10 מאי 2018

כללי

1. התובע עבד אצל הנתבעת, שעיסוקה ביבוא ושיווק מתכות לתעשייה, כנהג, מאז 4/97 ועד ליום 25.1.15.

התובע עבד 6 ימים בשבוע: בימים א'-ה' משעה 7:30 עד 16:00 וביום ו' משעה 7:30 עד 12:00. לטענתו עבד גם בשעות נוספות.

התובע עבר ניתוח בעיניו בחודש 4/14 ומאז, על פי אישורים רפואיים, לא היה כשיר לנהיגה ושהה בחופשת מחלה.

משלא כשיר היה להמשיך ולמלא תפקידו כנהג, פוטר התובע מעבודתו.

2. בתביעתו המקורית תבע התובע מהנתבעת הפרשים שונים ופיצויים בסך כולל של למעלה מ-740,000 ₪.

במהלך ההתדיינות חזר בו התובע מהתביעה לפיצוי בגין הפרת חוק דמי מחלה, מהתביעה לפיצוי בגין הפרת חוק הודעה לעובד ומהתביעה להפרשי שכר עבודה.

הפלוגתאות שנותרו לדיון פורטו בהחלטת כב' השופטת רימון-קפלן מיום 16.5.16, כדלקמן:

א. האם בפיטורי התובע, הפרה הנתבעת את חוק שיוויון הזדמנויות לאנשים עם מוגבלות (להלן- החוק השיוויון).

ב. בכפוף לתשובה לפלוגתא ב' לעיל, האם התובע זכאי לפיצוי מאת הנתבעת לפי חוק השוויון ואם כן באיזה סכום?

ג. האם לנוכח הוראות ההסכם הקיבוצי החלות על יחסי הצדדים, התובע זכאי להפרשי פיצויי פיטורים מהנתבעת, ואם כן באיזה סכום?

ד. האם כטענת הנתבעת התקיים לתובע שימוע כדין בטרם פיטורין, או שמא כטענת התובע הוא פוטר בשיחת טלפון ללא שימוע?

ה. בכפוף לתשובה לפלוגתא ד' לעיל, האם התובע זכאי לפיצוי מאת הנתבעת בגין פיטורים ללא שימוע, ואם כן באיזה סכום?

ו. האם התובע הועסק בשעות נוספות במהלך שבע שנות עבודתו האחרונות?

ז. האם כטענת הנתבעת תנאי עבודתו של התובע ונסיבותיה אינם מאפשרות לה כל פיקוח על שעות עבודתו?

ח. בכפוף לתשובה לפלותגאות ו'-ז' לעיל, האם התובע זכאי לגמול עבודה בשעות נוספות ואם כן באיזה סכום?

בסיכומיו חזר בו למעשה התובע גם מהפלוגתא בעניין הפרש פיצויי הפיטורים (פלוגתא ג' לעיל).

התביעה לפיצוי בגין הפרת חוק שיווין זכויות לאנשים עם מוגבלות

3. אין חולק, כי התובע עבר ניתוח בעיניו ולא יכול היה להמשיך ולשמש כנהג.

עוד בדיון המוקדם ביום 21.12.15 הודה התובע כי עבר ניתוח להשתלת קרנית בחודש 4/14 "ומאז מצבי עדיין אינו מאפשר לי לחזור לנהיגה..." .

לטענתו, היה על הנתבעת למצוא לו תפקיד אחר ואסור היה עליה לפטרו.

4. בתצהירו טען התובע, כי הנתבעת שכרה עובד נוסף שיעבוד במחסניה במקום להעסיק אותו. בחקירתו הודה שאינו יודע מיהו אותו עובד נוסף שהתקבל וכי "אמרו לי שקיבלו מישהו". על טענה זו לא חזר בסיכומיו.

5. עוד טען, כי ניתן היה להעסיקו במחסן ואת המחסנאי הנוסף להעסיק בנהיגה, אולם כלל לא ידע האם לאותו מחסנאי יש רישיון נהיגה.

התובע טען כי יכול היה לעבוד במשרדים. התובע נחקר באשר לעובדי המשרד הקיימים ואישר כי היו 5-6 עובדים בתפקידי פקידות . התובע העיד כי הוא חושב שמספר הפקידים גדל לאחר עזיבתו, אולם הודה שאינו באמת יודע כי ניתק קשר עם החברה.

