1. לפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים – נכות כללית מיום 11.3.2015 (להלן: "הוועדה"), אשר קבעה למערערת 42% נכות החל מיום 1.1.2014 ולפי הפירוט הבא: 10% בגין כפיון לא אופייני, 5% בגין CTS מימין, 5% בגין CTS משמאל, 20% בגין עודף משקל ו-10% בגין הגבלה קלה בעמוד שדרה מותני.

2. ערעור המערערת נוגע לשאלה אחת בלבד, ועניינו בשיעור הנכות אשר נקבע לה בגין כפיון לא אופייני – 10% לפי פריט 30(1)(ב) לרשימת הליקויים בתוספת תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "התוספת"), ואשר זה לשונו:

"כפיון (GRAND MAL) בהתקפים פרכוסיים המלווים איבוד הכרה, הנכות תיקבע לפי הפירוט כלהלן:

....

(ב) בצורה קלה – היום 1-4 התקפים במשך שנתיים."

3. המערערת טוענת כי הוועדה לא נימקה מדוע יש לפרש לרעת המערערת את ממצאי ניטור בדיקת ה-EEG אשר נרשם בסיכום האשפוז מיום 24.3.2013, כאשר במהלך הניטור נרשם למערערת אירוע, וכאשר הוועדה התעלמה מתוצאות הבדיקה. מסיכום האשפוז במועד זה עולה גם כי לתובעת ישנם כשלושה התקפים בחודש, וכי ידוע על אפילפסיה מילדות. לוועדה אף הוגשו מסמכים רבים נוספים המעידים על קיומם של התקפי איבוד הכרה והתקפים אפילפטיים אצל המערערת, אך הוועדה התעלמה מהם. בנוסף, גם בסיכום האשפוז מיום 28.3.2013 נרשם כי קיימים התקפים אפילפטיים והתקפים לא אפילפטיים.

4. המשיב טוען כי הוועדה בדקה את המערערת, ציינה את ממצאיה ועיינה במסמכים. הוועדה אף התעמקה בבדיקת מצבה של המערערת, ומחמת הספק לא ביטלה את אחוזי הנכות אשר נקבעו לה על ידי הוועדה מדרג ראשון. לגבי הסיכום הזמני של האשפוז, המתייחס לאשפוז בחודש 3/2013, הרי שהמערערת התעלמה מהסיכום המלא של אשפוז זה, ממנו עולה בבירור כי לא נצפה אירוע אופייני אצל המערערת, ובכך למעשה תוקן הסיכום הזמני. הוועדה גם התייחסה לסיכום המלא, וקבעה שבבדיקת EEG לא נקלט התקף אופייני, וציינה שאין הוכחה שההתקפים הינם אפילפטיים אמיתיים. קביעת הוועדה הינה קביעה רפואית מנומקת, ואין להתערב בה.

5. החלטת הוועדה מושא הערעור – מפרוטוקול הוועדה עולה כי בין חבריה היה מומחה בתחום הנוירולוגי. המערערת הופיעה בפני הוועדה ומסרה את הדברים הבאים:

"סובלת מכיפיון מגיל צעיר. נמצאת במעקב מרפאה נוירולוגית גם בבית חולים רמב"ם. ב- 27/10/14 אשפוז אחרון. כאבים בגב תחתון המקרינים לרגליים. כאבי תופת. לאחר ניתוח CTS מימין ומשמאל ב- 2007. עקב תלונות אלו מצבי הנפשי מעורער לא נמצאת במעקב פסיכיאטרי אלא במעקב נוירולוגי. מטופלת בכדורים ליתר לחץ דם. התקפים של בין 3 ל- 6 התקפים לחודש. האחוזים שניתנו בדרג ראשון לא תואמים את מצבה הרפואי."

6. הוועדה בדקה את המערערת, ואלה היו ממצאי בדיקתה הקלינית בתחום הנוירולוגי:

"בהכרה מלאה, ליפומה בקרקפת שמאלית, השמנת יתר. אין סימני חבלה חיצוניים אין סימני נשיכת לשון. אין סימני צד. לציין אטרופיה קלה בטנר הימני. תחושה ללא הבדל עצב אולנרי או מדיאני בשתי הידיים. כח בקבוצות השרירים בידיים ובגוף תקין. מעיון במסמכים הנ"ל עברה לפני כשנתיים במסגרת אשפוז וידוא EEG בו נקלט התקף שלא נראה אופייני וה-EEG היה תקין בזמנו. הנ"ל מוסרת שיש לה ריבוי התקפים יחד עם זאת אין שום הוכחה שההתקפים הם אפילפטיים אמיתיים. לאור כך ומחמת הספק הועדה משאירה מקבלת קביעת דרג ראשון."

