בין התובע לנתבע נכרת הסכם לפיו מכר הנתבע לתובע את זכויותיו בנכס מקרקעין, 1/8 מנכס הנמצא ברח' ניסים בכר 29 ירושלים הידוע בספר 1016 דף 585 גוש 30044 חלקה 216, תמורת סך של 275,000 ₪ (להלן: "הנכס"). על פי ההסכם שילם התובע לנתבע סך של 30,000 ₪. הנתבע אמור היה להירשם כבעלים של אותו חלק בנכס שנמכר לתובע לפי צו ירושה של סבו לאחר שאביו ויתר על חלקו בירושה. הסכום של 30,000 ₪ שולם במעמד חתימת ההסכם למרות שבשלב זה לא ניתן היה לרשום הערת אזהרה לטובת התובע מחמת כך שצו הירושה עדיין לא נרשם. יתרת הסכום היתה אמורה להיות משולמת בתשלומים כמפורט בהסכם. הוסכם בין הצדדים כי אם לא יתאפשר לרשום הערת אזהרה לטובת התובע תוך חצי שנה מחתימת ההסכם, יבוטל ההסכם והסכום ששולם בסך 30,000 ₪ יוחזרו תוך 7 ימים ואם לא יוחזרו הוא יצבר ריבית חריגה והצמדה.

לאחר חצי שנה התברר שישנם קשיים ברישום צו הירושה וממילא ברישום הערת אזהרה לטובת התובע. לטענת התובע הוא פנה מספר פעמים לנתבע ולבא כוחו ותמיד הנתבע הרגיע אותו שהכל מתקדם ומחכים לקבל מסמכים מצד ג'. בסופו של דבר התברר שלא ניתן בשלב זה לבצע את הרישום. התובע דרש לקבל כספו, לאחר שנעשו ניסיונות שונים להמשיך במתווה ההסכם עם שינויים שונים. הנתבע התמהמה בהחזרת הכסף על אף שהיה מודע לחובתו להשיב את הכסף ששילם. לפיכך הגיש התובע תביעה זו בה הוא תובע, את החזר הסכום ששילם, ריבית חריגה, פיצוי בגין הפרת הסכם ועגמת נפש ובסך הכל 75,000 ₪.

הנתבע טוען כי הסכים למכור את הנכס לתובע, במחיר מופחת, כאשר הוא סבר שניתן יהיה לרשום את הנכס על שמו ולאחר מכן על שם התובע. משהתבררו הקשים הוא אכן התחייב להחזיר לתובע את כספו אך התובע דרש גם פיצוי מוסכם. לפיכך, כאשר השיג את הכסף הוא הפקיד אותו אצל עו"ד אוחיון (עוה"ד שאצלו נחתם ההסכם) והפנה את התובע לקבל את כספו משם, אך התובע דרש סכומים נוספים אותם לא היה מוכן לתת.

הצדדים חזרו בפני בקצרה כל אחד על טיעוניו והסכימו שיינתן פסק דין בהתאם לאותם טיעונים.

לאחר עיון בטענות הצדדים באתי למסקנה כי אין ספק שהנתבע הפר את ההסכם. הנתבע לא הצליח לרשום הערה אזהרה לטובת התובע ואף התעכב בהחזרת הסכום ששילם התובע כמקדמה (30,000 ₪) למרות שהוסכם שסכום זה יוחזר תוך 7 ימים מביטול ההסכם.

אין ספק איפוא שלתובע מגיע החזר הסכום ששילם בפועל. אין ספק גם שהנתבע לא החזיר את הסכום הנ"ל תוך 7 ימים מביטול ההסכם ומדרישת הסכום על ידי התובע, לפיכך ולפי הוראות ההסכם על הנתבע לשלם על סכום זה גם ריבית חריגה.

באשר לפיצוי המוסכם, נראה כי 2 הצדדים לא היו מודעים לקשיים הרבים שיש ברישום הדירה על שם הנתבע ובעקבות כך לרישום הערת אזהרה. מדובר בקשיים הנובעים מאופן הרישום של הנכס ומכך שהוא שייך לבעלים רבים. נראה איפוא כי אמנם יש מקום לפיצוי התובע בגין הפרת ההסכם ואולם הפיצוי המוסכם בסך 40,000 ₪, כאשר שולמו רק 30,000 ₪ וכאשר העסקה כולה היא בסך 275,000 ₪, הינו פיצוי מוסכם בלתי סביר שאילו הנתבע היה מודע לגמרי לסיבוכים הכרוכים בהעברת הרישום בנכס אף לא היה מסכים לו. נראה איפוא כי נכון יהיה לקבוע פיצוי של כמחצית הסכום המוסכם כפיצוי סביר וזאת בהתחשב גם בסיכון שלקח על עצמו התובע בכך ששילם סכום של 30,000 ₪ ללא קבלת ביטחון כלשהו ולאור טענותיו על כך שהנתבע החליט בסופו של דבר לא להמשיך בעסקה כאשר סבר שהוא יוכל להפיק מהנכס יותר אם יחכה לרישום המלא.

גם אם נכונה טענת הנתבע לפיה הפקיד אצל עו"ד אוחיון 30,000 ₪ על מנת שהתובע ייקח אותם משם אין ספק שסכום זה הופקד באיחור לאחר תום המועד הקבוע בהסכם.

אני מחייב איפוא את הנתבע לשלם לתובע את הסך של 55,000 ₪ הכוללים את הסכום ששילם התובע לנתבע, כמחצית מסכום הפצויי המוסכם הכולל גם את שכ"ט עו"ד ששילם התובע ואת הריבית המוסכמת במקרה של איחור בהחזרת המקדמה.

כמו כן, אני מחייב את הנתבע להחזיר לתובע את אגרת בית המשפט ששילם התובע בצירוף ריבית והצמדה מיום התשלום ועד ההחזר בפועל.

כל הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 יום מקבלת פסק הדין שאם לא כן הם יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום.

המזכירות תשלח את פסה"ד לב"כ הצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, י"ח תמוז תשע"ה, 05 יולי 2015, בהעדר הצדדים.

קלדנית: כרמלה עובדיה