5. מעדות מנהל הנתבעת עולה כי לא היה תפקיד מתאים ופנוי אחר להציע לתובע. יתר התפקידים היו ונותרו מאוישים.

מעדותו עולה כי רק בשנה האחרונה הוגדל הצוות ונוסף עובד אחד שמשמש גם כנהג וגם כמחסנאי, כ"כלבויניק".

מעדותו של המנהל עולה עוד, כי התובע אינו יכול להיות מחסנאי משאינו יכול לנהוג על מלגזה ואין לו כישורים כאיש שיווק. לא היה מנוס מפיטוריו משלא היה כשיר לנהיגה.

6. עדות מנהל הנתבעת מקובלת עלינו ולא נסתרה ע"י התובע.

לנוכח האמור, משלא כשיר היה התובע לביצוע עבודתו ובהעדר תפקיד חילופי שניתן היה להציע לו, דין תביעת התובע ברכיב זה, להידחות.

האם פוטר התובע בשיחת טלפון, ללא שימוע, והאם זכאי הוא לפיצוי עקב כך?

7. לטענת התובע, ביום 17.1.15 מסר למנהל הנתבעת אישור רפואי מיום 13.1.15 ובו הוראה להימנע מנהיגת רכב כבד עד לניתוח נוסף שעליו לעבור.

לטענתו, באותו המועד ציין כי ישמח לעבוד בכל תפקיד אחר עד אשר יוכל להמשיך בנהיגה.

לטענתו, למחרת, ביום 18.1.15 בהיותו בחופשת מחלה, הודיעה לו טלפונית מזכירת מנהל הנתבעת, כי מנהל הנתבעת החליט על פיטוריו.

לטענתו, בו ביום ערך תרשומת האירועים (נספח ד' לתצהירו), ולאחר מס' ימים פנה למנהל הסניף בבקשה לשוב לעבודה ואז נמסר לו מכתב פיטורים, לכאורה בהמשך לשימוע מיום 15.1.15 (נספח ה' לתצהיר התובע).

משלא נערך לו שימוע, תובע הוא פיצוי בגובה 12 משכורות, בסך 103,200 ₪.

8. לטענת הנתבעת, התובע הציג ביום 18.1.15 את אישור המחלה מיום 13.1.15, ובאותו המועד נערך לו שימוע.

פרוטוקול השימוע צורף להודעת הנתבעת מיום 4.1.16.

בהמשך, נמסרה לתובע ביום 25.1.15 הודעה על פיטוריו.

הנתבעת טוענת כי לא הפקידה גב' לימור הודיעה לתובע בעל פה על פיטוריו ולא מנהל הנתבעת, אלא ההודעה הייתה במכתב מיום 25.1.15.

9. גרסתו של התובע כי פוטר טלפונית ביום 18.1.15 לא הייתה אחידה ואינה מהימנה עלינו, ונסביר.

10. בסעיף 8 לתביעתו ציין התובע כי פוטר לאלתר ביום 25.1.15.

בהמשך טען כי פוטר ביום 18.1.15 בשיחת טלפון עם מנהל הסניף.

בתצהירו טען כי ביום 18.1.15 התקשרה אליו לימור נזרי מזכירתו של מנהל הנתבעת, והיא שהודיעה לו כי מנהל הנתבעת החליט על פיטוריו.

בתרשומת שלטענתו ערך "לאחר שיחת הטלפון" רשם התובע כי השיחה הייתה עם מנהל הסניף.

בחקירתו הנגדית חזר וטען כי השיחה ב 18.1.15 הייתה עם הפקידה וכי עם מנהל הסניף לא דיבר. משנשאל לפיכך, האם מה שרשום בנספח ה' (תרשומת מיום 18.1.15) אינו נכון, השיב: "יכול להיות".

באשר לאמינות התרשומת יש להוסיף ולציין, כי בתרשומת לא רשם התובע את השיחה שערך לטענתו עם הסמנכ"ל ואף לא את הטענה כי התבקש להגיע ולקחת מכתב פיטורים.

11. מקובלת עלינו גרסת הנתבעת כי אמנם לא זימנה את התובע לשימוע פורמאלי אולם התובע התבקש, משנסתיימו ימי המחלה הצבורים שלו, להמציא אישור מרופא תעסוקתי ומשהביאו, התקיימה שיחה בשאלת המשך העסקתו.

12. בהגינותו, הודה מנהל הנתבעת:

"לא ידעתי שצריך להתכונן מראש. לא ידעתי שיש צורך בהודעה מוקדמת לשימוע... הוא הביא מכתב שאוסר עליו לנהוג. אסור לו מלגזה. אסור לו משאית. הבנאדם לא מתאים לעבודת שיווק ומלבד זאת שהייתי בצוות מלא. אמרתי לו חד משמעי שהוא לא מתאים לדברים אחרים. אמרתי לו את זה בשימוע... הוא אמר לי שאם היה יודע שזה התוצאות של הניתוח שעשה הוא לא היה ניגש לזה בכלל..."

הדברים מתיישבים עם פרוטוקול השימוע ועם המייל ששלח מנהל הנתבעת למר ידידה שנרב ביום 19.1.15 (נספח ו' לכתב ההגנה) בו נרשם כי ביום 18.1.15 בוצע לעובד שימוע, ואת תוכן השימוע, התואם לפרוטוקול.

13. בע"ע 554/09 צבר ברזל הספקה ושיווק מתכת בע"מ נ' משה שמיר [פורסם בנבו] (13.1.11) נאמר:

"על מנת לקיים את חובת השימוע, אין משמעות הדבר כי חייבים להתקיים 'כללי טקס' צורניים מסוימים. השאלה האם מולאה חובת השימוע נגזרת בכל מקרה מנסיבותיו הוא. לא דומה מקרה בו התשתית העובדתית או האחרת לפיטורים רחבת היקף למקרה פשוט. זאת ועוד, לא כל 'פגם' בשימוע בהכרח יש בו כדי להצדיק מתן פיצוי – כל מקרה צריך להבחן בנסיבותיו"

14. בע"ע (ארצי) 23402-09-15‏ ‏ אוריאל ברד נ' קנסטו בע"מ עמד ביה"ד הארצי על החשיבות בהגשמת תכליתו של השימוע הכולל, בין היתר, יידוע העובד בדבר אפשרות הפיטורים; מתן הנימוקים המפורטים בגינם נשקלת אפשרות פיטוריו מספיק זמן מראש, וזאת על מנת שתהא לעובד האפשרות להיערך לקראת השימוע; שקילת טענות העובד בנפש פתוחה וחפצה; ככל שהעובד חפץ להיות מיוצג בהליך השימוע שמורה לו ככלל הזכות לכך.

באותו עניין ביה"ד אף דן בהערכת גובה הפיצוי תוך בחינת חומרת המחדל.

15. בענייננו, היה על הנתבעת לזמן את התובע לשימוע מבעוד מועד ואולם, בנסיבות העניין, משהתובע שהה כבר תקופה ממושכת בחופשת מחלה שמוצתה והמציא אישור רופא שאינו כשיר לנהיגה (תפקידו בנתבעת), כוונת הנתבעת לפטרו בנסיבות אלה לא הייתה בגדר הפתעה לתובע.

התובע העלה בקשה כי ימצא לו תפקיד אחר, בקשה אליה התייחסה הנתבעת אולם לא יכלה לקבלה וכפי שהעיד מנהל הנתבעת: " הוא היה נהג לא רע בכלל. אין לו כישורים להיות איש שיווק. מחסנאי הוא לא יכול להיות כי הוא לא יכול לנהוג על מלגזה..."

התובע אמנם לא זומן לשימוע מבעוד מועד וכנדרש, אולם התובע ידע שאינו כשיר לנהיגה, כי מוצו ימי המחלה שלו ובקשתו למציאת תפקיד חלופי הועלתה ונבחנה ע"י הנתבעת.

16. שוכנענו, כי פיטורי התובע בנסיבות העניין היו ענייניים, לא נבעו מאשמה המוטלת בתובע אלא מנסיבות אובייקטיביות שנכפו על הצדדים. הנתבעת שקלה אפשרות העסקה חלופית שלא הייתה אפשרית ומחדלה באי זימון התובע לשימוע פורמאלי הינו על כן מינורית בנסיבות.

לנוכח האמור, תשלם הנתבעת לתובע פיצוי בסך של 6000 ₪ בגין אי קיום חובת השימוע כהלכתה.

התביעה להפרשי שעות נוספות

17. בתביעתו תבע התובע פיצוי בסך 40,000 ₪ בגין עבודה בשעות נוספות, ללא כל תחשיב או הסבר. התובע טען בתביעה כי החתים כרטיס נוכחות במשך כל תקופת העסקתו ודרש גילוי תדפיס שעות העבודה.

18. בישיבת הדיון המוקדם ביום 21.12.15 טען התובע כי ב-3-4 השנים האחרונות היה בנתבעת שעון נוכחות ואז הדפיס את שעות עבודתו, למעט בפעמים שלטענתו הגיע לאחר סגירת הסניף, אז לא יכול היה להחתים את הכרטיס.

התובע נדרש ליתן פרוט לתביעתו לשעות נוספות והודיע ביום 22.12.15 כי עבד כשעתיים - שלוש נוספות מדי שבוע ולפיכך זכאי הוא להפרשי שעות נוספות בסך 43,470 ₪ עבור שעתיים נוספות מדי שבוע.

19. בדיון מוקדם נוסף מיום 7.2.16 נדרשה הנתבעת להמציא את דוחות הנוכחות לתקופה מיום 1.4.08 ואילך.

דוחות הנוכחות שנמצאו, לתקופה שמחודש 2/09 ואילך, צורפו להודעת הנתבעת מיום 5.3.16.

20. בתצהירו טען התובע, כי לפחות פעמיים בשבוע לא החתים כרטיס ביציאה מהמפעל מכיוון שהמשרדים היו כבר סגורים. עוד טען, טענה חדשה, כי במהלך היום בעת שנסע ממקום למקום מחוץ לחצרי הנתבעת, לא לקח הפסקה.

21. הנתבעת הכחישה טענת התובע כי היה חוזר לחצריה לאחר סגירת המשרדים כך שלא יכול היה להחתים כרטיס נוכחות.

לטענתה, במקרים בהם עבד התובע בשעות נוספות קיבל על כך תמורה נוספת והפנתה לתלושי שכר אותם צרפה לתצהירה.

הנתבעת טענה כי התובע עשה הפסקות במהלך יום העבודה ואף פעמיים נערך לו שימוע עקב כך שנסע לביתו במהלך יום העבודה מבלי לדווח על כך.

22. גרסת התובע כי כפעמיים בשבוע לא החתים את כרטיס הנוכחות בשל ביצוע שעות נוספות וחזרה מאוחרת לחצרי הנתבעת – כלל לא הוכחה.

התובע יכול היה להפנות לכרטיסי הנוכחות שיתמכו בגרסתו כי בימים שלטענתו עבד שעות נוספות וחזר מאוחר לא נרשמו בשעון הנוכחות שעות יציאה, אולם לא עשה כן.

התובע טען בסיכומיו טענה שאין בה ממש כי דוחות השעות לא צורפו לתיק בית הדין. הדוחות כאמור צורפו עוד ביום 5.3.16.

עיון בדוחות סותר את גרסתו של התובע בדבר אי החתמת כרטיס הנוכחות כפעמיים בשבוע עקב ביצוע שעות נוספות.

התובע לא טען לזכאות לשעות נוספות על בסיס אחר, ולא ערך כל תחשיב בעניין זה על בסיס דוחות השעות ובכלל.

23. לנוכח האמור, טענת התובע כי ביצע שעות נוספות פעמיים בשבוע עת חזר מאוחר, טענה שאינה נתמכת בכרטיסי הנוכחות, נדחית.

משלא הוכיח התובע טענתו כי עבד בשעות נוספות כאמור, תביעתו לתשלום הפרשי שעות נוספות נדחית.

סיכום

24. תביעת התובע, שהוגשה על סך של 740,862 ₪ נדחית ברובה המכריע, למעט תביעת התובע לפיצוי בגין העדר שימוע.

בגין מחדלה של הנתבעת באי זימון התובע לשימוע אודות כוונתה לפטרו תשלם הנתבעת לתובע פיצוי בסך 6,000 ₪. הנתבעת תשלם לתובע סך זה תוך 30 יום מהיום.

לנוכח תוצאת ההליך, אין צו להוצאות.

25. לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מהיום.

ניתן היום, כ"ה אייר תשע"ח, (10 מאי 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.