7. הכרעת בית הדין – לאחר שבחנתי את טענות הצדדים וכלל החומר אשר בתיק, הגעתי למסקנה לפיה דין הערעור להידחות, וזאת מן הנימוקים אשר יפורטו להלן.

8. המערערת טוענת כנגד החלטת הוועדה, וכי זו לא התייחסה לסיכומי האשפוז בבית חולים רמב"ם, שהיה בתקופה שבין יום 17.3.2013 – יום 24.3.2013. המערערת צירפה לערעורה סיכום זמני של האשפוז וסיכום סופי שלו.

9. מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה, כי הוועדה התייחסה בצורה מפורשת לעובדה ולפיה שנתיים לפני התכנסותה, עברה המערערת במסגרת אשפוז וידאו EEG. בניגוד לטענת המערערת, הוועדה התייחסה לממצאי אותה בדיקה וקבעה במפורש כי תוצאותיה הראו שנקלט התקף שלא נראה כהתקף אופייני, וכי בדיקת ה-EEG היתה תקינה בזמנו.

10. מפרוטוקול הוועדה עולה גם, כי הוועדה היתה ערה לתלונות המערערת על ריבוי התקפים – תלונות אשר נרשמו גם במסמכים הרפואיים אשר הונחו בפניה, ואף המערערת בעצמה העלתה. יחד עם זאת, הוועדה קבעה במפורש כי אין כל הוכחה שההתקפים הינם ההתקפים אפילפטיים אמיתיים, וזאת בהתבסס על תוצאות וידאו EEG. המדובר בקביעה רפואית-עובדתית, אשר בית הדין אינו נוטה להתערב בה.

11. מעיון במסמך הזמני של סיכום האשפוז מבית חולים רמב"ם, ולעומת הסיכום הסופי, עולה כי בין המסמכים קיים שוני מהותי ואשר מסביר את החלטת הוועדה ולפיה אין בנמצא הוכחה לפיה מדובר בהתקפים אפילפטיים. הסיבה לכך הינה שהמערערת שוחררה מבית החולים טרם קבלת תשובת ניטור וידאו ה-EEG, ואשר בוצע לה במהלך האשפוז.

12. בניגוד לנרשם בפרק "אנמנזה" בסיכום האשפוז הזמני בדבר סוג ההתקפים מהם סבלה המערערת ותדירותם, הרי שבאנמנזה של הסיכום הסופי הושמטו המשפטים בדבר "ידוע על אפילפסיה מילדותה" ו-"התקפיה מסוג טוני קלוני כללי...". בסיכום המלא והסופי של האשפוז ואשר עליו נסמכה הוועדה, אף נרשם במפורש כי לא ניתן להגיע למסקנה חד-משמעית לגבי טיבם וסיווגם של ההתקפים. עוד נרשם, ה-EEG הבין-התקפי היה תקין במהלך הניטור.

13. מפרוטוקול הוועדה עולה גם, כי החלטת הוועדה נתקבלה לאחר שהיא שמעה את תלונות המערערת, עיינה במסמכים וניתחה את העולה מהם, והסיקה מסקנה מקצועית-רפואית מטעמה. אין המדובר בפגם משפטי שנפל בהחלטתה.

14. זאת ועוד, בניגוד לטענת המערערת, הספק אשר עלה בעניינה פעל לטובתה, ולא לרעתה, וזאת שעה שהוועדה החליטה להותיר על כנה את דרגת הנכות לפי פריט 30 לתוספת (10%), אשר נקבעה על ידי הוועדה מדרג ראשון, ולא לבטלה כליל, ובשל ממצאיה בדבר אי-קיומה של הוכחה בדבר התרחשותם של התקפים אפילפטיים.

15. באשר לטענת המערערת לפיה הוועדה לא התייחסה למסמכים רפואיים אחרים, הרי שבהתאם להלכה הפסוקה אין חובה על הוועדה להתייחס לכל מסמך ומסמך אשר מונח לפיה, מה עוד שאין במסמכים אשר צורפו לערעור כדי לתמוך בטענת המערערת ולפיה היא סבלה מהתקפים אפילפטיים, כשבכל המסמכים קיים רישום לגבי תלונות על התקפים ותדירותם בלבד.

16. סיכומו של דבר, לא מצאתי כל טעות משפטית בפעולות הוועדה מושא הערעור או במסקנותיה, ומכאן דין הערעור להידחות.

17. הואיל ומדובר בהליך מתחום הביטחון הסוציאלי – אין צו להוצאות.

18. ככל ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דין זה, עליו להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, וזאת תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, א' כסלו תשע"ו (13 נובמבר 2015), בהיעדר הצדדים ויישלח אליהם.