רקע

בתאריך 11.12.14 התקשרו התובעים עם הנתבע ב"הסכם אספקת שירותי עבודות שיפוצים" (להלן: "ההסכם") שבמסגרתו התחייב הנתבע לבצע בדירתם את עבודות הגבס המפורטות להלן:

• בחדר הילדה – קרניז + 3 ספוטים + הדלקה + הסתרת TV עם סגירת ארון
• במטבח – סגירה לארונות מעל מקרר, קרניז ללא תאורה + קרניז עם תאורה
• בסלון – סגירת מדרגות + קרניז צף + 6/8 ספוטים + לד לבן, הסתרת כבלי TV והזזת התאורה
• במקלחת – מדרגה + 8 ספוטים
• בחדר שינה – סגירת ארון עם חיבור קו, ספוט+קרניז+3 ספוטים+ הסתרת TV
• הנמכת מסדרון כולל תאורת ספוטים 6
• חיבור בין מסדרון לסלון

התובעים מצידם התחייבו לשלם לנתבע שכר עבודה בסך 22,000 ₪ כולל מע"מ - 1,000 ₪ כמקדמה ו- 21,000 ₪ לפי הפירוט הבא: 3,000 ₪ עם קבלת המפתח לשם רכישת חומרים, 8,000 ₪ אחרי קונסטרוקציה, 5,000 ₪ אחרי גבס ו- 5,000 ₪ הנותרים עם סיום העבודה (ר' ההסכם שצורף לכתב התביעה).

טענות התובעים

לטענת התובעים, ביום בו נחתם ההסכם ובטרם מעמד חתימתו, נפגשה התובעת לבדה עם הנתבע, ערכה עמו סיור בדירה וסיכמה איתו את פרטי העבודות שתבוצענה על ידו תמורת סכום של 20,000 ₪. בהמשך אותו היום, בפתח פגישתם הנוספת שנערכה לשם חתימת ההסכם והתקיימה בנוכחות התובע גם כן, הבהיר להם הנתבע כי לאחר חישוב חוזר שנערך על ידו הוא מבקש להעמיד את עלות ביצוע העבודות על סך של 22,000 ₪ והם הסכימו לכך. ואולם בהמשך – כך טוענים הם – ניצל הנתבע את היעדרות התובעת מן החדר בו התנהלה שיחת הסיכום (בשל הצורך להיניק אתת תינוקה) ואז, התובע אשר לא היה מודע לכל הפרטים, חתם על ההסכם שלא כלל סעיף של "סגירה בגבס את תיקרת חדר ההורים עד לפתח האיוורור" – סעיף שביצועו סוכם עם הנתבע קודם למעמד החתימה. בנוסף – כך טוענים התובעים - הנתבע טען כי לא דובר על חיבור הסלון עם המסדרון וזאת על אף שסעיף זה הופיע בהסכם עצמו. התובעים טוענים כי בשלב זה, העלה הנתבע את סך עלות העבודה ל- 24,500 ₪ והם החלו לאבד את אמונם בו. במצב דברים זה ולאחר שבהמשך הודיע להם הנתבע כי לא יוכל לבצע את העבודה בעצמו ושלח אליהם אנשי מקצוע אחרים שיעבדו במקומו, הם החליטו לבטל את התקשרותם עמו. דא עקא, שאז סרב הנתבע להשיב להם את הסך של 5,000 ש"ח ששולם לו על ידם עד לאותו שלב – 1,000 ₪ כמקדמה ו- 4,000 ₪ נוספים שהם שילמו לו, על פי דרישתו – לשם רכישת חומרים, כשבועיים לאחר מועד חתימת ההסכם, וזאת על אף שלפי ההסכם היה עליהם לשלם לו למטרה זו סך של 3,000 ₪ בלבד, רק בשלב של קבלת מפתח הדירה אשר טרם נמסר להם אז. בנוסף לכך טען הנתבע כי בהתאם להסכם עליהם לשלם לו מחצית מעלות העבודה הגם שהוא לא החל בביצועה.

מפני כל האמור לעיל עותרים התובעים לחיוב הנתבע בהשבת הסך של 5,000 ₪ שהם שילמו לו וטוענים כי הלה לא הציג בפניהם קבלות שתלמדנה על רכישת חומרים כלשהם, מה עוד שבעקבות אופן התנהלותו הם נאלצו בסופו של דבר להשתמש בשירותיו של איש מקצוע אחר.

טענות הנתבע / התובע שכנגד

הנתבע, המאשר את גרסת התובעים בכל הנוגע לשלבי ההתקשרות הראשוניים ביניהם, טוען כי במסגרת ההסכם שלו עמם סוכם כי "מקום בו יבוטל ההסכם מכל סיבה שהיא מצד התובעים לפני תחילת העבודה, הם יחויבו בסך השווה למחצית התמורה" (קרי 11,000 ₪). עוד טוען הנתבע כי לאחר חתימת ההסכם הוסיפה התובעת ובקשה כי יבצע עבורה ועבור התובע עבודות נוספות על אלה שפורטו בו וכי רק בעקבות כך הועלה סך עלות העבודה על ידו ל- 24,500 ₪. אלא שבהמשך, כך טוען הנתבע, בשל עיכובים בקבלת מפתח הדירה ולאחר שהוא סיכם עם התובעים כי העבודות תבוצענה על ידי שני קבלנים חיצוניים מטעמו – משה ו/או ארתור, הודיעה לו התובעת שהתנהלותו איננה לרוחה ודרשה כי ישיב לה את סכומי הכסף ששולמו לו על ידה. בעקבות כך, ולאחר דין ודברים שהיה לו עם התובעת הסכים הנתבע – כך לגרסתו – לסיים את התקשרותו עמה ועם התובע בהפחתת "קנס" ביטול ההסכם מ- 11,000 ₪ לאותם 5,000 ₪ ששולמו לו כבר על ידם.

את התביעה שכנגד שהוגשה מטעמו נגד התובעים על סך של 12,250 ₪ מסביר הנתבע בכך שזמן קצר לאחר שהוא סיכם עמם את תנאי סיום ההתקשרות ביניהם כאמור, נודע לו כי הם בחרו באותו קבלן חיצוני – משה, אותו הם הכירו באמצעותו, שיבצע עבורם את העבודה וכי זו היתה הסיבה האמיתית לביטול התקשרותם עמו.

תגובת התובעים לתביעה שכנגד

בכתב ההגנה שהוגש מטעמם לתביעה שכנגד, כמו גם במהלך הדיון שהתקיים בבית המשפט, אישרו התובעים כי הם קיבלו את מפתח הדירה באיחור, דהיינו ביום 27.1.15 (ר' מסמך קבלת המפתח) בעוד שהם היו אמורים לקבלו ב- 31.12.15 ואולם טענו כי עוד לפני כן הודיע להם הנתבע/התובע שכנגד שהוא "לא יוכל לבצע את העבודה כי לקח פרויקט אחר והוא לא פנוי לכך" ולכן הם בקשו לבטל את ההסכם עמו ולקבל בחזרה את הכסף שהם שילמו לו לשם רכישת החומרים ואת הספוטים שהוא טען כי רכש בחלק מן הכסף עד לאותו שלב. בנוסף לכך טענו התובעים כי עבודות הגבס בדירתם בוצעו בסופו של דבר על ידי איש גבס אחר ששמו איציק חזיזה. את חלקו של "משה" בביצוע העבודות הסבירה התובעת, כך: "החוזה נחתם עם איציק . את הכספים שילמנו לאיציק ומי שביצע את העבודה בפועל היה איציק בעצמו שעבד עם עוזר קבוע שלו שלא היה משה אלא בחור אחד. באחד מן הימים אחרי כשבוע, כשבאתי לראות איך מתקדמת העבודה, ראיתי את משה שצובע את הקירות. אין לנו מושג מה הקשר. כנראה שהוא עובד עם איציק. לא יצרנו שום קשר עם משה. הוא לא קבל מאיתנו שקל ולא היה שום חוזה עם משה" (ר' הצעת המחיר שניתנה לתובעים על ידי איציק חזיזה וצורפה לכתב התביעה וכן הזמנת העבודה והקבלות).

