30 ינואר 2017

1. תביעת הגב' יופה נינה (להלן: "התובעת") לקצבת נכות כללית ולקצבת שירותים מיוחדים נדחתה על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן –הנתבע) מכאן ההליך אשר בפניי.

טענות התובעת:

2. תביעת התובעת לקצבת נכות כללית וקצבת שירותים מיוחדים נדחתה מן הטעם כי התובעת אינה מבוטחת בביטוח נכות מאחר שביום 25/8/14 הגיעה לגיל פרישה על פי סעיף 195 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה- 1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי").

3. התובעת נולדה בתאריך 25/8/1952. לתובעת נתנה אשרת עולה ביום 5/5/14 וביום 28/5/14עלתה ארצה מבלרוס.

4. התובעת סובלת ממספר מחלות כרוניות המגבילות את תפקודה באופן ניכר. ביום 9/9/14 הגישה התובעת תביעה לנכות כללית ושירותים מיוחדים לעולה. ביום 28/10/14 זומנה התובעת לוועדה רפואית לבדיקת זכאותה לנכות כללית ושירותים מיוחדים לעולה. הרופא הבודק ציין כי מצבה הרפואי של התובעת מזכה בקצבאות מקסימליות.

5. ביום 9/12/14 קבלה התובעת מכתב מטעם הנתבע הדוחה תביעתה לקבלת קצבת שירותים מיוחדים מאחר ואינה מבוטחת בביטוח נכות שעה שביום 28/5/14 הגיעה התובעת לגיל פרישה. התביעה לקצבת נכות כללית מאותו נימוק.

6. במקרה של עולים חדשים, קצבה לשירותים מיוחדים משולמת מהיום ה-91 לעליה ואילו קצבת נכות מיוחדת לעולה משולמת מהיום ה- 181 לעליה ובתנאי שנמצא זכאי קודם לכן לקצבת שירותים מיוחדים לעולה.

7. מלשון סעיף 197 לחוק הביטוח הלאומי עולה כי המועד הקובע לזכאות לגמלה הוא המועד בו ניתנה אשרת עולה או תעודת עולה לפי חוק השבות. לתובעת ניתנה אשרת עולה ביום 5/5/14 על כן יש למנות את 90 הימים מהיום 5/5/14 ובהתאם יש לשלם לתובעת קצבה לשירותים מיוחדים לעולה מיום 4/8/14 כאשר במועד זה טרם הגיעה התובעת לגיל פרישה. כמו כן מיום 2/11/14 יש לשלם לתובעת קצבת נכות כללית מאחר והייתה אמורה להיות זכאית קודם לקצבת שירותים מיוחדים לעולה.

8. אין כל רלוונטיות למועד הרשום במשרדי משרד הפנים שכן עסקינן בחוק ביטוח לאומי בו נכתב מפורשות כי הזכאות לגמלה מתחילה מיום שבידו אשרת עולה ולא מיום רישום המערכות הממוחשבות של משרד הפנים. משרד הפנים אינו צד לעניין תשלום קצבאות נכות לנכים אלא הוראות חוק הביטוח הלאומי.

9. הנתבע מנה את מניין הימים דווקא מיום קבלת תעודת עולה שנתנה לתובעת ביום 28/5/14 ובכך פסל זכאותה לקבלת הקצבאות, שלא כדין, בהתעלם מהוראות חוק הביטוח הלאומי.

10. התובעת בקשה לעלות ארצה עוד בחודש מרץ 2014 קודם לעלייתה בפועל אולם הדבר נמנע ממנה בשל שביתה ארוכה אשר פרצה בקונסוליה הישראלית במינסק אשר מטפלת בעלייתם של תושבי מינסק לארץ. גם לפי מבחן מירב הזיקות כוונת התובעת הייתה לעלות לארץ קודם למועד בו עלתה בפועל. על כן מיום 4/8/14 יש לשלם לתובעת קצבה לשירותים מיוחדים לעולה, כאשר במועד זה טרם הגיעה לגיל פרישה וקצבה לשירותים מיוחדים מיום 2/11/14.

11. התובעת זומנה לוועדה בבית לווינשטין על מנת לקבוע את גובה זכאותה. מכאן עולה כי התובעת זומנה לוועדה שעה שתביעתה הוגשה במועד ומעצם זימונה וויתר הנתבע על טענה מקדמית זו.

התנהגות הנתבע אשר זמן את התובעת לוועדה בה אושר כי מצבה הרפואי הקשה מזכה בקצבאות מקסימאלית הינה בבחינת הטעייה. לפיכך, יש לקבל את תביעת התובעת אשר נפלה קורבן להטעיה ולרשלנות הנתבע.

טענות הנתבע:

12. אשר לתביעה לקצבת נכות כללית – בדין נדחתה התביעה לאור סעיף 195 לחוק הביטוח הלאומי מאחר והתובעת לא הייתה מבוטחת בביטוח נכות משהגיעה לגיל פרישה. אף אם טענת התובעת לעניין מועד אשרת העולה תתקבל, אין בדבר לסייע לתובעת לאור הוראות סעיף 197 לחוק הביטוח הלאומי.

13. אשר לקצבת שירותים מיוחדים –משרד הפנים הנפיק את אשרת העולה לתובעת והנתבע פעל בהתאם לפרטים אשר התקבלו במשרד הפנים. ככל שהתובעת סבורה כי הרשום במשרד הפנים בנוגע לאשרת העולה שגוי הוא, הנתבע אינו הנתבע הנכון והראוי לדון בטענות אלו.

14. יש לדחות את טענות התובעת בעניין מועד הוצאת אשרת העולה מחמת חוסר סמכות עניינית ולחלופין מחיקת טענות התובעת בהעדר עילה כנגד הנתבע אשר אינו הנתבע הראוי לדון בטענות התובעת.

15. פרשנות התובעת לסעיפי החוק שגויה וטענתה כי אין משמעות לרישומי משרד הפנים מוטב כי לא הייתה נטענת כלל.

16. זימון התובעת לוועדה רפואית אינו מקנה זכאותה אוטומטית ולקצבאות ועל התובעת לעמוד בתנאי הסף הקבועים בחוק.

המסגרת הנורמטיבית:

17. סעיף 195 לחוק מגדיר מבוטח – "תושב ישראל שמלאו לו 18 שנים וטרם הגיע לגיל הפרישה".

בעב"ל 28253-02-12 שמואל שפינט נ' המוסד לביטוח לאומי נקבע כי –

"המבחן לקביעת תושבותו של אדם לצורך זכויות מכוח החוק הינו מבחן מרכז החיים, הנבדק לפי מירב הזיקות. למבחן זה שני פנים: ההיבט האובייקטיבי – הבוחן היכן מצויות מירב הזיקות של האדם מבחינה פיזית; וההיבט הסובייקטיבי – הבוחן מה הייתה כוונתו של האדם והיכן הוא רואה את מרכז חייו, להבדיל משהות ארעית או זמנית. היבטים אלה יש לבחון לאור כלל הנסיבות העובדתיות, ובכלל זה: זמן השהייה בישראל בתקופה הרלוונטית, קיומם של נכסים בישראל, מקום המגורים הפיזי, המקום בו מתגוררת משפחתו של האדם ובו לומדים ילדיו, אופי המגורים, קשרים קהילתיים וחברתיים, מקום העיסוק וההשתכרות, מקום האינטרסים הכלכליים, מקום פעילותו או חברותו של האדם בארגונים או מוסדות, מצגים של האדם עצמו אשר יש בהם כדי ללמד על כוונותיו ומטרת השהייה מחוץ לישראל".

18. סעיף 196 לחוק קובע כדלקמן:

"(א) נכה זכאי לגמלה לפי פרק זה אם אי-הכושר להשתכר נגרם לו בהיותו תושב ישראל או בהיותו תושב ארץ-ישראל לפני יום ו' באייר תש"ח (15 במאי 1948), או אם בהגיעו לגיל 18 היה תושב ישראל ונכה, אף אם הליקוי נגרם לפני היותו תושב ישראל או אם הליקוי שבשלו נגרם אי הכושר להשתכר, נגרם בישראל בהיותו קטין תושב ישראל.

(ב) הזכות לגמלה לפי פרק זה תתחיל בתום 90 ימים מהתאריך הקובע..."

19. סעיף 197 לחוק דן בזכויות עולים חדשים וכך נקבע:

"(א) על אף הוראות סעיף 196(א), עולה, שאי-כושרו להשתכר נגרם לפני היותו תושב ישראל, יהיה זכאי לגמלה לפי פרק זה.

(ב) הוראות פרק זה יחולו על כל עולה בשינויים אלה:

(1) לא ידון המוסד בתביעה לגמלה לפי פרק זה של עולה אלא אחרי תום 9 חודשים מהיום שבו נעשה עולה; הוראה זו באה להוסיף, לגבי עולה שאי- כושרו להשתכר נגרם בהיותו תושב ישראל, על הוראות סעיף 207(א), ולא לגרוע מהן;

(2) הזכות לגמלה לפי פרק זה של עולה תתחיל בתום 12 חודשים מהיום שבו נעשה עולה; הוראה זו באה להוסיף, לגבי עולה שאי- כושרו להשתכר נגרם בהיותו תושב ישראל, על הוראות סעיף 196(ב), ולא לגרוע מהן;

1998

(3) לשם הקביעה שצמצום בכושר השתכרות של עולה חל לאחר שהיה תושב ישראל, לענין הגדרת נכה שבסעיף 195, לא תובא בחשבון הכנסה שהיתה לו בהיותו מחוץ לישראל.

(ג) בסעיף זה, "עולה" – תושב ישראל שמתקיים בו אחד מאלה:

(1) בידו אשרת עולה או תעודת עולה לפי חוק השבות;

(2) בידו אשרה ורישיון לישיבת קבע או אשרה ורישיון לישיבת ארעי מסוג א/5, לפי חוק הכניסה לישראל, וניתן לו סל קליטה מהמשרד לקליטת העליה.

20. השאלה הדרושה להכרעה בהליך זה הינה האם כטענת התובעת יש לבחון זכאותה במועד קבלת אשרת העולה עוד שמא כטענת הנתבע במעוד עלייתה ארצה בפועל.

21. חוק השבות, תש"י-1950 קובע בסעיף 1 לחוק כי-"כל יהודי זכאי לעלות ארצה".

סעיף 2 (א)לחוק השבות קובע כי –"העליה תהיה על פי אשרת עולה". תכלית חוק השבות היא מתן זכויות לכל יהודי אשר עלה ארצה. מהוראות החוק עולה כי כל יהודי זכאי לעלות ארצה והעלייה דרוש שתהיה על פי אשרת עולה. מכאן נלמד כי עולה חדש הוא יהודי המממש את זכותו על פי חוק השבות ועובר לגור דרך קבע בישראל. על סמך אשרת העולה, מוענק לאדם , בעת כניסתו למדינת ישראל, מעמד עולה מכוחו זכאי הוא לזכויות והטבות שונות במגוון תחומים.

22. סעיף 6(1)להסכם בדבר מתן גימלאות מיוחדות לעולים התלויים בעזרת הזולת קובע כי גמלת שירותים מיוחדים לעולה תינתן לא לפני שחלפו 90 ימים מיום שהתובע עלה לישראל. בהמשך נקבע בסעיף 6(2)לגבי גמלת נכות לעולה כי תינתן היא לא לפני שחלפו 180 יום מיום שהתובע עלה לישראל.

23. בחינת הוראות החוק הנזכרות לעיל קרי, חוק השבות הדן בעליה לישראל וקבלת אשרת עולה בצירוף עם הוראות ההסכם בדבר מתן גימלאות מיוחדות לעולים התלויים בעזרת הזולת, מוביל לתוצאה על פיה יש לראות בתובעת כעולה חדשה לצורך מניין הימים על פי חוק הביטוח הלאומי , ממועד עלייתה ארצה לישראל ולא ממועד קבלת אשרת עולה טרם עלייתה בפועל. פרשנות זו עולה באופן ברור מלשון ההסכם בדבר מתן גימלאות מיוחדות לעולים התלויים בעזרת הזולת .

24. מעבר לאמור לעיל, קבלת עמדת התובעת תוביל לתוצאה על פיה עצם קבלת אשרת עולה ללא צורך בעליה בפועל תיצור מצב על פיו ממועד קבלת האשרה יחל מניין הימים לעניין זכאות התובעת לקבלת גמלאות שונות וזאת מבלי שנעשה מעשה פוזיטיבי של מעבר למדינת ישראל לצורך השתקעות בה. גישה זו תוביל לתוצאה על פיה תוחרג התובעת מכלל אזרחי המדינה אשר בהגיעם לגיל פרישה אינם זכאים לקצבת נכות , ותהא זכאית לקצבת נכות למרות שעל פי גילה אינה זכאית לכך. פרשנות זו מנוגדת לתכלית וללשון חוק הביטוח הלאומי והסכם בדבר מתן גימלאות מיוחדות לעולים התלויים בעזרת הזולת על כן , אין מקום לקבלה.

25. אשר לטענת התובעת כי זומנה לבדיקה רפואית על כן יש לקבוע כי הנתבע וייתר על זכותו להעלאת טענות בנושא זה- טענה זו מתעלמת מלשון החוק ומבקשת להעניק לתובעת זכויות בשונה מזכויות יתר אזרחי המדינה בהגיעם לגיל פרישה. ככל ששגה הנתבע ומלכתחילה לא היה מקום לזמן את התובעת לבדיקה רפואית , אין בדבר כדי ליצור יש מאין ולהעניק לתובעת זכויות שאינן מבוססות בדין הקיים.

26. לאור האמור לעיל ומשלא מצאתי סיבה בעטיה יש לקבל את פרשנות ב"כ התובעת לעניין המועד ממנו יחשב מניין הימים לצורך קבלת קצבת נכות ושירותים מיוחדים, התביעה נדחית.

משעסקינן בתביעה מתחום הביטחון הסוציאלי, לא ניתן צו להוצאות.

לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה, תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין.

ניתן היום, ג' שבט תשע"ז, (30 ינואר 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.