1. תביעה כספית לתשלום סך של 149,952 ₪ לפיצוי בגין נזקים שנגרמו למשאית התובעת (להלן: "המשאית"), כתוצאה מתאונת דרכים שאירעה ביום 25.1.15, בין המשאית לבין מלגזה שבבעלות הנתבעת (להלן: "המלגזה").

טענות התובעת:

2. לטענת התובעת בכתב התביעה, במועד התאונה עמדה המשאית בעמידה מוחלטת בעמדת פריקה מס' X5 בנמל אשדוד. באותה עת נסעה המלגזה לאחור בחוסר זהירות ופגעה בחלקה הקדמי שמאלי של המשאית. לטענת התובעת, נהג המלגזה נהג בקלות ראש, בחוסר זהירות וללא תשומת לב, לא שמר על כללי התנועה ולא נקט באמצעי זהירות נדרשים. עוד טוענת התובעת כי נהג הנתבעת הפר חובות חקוקות.

3. בשל נזקיה, הכוללים תיקון המשאית בסך של 89,662 ₪, שכ"ט שמאי בסך של 4,420 ₪ והפסדים בסך 55,370 ₪ בגין 14 ימי עבודה במהלכם הושבתה המשאית – עותרת התובעת לחיובה של הנתבעת.

טענות הנתבעת:

4. לטענת הנתבעת בכתב ההגנה, במועד התאונה המתינה המשאית לפריקת מכולה בתוך שטח תפעולי ולא במקום המיועד להמתנה. בניגוד לנהלי הבטיחות בנמל אשדוד, נכנס נהג המשאית לתוך שטח 'ערוגה' של מכולות (השטח בו נמצאות מספר מכולות הממתינות להעמסה) וזאת במקום להמתין לפריקה מעבר לקו שמחוץ לערוגה. בזמן שהוא חונה בניגוד להנחיות הבטיחות בשטח התפעולי, יצא נהג המשאית מהמשאית והחל לפתוח את הפינים המחברים את המכולה למשאיתו. מפעיל המלגזה אשר נסע לאחור בשטח הערוגה התפעולי, במסגרת עבודתו, לא ציפה כי בשטח זה תעמוד משאית ובמהלך נסיעתו לאחור אירעה הפגיעה בפגוש המשאית.

5. לטענת הנתבעת, מעבר לאיסור שחל על המשאית להיכנס לשטח התפעולי, חל אף איסור לצאת מהרכב ולפתוח את הפינים בשטח זה. פעולה זו של פתיחת פינים אמורה להתבצע לפני כניסת המשאית לשטח המכולות, בעמדה מיוחדת המוקצית לצורך כך. מכאן, כי נהג המשאית פעל בניגוד להנחיות הבטיחות המופיעות באופן ברור בשטח הנמל ובניגוד להנחיות הבטיחות כפי שנמסרו לנהג ולשולחיו.

6. עוד על פי כתב ההגנה, לאחר התאונה, הודה נהג המשאית בפני נהג המלגזה כי עשה טעות עת שנכנס לשטח הערוגה. הנתבעת מציינת כי נהג המשאית לא צפר טרם יצא מהמשאית על מנת להתריע שהוא עומד במקום אסור ולשם מניעת הפגיעה. מפעיל המלגזה, שנסיעתו לאחור הייתה הכרחית כחלק מביצוע עבודתו, לא יכול היה לצפות כי משאית תיכנס לשטח הערוגות וכי נהג המשאית ירד ממנה לצורך פתיחת הפינים.

7. אשר לנזקים הנטענים, מכחישה הנתבעת את הנזקים ולטענתה לא הוכח כי המשאית אכן תוקנה בפועל וכמה ימים ארך התיקון. כמו כן, לא הוכח כי בכל יום בו המשאית מושבתת נגרם הפסד של 3,955 ₪.

העדים מטעם הצדדים:

8. התובעת הגישה תצהיריהם של נהג המשאית מר איליה וול; קצין הבטיחות מר איתן דגני, ותצהירה של הגב' שירן פסו-כהן מנהלת הכספים של החברה.

הנתבעת הגישה תצהיריהם של מר טל נעים, מפעיל המלגזה ושל מר אלברט אמסלם, קצין בטיחות בתעבורה ומפקח רכב תפעולי בנתבעת.

9. מר וול, נהג המשאית, הצהיר כי במועד התאונה הגיע לנמל אשדוד לצורך פריקת מכולה ובניגוד לנטען על ידי הנתבעת, כל המשאיות המגיעות לנמל לצורך פריקת מכולות, ממתינות למלגזה בתוך השטח התפעולי. לתצהירו צירף נהג המשאית תמונות שצולמו על ידו בעת אירוע התאונה ובמועד אחר. נהג המשאית הצהיר עוד כי אין בכניסה לשטח התפעולי שלטים כלשהם האוסרים כניסה אליו וכי ביום האירוע עמד בשורה של משאיות הממתינות לפריקה אולם נשלח על ידי המלגזן, כשהגיע תורו, לביטחון לצורך רישום. מר וול הצהיר כי המלגזן לא אמר לו שאסור לו לעמוד בתוך השטח התפעולי או כי עליו להמתין לפריקה במקום אחר ולאחר שחזר מעמדת הביטחון לאזור הפריקה, היה ראשון בתור והמתין. המלגזן שעמד כ – 10-15 מ' לפני המשאית, נסע לאחור בחוסר זהירות ופגע בחלקה הקדמי שמאלי של המשאית.

10. מר איתן דגני, קצין הבטיחות בתובעת, הצהיר כי מביקורים שקיים בשטח הנתבעת, נהוג לבצע את הפריקות באזור התפעולי ולא מחוצה לו וכי המשאיות הממתינות לפריקה נעמדות בשורה וכל משאית נכנסת בתורה לשטח התפעולי ונפרקת על ידי המלגזה.

מר דגני הצהיר כי אף לאחר מועד התאונה המשיך הנוהג האמור להתקיים. מר דגני צירף לתצהירו סרטונים שצילם במכשיר הטלפון הנייד שלו במספר מועדים לאחר התאונה מהם ניתן ללמוד כי איסור כניסת המשאיות לשטח התפעולי, לו טוענת הנתבעת, לא נאכף.

בתצהיר המשלים מטעמו הצהיר מר דגני כי בסרטון שצילם במכשיר הטלפון הנייד שלו ביום 11.6.17 ניתן לראות משאיות הנכנסות באופן קבוע וללא כל הפרעה לשטח התפעולי שבו מצויות ערוגות המכולות מבלי שאיש מהאחראים במקום או מהעובדים עוצר בעדן או מעיר להן על כך וכי המלגזות פורקות ומעמיסות את המשאיות בשטח תפעולי זה.

מר דגני הצהיר אף באשר להוצאות שנדרשו לשם תיקון המשאית ובכלל זאת, שכ"ט השמאי והנזק שנגרם בשל הותרת המשאית 14 ימים במוסך.

11. הגב' שירן פיסו, מנהלת הכספים בתובעת, הצהירה כי בדקה את דוחות רישומי ההכנסות של התובעת למשאית הנפגעת ועל פי חישוביה ההכנסה היומית הממוצעת של המשאית ליום עבודה הינה 3,955 ₪ ועלות הדלק שצרכה המשאית הינה 25% מההכנסה שלה.

12. מפעיל המלגזה, מר טל נעים, תיאר בתצהירו את נהלי העבודה בנמל לפיהם כאשר מגיעה משאית לצורך פריקה, נשלחת למלגזן הודעה המעדכנת אותו איזו משאית צפויה להגיע. נהג המשאית נכנס לעמדה המיועדת לפתיחת פינים הנמצאת מחוץ לשטח הערוגות. בתוך השטח התפעולי יש מסלול המיועד לנסיעה ומסלול המסומן בפסים צהובים שמאחוריהם אמור נהג המשאית לעמוד. נהג המשאית מגיע למסלול המיועד לו בהתאם למספר אותו הוא מקבל ואשר מופיע על המסלול. נהג המלגזה מגיע עד לנהג המשאית העומד מאחורי הפס הצהוב ופורק את המכולה.

מר נעים הצהיר כי במועד התאונה עמד נהג המשאית והמתין לפריקה מאחורי הקו הצהוב בהתאם לנהלים, אולם הפקודה שאמורה לעבור באמצעות מחשב לגבי המשאית לא נקלטה במחשב ולפיכך נשלח נהג המשאית לביטחון עם משאיתו על מנת שתועבר הפקודה.

נהג המשאית ביצע זאת אולם כשחזר, נכנס ועמד בשטח התפעולי, במקום אסור לכניסה ולא במקום המיועד להמתנה. לדברי מפעיל המלגזה, באותה העת היה מר נעים עסוק בפריקת משאית שעמדה על הקו הצהוב בהתאם לנהלים. בזמן שנסע לאחור בשטח הערוגה התפעולי, לא ציפה כי תעמוד שם משאית. מדובר במקום מאד צפוף ב"שטח מת", שבו לא יכול כלל לראות את המשאית. נהג המשאית לא צפר בטרם יצא מהמשאית על מנת למנוע פגיעה.

13. קצין הבטיחות בנתבעת, מר אלברט אמסלם מסר בתצהירו, כי ערך בירור אודות האירוע שהעלה כי נסיבות קרות האירוע הינן כגרסת נהג המלגזה בכל הנוגע לכניסת המשאית לשטח התפעולי ויציאת הנהג מהמשאית, פתיחת הפינים המחברים את המכולה למשאית בשטח התפעולי.

מר אמסלם הצהיר כי על פי נהלי העבודה בנמל ביחס לפריקה של משאיות חל איסור להיכנס ולעמוד בשטח התפעולי לרבות בשטח הערוגות ולבצע פעולות של פתיחת פינים בשטח זה. נהג המשאית נהג בניגוד להנחיות הבטיחות המוצבות בכל מקום בולט בכניסה לנמל, בשלטים ובתמרורים המוצבים בשטח הנמל וכי הנהלים מובאים לידיעת כל הבאים בתחומי הנמל בין היתר על ידי חלוקת פלאיירים, הצבת שילוט, רישום התנאים ברישיון האישי לנמל ועריכת הדרכות לנהגים בחברות.

מר אמסלם הצהיר כי הנתבעת מקפידה על הנהלים בעניין עמדת פתיחת הפינים והאיסור על הכניסה לשטח התפעולי.

דיון והכרעה

האחריות לקרות התאונה:

14. לאחר שעיינתי בכל אשר הוגש, שמעתי את עדויות העדים מטעם הצדדים ואת סיכומי ב"כ הצדדים, ובהסתמך על החומר הראייתי שהוצג לפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי האחריות לקרות התאונה מוטלת על הנתבעת תוך ייחוס אשם תורם לתובעת כמפורט להלן.

15. מהמתואר עד עתה, עולה כי אין מחלוקת באשר לנסיבות קרות התאונה ולפיהן משאית התובעת נכנסה לתוך השטח התפעולי בנמל; נהג המלגזה נסע לאחור מבלי להסתכל לכיוון נסיעתו; המלגזה פגעה במהלך נסיעתה לאחור במשאית.

דומה כי בין הצדדים אף קיימת הסכמה בדבר האיסור החל על משאיות להיכנס לשטח התפעולי.

הצדדים חלוקים ביניהם, אפוא, בשאלה על מי מוטלת האחריות לפגיעה שנגרמה למשאית וכן בשאלת שיעור הנזקים שנגרמו לתובעת עקב התאונה.

בעוד שהנתבעת טוענת כי נהג המשאית הפר את הוראות הבטיחות, עת שנכנס לשטח התפעולי, טוענת התובעת כי איסור זה לא נאכף על ידי הנתבעת וכי היה קיים נוהג שבו משאיות רבות המתינו לפריקה בתוך השטח התפעולי וכי המלגזן לא הנחה את נהג המשאית שעליו להמתין לפריקה מחוץ לשטח התפעולי והוא זה שנהג בחוסר זהירות בנסיעתו לאחור.

16. ממכלול הראיות בתיק עולה תמונה ברורה לפיה חרף איסור ברור בדבר כניסת משאיות לשטח התפעולי לשם פריקתן משאיות, הרי שבפועל קיים נוהג לפיו משאיות רבות נכנסות לשטח זה לשם פריקתן ולא קיימת אכיפה מספקת מצד הנמל שמטרתה לסכל נוהג פסול זה.

מר דגני, קצין הבטיחות בנתבעת העיד כי "...יש פער בין הדרישות לנהגים שהם צריכים למלא דרישות בטיחות לבין מה שקורה בפועל. הצגתי לבית המשפט את הצילומים, שגם בעקבות האירוע, אין הפקת לקחים. זה עולם כמנהגו נוהג" (עמ' 15, שורות 3-5 לפרוטוקול),

וכן כי "ההתנהגות בשטח של האנשים היא בניגוד מוחלט לנוהל. זה משהו שהוא יום יומי" (עמ' 15 שורות 26-27 לפרוטוקול). נהג המלגזה קורא לנהגי המשאיות להיכנס ולפרוק בתוך השטח התפעולי (עמ' 44 ש' 29).

לדברי העד, הנוהג נוצר בשל רצונם של מפעילי המלגזה לקצר זמנים ו"במקום שיסע מהנקודה בה הוא מעמיד את המכולה עד לנקודה שבה הוא פורק אותה, הוא קורא למשאית להתקרב אליו למקום הפריקה" (עמ' 15, ש' 13).

לדברי העד, גם לאחר קרות האירוע, המשיך הנוהג המאפשר כניסת משאיות לשטח התפעולי (עמ' 16,ש' 1).

17. מהצילומים שהציגה התובעת, המתעדים את אזור התאונה במועדים שלאחריה, עולה כי קיימת תנועה תחבורתית של משאיות בתוך השטח התפעולי בניגוד להוראות הבטיחות הקבועות בנמל ועל פניו הנוהג בדבר כניסת רכבים לשטח התפעולי, גבר על הנהלים הבטיחותיים.

18. על הנוהג של פריקת המשאיות בשטח התפעולי, ניתן ללמוד אף מעדותו של מר וול, נהג המשאית, אשר העיד כי כולם נכנסים לתוך שטח הערוגות "זה לא חדש וזה קורה יום יום שנכנסים" (עמ' 13, ש' 2).

מר וול הוסיף ומסר בעדותו כי נהג המלגזה לא העיר לו כאשר נכנס בפעם הראשונה לשטח התפעולי, למרות שעשה כן בניגוד להנחיות הבטיחות והורה לי כי לאחר שיסדיר את עניין הרישום וישוב לפריקה ישוב לאותו מקום – "הוא אמר לי במפורש, תחזור הנה, אני פורק אותך" (עמ' 12, ש' 20). כך, למעשה, נסללה הדרך לקרות התאונה בפעם השניה שבה נכנס נהג המשאית לשטח התפעולי.

19. נהג המלגזה הכחיש בעדותו שאמר לנהג המשאית כי לאחר שיסדיר את עניין הרישום ישוב לאותו מקום, ולדבריו היה על נהג המשאית לדעת כי עליו לשוב לעמדת הפריקה, על אף שנאמר לו כי לא ימתין בתור כמו כולם (עמ' 21, ש' 11-19).

כמו כן העיד נהג המלגזה כי אינו נוהג לפרוק רכבים שנכנסים לתוך ה"ערוגה", למעט רכבים של הנמל ("תגים") ואלו מקבלים עדיפות (עמ' 22, ש' 22-25).

יחד עם זאת, העיד נהג המלגזה כי בעת שנסע לאחור היה צריך לתמרן בין המכולות על מנת שלא לפגוע בהן באמצעות זרועות המלגזה, לכך הופנתה תשומת ליבו וכי לא הסתכל לאחור (עמ' 22, ש' 2).

הגם כי מסיבות אובייקטיביות הייתה נתונה מרבית תשומת ליבו של נהג המלגזה, בעת נסיעתו לאחור, לזרועותיה של המלגזה, ברי כי חלה עליו חובת זהירות מוגברת בעת נסיעתו לאחור, גם בהנחה כי השטח בו הוא נוהג אמור להיות "חף" ממשאיות. מעדויות הצדדים עולה כי אין מדובר בשטח סטרילי וכי קיומו של עצם כלשהו בשטח הסטרילי (כגון משאית או רכב תפעולי של הנמל או כל גורם אחר), אינו חורג מגדר הצפיות הסבירה, וזאת חרף ייחודיותו של האזור התפעולי, וכי על נהג המלגזה היה לצפות שבכל רגע נתון יכול רכב או אדם להיות בשטח התפעולי.

קצין הבטיחות של הנתבעת, העיד אף הוא על חובה זו המוטלת על נהג המלגזה והסברו את אשר נכתב על ידו בדו"ח התאונה ולפיו שני הנהגים אשמים בתאונה היה "נהג מלגזה שנסע לאחור צריך להיזהר" ואישר כי "...בכל רגע נתון המלגזן שנוסע לאחור צריך להסתכל לאחור" (עמ' 20, ש' 31).

20. לאור כל האמור ונוכח הוראות תקנה 45 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961, על נהג המלגזה להיות מודע לסכנה שבנסיעה לאחור, לגלות ערנות לאפשרות עמידתו של רכב מאחור ולנקוט באמצעי זהירות נדרשים.

לפיכך הגעתי לכלל מסקנה כי האחריות לקרות התאונה מוטלת לפתחה של הנתבעת. ככל שהיו נאכפים על ידי הנתבעת נהלי הבטיחות ואם היה נוקט נהג המלגזה משנה זהירות

וממלא אחר הוראות החוק, אין ספק כי התאונה הייתה נמנעת.

21. יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מהתנהגות נהג המשאית, אשר על אף שידע כי על פי הנוהל קיים איסור כניסה לשטח התפעולי, נהג בניגוד להוראות הבטיחות הקיימות בנמל - נכנס לשטח התפעולי ועצר את משאיתו במקום האסור לעצירה, במקום להמתין במקום המיועד לכך, מעבר לאותו "קו צהוב", במסלול המיועד לעצירת משאיות ולפריקתן.

22. מעדותו של מר וול עולה כי הוא נכנס לשטח התפעולי בפעם השנייה בה ארעה התאונה מבלי שנצטווה לעשות כן על ידי נהג המלגזה וכי כניסת משאית לתוך הערוגה מהווה חריג:

ש. אשר שהמקום שבו פורקים וטוענים מכולה, לא אמור להיות בתוך השטח אלא יש מסלול מיוחד לזה?

ת. ברור שלא. הנהגים לא קובעים סדר פריקה.

ש. בעצם הכניסה שלך לתוך הערוגה היא חריג לכלל וזה קורה שהוא מסמן לך?

ת. כן.

ש. וזה לא קרה, החריג הזה שסימן לך בעיניים, לא קרה שבאת אליו אחרי העניין של הביטחון?

ת. כן. החריג הזה לא קרה.

(עמ' 13, שורות 4-11 לפרוטוקול).

כמו כן עולה מעדותו של מר וול כי הוא הכיר את נהלי הבטיחות בנמל וידע כי כניסתו לשטח התפעולי אסורה (עמ' 14 שורות 1-3 לפרוטוקול).

23. משבחר נהג משאית התובעת להיכנס לשטח התפעולי, בניגוד לנוהלי הבטיחות, לא צפר ולא התריע בדרך אחרת על כניסתו ועמידתו במקום שעמד, מאחורי המלגזה, אני סבורה כי יש להטיל על התובעת אשם תורם של 30%.

הנזק

24. לטענת התובעת, כתוצאה מהתאונה נגרמו למשאית נזקים שהוערכו על ידי שמאי בסך של 89,662 ₪ כולל ירידת ערך.

כן טענה התובעת כי לשם תיקון הנזק נאלצה להשבית את המשאית ונשאה באובדן הכנסות לתקופה של 14 יום ובסך הכל סך של 55,370 ₪, על פי חישוב של 3,955 ₪ ביום.

בנוסף עותרת התובעת לחיוב הנתבעת בסך של 4,420 ₪ בגין שכר טרחת שמאי ו-500 ₪ בגין הוצאות נלוות, נסיעות וטלפונים.

25. הנתבעת מכחישה הנזקים הנתבעים.

אשר לנזקים המפורטים בחוות הדעת השמאית טוענת הנתבעת כי מדובר בנזקים מוגזמים ומופרכים שחלקם נובעים מתיקון לא מקצועי שהיה כרוך בהעברת המשאית לשלושה מוסכים שונים, וכי לא הוכח קשר סיבתי בין האירוע לנזקים הנטענים.

כן טוענת הנתבעת כי התובעת לא הוכיחה שביצעה את התיקונים הדרושים בפועל.

אשר לטענה בדבר אובדן הכנסות טוענת הנתבעת כי נזק זה לא הוכח. לטענתה, לא ניתן לתבוע אובדן הכנסות, אלא אובדן רווחים, שכן נדרשת חוות דעת בעניין זה. עוד טוענת הנתבעת, כי מעבר להוצאות הדלק שנחסכו, חסכה התובעת בהוצאות נוספות כגון שכר עבודה של נהגים והוצאות אלו לא נלקחו בחשבון בחישוב הנזק כמו גם אלמנטים נוספים הקשורים בתנודתיות ברווחים בין חודשי השנה השונים.

לטענת הנתבעת אין מקום לפסוק לתובעת פיצוי בגין ראש נזק זה על דרך האומדנא שכן אין מדובר במצב בו התובע אינו יודע את נזקיו אלא במצב בו נזק זה לא הוכח שכן לא הוצגו נתונים מספקים לצורך קביעת הנזק.

26. בכל הקשור לנזקיה הישירים של המשאית, אני סבורה כי התובעת הרימה את הנטל להוכחתם.

התובעת הגישה חוות דעת שמאי המפרטת מהם הנזקים שנגרמו למשאית כתוצאה מפגיעת המלגזה בה ואומדת את עלות תיקונם כמו גם את ירידת הערך שנגרמה למשאית. כמו כן צירפה התובעת חשבוניות שהונפקו לאחר תשלום התיקונים הנדרשים.

הנתבעת, לא הגישה חוות דעת נגדית ואף לא ביקשה לחקור את השמאי מטעם התובעת ולפיכך לא עלה בידיה לסתור את האמור בה.

27. אף בכל הקשור לאבדן הכנסות בשל השבתת המשאית, אני סבורה כי התובעת הרימה את הנטל להוכחתו, בהפחתת 25% בגין הוצאות הדלק, כפי שיפורט להלן.

כלל הוא כי לשם פיצוי ניזוק בגין נזק נטען, עליו להוכיח את ניזקו ואת היקפו.

יחד עם זאת, במקרים בהם לא עלה בידי התובע להציג נתונים מדויקים בנוגע לשיעור הנזק, נוכח אופיו וטיבו של הנזק - די לו לניזוק שיביא נתונים שניתן באופן סביר להציגם, תוך הותרת עריכת אומדן הנזק והשלמת החסר, לשקול דעת בית המשפט.

(ע"א 355/80 נתן אניסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ, פ"ד לה(2) 800).

"השימוש באומדנא נעשה, בדרך כלל, "כאשר בית המשפט נתקל בבעיה קשה הנוגעת לכימות הנזק, בין אם בתחום הנזיקין או בענף משפטי אחר... השימוש באומדנא על ידי בית המשפט לא נעשה כחלק מכלל משפטי מרכזי, אלא בא בעיקר כדי ליתן תשובה ראוייה במקרים קונקרטיים"... נזק מסוג אובדן רווח נמנה על סוג הנזקים שהערכתם קשה במיוחד. קביעת הפיצויים בראש נזק זה כרוכה בהערכות והשערות, ולכן ניתן לנקוט גישה מקילה עם נפגע המבקש לפסוק לו פיצויים בגינו..."

(ע"א 8588/06, דלג'ו נ' אכ"א לפיתוח בע"מ (2010), פורסם במאגרים משפטיים וכן ע"א (מרכז) 9598-11-10 איזנברג מלך ובניו בע"מ נ' חכמון אהרון בע"מ (2011)).

28. התובעת הגישה חשבונית מס ממנה ללמוד כי המשאית תוקנה בין התאריכים 11.2.15 – 3.3.15, אולם דרישת התובעת הינה ל-14 ימי עבודה, בהתאם לחוות דעת השמאי.

הגב' שירן פיסו, מנהלת כספים בתובעת, הצהירה כי בהתאם לספרי הנהלת החשבונות של החברה, הכנסות התובעת בחודשים 11/14-1/15 מעבודות שביצעה המשאית הסתכמו

ב-288,715 ₪, קרי הכנסה יומית ממוצעת בסך של 3,955 ₪.

בנוסף הצהירה גב' פיסו כי מבדיקת מסמכים פנימיים של החברה עולה כי עלות צריכת הדלק מהווה כ-25% מהכנסת המשאית בתקופה הנבדקת.

29. מעדותה של גב' פיסו עולה כי הסכום הנתבע הוא בגין אובדן רווח, הינו למעשה 75% מההכנסה שכן ההוצאות היחידות "הנחסכות" בגין ההשבתה הן עלויות הדלק בלבד (עמ' 18, ש' 14-15 לפרוטוקול). גב' פיסו העידה כי כמדיניות, אף אם אין לתובעת עבודה (בשל השבתה של רכב או מסיבה אחרת [ט.פ.]), לא נחסכות עלויות העסקתו של נהג הרכב העומדות על שיעור של כ-15% (עמ' 18, ש' 17-19 לפרוטוקול).

מתצהירה של הגב' פיסו ומעדותה עולה כי כל המשאיות המצויות ברשותה של התובעת עובדות 6 ימים בשבוע, מבוקר עד ערב למעט בימים בהם המשאיות מושבתות בשל תיקונים, טיפולים במוסך, מחסור בנהגים וכיוצ"ב, וכי מרבית ההזמנות אינן מתקבלות בכתב ומראש ולפיכך אין אפשרות להציג הזמנות עבודה שבוטלו לגבי המשאית בה עסקינן.

לתצהירה של גב' פיסו צורפו, טבלה המפרטת את עלויות הדלק במהלך החודשים שנבדקו ודוחות פעילות של המשאית לחודשים הנבדקים מהם ניתן ללמוד על נתוני הכנסות שהתקבלו בגינה, נתונים שלא נסתרו.

נוכח האמור בתצהיר העדה הגב' פיסו, דו"ח פעילות הרכב ועלויות הדלק, המצורפים לתצהירה ועדותה שהייתה סדורה ומבוססת בעיני - אני סבורה כי התובעת הצליחה להוכיח את הנזק שנגרם לה כתוצאה מהשבתת המשאית, בשים לב אף לאופן ביצוע ההזמנות מהתובעת.

סוף דבר:

30. לאור כל האמור לעיל, משקבעתי כי האחריות לקרות התאונה רובצת לפתחה של הנתבעת וכי התובעת נושאת באשם תורם של 30%, אני מורה על חיובה של הנתבעת בתשלום הסך של 95,483 ₪, על פי החישוב הבא:

סך של 89,662 ₪ - נזקה הישיר של המשאית; 5,215 ₪ -שכ"ט שמאי ו- סך של 41,527 ₪ בגין הפסד הכנסה על פי חישוב של 2,966.25 ₪ ל-14 ימי השבתת המשאית.

סה"כ - 136,404 ₪ ולאחר הפחתת אשם תורם של 30% סך של 95,483 ₪.

כמו כן תישא הנתבעת בתשלום אגרת משפט בסך של 3,756.33 ₪ ובשכר טרחת עו"ד בסך כולל של 10,000 ₪.

31. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 ימים.

ניתנה היום, כ"א סיוון תשע"ח, 04 יוני 2018, בהעדר הצדדים.