1. לפניי תביעה כספית, בסדר דין מהיר שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 12.11.2014, בין כלי רכב, מ"ר 80-560-12 שבעת התאונה היה בבעלות התובעת (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 84-728-66 שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבעת 1 ומבוטח על ידי הנתבעת 2 (להלן: "רכב הנתבעות") (ולהלן: "התאונה").

2. אין מחלוקת לעניין נסיבות התרחשות התאונה ובשאלת האחריות לתאונה, אלא המחלוקת היא לעניין היקף הנזק.

3. נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה נשמעו ראיות הצדדים, והעידו הנהגים המעורבים בתאונה.

4. בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5. על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, לאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל במלואה.

חרף העובדה שהצדדים הסכימו כי פסק הדין יינתן על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי לנכון ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי, כפי האמור להלן:

5.1. אין חולק כי נהג רכב הנתבעות פגע ברכב התובעת מאחור בעוד רכב התובעת עומד למופע אור אדום ברמזור בכיוון נסיעתו.

אין חולק כי האחריות לתאונה מוטלת על נהג רכב הנתבעות. ברם, טוענות הנתבעות כי הנזק הנטען הנגרם לרכב התובעת לא נגרם מהתאונה מאחר ורכב הנתבעות נגע קלות ברכב התובעת. מה עוד שנהג רכב הנתבעות מאשר שאינו יכול לשלול כי היה על החלק האחורי של רכב התובעת נזק, כתוצאה מהתאונה שהוא לא הבחין בו. הדבר מקבל חיזוק לאור העובדה כי דובר על אירוע שהתרחש בשעת חשיכה.

5.2. מתמונות הנזק לא ניתן לראות בבירור נזק וזאת בשל איכות תמונה ירודה.

5.3. זאת ועוד, שמאי התובעת אשר בדק את רכב התובעת מצא נזקים למגן האחורי ברכב התובעת.

אם רצו הנתבעות לשלול ולסתור את הקביעות לעניין הנזק , עמדה להן האפשרות להציג חוות דעת שמאית נגדית , דבר שלא עשו ,הנתבעות לא הביאו חוות דעת שמאי נגדית ואף לא ביקשו לחקור את שמאי התובעת על חוות דעתו.

5.4. משכך, אני סבור כי לא עלה בידי הנתבעות לסתור את הקשר הסיבתי שבין הנזק לתאונה.

5.5. אשר על כן, אני קובע כי התובעת הוכיחה את תביעתה מעל למאזן ההסתברויות.

אשר על כן, דין התביעה להתקבל במלואה.

6. הנתבעות, באמצעות הנתבעת 2, תשלמנה לתובעת את הסכומים הבאים:

6.1. סכום התביעה, בסך של 2,260 ₪, בתוספת אגרת בית משפט ששולמה ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

6.2. שכ"ט עו"ד בסך של 1,400 ₪.

6.3. שכר העד כפי שנפסק במהלך הדיון.

הסכומים הכוללים ישולמו תוך 30 יום.

7. הנתבעת 2 תשלם שכר העד מטעמה כפי שנפסק בדיון.

8. המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים בדואר רשום ותסגור את התיק.

ניתן היום, כ"ח שבט תשע"ו, 07 פברואר 2016, בהעדר הצדדים.