במסגרת התובענה שלפניי טען התובע כי במהלך תאונת דרכים שהתרחשה בין הרכב השייך לתובע 1, ואשר היה נהוג אותה עת ע"י התובע 2 (להלן: התובע) לבין רכב הנתבע 2 (להלן: הנתבע), המבוטח ע"י הנתבעת 1 (להלן: הנתבעת) נגרם נזק כמתואר בחוו"ד השמאי מיום 3.8.14.

הנתבע אינו חולק על אחריותו אך טוען כי הנזק המתואר לא נגרם בתאונה זו כי אם בארוע קודם. יצוין כי אין מחלוקת בנוגע לכך שרכב התובע 1 נפגע כשבוע קודם לתאונה כאן בתאונה אחרת, במוקד אחורי שמאלי.

לאחר ששמעתי את הצדדים אני רואה לנכון לקבל את התביעה, ואבהיר –

1. התובע הותיר רושם מהימן על ביהמ"ש, ומסר גרסה סדורה ועקבית המתיישבת עם תמונות הרכב כפי שצולמו ע"י השמאי, ועם ממצאי השומה.

הנתבע לעומתו הותיר רושם של אדם מבולבל, שאיננו יודע לתאר במדויק מנין הגיע ולאן התכוון לנסוע, וספק אם ניתן לסמוך על גרסתו בנוגע לנסיבות התאונה ובנוגע לחלקי הרכב שנפגעו במסגרתה.

2. השמאי מטעם התובע הותיר אף הוא רושם מהימן, והבהיר כי את התמונות שצירף לשומתו צילם בעצמו ביום בדיקת הרכב, הוא יום התאונה.

3. הקבלות מטעם המוסך אשר צורפו לכתב התביעה, מלמדות על כך שהרכב תוקן פעמיים, כאשר בפעם הראשונה הסתיים התיקון ביום התאונה, ובפעם השניה החל התיקון באותו היום.

דברים אלו מתיישבים עם גרסת התובע בנוגע למיקום התאונה ביחס למוסך ועם לוח הזמנים שמסר.

4. יצוין כי בעל המוסך הגיע אל ביהמ"ש כדי לאפשר לצד שכנגד לחקור אותו אודות הנסיבות, במיוחד בשים לב לעובדה שמדובר במקרה חריג שבו נכנס הרכב אל המוסך לכאורה לביצוע תיקון מיד לאחר ששוחרר, ועוד באותו היום, ואולם נציגת חברת הביטוח בחרה שלא לחקור אותו בחקירה נגדית.

5. בסה"כ אם כן ראיתי לנכון להעדיף את גרסת התובע על פני גרסת הנתבע בנוגע לנסיבות התאונה ובנוגע לנזקים שנגרמו במסגרתה.

6. ראוי לציין כי מטעם הנתבעים הוגש דו"ח חוקר תאונות דרכים ובמסגרת הדו"ח עלה כי הלה בחן את רכב הנתבע כשנה לאחר התאונה ולא מצא עדות לפגיעות בחזית הרכב. יחד עם זאת, לא ברור האם בחן את הדופן השמאלית-קדמית ברכב הנתבע, והאם גם שם לא מצא כל עדות לכל תאונה, וכן לא ניתן להסיק באופן חד משמעי כי אין סבירות בטענה שרכב הנתבע הוא שגרם לפגיעה ברכב התובע, בשים לב לגובהו של מרכז הנזק ברכב התובע, אל מול גובה רכב הנתבע. למעשה, עלה מחקירתו כי מוקד הנזק ברכב הנתבע נמצא בתוך טווח גובה החזית ברכב הנתבע, וכי הנתבע כיוון את החוקר לבחון במיוחד את הפינה השמאלית קדמית ברכבו, אף שלשיטת התובע ארעה הפגיעה באמצעות החלק הימני ברכב הנתבע.