התובעים, הטוענים כי "סעיף הביטול" בהסכם פורש על ידם בשעתו כך שבמקרה של ביטולו מצדם לפני תחילת העבודה הם יחויבו בתשלום סך של 500 ₪ בלבד (מחצית המקדמה ולא מחצית התמורה המלאה), טוענים כי פניותיהם אל הנתבע בדרישה להשבת כספם לא נענו וכי הוא "לא החזיר את הכסף שלקח ולא את החומרים שקנה, ונעלם". לתמיכת טענה זו צרפו התובעים לכתב הגנתם מייל מיום 7.2.15 בו הם כתבו לו "נבקש להעביר לנו בהקדם (במהלך השבוע הקרוב) את החומרים שרכשת תמורת 4,000 ₪ שקבלת במזומן בתאריך 23.12.14 בצירוף קבלת קניה רלבנטית".

דיון והכרעה

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי בראיות שהוגשו מטעמם, דעתי היא כי דין תביעת התובעים להתקבל, ואילו דין התביעה שכנגד, להידחות. ואלה הם עיקרי נימוקי:

• התובעים אישרו בהגינותם כי המועד הפורמלי הצפוי לקבלת המפתח היה 31.12.14 וכי בסופו של דבר הם קבלו אותו באיחור, ביום 27.1.15 (ר' אסמכתא לכך בכתב) ואולם לא מצאתי בהסכם ההתקשרות בין הצדדים סעיף כלשהו הנוגע למועד הצפוי לקבלת מפתח הדירה וגם לא כזה המתייחס לאפשרות של איחור בקבלת המפתח ו/או להעברת ביצוע העבודה לידיו של איש מקצוע "חלופי" במקרה שכזה.
• גרסת התובעים נשמעה לי מהימנה יותר מזו של הנתבע, לרבות טענתם בדבר התחייבות הנתבע לבצע את העבודות בדירתם בעצמו ולא באמצעות קבלן חיצוני אחר (למעט עוזר בשלב בניית הקונסטרוקציה) ואילו הוא לא הניח בפני כל ראיה שתצדיק את העברת ביצוע העבודה לקבלן חיצוני אחר בשל האיחור בקבלת המפתח. לו היה הנתבע מוכיח כי במעמד חתימת ההסכם עם התובעים הוא הבהיר להם שבמקרה של איחור בקבלת המפתח תבוצע העבודה על ידי קבלן אחר משום שהוא עצמו מחויב לעבודות אחרות אצל לקוחות אחרים, כי אז הייתי מוצאת טעם בדרישתו לתשלום ה"קנס" הגבוה בגין ביטול ההסכם על ידם ואולם הוא לא עשה כן.
• אכן, ההסכם שנחתם בין הצדדים כולל סעיף בו נאמר כי "באם יבוטל ההסכם מכל סיבה שהיא מצד הלקוח לפני תחילת העבודה יחויב הלקוח בסך של מחצית התמורה" כשהמונח "תמורה" הוגדר בו כשכר העבודה בסך 22,000 ₪. אלא שמשמצאתי את טענת התובעים לפיה העברת העבודה לקבלן אחר היוותה הפרה של ההסכם מצידו כלפיהם - מוצדקת, דעתי היא כי במצב דברים כזה סעיף ה"קנס" הנ"ל, עליו מסתמך הנתבע/תובע שכנגד, איננו חל עוד.

סוף דבר

מפני כל האמור לעיל ומשהתובעים הוכיחו כי עבודות הגבס בדירתם בוצעו בסופו של דבר על ידי איש מקצוע אחר עמו הם התקשרו בעקבות הפרת הנתבע את התחייבויותיו כלפיהם, ואילו הוא לא הוכיח כי האיחור במסירת המפתח לדירה מנע ממנו את האפשרות לקיים את ההסכם בשל התחייבות אחרת, כמו גם את טענתו בדבר ביטול ההסכם מצדם בשל החלטתם להתקשר עם אותו "משה" מאחורי גבו, אני מחליטה לקבל את תביעת התובעים ולדחות את התביעה שכנגד.

הנתבע ישיב לתובעים את הסך של 5,000 ₪ ששולם לו על ידם (כשהספוטים שהוא רכש בחלק קטן מן הסכום הזה נותרו בידיו) וישלם להם את הוצאות המשפט בסך 500 ₪.

הסכומים הנ"ל ישולמו בתוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית עד ליום התשלום בפועל.

זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה בתוך 15 ימים.

המזכירות תשלח לצדדים את פסק הדין בדואר רשום.

ניתן היום, כ"ה חשוון תשע"ו, 07 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים.