בו ביום, בשעה 15:15 לערך, כאשר התובעת הציבה לה סד זמנים של פחות משעה, שכן היה עליה לצאת ללימודיה. לא היה בידי הנתבעת זמן מספיק לבדיקת כל המלאי והסחורה והיא סמכה על התובעת, אשר הצהירה כי מדובר בסחורה איכותית ולא פגומה, כמו גם על ספירת המלאי ע"י התובעת. רשימת הפריטים נשלחה אליה ע"י התובעת לאחר הרכישה.

התברר כי חלק גדול מהסחורה פגום וכולל פריטים שלא ניתנים לשימוש. הנתבעת הודיעה על כך לתובעת בשיחה טלפונית, והתובעת הציעה לה להסתיר את הפגמים על דרך מכירת הפריטים כחליפות. כן הסתבר כי סופקה כמות קטנה יותר של פריטים מזו שהוצגה ע"י התובעת. הנתבעת הציגה למכירה רק את הפריטים שהיו ראויים למכירה. לאחר מכן הסתבר כי התובעת מכרה הסחורה גם לחנות אחרת. בנסיבות אלה ביקשה הנתבעת לבטל את העסקה, לשלם לתובעת סך 5,000 ₪ לפנים משורת הדין, אך התובעת דחתה הצעה זו. הסחורה הפגומה נרכשה בתמורה לסך 19,000 ₪, ולפיכך ביקשה הנתבעת להשיב את הסחורה הפגומה לתובעת ולבטל את שני השיקים. התובעת נמנעה מלתאם עם הנתבעת מועד להשבת הסחורה.

7. ב"כ התובעת טען בסיכומיו כי ברשימת הסחורה הפגומה שצרפה הנתבעת ואשר נערכה בחלוף למעלה מחודשיים מרכישתה, מופיעים פריטים בלא ציון מהות הפגמים שנתגלו בהם, כאשר הנתבעת טענה לסחורה פגומה בשווי 20,000 ₪ ולאחר מכן בשווי 19,070 ₪. לא צורפה חוות דעת מומחה לענין זה והנתבעת אישרה כי היא מציגה למכירה בחנותה חלק מהפריטים המופיעים ברשימה.

הנתבעת לא העבירה לתובעת רשימה של הסחורה הפגומה. גם הנתבעת היא יצרנית בגדים. היה עליה להודיע על הפגמים בסחורה מיד בהזדמנות הראשונה ולתת לתובעת הזדמנות לתיקון הפגמים. הנתבעת מעולם לא השיבה את הסחורה הפגומה, לשיטתה, לתובעת, וטענה כי לא עשתה כן מחמת מזג האוויר הגשום. מכירה כ"סטוק" משקללת גם אי התאמות ומחירה נקבע בהתאם. מכל מקום, מדובר בעילה שטרית והנתבעת לא טוענת לכשלון תמורה חלקי קצוב.

כן נטען כי אין לקבל את טענת הנתבעת למכירה בלעדית של הסחורה אליה, לאור עיסוקה של התובעת בתחום למעלה מעשור.

8. ב"כ הנתבעת טען בסיכומיו כי מדובר בצדדים קרובים לשטר ולפיכך הנתבעת רשאית להעלות גם טענות הגנה חוזיות. התובעת ידעה על הפגמים, לאחר שהודתה כי מיינה את הסחורה, אך לא יידעה את הנתבעת על כך. הדבר עולה בקנה אחד עם הצהרתה כי הדגישה בפני הנתבעת שלא תוכל להשיב את הסחורה. עמדה לנתבעת הזכות לבטל את כל העסקה משום שמדובר בהפרה יסודית של ההסכם ובניהול מו"מ בחוסר תום לב, אך הנתבעת בחרה לבטל את ההסכם ביטול חלקי לפי הרשימה של הפריטים הפגומים. התובעת לא ביקשה לבדוק בפועל את הפריטים הפגומים.

ב. דיון:

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בתצהירי העדים, במוצגים, בעדויות שבפני ובסיכומי ב"כ הצדדים, להלן החלטתי:

9. כאמור, עילת התביעה בתיק זה הינה שיטרית. אין חולק כי השיקים משוכים ע"י הנתבעת וכי ניתנה הוראה לביטולם. חזקה כי ניתנה תמורה בגין השיקים ומכאן הנטל על הנתבעת להוכיח טענתה כי היא פטורה מתשלום סכום השיקים.

10. ב"כ התובעת טען כי לנתבעת תעמוד טענת הגנה רק באם תוכיח כי מדובר בכשלון תמורה חלקי קצוב, ואילו הנתבעת טוענת כי למעשה מדובר בפגמים ואי התאמות המאפשרים לה ביטול חלקי של ההסכם, בסכום השיקים.

אכן פסיקת בתי המשפט הכירה בכך כי טענה לכשלון תמורה מלא או חלקי קצוב תשמש הגנה מפני השטר, אך לא כך ביחס לטענה לכשלון תמורה חלקי בלתי קצוב (ראה למשל ע"א 366/89 פיין אלומניום בע"מ נ' די מטל א.ג. חברה זרה). עם השנים התרככה ההבחנה האמורה, כשמדובר בין צדדים קרובים לשטר, ונקבע כי טענת הגנה העומדת לצדדים קרובים עפ"י עסקת היסוד (החוזה) תעמוד להם גם כנגד חבות עפ"י שטר (ראה דנ"א 258/98 צמח נ' שלשבסקי).

11. בין כך ובין כך, במקרה דנן, הנתבעת לא עמדה בנטל להוכיח טענתה לפגמים בסחורה ובאופן המזכה אותה לביטול חלקי של ההסכם.

12. הנתבעת טענה כי חלק מהבגדים שרכשה מהתובעת היו פגומים. הנתבעת לא הגישה חוות דעת מומחה לענין זה. בשל כך גם לא התרתי לנתבעת, במהלך ישיבת ההוכחות, להציג בפני בית המשפט את מלוא הפריטים הפגומים, כטענתה, שעה שמדובר בטענה הטעונה הוכחה בענין שבמומחיות.

13. זאת ועוד, אין חולק כי הנתבעת לא העבירה לתובעת פירוט של הסחורה הפגומה לטענתה. הנתבעת הודתה כי ערכה את רשימת הבגדים הפגומים (נספח ה' לתצהירה) רק לאחר קבלת מכתב ההתראה מטעם ב"כ התובעת, בחודש 02/15, ולמעשה לאחר שכבר הודיעה לתובעת כי בכוונתה להשיב לה את הסחורה וכי אין בכוונתה לשלם את סכום השיקים.

14. ברשימה האמורה כלל לא פורט מהו הפגם הנטען ביחס ל – 14 סוגי פריטים המצוינים בה. צוין רק סוג הפריט, כמותו והמחיר לפריט. ביחס לפריטים אחרים צוין, לדוגמא, כי מדובר ב"סריג לא נעים למגע", "בד קשיח" או חולצה שקופה או "לא בפרופורציה" – מעבר לכך שאלה טעונים הוכחה באמצעות מומחה, הרי ספק אם ניתן לומר על חולצה שקופה או מבד לא נעים, כי מדובר בסחורה פגומה. באשר לטענה כי נמכרו מכנסיים עם קצוות פגומים (שהוצגו בפני בית המשפט), אני מקבלת את הצהרת התובעת בחקירתה הנגדית כי "זו הדוגמא". בהקשר זה יצוין כי באשר לאותם מכנסיים (שכונו ברשימה "מכנס ברכיים") כלל לא צוין ברשימה מהו הפגם הנטען לשיטת הנתבעת. באשר לחולצה המכונה "גרטה", אשר הוצגה בפני בית המשפט ונטען כי הינה פגומה בשל "פס צהוב" המצוי עליה, השיבה התובעת כי זו הדוגמא של החולצה, כפי שהציגה בפני בית המשפט, בהיותה תואמת לדגם חולצה זהה למבוגרים ואף הצהירה כי קיבלה פרס על עיצובה.

15. לכך יש להוסיף את הצהרת הנתבעת עצמה בחקירתה הנגדית, משנשאלה, האם כל הפריטים ברשימה פגומים, השיבה : "חלקם כן. אני לא יודעת". כן הוסיפה כי, משגילתה כי פריט מסוים במידה מסוימת פגום (למשל, היקף פתח הראש בחולצה קטן), ציינה ברשימה גם פריטים אחרים מאותו דגם במידה אחרת כסחורה פגומה, והסבירה: "אני לא יכולה לקחת את הסיכון שבמידה 8 זה בסדר ובמידה 4 לא". הנתבעת הוסיפה והצהירה כי היא עדיין מנסה למכור בחנותה חלק מהפריטים שמופיעים ברשימת הפריטים הפגומים. רשימת הסחורה הפגומה, לפיכך, מכילה גם פריטים שיכול שכלל אינם פגומים, שעה שלא נבדקו ע"י הנתבעת עצמה ובוודאי לא ע"י מומחה מטעמה.

16. גם אם התובעת אישרה במהלך חקירתה הנגדית כי בחולצה מסוימת היקף פתח הראש קטן או בפריט אחר קיים חור או "תיקתק" לא תקין, אין בכך כדי לרפא את הפגם שבאי הוכחת טענת הנתבעת לסחורה פגומה בהיקף של 19,000 ₪ או בסכום כלשהו, לא באמצעות מומחה ואף לא עפ"י עדותה שלה. כפי שפורט לעיל, הנתבעת כללה ברשימת הסחורה הפגומה, כביכול, גם פריטים שכלל לא נבדקו על ידה וכלל לא צוין מה הפגם הנטען לגביהם, ציינה פריטים שלשיטתה היו פגומים, אך מדובר היה בעיצובם המכוון ע"י התובעת. היא עצמה לא ידעה לומר במדויק אילו מהפריטים המצויים ברשימה נמצאו פגומים ומה עלותם. מכאן גם אין לקבל את האמור ברשימה ביחס לכמויות לא מדויקות של הפריטים שסופקו.

מעבר לכך שהנתבעת לא ביססה טענתה לסחורה פגומה בסכום קצוב, הרי לאחר חקירתה, ומשאישרה כי יכול שהרשימה מכילה פריטים לא פגומים אותם היא עדיין מנסה למכור בחנותה, הרי הנתבעת כלל לא הוכיחה מהו היקף הסחורה הפגומה, לטענתה, וממילא זו איננה בסכום השיקים שהוגשו לביצוע.

17. הנתבעת טוענת להצגת מצג שווא ע"י התובעת, אשר הצהירה כי מיינה את הפריטים קודם למכירתם לנתבעת, ומכאן כי היה עליה ליידעה בדבר הפגמים המצויים בהם. ברם, טענת הנתבעת לפגמים בסחורה ולהיקפם לא הוכחה, כאמור. התובעת הצהירה כי מיינה את הבגדים קודם למכירתם לנתבעת ותרמה את הפריטים הפגומים. ממילא חלק מהפריטים שסווגו כפגומים ע"י הנתבעת לא הוכרו ככאלה ע"י התובעת בעדותה וכמפורט לעיל. ככל שמדובר בפריט כזה או אחר המצוי בו חור או "תיק תק" לא תקין, הרי בהינתן כי מדובר ברכישת מכלול הסחורה כ"סטוק", כשהנתבעת העידה על עצמה כי חנותה עוסקת במכירת עודפים והיא נוהגת לרכוש סחורה ב"סטוק", כשעלות כל פריט עמדה בממוצע ע"ס 17 ₪, אינני מוצאת כי הנתבעת ביססה טענתה למצג שווא מצד התובעת. יצוין כי הגם שרכישת הסחורה נעשתה ביום בו הגיעה הנתבעת לראשונה לבית התובעת ואף אם נעשתה ב"סד זמנים דחוק", כטענת הנתבעת, הרי הרכישה לא נכפתה עליה, לא נמנע ממנה לבדוק את הפריטים והיא בחרה לעסוק אותה עת ברכישת בגדים לעצמה מאת התובעת.

18. בהתאם לחוק המכר, התשכ"ח – 1968 (להלן: "החוק"), הרי על הקונה לבדוק את הממכר מיד לאחר קבלתו, להודיע למוכר על אי ההתאמה מיד לאחר הבדיקה, לפרטה פירוט סביר וליתן למוכר הזדמנות נאותה לבדוק את הממכר. אם לא הודיע הקונה למוכר על אי ההתאמה מיד לאחר הבדיקה או לאחר גילויה, אין הוא זכאי להסתמך עליה (ראה סעיפים 13, 14 ו – 17 לחוק).

19. במקרה דנן, הרכישה בוצעה ביום 03/12/14. הנתבעת נמנעת מלציין בתצהירה מהו המועד המדויק בו החלה למיין ולבדוק את הסחורה (ראה סעיף 13 לתצהירה), אם כי היא מציינת כי הדבר נעשה "לאחר שלקחתי את כל הסחורה מהתובעת והבאתי אותה לבית העסק שלי". ביום 08/12/14 פרסמה הנתבעת בדף הפייסבוק שלה (נספח ב' לתצהיר התובעת) כי היא מוכרת את הפריטים המיוחדים בעיצובה של התובעת "בהנחות שוות במיוחד". רק ביום 31/12/15, כחודש לאחר הרכישה, פנתה הנתבעת טלפונית לתובעת וביקשה לבטל את ההסכם. הודעה כתובה לענין זה שלחה הנתבעת לראשונה רק ביום 03/01/15 (נספחה ג' לתצהיר הנתבעת).

משפרסמה הנתבעת את הפריטים למכירה בחלוף 5 ימים מהרכישה, מסתבר בעיני כי עלה בידה למיין ולבדוק את הפריטים שרכשה מהתובעת בטרם הציעה אותם למכירה בחנותה. אין בידי לקבל את טענת הנתבעת כי ביצעה הפרסום בטרם בדקה את הסחורה. האם תבצע פרסום בטרם יוצגו הפריטים למכירה בחנותה?

גם אם, לכל המאוחר, בדקה הנתבעת את הפריטים קודם לפרסום ביום 08/12/14, הרי פנייתה לתובעת בטענה לפגמים בסחורה, לראשונה, רק ביום 31/12/14 טלפונית וביום 03/01/15 בכתב, לא נעשתה בתוך זמן סביר, אלא בחלוף כחודש ימים מהרכישה, כשהיה ידוע לה שהתובעת מחסלת את עסקיה.

20. לא נעלם מעיני כי התנהלה שיחה טלפונית בין הצדדים בחלוף כשבועיים מהרכישה, אך לא נסתרה טענת התובעת כי שיחה זו נערכה מיוזמתה לאחר שגילתה כי שכחה לחייב את הנתבעת בסך 2,000 ₪ נוספים. ככל שאכן, כטענת הנתבעת, כבר באותה שיחה טענה בפני התובעת לפגמים בסחורה וזו הודיעה כי תוכל לשלב את הפריטים כחליפות, הרי לא נערכה כל פניה בכתב לענין זה מטעם הנתבעת אלא ביום 03/01/15. ככל שתשובת התובעת בדבר שילוב הפריטים כחליפות סיפקה את הנתבעת במועד שיחת הטלפון בין השתיים, הכיצד הפכו אותם פגמים לכאלה המזכים את הנתבעת בביטול העסקה כולה או חלקה בחלוף כשבועיים ימים נוספים?

21. זאת ועוד, אין מחלוקת כי הנתבעת מעולם לא הציגה בפני התובעת את הסחורה הפגומה או הציעה לה לבודקה ולתקנה. הנתבעת גם לא שלחה לתובעת רשימה מפורטת לגבי הפגמים שנתגלו בסחורה. הגם שהנתבעת ציינה במכתב מיום 03/01/15 כי ערכה רשימה מסודרת של הפריטים הפגומים ואף צילמה אותם, לא הציגה אותה בפני התובעת. העובדה כי הנתבעת ערכה את הרשימה רק לאחר קבלת מכתב ב"כ התובעת, בחודש 02/15, (בחלוף כשלושה חודשים מהרכישה) כפי שהודתה בחקירתה, לא מנעה ממנה לציין כבר במכתבה מיום 03/01/15 כי שווי הסחורה הפגומה עומד ע"ס 20,000 ₪ (סכום השיקים בקירוב), וזאת למעשה מבלי שערכה רשימה מדויקת לענין זה וקודם לעריכת הרשימה שצורפה לתצהירה.

22. התרשמותי הינה כי רצונה של הנתבעת לביטול ההסכם לא נבע אלא בשל העובדה שלקוחתה טענה בפניה כי סחורה מתוצרתה של התובעת נמכרת גם בחנות אחרת בקניון רננים ברעננה. הנתבעת עצמה כתבה במכתבה לתובעת מיום 03/01/15: "אם היית אומרת שהיתה חנות נוספת שקנתה ממך, הייתי מסתכלת אחרת על כל הרכישה... התחלתי לספור את הבגדים וראיתי את הסחורה הפגומה מיד התקשרתי אליך.. והרגעת אותי שאפשר למכור אותם כחליפות ואיכשהוא האמנתי לך שוב.. אבל לאחר שלקוחה ביקרה אותי השבוע ואמרה שהפריטים שלך נמכרו בקניון ברעננה... ואמרה שהם פגומים, כאן נשברתי".

24. אין בידי לקבל את טענת הנתבעת לפיה התובעת אמרה לה כי הסחורה נמכרה לה באופן בלעדי. בהקשר לכך ניתנה הצהרתה היחידה של הנתבעת, בעוד התובעת הכחישה טענה זו. מסתברת בעיני טענת התובעת, כי בהינתן העובדה שמכרה בגדים פרי עיצובה משך למעלה מעשור ואף חלק מהפריטים שמכרה לנתבעת יוצרו מספר שנים קודם לכן, הרי לא תוכל להתחייב למכירה בלעדית לתובעת.

25. גם אם הייתי מקבלת את טענת הנתבעת לבלעדיות בסחורה שרכשה מהתובעת, הנתבעת לא הוכיחה כי התובעת הפרה התחייבותה זו כלפיה. טענתה זו של הנתבעת התבססה על עדות שמיעה מפי לקוחתה. היא הצהירה בחקירתה הנגדית כי נסעה לקניון רננים לבדיקת טענה זו, אך הדוכן בו נטען למכירת הבגדים, לא היה בנמצא. ממילא לא הוכח כי גם אם היו פריטים מהסוג האמור בחנות אחרת, אלה נמכרו לצד ג' לאחר מכירת הפריטים לנתבעת.

26. מהאמור לעיל עולה כי הנתבעת לא הוכיחה טענתה לפגמים בסחורה שרכשה מאת התובעת וממילא לא הוכיחה את היקף הסחורה הפגומה. הנתבעת לא הוכיחה כי הודיעה לתובעת על קיומה של סחורה פגומה, כטענתה, בתוך זמן סביר, כי פרטה את מהות הפגמים או כי איפשרה לתובעת לבדוק את הסחורה הפגומה. גם במכתבה מיום 03/01/15 לא מציעה הנתבעת לתובעת אלא להשיב את הסחורה ולבטל את השיקים שמסרה לתובעת. היא אף מציעה לשלם סך 5,000 ₪ כמחווה לתובעת. הנתבעת אף מציינת כי לא החזירה לתובעת את הסחורה בשל הגשמים, ולא בשל סירובה של התובעת לבודקה. לחילופין הציעה הנתבעת השבת הסחורה הפגומה וקבלת שני השיקים לידיה. גם בתשובה למכתב ב"כ התובעת מיום 04/02/15 , שם נאותה התובעת לבדוק את הסחורה שלגביה נטען כי היא פגומה, לא הציעה הנתבעת אלא להשיב את הסחורה, תחת מתן אפשרות בדיקתה ו/או תיקונה ע"י התובעת (ראה מכתב ב"כ הנתבעת לב"כ התובעת מיום 23/02/15).

27. בנסיבות האמורות, אני מקבלת את התביעה במלואה.

הנתבעת תישא בסכום החוב בתיק ההוצל"פ, בתוספת הפרש אגרה, ככל ששולם, ע"י התובעת ובתוספת שכ"ט עו"ד בסך 3,500 ₪ (נוסף על שכ"ט עו"ד שנפסק בתיק ההוצל"פ).

סכום החוב ישולם בתוך 30 יום, שאם לא כן ישופעלו ההליכים בתיק ההוצל"פ.

איני רואה לחייב את הנתבעת בהוצאות החוקר מטעם התובעת, שעה שכבר בתצהיר התומך בהתנגדותה אישרה הנתבעת כי היא ממשיכה למכור בחנותה פריטים הראויים למכירה וללבישה מתוצרתה של התובעת.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ג' טבת תשע"ו, 15 דצמבר 2015, בהעדר הצדדים.