7. למעלה מן הצורך אציין כי שלוש הנחות יסוד עמדו בבסיס חוות דעתו של מר וולמרק, האחת – כי את השמאות בגין התאונה שעבר רכב התובע עובר לארוע נשוא התובענה, ערך אותו שמאי ששם את נזקי התאונה כאן, וזה גם צילם את רכב התובע לאחר התאונה הראשונה, השניה כי בדו"ח השמאי מיום 3.8.14 צוין כי הרכב נבדק ע"י השמאי ביום 4.8.14 טענה שככל שהיה בה ממש עשויה להצביע על חוסר אותנטיות בדו"ח השמאי, והשלישית כי התאונה ארעה במפגש שבין חזית ימנית ברכב הנתבע, לבין הפינה השמאלית אחורית ברכב התובע.

8. משמצאתי לקבל את גרסת התובע ולהעדיפה על פני גרסת הנתבע בנוגע לנסיבות התאונה, אין לי אלא לקבוע כי המפגש בין הרכבים לא התרחש כפי שהוצג למר וולמרק, כי אם בחלקה האחר של מכונית הנתבע.

9. עיון בחווה"ד ביחס לתאונה הראשונה מלמד כי זו נערכה ע"י שמאי אחר ולא ע"י מר גנאים - מי שערך את השומה ביחס לתאונה נשוא התובענה, והאחרון אף העיד לפניי כי התמונות שצורפו על ידו לחוות דעתו צולמו על ידו, בעת שבדק את רכב התובע, קרי רק לאחר התאונה נשוא התובענה כאן. יצויין כי בחקירתו אישר חוקר תאונות הדרכים מטעם הנתבעת כי ככל הנראה מדובר בטעות שנפלה בחוות דעתו שמקורה אינו ברור, וכי אין לפניו חוות דעת קודמת מטעם מר גנאיים.

10. עיון בחווה"ד שהגיש מר גנאים מלמד כי בניגוד לאמור בחוות דעתו של מר וולמרק הרי שהרכב נבדק על ידו ביום 9.7.14, יום התאונה, והשמאי נחקר בנקודה זו הן ע"י ביהמ"ש והן ע"י נציגת חברת הביטוח, וחזר על הדברים (המצוינים, יש לומר גם בחוות הדעת עצמה ברחל ביתך הקטנה). אציין כי החוקר מטעם הנתבעת אישר כי גם בעניין זה מדובר בטעות קולמוס שנפלה בדו"ח החוקר מטעמו.

11. מכל אלו הגעתי לכלל מסקנה כי חוות דעתו של מר וולמרק התבססה על הנחות שאין מאחוריהן ממש, וכי אין בה כדי ללמד על כך שהפגיעה ברכב התובע כפי שמתוארת בתמונות השמאי ובחוות דעתו, לא יכולה היתה להתרחש כתוצאה ממפגש בין רכב התובע לבין רכב הנתבע, בדרך שתיאר התובע.

במצב דברים זה אני רואה לנכון לקבל את גרסת התובע, הן ביחס לנסיבות התאונה והן ביחס לנזק שנגרם לו, ואני רואה לנכון לחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע את מלוא שיעור הנזק ושכ"ט השמאי, בסך כולל של 12,077 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, 19.4.15, ועד יום התשלום בפועל.

בנוסף אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובע הוצאות משפט בגין ההליך כאן בסך כולל של 1,000 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד יום התשלום בפועל.

אני פוסקת לשמאי מטעם התובע שכר בטלה בסך של 550 ₪, בהם יישא התובע. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד יום התשלום בפועל.

עוד אני פוסקת לבוחן התנועה מטעם הנתבעת שכר בטלה בגין עדותו כאן בסך של 550 ₪, בהם תישא הנתבעת 1. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד יום התשלום בפועל.

לצדדים זכות להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בתוך 15 ימים.

המזכירות תשלח לצדדים עותק פסה"ד בדואר רשום.

ניתן היום, ו' כסלו תשע"ו, 18 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים.