06 אוגוסט 2015

1. המערערת ילידת שנת 1978, נפגעה ביום 01.06.11 ונגרמה לה צרידות, אירוע אשר הוכר ע"י המשיב כתאונת עבודה (להלן: "התאונה").

המערערת הגישה בקשה לקביעת דרגת נכות מעבודה, וועדה רפואית מדר ראשון דנה בעניינה ביום 22.05.14 וקבעה לה נכות זמנית בשיעור של 5% בגין התקופה שמיום 02.06.11 ועד יום 30.05.15.

המערערת הגישה ערר על ההחלטה הנ"ל, וועדה רפואית לעררים (להלן: "הוועדה") התכנסה ביום 26.01.15, דחתה את הערר תוך שהותירה את קביעת הדרג הראשון על כנה.

5129371

מכאן הערעור שבפני.

2. להלן תמצית עיקר טענות המערערת:

א. טעתה הוועדה משלא התייחסה ולא נתנה כל משקל למסמכים הרפואיים המעידים על העובדה כי המערערת סובלת מצרידות קשה מאוד עם קושי בהבנת הדיבור.

ב. בהתאם למסמכים הרפואיים, המערערת סבלה כשנה לאחר התאונה מצרידות קשה עם קושי בדיבור, ועל כן היה על הוועדה לקבוע נכות גבוהה יותר מזו שנקבעה.

ג. הוועדה ציינה כי קיימת צרידות קלה, ואולם הדבר נכון רק למועד הבדיקה, והוועדה לא התייחסה למסמכים ממועדים עובר ליום כינוסה המעידים על עוצמת הצרידות.

ד. יש להשיב את עניינה של המערערת לוועדה שתבחן בשנית את המצב הרפואי ותנמק את קביעתה.

3. להלן תמצית עיקר טענות ב"כ המשיב:

א. הוועדה עיינה במסמכים הרפואיים שעמדו בפניה ואשר הראו כי המערערת סובלת מצרידות קלה, נימקה את החלטתה והתייחסה לממצאים הרפואיים והבדיקות שהיו בפניה.

ב. יש לדחות את טענת המערערת, ולפיה המסמכים הרפואיים מעידים על קיום צרידות קשה עם קושי בהבנת הדיבור.

ג. יש לדחות את טענת המערערת, ולפיה הנכות נקבעה בהתאם לבדיקת הוועדה במועד כינוסה. הוועדה עיינה במסמכים הרפואיים הקודמים וקבעה את הנכות בהסתמך עליהם.

ד. החלטת הוועדה באשר לשיעור הנכות הינו בשיקול דעתה המקצועי של הוועדה.

4. החלטת הועדה נשוא הערעור:

א. ערעור זה מתמקד בקביעת הוועדה שנותרה למערערת נכות זמנית בשיעור של 5% בתקופה מיום 02.06.11 ועד ליום 30.04.15. לטענת המערערת, היה על הוועדה לקבוע לה שיעור נכות גבוה יותר מזה שנקבע, וזאת בהינתן מצבה הרפואי המתועד במסמכים הרפואיים עובר למועד כינוס הוועדה.

ב. תלונות המערערת נרשמו מפיה, בסעיף 5 לדו"ח הוועדה כדלקמן :

"טינציה מסוימת שמדברת ולא יכולה לעבור אותה, הייתה מופיעה בביהמ"ש והייתה צרודה, אולי היום יש שיפור, אך בעבר...לא יכלה לדבר עם לקוחות ולא היה לה כוח לדבר בטון גבוה, מרגישה שאינה יכולה לבטא. מערערת על גובה הנכות הזמנית, כיום יש שיפור במצבה לאחר חופשת לידה"

ג. הוועדה סיכמה ממצאי בדיקתה כדלקמן :

"בבדיקות לרונגוסקופיות שונות כולל בדיקה מתאריך 3/7/11 יש קשריות על מיתרי הקול ואודם של המיתרים, אך מבחינת איכות הקול קיימת צרידות קלה בלבד עם הבנת הדיבור".

ד. הלכה פסוקה היא כי קביעת שיעור הנכות לרבות המועד בו הפך אדם לנכה היא שאלה רפואית מובהקת והיא נתונה לסמכותה של הועדה הרפואית ולא לבית הדין ומשכך הדבר, רשאית הוועדה, על סמך ממצאיה הרפואיים, לקבוע דרגת נכות כפי שקבעה (דב"ע נא/29-01 מנחם פרנקל - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 160; דב"ע נא/50-99 זהר כץ- המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כב 507).נ

הוועדה הרפואית לעררים מוסמכת לקבוע את שיעור הנכות ומועד תחולת מועד הנכות, אולם מוטלת עליה חובה לנמק החלטתה בעניין זה.

על חובת ההנמקה הכללית עמד בית הדין הארצי בדב"ע מג/01-1356 מרדכי לביא - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע י"ז 130, כדלקמן:

"ההנמקה צריך שתהיה כזאת שממנה ילמד לא רק רופא אחר את מהלך המחשבה שהביא להחלטה, אלא גם שבית הדין יוכל לעשות זאת ולעמוד על כך אם הוועדה נתנה פירוש נכון לחוק".

ה. בענייננו – הוועדה לא קיימה אחר חובת ההנמקה. הוועדה לא נימקה את קביעתה כראוי, תוך שאימצה את החלטת הדרג הראשון והסתפקה בקביעה שיש לקבוע נכות זמנית לתקופה האמורה, וזאת מבלי שהתייחסה לטענות המערערת שפורטו בפניה ובכתב הערר מיום 21.07.14, במיוחד בעניין התקופה שעובר לכינוס הוועדה שבמהלכה על פי הנטען חלה החמרה גדולה במצב קולה של המערערת במשך של שנה ממועד התאונה, ואפילו הומלץ על ניתוח וטיפול תרופתי מאסיבי והיא נמנעה ממנו לנוכח הריונה באותה תקופה. הוועדה גם לא נתנה את דעתה למסמך הרפואי מיום 27.09.11 שבגדרו הועלתה אפשרות הניתוח, כמו גם את המסמכים הרפואיים מיום 25.12.11 ומיום 03.06.12, ולפיהם נרשם כי חרף הטיפול התרופתי לא הוטב מצבה הרפואי של המערערת. שומא היה על הוועדה, אם כן, להתייחס לאותן אבחנות ולהחמרת מצבה הרפואי של המערערת באותה תקופה, ולשקול האם בהינתן אותם ממצאים לא היה מקום לקבוע למערערת נכות זמנית גבוהה מזו שנקבעה בגין אותה תקופה.

5. אשר על כן, מוחזר בזה עניינה של המערערת לוועדה באותו הרכב, על מנת שתפעל כאמור בסעיף 4(ה) לעיל ותנמק את קביעתה באופן שיהיה מובן גם למי שאיננו רופא.

6. בנסיבות העניין, ומאחר והמערערת מייצגת את עצמה בהליך, אינני עושה צו להוצאות.

7. במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דין זה עליו להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים וזאת בתוך 30 יום מיום קבלת עותק פסק הדין.

ניתן היום, כ"א אב תשע"ה, (06 אוגוסט 2015), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.