החלטה

בקשה המדינה לפסילת רישיון הנהיגה של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

ביום 16.4.15 הוגש נגד המשיב כתב אישום המייחס לו עבירה של גרימת מוות ברשלנות, לפי סעיף 64 לפקודת התעבורה.

ע"פ כתב האישום, ביום 20.11.14 נהג המשיב ברכבו בכביש 25 מבאר שבע לכיוון ים המלח והתקרב לצומת ערוער שם התכוון לפנות שמאלה לכביש 80. בכיוון הנסיעה של המשיב, על אי התנועה שמשמאלו הוצב לכאורה תמרור המורה על מתן זכות קדימה לתנועה הבאה ממול. המשיב נכנס לכאורה לצומת מבלי לתת זכות קדימה לתנועה שבאה ממולו, ובכך חסם את דרכו של אופנוע משטרתי והתנגש בו, כתוצאה לכאורית מהתאונה, מצא השוטר יניב אסרף ז"ל את מותו.

לטענת המבקשת, משהוגש כתב האישום הנ"ל כנגד המבקש, על בית המשפט להורות על פסילת רישיון הנהיגה של המשיב עד לתום ההליכים, וזאת בהתאם להוראות סעיף 46 (ב) בפקודת התעבורה.

ב"כ המשיב התייחס בטיעוניו לאיכות הראיות ומיקד את טיעוניו בעניין זה בהיבטים שונים שבחומר הראיות.

כמו כן טען ב"כ המשיב כי הבקשה לפסילה עד תום ההליכים הוגשה בשיהוי ניכר מאז אירעה התאונה ועד למועד הגשת הבקשה לפסילה, כאשר במשך תקופה של כחודשיים לא הוטלה כל הגבלה על רישיון הנהיגה של המשיב.

מנגד טוענת המבקשת, כי בהתאם להוראות סעיף 46 (ב) לפקודת התעבורה, כאשר מוגש כתב אישום נגד אדם, בעבירה של גרימת מוות ברשלנות, על בית המשפט להורות על פסילת רישיון הנהיגה של המשיב (הנאשם) עד לתום ההליכים. לשיטת המדינה, לא מוטל עליה הנטל להוכיח את מסוכנותו של המשיב, אלא מסוכנות זו נלמדת מעצם העבירה של גרימת מוות ברשלנות. במקרה זה, טוענת המדינה, כי מסוכנותו של המשיב נלמדת גם מעברו התעבורתי הכולל 19 עבירות תעבורה.

לטענת המבקשת, הנטל להוכיח כי המשיב אינו מסוכן, מוטל על המשיב עצמו.

המדינה סבורה כי אין בנתוני התיק בכדי לסתור את חזקת המסוכנות, ועל כן עותרת היא לפסילת רישיון הנהיגה של המשיב עד תום ההליכים.

דיון והכרעה

סעיף 46 ב לפקודת התעבורה קובע כדלהלן:

1. "הוגש כתב אישום נגד בעל רישיון נהיגה בעבירה שגרמה לתאונת דרכים שבה נהרג אדם יורה בית המשפט על פסילתו מהחזיק ברישיון נהיגה עד מתן פסק דין בעניינו".
2. "בטרם יורה בית המשפט על פסילה כאמור בסעיף קטן (א) ייתן בית המשפט לנאשם הזדמנות נאותה לטעון את טענותיו, ורשאי הוא שלא להורות על פסילה כאמור, אם שוכנע מנימוקים שיפרש כי אין בנהיגה ע"י הנאשם משום סכנה לציבור".
   

נוסח זה של סעיף 46 ב, הינו תולדה של תיקון 78 בפקודת התעבורה משנת 2007.
שינוי החוק בנוסח החדש בא לידי ביטוי בהעברת נטל הראיה לעניין מסוכנות הנהג מהמדינה אל המשיב.
טרם התיקון לחוק, הנטל להוכיח כי יש בהמשך נהיגתו של המשיב משום סכנה לציבור היה מוטל על המדינה. לאחר התיקון בחוק, עבר נטל זה אל המשיב להראות כי אין בהמשך נהיגתו משום סכנה לשלום הציבור.

בהתאם להוראות סעיף 46ב, מובן כי כאשר מוגש כתב אישום נגד אדם בעבירה של גרימת מוות ברשלנות, קמה חזקה כי יש בהמשך נהיגתו מסוכנות לשלום הציבור, ועל כן על בית המשפט להורות על פסילת רישיון הנהיגה של המשיב עד תום ההליכים, אלא אם כן, יוכיח הנהג כי על אף העבירה בה הוא מואשם, אין מסוכנות בהמשך נהיגתו.

לענין השינוי המהותי שבתיקון הנ"ל לפקודת התעבורה, קבע בית המשפט המחוזי בבאר שבע בב"ש 21333/07 מדינת ישראל נ' יגאל טרבלסי, (החלטה של כב' השופטת אבניאלי) כדלהלן:

"התיקון אינו משנה באופן מהותי את העקרונות שלאורם על בית המשפט לבחון אם יש מקום להורות על פסילה עד תום ההליכים. שיקול המסוכנות היה ונותר השיקול העיקרי. השינוי היחידי הוא בשאלת הנטלים. לפני התיקון היה על המדינה לשכנע את בית המשפט כי יש לפסול את הנהג מלהחזיק רישיון נהיגה, בשל היותו מסוכן לציבור. לאחר התיקון הועבר הנטל לשכמו של הנאשם ועליו לשכנע את בית המשפט כי אין בנהיגתו משום סכנה לציבור".

גם בבש"פ 8645/07 אליהו חדש נ' מדינת ישראל (כב' השופט פוגלמן, בית המשפט העליון) נפסק:

"אמור מעתה כי סעיף 46ב לפקודת התעבורה קובע חזקת מסוכנות החלה על נאשמים שהיו מעורבים בתאונה שהביאה למותו של אדם, ועליהם מוטל הנטל להפריכה".

גם בפסיקה מהעת האחרונה שבה ונשנתה הלכה זו בבית המשפט המחוזי בבאר שבע ע"י כב' השופטת נחמה נצר, ב - ע"ח 13720-02-15 אבועייאש עבדאללה נ' מדינת ישראל (החלטה מיום 11.2.15):

"סעיף 46ב זכה ללא מעט התייחסויות שיפוטיות גם מצד בית המשפט העליון, והרוח הנושבת הינה כי מאמרו של המחוקק הינו ברור ולפיו במצבים בהם הוגש כתב אישום כנגד נהג בתאונת דרכים אשר בה נהרג אדם ניתן לפסול את רישיונו של הנהג עד לתום ההליכים או עד שיוכיח כי אין נהיגתו מהווה משום סכנה לציבור. עוד נקבע כי נטל ההוכחה לעניין מסוכנות הנהיגה, מוטל לפתחו של הנהג".

ומן הכלל אל הפרט: בענייננו משהוגש כתב אישום כנגד המשיב בעבירה של גרימת מוות ברשלנות קמה חזקה כי יש בהמשך נהיגתו משום סכנה לשלום הציבור, ועל כן, "מצב הפתיחה" הוא כי על בית המשפט להורות על פסילת רישיון הנהיגה של אותו אדם עד לתום ההליכים, אלא אם יוכיח המשיב היעדר מסוכנות.

לאחר ששמעתי את טיעוני המשיב, אני קובע כי לא עלה בידי המשיב להפריך את חזקת המסוכנות שבהמשך נהיגתו ואבהיר דברי:

ב"כ המשיב מיקד את טיעוניו בעניין איכות הראיות לכאורה שיש בידי המאשימה כנגד המשיב.

במסגרת טיעוניו המעמיקים, ביקש ב"כ המשיב להביא את בית המשפט למסקנה לפיה אין יכולת ממשית להישען על מסקנות הבוחן המשטרתי כמבססות אחריות של המשיב לגרימת התאונה.

בין טיעוניו הפנה ב"כ המשיב לדרך בה קבע הבוחן את מהירות האופנוע עליו רכב המנוח, ביקש לאבחן הישענות על מצבו של מד האוץ לאחר התאונה, טען כנגד החלטת הבוחן שלא לקשור את סימני הבלימה לאופנוע נשוא התאונה וכן התייחס לשאלת שדה הראייה וההפרעות הפוטנציאליות למשיב עת הביט לכיוון ממנו הגיח לכאורה האופנוע.

המדובר ללא ספק בסדרה של טיעונים אשר יש להם, על פניו, משקל וראוי כי ייבחנו בכובד ראש בין היתר תוך שמיעת מומחים רלוונטיים לטענות ההגנה.
אולם, טיעונים אלה אינם רלוונטיים להליך זה של בקשה לפסילה עד תום ההליכים ובוודאי שאינם רלוונטיים ברזולוציה אשר הועלתה על ידי ההגנה בפני.

אין לבית המשפט בשלב משפטי זה, בו לא נשמעים מומחים מטעם הצדדים, את הכלים לקבל או לשלול את טענות ההגנה.

בהתאם להוראות סעיף 46 ב הנ"ל והפסיקה דלעיל, בשלב זה לא מוטל על בית המשפט לקבוע משקל ראיות או להכריע בעניינים הקשורים בחוות דעת מומחים שבחנו או יבחנו התיק.

לענין זה קבע בית המשפט העליון בבש"פ 8450/02 עו"ד יהודה זינגר נ' מדינת ישראל:

"נסיונו של העורר להביא את בית המשפט לבחינה פרטנית של חומר הראיות, ובכלל זה עריכת השוואה בין נתוני דוחות המשטרה וניסיון להסיק מהם על מהירות הנסיעה, אינו מתאים לשלב זה של ההליך. ברי, כי נכון לעת הזו, ובטרם הוחל המשפט, כל שיש בידי בית המשפט הוא חומר ראיות לכאורי של התביעה שטרם נחשף למבחן החקירה הנגדית וטרם עבר את כור ההיתוך של בחינה וניתוח הערכאה הדיונית. אולם הראיות במתכונת ההיולית הזו הן התשתית הראייתית הנבחנת נכון לשלב זה".

