<#2#>

נוכחים:

ב"כ העורר: עו"ד רפאל כהן

פרוטוקול

ב"כ העורר:

אני חושב שהקצין טעה, לאור הנסיבות שיש צו הגנה הדדי בין שני הצדדים והיא הגיעה אליו מפרדס חנה לבית הוריו, במטרה ליצור מהומה. היא הגיעה חמושה במצלמת וידאו וצילמה אירוע. היא הגיעה אליו לא הוא אליה. היא קיללה אותו ואת הידידה שלו בקללות גסות.

הקצין אמר שעצר אותו על מסוכנות, אך היא הגיעה אליו לא הוא אליה. רואים שהוא לא עשה כלום, לא תקף אותה. היא טוענת שהוא תקף אותה אבל בסרטון רואים שהוא לא תקף אותה. היא טוענת שהוא חנק אותה, אך בסרטון רואים שהוא לא נוגע בה. כל זה היה היום בצהריים. הוא עצור לשווא. הוא הגיש נגדה תלונה לפני שהיא הגישה והוא עצור והיא משוחררת. את הבקשה הגשתי על בסיס פסיקה שמאפשרת הגשת ערר על החלטת קצין לעצור ל 24 שעות. יש סרטון וידאו שהייתי רוצה להראות לביתה משפט שיראה שאין תקיפה.

<#3#>

החלטה

לפני ערר על החלטת הקצין הממונה, לעצור את העורר ל 24 שעות.

לטענת ב"כ עורר, העורר ואשתו מסוכסכים, מתגוררים בנפרד. לפני מספר ימים התקיים דיון בבית המשפט לענייני משפחה במסגרת בקשה לצו הגנה שהגיש העורר כנגד אשתו. בדיון במעמד שני הצדדים הגיעו העורר ואשתו להסכמה, לפיה הצו שניתן במעמד צד אחד יבוטל אולם שניהם התחייבו שלא להתקרב אחד לשני, לא להטריד אחד את השני ולא ליצור קשר אחד עם השני בכל דרך ובכל נושא, למעט בנושא הילדים שאז הקשר יעשה באמצעות הילדים.

לטענת העורר, הוא מתגורר בטירת הכרמל והאישה בפרדס-חנה. לטענתו היום, בשבת הגיעה האישה לדירת הוריו בה הוא מתגורר, קנטרה אותו, הטרידה אותו, צילמה אותו בוידאו ונהגה כלפיו וכלפי ידידתו באלימות.

לטענת ב"כ העורר, העורר נעצר על ידי קצין המשטרה מחשש למסוכנות.

לשאלת בית המשפט, ענה ב"כ העורר כי הסמכות להגיש ערר על החלטת הקצין נובעת מפסיקת בית המשפט. אציין כבר עתה כי לא הוגשה לעיוני אסמכתא משפטית בעניין הסמכות ולא מצאתי לכך בסיס לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה ומעצרים). סמכותו של הקצין הממונה לעצור אדם קבועה בסעיף 27,28 לחוק המעצרים.

על פי האמור בסעיפים אלו, על קצין המשטרה לשמוע את העורר או כל אדם שבדעתו לעצור. סעיף 23 לחוק המעצרים קובע כי "ניתן לעצור אדם שחשוד בעבירה באלימות בבן משפחה". במקרה הנדון ככל הנראה, זו עילת המעצר של קצין המשטרה והיא ניתנה בסמכות.

אכן תמוה בעיניי שקצין המשטרה לא הביא בחשבון את פסק-הדין שניתן ביום 15.04.15 בעניין ההסכמות שהגיעו העורר ואשתו בית המשפט לענייני משפחה, לפיו לא יתקרבו אחד לשני ולא הביא בחשבון את העובדה שהאישה הגיעה לבית הוריו של העורר בטירת הכרמל מפרדס-חנה. יחד עם זאת, מאחר ואין בידי פרטים מלאים על האירוע ועל תוצאות האירוע ועל האלימות, ככל שהייתה אלימות, בין העורר לאשתו בעקבות אותו אירוע, אני יוצא בשלב זה מנקודת הנחה שגם אם אין עילת מעצר לפי סעיף 13 לחוק המעצרים, המעצר של העורר – נעשה על פי סמכות קצין המשטרה לאחר שבחן את כל ההיבטים הנ"ל. במידה ולא עשה כן, יתבהרו הדברים עם הבאת העורר להארכת מעצר בפני שופט כשאז מלוא התמונה תעמוד בפני בית המשפט.

יצוין שהחלטה זו ניתנה על ידי בשעה 23:30 לאחר שהוגשה בקשה בכתב יד על ידי ב"כ העורר, שלא שיש בידו החלטת הקצין הממונה או כל החלטה אחרת ואני סבור שיש להסדיר פרוצדורה זו של הגשת ערר שלא באמצעות הפסיקה בלבד.

על כן אני דוחה את הערר.

<#4#>

ניתנה והודעה היום כ"ט ניסן תשע"ה, 18/04/2015 במעמד הנוכחים.