בבקשה לסעד זמני שלפני עותרת המבקשת לסעד כדלהלן:

1. לאסור על המשיבה ו/או מי מטעמה לבצע כל פעולה, במישרין או בעקיפין, בקשר עם "פינוי בינוי" במקרקעין במתחם רמב"ם בבאר יעקב הידועים כחלקות 77 – 79 בגוש 3813 וחלקות 162 – 166 בגוש 3832 (להלן: "המתחם").
2. לאסור על המשיבה ו/או מי מטעמה לבצע כל פעולה שיש בה כדי לשדל ו/או לגרום לכך שבעלי הזכויות במתחם, המנויים בנספח א' לבקשה, יפרו את ההסכם שנכרת בינם לבין המבקשת בקשר עם עסקת "פינוי בינוי" במתחם.
3. לאסור על המשיבה ו/או מי מטעמה לבצע כל פעולה שיש בה כדי לשנות את המצב הקיים בין המבקשת לבין בעלי הזכויות שהתקשרו עם המבקשת ו/או למנוע ו/או להקשות ו/או להפריע לקיום ההסכם שנכרת בין המבקשת לבין בעלי זכויות במתחם.

ביום 20.4.2015 ניתן צו ארעי כמבוקש, בכפוף להפקדת ערובה בסך 100,000 ₪ להבטחת נזקי המשיבה.

המשיבה מתנגדת לבקשה.

דיון

1. את זכותה לסעד הזמני המבוקש מבססת המבקשת על עילה של גרם הפרת חוזה, הקבועה בסעיף 62 (א) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], שזו לשונו:

"מי שביודעין ובלי צידוק מספיק גורם לאדם שיפר חוזה מחייב כדין שבינו לבין אדם שלישי הריהו עושה עוולה כלפי אותו אדם שלישי, אולם האדם השלישי לא יוכל להיפרע פיצויים בעד עוולה זו אלא אם סבל על ידי כך נזק-ממון".

ברע"א 371/89 אילן לייבוביץ נ' א. את י. אליהו בע"מ ואח' (פורסם בתקדין), נקבע כי תנאי הכרחי להתגבשותה של עוולת גרם הפרת חוזה הוא בקיומה של הפרת חוזה. על כן ובהתחשב בעניינו, רק אם יימצא שבעלי הזכויות במתחם אשר התקשרו עם המבקשת בהסכם פינוי בינוי (להלן: "בעלי החוזה"), הפרו הסכם זה, אזי בכפוף לקיום שאר התנאים הקבועים בסעיף 62 (א) שלעיל, אפשר שהמשיבה תמצא כמי שעוולה כלפי המבקשת בגרם הפרת חוזה.

1. בתצהירו מיום 19.4.2015 טוען מר אפי כץ, בעלים במבקשת, והמצהיר מטעם המבקשת (להלן: "מר כץ"), כי נודע לו שהמשיבה "פועלת באופן נמרץ ואקטיבי על מנת לגרום להפרת ההסכם...". מהצהרה זו של מר כץ, נמצא לכאורה שבעלי החוזה עדיין לא הפרו את הסכם הפינוי בינוי שנכרת בינם לבין המבקשת. מר כץ הגיש תצהיר נוסף מיום 6.5.2015, מטעם המבקשת ולא מצאתי שיש בו כדי להוסיף על תצהירו הראשון בעניין הפרת הסכם הפינוי בינוי על ידי מי מבעלי החוזה. על כן ובהתחשב בראיות שהוצגו על ידי המבקשת בשלב זה, קשה לראות כיצד יימצא שהמשיבה עוולה כלפי המבקשת בעוולה של גרם הפרת חוזה.

1. מתצהירו של עו"ד גיל יאסו, המצהיר מטעם המשיבה, עולה כי פעל בקרב חלק מבעלי החוזה יוצאי אתיופיה לטובת המשיבה ואף החתים חלק מהם על יפויי כח. מתצהירו של מר גל הרשקוביץ, אף הוא מצהיר מטעם המשיבה, עולה כי בעלי זכויות במתחם חתמו על "כתבי הסכמה בלעדיים" ורשימה של אלה צורפה כנספח ג.

מהשוואה בין רשימת האנשים הכלולה בנספח ג האמור לבין רשימת בעלי החוזה שבנספח א לבקשה, עולה כי המשיבה באמצעות נציגיה החתימה חלק מבעלי החוזה על מסמך "הצהרת כוונות: פינוי בינוי", לפיו הביעו נכונות להצטרף למיזם של המשיבה ואף התחייבו שלא להתקשר עם גורם אחר במשך 3 שנים. בכל אלה, יש כדי להצביע על כך שנוכח פעילות המשיבה בקרב בעלי החוזה קיימת אפשרות ממשית שבסופו של יום יימצאו בעלי החוזה קשורים בחוזים נוגדים ביחס למיזם הפינוי בינוי במתחם, ובכך יהיה משום הפרת חוזה מצדם וגרם הפרת חוזה מצד המשיבה אם וככל שיימצא שההתקשרות של מי מבעלי החוזה עם המשיבה הייתה מאוחרת להתקשרותם עם המבקשת.

שיהוי

1. ממכתב ששלחה המבקשת למשיבה ביום 7.1.2014 באמצעות עו"ד רוני כץ (נספח ז לבקשה), עולה כי כבר בתחילת שנת 2014 היה ידוע למבקשת שהמשיבה פועלת במתחם תוך הפרה לכאורה של זכויותיה. מהבקשה עולה כי המשיבה לא השיבה לפניית המבקשת (סעיף 3). למרות זאת, הבקשה לסעד זמני שלפני הוגשה רק ביום 20.4.2015, דהיינו כ - 15 חודשים לאחר שנודע למבקשת שהמשיבה פועלת לשכנע בעלי זכויות במתחם להתקשר עמה בהסכם פינוי בינוי.

בסיכומיה, טוענת המבקשת כי לא השתהתה בהגשת הבקשה, ובבקשה עצמה טוענת המבקשת כי נוכח פנייתה בתחילת שנת 2014 חדלה המשיבה מפעילות במתחם (לפחות למראית עין) ולכן נמנעה מלנקוט בהליכים משפטיים נגד המשיבה. מוסיפה המבקשת וטוענת כי המשיבה ידעה על התנגדות המבקשת לפעילותה במתחם, ומשכך לא שינתה מצבה לרעה עקב השיהוי הנטען.

טענות המבקשת אינן נראות לי. אין חולק שנוכח פעילות המשיבה פנתה המבקשת אל המשיבה באמצעות עורך דין, וקשה להניח שלמרות שלא קיבלה כל מענה מהמשיבה, סברה באמת ובתמים שהמשיבה חדלה מפעילותה. כך במיוחד בהתחשב באינטרסים של המבקשת נוכח מיזם הבניה של כ – 1,000 יחידות דיור שתכננה במתחם.

ברע"א 5240/92 חלמיש חברה ממשלתית עירונית לשיקום הדיור בת"א יפו בע"מ נ' אשרז עיבוד נתונים בע"מ ואח', פ"ד מז (1) 45, בע' 50, דן בית המשפט במשמעות השיהוי בהגשת בקשה לסעד זמני, וכך נקבע:

"אך לא אלה הם פני הדברים בבקשה למתן צו מניעה (או צו עשה) "זמני". צו כזה, ככל סעד ביניים כדוגמתו, איננו ניתן כדבר שבזכות, אלא תלוי הוא בהתקיימותן של נסיבות מיוחדות, שיצדיקו לתיתו למבקש עוד בטרם נתבררה תובענתו ובטרם הוכחה צדקתה. מטרתו השכיחה של צו זמני היא לשמור על מצב קיים ולמנוע את שינויו בעוד ההליך תלוי ועומד, אך יש גם שהצידוק לתיתו נעוץ בצורך להפסיק מטרד קשה או פגיעה חמורה. ברם השאלה המנחה, הניצבת בפתחו של כל הליך שעניינו במתן צו ביניים, היא, אם מתן הצו הוא הכרחי במידה המצדיקה את התערבותו של בית המשפט בשלב מוקדם ולפני בירור התביעה (ראה: י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהודורה שישית, 1991, בעריכת ש' לוין, סימן 492). נמצא, שעל המבקש צו ביניים מוטלת חובה לשכנע את בית המשפט בדוחק הנסיבות, שיש בו כדי להצדיק את ההתערבות המוקדמת.