על פניו בידי המדינה ראיות לכאורה המבססות מצב בו המשיב נכנס לכביש תוך שהוא חוצה צומת מורכב וכאשר בכיוון נסיעתו תמרור המחייב אותו לתת זכות קדימה לתנועה בדרך החוצה.

מנתוני התיק עולה כי למשיב עת נכנס לצומת באור יום, היה שדה ראייה פתוח לצד ימים למרחק העולה על 200 מטר.

למרות המצב המתואר לעיל, לא הבחין המשיב ברוכב האופנוע המתקרב אליו ולכן גם לא נתן לו זכות קדימה אשר הגיע לו.

אי מתן זכות הקדימה לכאורה, פעולה שלא בוצעה על ידי המשיב ואשר אמורה הייתה להתבצע על ידי כל נהג אחר מן היישוב בנעליו, היא הבסיס לטענת הרשלנות של המדינה כלפי המשיב.

לטענה זו של המדינה אחיזה ממשית בראיות לכאורה המצויות בידי המדינה בשלב זה.

לא מצאתי בטענות המשיב כל טיעון ממשי המאיין את חזקת המסוכנות שקמה כלפיו מעצם גרימת המוות ברשלנות הלכאורית מצדו בפרשה זו.

אדגיש עוד, כי גם אם עברו התעבורתי של המשיב אינו חריג בחומרתו, לא ניתן להגדיר עבר זה הכולל 19 הרשעות כ"עבר נקי".

נהג אשר 19 פעמים בעברו משנת 1985 כנהג ביצע עבירות תנועה, וביניהן עבירות של אי ציות לתמרור 302, עבירות מהירות (8 במספר) , אי ציות לרמזור אדום, סטייה מנתיב נסיעה ועבירות נוספות, לא יוגדר על ידי כנהג זהיר בדרך כלל.

מכל האמור לעיל, אני דוחה את טענת ההגנה לפיה אין מסוכנות מהמשך נהיגת המשיב.

טענת השיהוי -

ב"כ המשיב טוען כי חל שיהוי ניכר מהמועד בו הסתיימה פסילתו המנהלית של המשיב ביום 20.2.15, ועד שהוגשה הבקשה לפסילה עד תום ההליכים ביום 16.4.15.

נוכח שיהוי זה, סבורה ההגנה כי אין עוד מקום לחזור ולהורות על פסילת הרישיון בפרשה זו.

אני דוחה טענה זו ואסביר עמדתי:

הגם שחלף פרק זמן של קרוב לחודשיים בין סיום הפסילה המנהלית לבין בקשת הפסילה של המדינה, אין בכך כדי לדחות את בקשת הפסילה, ואין בה ללמד על היעדר מסוכנות מצד המשיב.

בקשת הפסילה הינה עצמאית, ואינה קשורה לתקופות פסילה קודמות, שכן היא קשורה קשר הדוק למועד הגשת כתב האישום. בהתאם להוראות פקודת התעבורה, משהוגש כתב האישום בעבירת תעבורה שגרמה למותו של אדם, יורה בית המשפט על פסילה עד תום ההליכים.

לענין זה נקבע ע"י כב' השופטת נצר ב - ע"ח 13720-02-15 אבועייאש נ' מדינת ישראל:

"אמנם, אין להתעלם מהגמגום שחל אצל המשיבה לפחות בתקופה שלאחר תום הפסילה המנהלית ועד להגשת הבקשה לפסילה עד תום ההליכים".

" עם זאת, גמגום, דשדוש, סחיבת רגליים, ככל שתהיה כזו מצד גורמי התביעה, אין בה כדי לחייב כמסקנה אחת ויחידה כי התמהמהות זו יש בה כדי להעיד שהעורר אינו מסוכן עוד בדרך נהיגתו לשלום הציבור".

אני סבור כי גם בפרשה זו ראוי ונכון היה מצד המבקשת כי תפנה בבקשה לפסילה עד תום ההליכים כנגד המשיב בתקופת הביניים שבין ההליך המנהלי ובקשה זו.

יחד עם זאת, אין לתקן מחדל בהחלטה המבססת את אותו המחדל.

שאלת הליבה היא שאלת המסוכנות ועל בסיסה תוכרע הבקשה.

סוף דבר, אני קובע כי משלא עלה בידי המשיב להפריך את חזקת המסוכנות שבהמשך נהיגתו, ובהתאם להוראות סעיף 46ב, אני מורה על פסילת רישיון הנהיגה של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו בתיק העיקרי הצמוד לבקשה זו, וזאת עד למתן פסק דין בעניינו.

ניתנה היום, כ"ב אייר תשע"ה, 11 מאי 2015, בהעדר הצדדים.