מבקש שהישהה את בקשתו איננו יוצא ידי חובה זו, שהלוא בעצם השיהוי יש משום ראיה לסתור את טענתו, שהצו חיוני ונתינתו אינה סובלת דיחוי. ודוק: אינני אומר, ששיהוי כשלעצמו יביא, בכל הנסיבות, להשבת פני המבקש ריקם; אך למצער ניתן לומר, שבהעדר נימוקים כבדי משקל, להיפוכו של דבר, כך בדרך-כלל יש לנהוג. קל וחומר, שאין להיענות לבקשה מושהית, אם מצטרפים לכך שיקולים נוספים, הכרוכים בשיהוי ומשולבים בו".

משהמבקשת עצמה העדיפה שלא לפנות לבית המשפט במשך כ – 15 חודשים מבלי לוודא באופן ממשי שהמשיבה חדלה מפעילותה, יש בכך כדי ללמד שאין כל דחיפות במתן הסעד הזמני המבוקש.

מאזן הנוחות

1. הסעד המבוקש בסעיף א לבקשה, יש בו כדי להעניק למבקשת מעמד של יזם בלעדי במתחם, ובכך יש כדי לפגוע בזכות הבסיסית של המשיבה לחופש העיסוק ואפשר אף שיש בכך כדי לפגוע בעמדת המיקוח של בעלי הזכויות במתחם.

לכך, יש להוסיף, כי אפילו יימצא שמי מבעלי החוזה הפר את ההסכם שנכרת בינו לבין המבקשת ותתקבל טענת המבקשת, לפיה עוולה המשיבה בגרם הפרת חוזה, אין בכך כדי להצדיק סעד המדיר את המשיבה מפעילות במתחם כל עוד מדובר בתחרות המתנהלת על פי דין שאינה כרוכה בהתקשרות עם מי מבעלי החוזים כל עוד הם קשורים בחוזה מחייב עם המשיבה.

1. אשר לסעד המבוקש בסעיף ב לבקשה. נראה כי בהתחשב במורכבות מיזם הפינוי בינוי במתחם והיקפו וכדי למנוע תקלות בעתיד, נכון יהיה לחייב את המשיבה לוודא שבעלי הזכויות במתחם עמם היא מתקשרת אינם קשורים בהסכם קודם ומחייב עם המשיבה. על כן, נוטה אני להיעתר באופן חלקי לסעד המבוקש בסעיף ב לבקשה.
2. אשר לסעיף ג לבקשה. זכותה של המשיבה להתחרות במבקשת וככל שתעשה זאת כדין, אפשר שהמצב הקיים במתחם ישתנה, ועל כן, איני רואה להיעתר לסעד שבסעיף ג לבקשה.

סוף דבר

הבקשה לסעד זמני, נדחית בכפוף לכך שהמשיבה לא תתקשר בהסכם פינוי בינוי עם בעלי הזכויות במתחם הנכללים ברשימה נספח א' לבקשה, אלא אם ההתקשרות בין המבקשת לבין בעלי הזכויות כאמור, בוטלה כדין. הצו שניתן במעמד צד אחד בטל.

המבקשת תישא בהוצאות המשיבה בבקשה ובכלל זה בשכר טרחת עורך דינה בסך כולל של 25,000 ₪ . הערובה שהופקדה תושב למבקשת בכפוף תשלום ההוצאות האמורות.

מוצע למבקשת להסכים, כי בכפוף לזכותה לבקש רשות לערער על החלטה זו ובכפוף לתוצאות הליך כזה אם יינקט, יראו החלטה זו כפסק דין בתובענה העיקרית.

המבקשת תתייחס להצעה זו בהודעה שתוגש עד ליום 4.6.2015.

המשיבה תתייחס להודעת המבקשת בתוך 4 ימים לאחר מכן.

מזכירות בית המשפט תמציא את ההחלטה לבאי כח הצדדים מיידית

ניתנה היום, י"ג סיוון תשע"ה, 31 מאי 2015, בהעדר הצדדים.